אור ברסלב

שושנת העמקים· רבי יוסף תאומים

כלל יב

כלל יא

אדבר בו בעניני חזקות ועם היות שבספ' גינת וורדים כלל ס"ב הארכנו בו מ"מ תורה היא ואדבר בו עוד כמעט רגע בעזה"י ואחלק לחלקים קטנים.

החלק הא' הוא קיי"ל אוקי מלתא אחזקה לא מיבעיא בחזקה דגופא עד"מ שאנו מסופקין אם נשאר הדבר כמו שהיה מתחלה או נשתנה וא"א לבדוק עתה או טורח גדול לבדוק או דנשתנה מכמות שהיה ומסופקין בזמן אימתי נשתנה אנו אומרי' עתה ברגע זה איתרע ולא קודם לכן דאוקי אחזקה דמעיקרא כנגע כו' אלא אפילו נפל ספק בדבר ע"צ הקרי וההזדמן המשל בזה זרק לה גט ספק לו קרוב או לה ובקידושין וספק שהה ודרס וכדומה אמרינן אוקי אחזקה ואף כי לכאורה קשיא והא חזקה יליף מנגע והתם אף בנחסר סוף השבוע אוקי אחזקה דמעיקרא כמ"ש התוס' חולין יו"ד ב' ד"ה התם ונדה ב' ב' ד"ה התם דל"ש בבית חסר ואתאי משא"כ בנולד לנו ספק ע"י מעשה אחרת מנלן דאוקי אחזקה וכי בשביל החזקה נאמר שמסתמא בקדושין הי' קרוב לו ובגירושין קרוב לה. ותרי ותרי וכי בשביל החזקה הוחזקו העדים שקרנים האומרים ההיפוך ומיהו זה י"ל קצת. ובספק בעיא דלא אפשטא או פלוגתא דרבוותא או ספק שא"י מה אמרו הראשונים בו א"א אוקי אחזקה עיין כהנ"ג בי"ד סימן ח"י וכ"ה ודוכתי טובא דא"א אוקי אחזקה. וער"ן קידושין ה' ב' ספק וחיישינן מדרבנן משמע אף בספק כזה אוקי אחזקה ומיהו שם סיים הר"ן ז"ל בבעיא דרב מרי בכלב רץ אחריה (קידושין ח' ב') כתב הרי"ף ז"ל בפירוש דהוה ד"ת ובהכרח צ"ל שמ"ש ה' ב' וחיישינן מדרבנן הוא סיומא דגמרא והם ידעו דמ"ה לא חיישינן אלא מדרבנן והר"מ ז"ל בה' אישות פ"ג ה"ב לא סיים מדרבנן והמ"מ כתב מדרבנן ובש"ע אה"ע סימן כ"ז לא כתב מדרבנן והח"מ וב"ש כתבו מדרבנן. ובבעיות דרבא קידושין זיי"ן ב' פסק הר"מ ז"ל פ"ג מה"א ה"י דספק ובש"ע סימן ל"א דתיקו מספק ולא הזכירו כלל מדרבנן ועב"ח אה"ע סימן כ"ז. ושאני ספק ממון דאלימא חזקת מרי' קמא אפילו תקפו אחר י"ל הפקר ב"ד הפקר ומשמע בכל אלו דהחזקה מ"ה הוה חזקה לא מדרבנן עד שהר"ן ז"ל בקדושין אפילו בספק בעיא היה רוצה לומר כן. ועיין חולין י"א לרב שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן יליף חזקה מנגע קשה כאמור אבל לרב אחא בר יעקב מה"ל מ"מ כמ"ש שם בתו' ומהרש"א ז"ל י"א א' ד"ה מנא א"ש.

והנה יש נ"מ אי חזקה מקרא או הלמ"מ כי קיי"ל דהולכין בתר רובא כמ"ש רש"י חולין י"ב א' ד"ה פסח מהלמ"מ או מקרא דאחרי רבים כו' ורובא דאיתרע עתה אם נאמר מקרא ק"ו רובא דעדיף אף דאיתרע עתה נאמר עד עתה מהרוב היה כנגע ואם חזקה מהלמ"מ אין דנין ק"ו מהלכה ובי"ד פ"א בגבינות כתבו הפוסקים ז"ל מטעם חזקה היינו חזקה מבוררת שהיינו מחזיקין בחזקת כשרות מחמת הרוב ומש"ה הזכירו הפוסקים חזקה מכח הרוב לא רוב ממש וזה יש להעמיס בתו' חולין י"א א' ד"ה אתיא כיון דרובא ליתא ה"ה חזקה מרובא ועיין תב"ש. ולדידן דחלב כשר מחמת חזקה לא מחמת רובא והנ"מ לדינא אכתוב לדמיון בעלמא שוחט שלא נטל קבלה ועם הארץ שאיתרע וראינו שעתה אין נותן מעשר וטומאה ברה"י דאזלינן בתר רובא כט' צפרדעים ושרץ א' ביניהם ואתרע הרוב והשתא אי אמרינן ברובא דאיתרע אזלינן בתר רובא דמעיקרא ועד עתה מהרוב היה אף אלו שפיר משא"כ רק מחמת חזקה לחוד בשחט יש חזקת שאין זבוח ובטבל חזקת טבל ובטומאה ברה"י לא מהני חזקה ועי"ד סימן א' ובש"ך ח' ופריי שם ובי"ד פ"א.

החלק הב' אחקור בו במ"ש הט"ז ז"ל בי"ד סימן א' אות ו' וז"ל דאין להתיר הכלים שבישל בהם דאוקי אחזקה דרש"י פירש בגיטין (ל"א ב') כל טהרות הכלים כו' אלמא כיון דמקוה נמצא חסר והטמא בחזקתו תו נגררים הכלים הם טמאים וודאי אף ברה"ר כמבואר שם. ובס' גינת וורדים כלל ס"ב עמדנו בקושיא ממ"ש התו' חולין יו"ד ב' ד"ה ודלמא ונדה ב' ג' ד"ה התם אמאי טמא האדם הא איכא חזקת גברא והרי חסר לפניך כו' הרי אף דהבית טמא וודאי משום חזקה אפ"ה אין להשגיח עלי' דיש באדם חזקה להיפוך. עתה הבנתי ממ"ש התו' בנדה ובמהר"מ מלובלין ז"ל דהסברא הכין הוא דוודאי בנגע כיון שיצא הכהן מהבית והסגיר הבית היה וודאי טמא אף ברה"ר כמו ג' ב"א דאוקי אחזקה ואף שהיה לבית חזקה דמעיקרא כיון שנראה נגע בבית אף קודם הסגר אזלי ליה חזקה וממילא אדם הנכנס לשם הוה וודאי טמא אף ברה"ר דאין לומר אוקי גברא אחזקה והוה ספק השקול וברה"ר עכ"פ נטהר לגברא י"ל בשעה שסגר הבית לא הוה חזקה אחרת נגד חזקת הנגע והבית היה וודאי טמא וממילא האדם טמא ואיך תדין עתה על חזקה ראשונה לומר שמא קודם הסגר נחסר כיון שכבר עשאתו כוודאי מחמת חזקה ומיהו הא הוה למימר ונדון בשעת כניסת האדם נחסר דנולדה חזקה המנגדת לחזקת הנגע ולזה סיימו התו' דמה בכך דנחסר בשעת כניסה גזירת הכתוב הוא דטמא הבית עד סוף השבוע ומיהו אי הוה אמרי' הרי חסר לפניך היינו דנין אף על הבית גופא אף בשעת הסגר לא נולדה חזקה זו דהשת'. מ"מ כיון ששניהם בגוף הדבר דהיינו בגוף הבית כמקוה שנמצא חסר דמטמאין לגברא שטבל שם אף בשעה שטבל היה המקוה בחזקה גמורה וחזקה אחרת לא נולדה וחזקת טמא לא נחשב לכלום כדבעינן למימר לקמן אי"ה ה"ה כאן ועיין במהר"מ מלובלין ז"ל ותבין ומה שכתב שם דאיך מייתי חולין לעזרה י"ל ביה דברה"ר טהור לגמרי אף בלא חזקה כמ"ש התו' חולין ט' ב' ד"ה התם ובס' ראש יוסף שם כתבנו בזה ובפריי לי"ד סימן צ"ד. ולפ"ז קדירה רותחת שסילקוה מאש ובה איסור ואחר זמן תחבו כף בו וא"א לידע אם היתה קרה אז שאין יס"ב או לאו ל"מ אם אח"כ נמצא קרה דיש חזקה דהשתא וחזקת כלי כשר דדמיא למקוה מעט מעט נצטנן. ואם נשפך וא"י באיסור דרבנן יש להקל ואף דיש חזקה דמעיקרא בשעה שתחב הכף אנו דנין שמא קרה היתה ובדרבנן לקולא כל שספק שקול. ובלא"ה י"ל חזקה דמעיקרא לאו אילמא דעשויה להשתנות בכל שעה דכל כמה דשביק לה נצטננת ומכאן תדין על השאר.

החלק הג' הוא לפעמים מזכיר חזקה והוא מחמת רובא חזקה שליח עושה שליחותי' עירובין ל"ו חזקה על חבר שאין מוציא מת"י דבר שאין מתוקן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו חזקה אין עדים חותמין אא"כ נעשה בגדול חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. וראיתי לכתוב בכאן קצת דברים לדעתי הם קילורין לעינים וז"ל תה"ד סימן רי"ש זיי"ן העתק מתשובת א"ז הגדול חזקה שאינה פוסקת הבאה מכח הרוב כמו אין עדים חותמין ואין פורע תוך זמנו ואין עושה בעילת זנות דכל הני באים מהרוב כלומר רוב ב"א אין עושין אלא בענין זה אפילו בדיני נפשות סמכינן אחזקה כה"ג וחזקה הפוסקת אשה זו בחזקת פנויה או בחזקת א"א עכ"ל מדבריו אתה למד חידוש דחזקה הפוסקת באיסורין הולכין אחריו כנגע ולא בד"נ ואין פוסקת אף בד"נ מאחרי רבים להטות וא"ש מ"ש התו' כתובות כ"ב ב' תימא בחנק קאי וחולין י"א א' מעדים זוממין הא חי וג"ש יש חזקה שאין טריפה דבד"נ אין הולכין בתר חזקה הפוסקת ומיהו מ"ש שם העמד האם בחזקת צדקת היינו מחמת רובא דיש תרי רובי וההוא דקדושין דף פ' א' סוקלין ושורפין ומלקין על החזקות איש ואשה תינוק ותינוקת כו' הוחזקה נדה בשכנותיה התם חזקה מרובא הוא והמעיין היטב בשו"ת הרשב"א ז"ל סימן כ"ף זיי"ן בקושית הר"י מצרפתי ז"ל יראה שכן הוא כתבתי בת"ג פ' אמור יע"ש וה"ה מלקות דבמקום מיתה קאי י"ל בחזקה הפוסקת אין מלקין. והוי יודע שהתו' זבחים דף ע"א א' בתו' ד"ה אפילו בסוף הדיבור הקשה הרב ר"י מר"ת נסקלין בנשרפין אמאי לא בתר רובא ותי' א' דמקלה לחמורה לא אזלינן בתר רובא ולפ"ז כ"ש חזקה הפוסקת כה"ג ואמנם מהא דאיש ואשה תינוק ותינוקת יקשה לכאורה ערש"י שם דמשמע דאם בא הבן על אמו ובעלה חי בסקילה והא מקלה לחומרא דא"א חנק לא אזלינן בתר רובא יע"ש.

ואגב גררא מ"ש בשם הגאון מהר"צ מהלברשטאט בת כהן למה בשריפה דלמא לאו בת כהן י"ל יש תרתי רוב בעילות והעמד האם בחזקת צדקת כה"ג מקלה לחמורה ג"כ דנין. וה"ה כלתו ואשת אביו כדומה והא ל"ק שמא אביה אין כהן דפ"א זנתה אמו והוה חללה ואביה חלל כזר והיא לאו בת כהן והעמד האם רק חד רוב ומקלה לחמורה אין הולכין י"ל באביה משנולד היה וודאי כהן ואין חזקה מנגד ממילא נגרר אחריו הבת כמ"ש בחלק השני. וא"ש ואף באונס ל"ש דקלא אית לה ע"י עכו"ם או חזקת היתר לבעלה וזה צ"ע למה שהעתיק בתשובת א"ז ומיהו בשעת מעשה אין חזקה המנגדת אף חזקה הפוסקת אפשר הולכין בד"נ וז"א והבן. ומיהו בפ"ז תרומת מ"א לרבי מאיר בת כהן נישאת לא' מפסולים אין במיתה קשה בת כהן דלמא זנתה אמה פ"א ונעשית חללה ובתה חללה ואין בשריפה רק בחנק מקלה לחמורה ומיהו במ"א עד"מ ט' ציבורין איסורי אכילה והנאה וא' באכילה ופירש הולכין בתר רובא וודאי ואסור מ"ה בהנאה ודווקא במיתה כתבו התו' כן.

ועיין ב"ש אה"ע סימן י"ט אות א' ודבריו הקדושים צ"ע לי העני דמ"ש הר"מ ז"ל פ"א הך מהא"ב ראיה ממכה כו' היינו רובא וכ"ה בגמרא חולין י"א ב' וחזקה בנה מורכב נמי חזקה מחמת רובא הוה דרוב אין עושין כן אלא בבניהם כו' וכן הוחזק שלשים יום בעיר אח ואחותו וכדומה רוב אין עושין כן אא"כ האמת כך הוא יע"ש. ועשו"ת הרשב"א ז"ל סימן כ"ז בקושית הר"י צרפתי ז"ל ותשובת הרשב"א אליו תראה ותבין בזה כדאמרן.

ועתה נדבר בהנך תלת חזקה תרי הא דאמרן חזקה על חבר כו' וחזקה שליח עושה שליחותיה וחדא ציצית המבואר בא"ח סימן ח' ס"ט שם כתבו ז"ל דהוה חזקה אלימתא אם בדק פ"א וזו יקרא חזקה הפוסקת כנגע וברא"ש בתשובה כלל ב' סימן ט' דלא הוה חזקה העשויה להשתנות כ"כ דאין נפסלים בקל ובט"ז שם אות ח' דמשום חומר לא תשא צריך לבדוק והולך בכמה בגדים יוכל ללבוש א' בלא בדיקה ובי"ד סימן א' שיילינן הכא שכבר בדק וחיישינן לקלקול שפיר סמכינן אחזקה. ולכאורה יראה מדבריו דהחילוק בשחיטה הרוב וחזקה מחמת רובא אין ברור כ"כ משא"כ ציצית חזקה המבוררת בשעתה א"צ לבדוק וז"א דרובא עדיף מחזקה המבוררת כההוא דפרה מוציא הרוב מידי חזקת טמא שהיתה מבוררת חולין י"א א' אלא החילוק דחששא רחוקה שמא נתקלקל אח"כ אין לחוש אם לא מחומר לא תשא. הן אמת שי"ל מה דנקיט בש"ע קודם שיברך משום שבת וי"ט דא"נ נפסק אין חשש תורה דלא אסרה ללבוש כ"א לעשות ציצית ע' סי' י"ג במ"א ה' ומיהו מדרבנן אסור ולברורי בקל במקום חזקה אף מדרבנן משמע דצריך כההוא דר"פ ובטור א"ח תל"ז אפילו בטלו בעיר שואלו. והב"ח כתב מטעם חזקה דתליא במעשה ועמ"א אות י"א והמעיין בב"ח ז"ל יראה דדבריו כנים דז"ל ובבכורת מסיק רבינא רובא דתליא במעשה לא הוה רוב (וכן הלכה כמ"ש הרא"ש ז"ל שם) ומש"ה בשחיטה צריך לשייליה דשמא שכח יע"ש ה"ה ציצית שמא נתקלקל אח"כ הרי הם ממש כמ"ש המ"א אלא דהב"ח ז"ל לשיטתיה בסימן תל"ז דחילק בין רוב וחזקה דממילא שהוטבע בטבע העולם א"א לישאל כלל משא"כ היכא שהוא ע"י מעשה צריך לשייליה יע"ש היטב ואי קשיא דרבינא מסיק תליא במעשה דיעבד אסור ואמאי בשחיטה וכדומה דיעבד שרי י"ל דרוב מצוין חשיב יותר עד דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה עיין ברא"ש חולין י"א אלא דחיישינן שמא שכח אח"כ כיון דאין בטבע העולם ומ"ש המ"א דהוה חזקה העשויה להשתנות כבר כתבתי בשם הרא"ש דאין נפסלים בקל ועמ"א הרגיש בזה ומה שתי'. ולפ"ז אף בלובש הרבה בגדים י"ל דחייב לבדוק ואי"ה לקמן בחזקה העשויה להשתנות אבאר עוד ובפריי לא"ח אי"ה יבואר עוד.

והנה בחזקה שליח עושה שליחותיה מסיק בעירובין ל"ב א' בשל סופרים סמכינן עליה ולא בשל תורה ועי"ד של"א סל"ד פסק כן המחבר ועמ"ל פ"ד דתרומת ה"ו תמה על הטור וא"י דה"א"ש ה"ק אבל הר"ש פסק כו' לפיכך אם יודע שכריו תרום הוה תרומה ר"ל לדעת הר"ש דבשל תורה נמי עושה שליחותיה בתנאי שמצא כריו תרום הא לא"ה לא כי השליח סמך שלא יגע בו אם א"ל שתרום הוא אבל למ"ד בשל תורה לא אפילו מצא תרום אינו כלום ובפ"ד מה' בכורות ה"א חזר המ"ל והקשה כן וכתב שכן הקשה המ"א בא"ח פ"ט (ט"ס וצ"ל ת"ט) ועמ"א א"ח ת"ט אות י"ז הקשה דלא כר"ב בחולין גם זה לא הבינותי דהר"ש פסק כרב ששת יע"ש העולה מזה לדידן בשל תורה אין שליח עושה שליחותיה יראה אף היכא דליכא חזקה להיפוך ובשל דרבנן אף נגד חזקה כההיא דהשולח עירובו בא"ח ת"ט ובר"מ ז"ל פ"ו מה"ע דתחומין דרבנן ואפשר מש"ה בד"ת לא אמרינן שליח עושה שליחותי' דהוה רובא דתליא במעשה ומדרבנן לא מהני כנראה מדברי מהרימ"ט בפתיחה ומש"ה בדרבנן עכ"פ מהני דל"ג כה"ג ונ"מ בספק דרבנן שיש לו חזקת איסור ורוב כנגדו. ועיין בח"ש מהרימ"ט בהא דספק תורה מדרבנן לחומרא להר"מ ז"ל הא דיליף דאזלינן בתר רובא מפסח דסמיא בידיה לברורי והתורה אמרה לא ישברו היינו לאחר הבדיקה יע"ש ולפ"ז ה"ה ברישיה של עולה שלא ינתחנו היינו לאחר הבדיקה ולא הבינותי דא"כ מנלן דאזלינן בתר רובא ולמהריט"ץ שהביא הפר"ח בי"ד ק"י א"ש דסמיא בידיה לברורי אלא דגזירת מלך הוא יע"ש. ועא"ר א"ח ת"ט אות ט"ו ונתנו לו לאו דווקא וצ"ע. ובמ"א שם דאם ידעינן שעשה שליחותיה אמרינן וודאי לא שינה מדעת המשלחו. ומשמע אף בד"ת מהימן וצ"ע.

ובהא דפסחים ט' א' חבר כו' עמ"ל פ"י דתרומת ה"ב וכ"כ התוס' בע"ז מ"א ב' ד"ה חזקה דווקא מת מתוך ישוב הדעת והטעם דחבר ששולח לחבירו מסתמא תיקן שלא יבא מכשול וה"ה מת מתוך ישוב הדעת אלו לא תיקן היה מודיע שלא יבוא מכשול חזקה זו מהני אף בדרבנן ובדיקת חמץ אין כ"כ מכשול כמ"ש התוס' פסחים ד' ב' ד"ה לאו ור"ל גזירה דלמא אתי למיכל דאין זוכה בו משא"כ חבר וששלח לאחר אף בעיר א"צ לשואלו וי"ל בין הא לשחיטה והבן והמ"ל שם כתב דהלכה כתי' א' דאף בהוחזק טבל חזקה דחבר עדיף טפי והיינו דחזקה מרובא הוה ומ"ש התוס' שם אי חזקה בדוק למה לי אמירה דהני ולכאורה למ"ש התוס' שם בתי' א' דחזקה חבר מהני בדרבנן לא בד"ת דאוקי חזקה להדי חזקה וחמץ איתחזק מקרי לקצת פוסקים ומש"ה אבעיא חזקתו בדוק בדרבנן ומביא מהכל נאמנים כו' בלא בטלו דהוה ספק תורה ומהני אמירה דהני ע"א נאמן באיסורין היכא דלא הפך החזקה ודחי כו' ופריך מידי חששא היינו היכא דאיכא חזקה והיינו לתי' הב' במרדכי ריש חולין דרק ופוחז אין נאמן ומסיק דאפ"ה בדרבנן נאמנין ועי"ד סי' א' סובר קטן יש לו דין ע"א באיסורין אבל הר"ב בקכ"ז פסק כריב"ש סי' רמ"ה דקטן אין לו דין ע"א באיסורין וחמץ לא איתחזק מקרי. ואנן פסקינן כתי' א' בפסחים ואי"ה בפריי לא"ח ובחדושינו לפסחים יבואר עוד.

החלק הד' בביאור חזקה המבוררת לשעתה אלא שעשויה להשתנות. המ"א בא"ח ח' אות י"א כתב דציצית מדינא צריך לבדוק דעשויה לפסוק בכל שעה כמ"ש בי"ד ר"א סס"ה יע"ש ואני העני לא הבינותי ראיה זו דהתם המקוה מוחזק להיות מימיו מתמעטין ולעמוד על פחות ממ"ם סאה בזמן מהזמנים ומש"ה אף שהוחזק מתחלה במ' סאה ולאחר הטבילה מדדו ונמצא מ' סאה אפ"ה צריכה לחזור ולטבול דל"ש לאוקמיה אחזקה דמעיקרא והשתא דהא שעה א' היתה חסירה ממ' סאה ושמא בעת הטבילה היתה חסירה משא"כ ציצית נהי דעשוי לפסוק לאו וודאי הוא ויש לנו הרהורי דברים במ"ש הש"ך שם אות קל"ה אע"פ שעכשיו שלם וכ"מ מהמחבר הוא אמת ויציב ממ"ש המחבר כ"ז שלא ידענו בעת הטבילה היה שלם משמע אע"פ שעתה שלם ומיהו ממ"ש בסע"א מקוה שנמדד ונמצא חסר אין ראיה דאפשר דכאן מיירי בסתם דלא מדדו אחר הטבילה ולכן כתב שמכאן מוכח כן גם מקוה שאין מוחזק להיות מימיו מתמעטין ומדדו פ"א א"צ למדוד בכל עת ומוקמינן אחזקה דמעיקרא והא איכא חזקת טמא וברה"י מא"ל וי"ל דמה"ת להחזיק ריעותא דל"ש שיהא מימיו מתמעט וגדולה מזו בסכין שחיטה שנאבד אחר השחיטה דאין מדרך הסכין לפגום ובהמה איתרע סכין לא איתרעי כמ"ש כ"ז הרא"ש בחולין והתם אי איתא לפנינו צריך לבדוק כיון דלפעמים מועטים דרך להתקלקל משא"כ במקוה אבל הא קשיא לי מ"ש המחבר בסס"ה בדין השני אבל מקוה שלא הוחזק להתמעט כ"כ לפחות ממ' סאה אעפ"י שלפעמים מימיו עולין ופעמים מתמעטין צריך לחזור ולטבול ומ"מ כשר הדבר לעיין קודם הטבילה. משמע לכאורה שעכ"פ אין וודאי שתמיד יש בו מ"ם סאה אלא שלא הוחזק וכ"ז בספק א"כ אמאי א"צ לחזור ולטבול הא איכא חזקת טמא בר"י. ואי כיון דהעמיד מקוה על חזקתו תו ליתא חזקה דטמא ז"א דמתוס' נדה ב' ב' ד"ה התם משמע דאם היה הבית טהור באם נחסר הנגע תוך זיי"ן ימי ההסגר היה הנכנס בו טהור אע"ג דהבית בוודאי טמא ואוקי אחזקה דמעיקרא מ"מ העמיד גברא אחזקתו כיון דבשעה וזמן א' אנו דנין על ב' חזקות כאחד וה"ה כאן וכ"ת כאן הרי טבל לפניך התם נמי הרי בא לבית וכיון שמקוה זה עכ"פ הוחזק להיות מימיו מתמעטין ושמא נמתעטו פחות ממ' סאה אמאי טהור וכ"ת דאה"נ שאין טהור עד שנמדד המקוה אחר הטבילה והוא שלם דהשתא איכא תרתי במקום חדא כנראה ממרוצת דברי הש"ך לכאורה באות קל"ו שעשה כלומר שהרי שלם לפנינו כו' אבל הא ליתא דא"כ מה כשר הדבר כו' וכתב הש"ך אות ל"ז שאין סומכין על החזקה במקום שיכולין לבררו והא מדינא צריך לעיין קודם הטבילה כיון שאח"כ בוודאי צריך לבדוק וודאי טוב ויפה לבדוק קודם הברכה משום ברכה ג"כ כאמור וצ"ע קצת.

וראיתי להט"ז בי"ד סימן שצ' אות ב' בא' שמת לו מת וא"י אם הוא תוך שלשים או לאחר שלשים כתב דל"ש לומר אוקי אחזקה ועד עתה היה חי דעשויה להשתנות ועתה מת לא אוקי אחזקה דמעיקרא והכלל העולה מדבריו דבלא עשויה להשתנות חזקה דמעיקרא עדיפא (עכ"פ) מחזקה דהשת' ובעשויה להשתנות כי הדדי נינהו ומש"ה פסק באבילות לקולא. ולפי דבריו לכאורה בשולח גט לאשתו ונודע עכשיו שמת וא"י אם קודם נתינה הגט או אח"כ זקוקה ליבם מספק והא דגיטין נותן בחזקת שהוא קיים דאמרינן עתה קיים וז"א כיון דבשעת נתינת הגט היה חזקה מבוררת לשעתה דחי הוא תו לא מגרע חזקה דהשתא ששמעו שמת לחזקה דמעיקרא. ואמנם בנה"ך שם וב"ש באה"ע סימן י"ז אות פ"ד כתבו דשאני ההוא דמצאו הרוג דאמרינן בעלה של זה חי הוה יע"ש היטב הרי הדבר במחלוקת שנויה וראיתי להתוס' יבמות ס"ח א' ד"ה רישא הקשו ספק בן ט' שנים נוקמי' אחזקה דמעיקרא ומוקמי' אשה בחזקת היתר וי"ל כיון דעכשיו הוא בן ט' איתרע חזקה דמעיקרא משמע חזקה העשויה להשתנות בכל רגע חזקה דהשתא עיקר ודמעיקרא כמאן דליתא דמי דאל"כ אלא ספק השקול אכתי אמאי אסורה בתרומה להוי תרתי במקום חדא דמעיקרא וחזקת אשה ולמ"ש התב"ש בי"ד ב' בשם הב"ח י"ל בזה. וממ"ש התוס' דהשתא דאתו קמן כו' משמע הא אם מיד בשעת הביאה היה מותר אם נולד הספק אף שאח"כ ידוע לנו שהוא וודאי עתה בן ט' מה בכך וכדאמרן.

והנה ראיתי להפני יהושע בגיטין כ"ח א' כתב דהיכא דאיתרע החזקה לא מוקמינן מ"ה אחזקה והביא ראיה מפרק חרש (קי"ג א') דאשת חרש חייבי' אשם תלוי וכ"כ התוס' כתובות כ"ג א' ד"ה תרווייהו עכ"ל הנה כבר כתבנו דבאה"ע סימן מ"ז וב"ש אות ב' משמע דב' אומרים קרוב לו וב' קרוב לה נמי דרבנן הוא וממ"ש התוס' כתובות אין ראיה דמדרבנן החמירו בע"א אומר דלכתחלה לא תנשא יע"ש ומאשת חרש אנן קיי"ל דרבנן הוא ולר"א דמספקא ליה נמי לא קשיא כ"כ דל"מ אם נאמר עתים חלים ועתים שוטה דחזקה העשויה להשתנות ואף אי נימא דעתא קלישתא מ"מ כיון דאנן מסופקין מה הוא מעשיו כה"ג ל"ש אוקמיה אחזקה כמו ספיקא דדינא וספק בעיא דלא אוקי אחזקה כמ"ש בכלל הספיקות ועתוס' חולין פ"ו א' ד"ה מאי טעמא שסיימו בדבריהם והשתא ל"ש אוקי אחזקה יע"ש.

החלק החמישי חזקה שלא נתבררה לא הוה חזקה כלל עתוס' חולין י"א א' ד"ה אתיא ולדידן דמכשירין הגבינות בי"ד סימן פ"א מטעם חזקה המבוררת מחמת רובא ועי"ד סימן נון במים בראש וא"י אם הקיף המות דלא הוה חזקה מרובא דבהמה זו יצאה מהרוב עכ"פ דרובן אין להם מים בראש כמ"ש רבינו המובהק בעל תב"ש בסימן ל' ולא יע"ש ובפריי לי"ד הארכנו בזה לחלק בין גבינות למים בראש ועחה"ר חולין י"א משמע דרבינו שמשון סובר דחזקה שלא נתבררה הוה חזקה אנן לא קיי"ל כן דלא הוה כלל בין לקולא ולחומרא ואף להצטרף עם אחרת דלהוי תרתי במקום חזקה לא הוה. והא דקדושין פ' סוקלין על החזקות חזקה ברורה היא מרובא דרוב אין עושין כן להיות איש אחר כרוך אחר אחד שאין אב ולהחזיק כאב ועמש"ל. וב"ש אה"ע סימן י"ט כתבנו לעיל גם חזקה מנגע איתרע עתה יליף מנגע וזה לא שמעינן ממכה אביו כ"ש דהתם חזקה מרובא וכדכתיבנא. ועיין בכור שור בקדושין פ' א' יע"ש וראיתי להפני יהושע כתובת כ"ב ב' בתו' ד"ה הבא דחזקה שטוען העושה ברי לי שהוא הפך החזקה נאמן. ומקדושין פ' א' סוקלין בנה מורכב כו' לא מכחיש ובפרט שהתרה בו ומקבל התראה ועפ"י עצמו לא הוה דחזקה מרובא הוה ושוב ראיתי בשו"ת רמ"א ז"ל סימן ב' כתב מענין זה בדיני נדה יע"ש.

עיין במ"מ פ"כ מהא"ב הי"ג כתב כיון שהחזיק עצמו בכהן מעיקרא לא הוה התראת ספק לגבי נפשי' שכבר נאסר ע"פ שנאמן להחמיר על עצמו ואשה אינה לוקה עכ"ל. משמע לכאורה דהא דבעינן שלשים יום בקדושין פ' שלא אמרו זה בני וזו אמי וכדומה הא אמרו כן א"צ שלשים יום או לאחר הבא עליהם צריך חזקה שלשים יום בא"א וכדומה והא דאין אדם מת עפ"י עצמו באומר נתחייבתי מיתה בב"ד פלוני שמא מהמחכים למיתה הוא ואבאה"ע סימן י"ט בח"מ וב"ש וצ"ע. ומ"ש המ"מ דלא הוה התראת ספק הנה בה' סנהדרין משמע דפסק הר"מ ז"ל דשמיה התראה ואולי ל"ד אלא דה"ק דהוה ספק.

החלק הד' אם מחזקינן מאיסור לאיסור לכאורה במחלוקת שנויה דרש"י ז"ל בחולין פ"ק וביצה פ"א פירש בהמה בחייה בחזקה איסור אמ"ה אבל התוס' פירשו איסור שאין זבוח ועיין שבועת ס"ד א' בתו' ד"ה האוכל או יש איסור שאין זבוח ומשמעות הפוסקים דאין מחזיקין מאיסור לאיסור כדמוכח ביבמות ל"א ובהמה בחייה שאין זבוח ועחה"ר יבמות שכתב לחלק בין איסור לאיסור יע"ש ובפריי לי"ד כתבנו מזה. עמ"א א"ח תס"ז ופר"ח י"ד סי' ס"ג ממקום למקום לא מחזקינן מזמן לזמן מחזקינן ושם בה"פ אי"ה יבואר ועיין נדה ג' שרץ שנמצא במבוי. גם כתבנו במ"א חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא י"א דליתא כלל דלא גמרינן סוף טומאה מתחלת טומאה או דחזקה דמעיקרא עדיפא כמו שהארכנו בספ' ג"ו אבל אי לא הוה כלל חזקה דמעיקרא רק חזקה דהשתא אלימא ומחזיקין למפרע מזמן לזמן לא ממקום למקום כאמור.

ודע דהא דקיי"ל הולכין בתר רובא וחזקה הוא דליכא לברורי בקל כ"א ע"י טורח גדול כבדיקת ח"י טריפות הא יש לברורי בקל ע"י שאלה מבררינן כההוא דר"פ לישייליה חזקה מרובא הוא ובי"ד א' שיילינן ובי"ד ק"י ס"ס א"צ לברר אפשר בדיקת הריאה כגוונא דהתם הוה קצת טורח הא שאלה צריך לברר דלית טורח כלל ועמ"י כלל נ"ט אות ח' ועיין בתורת השלמים ה' נדה קפ"ה אות א' ס"ס עם חזקה א"צ שאלה ולפ"ז ה"ה בי"ד ק"י ס"ס עם רובא. ואפשר לחלק בנדה דרכה לטבול יע"ש. ומהא די"ד א' המיעוט מיעוטא דמיעוטא הוא ואפ"ה צריך לשאול להוציא מחזקה ומנדה כתבנו דאין ראיה דדרכה לטבול ועט"ז וש"כ אפילו ילדה יע"ש. ועיין בכורות פ"ד מ"ג ברא"ש ותי"ט שם וס"ס לחומרא בדרבנן כתבנו מזה במ"א ובשו"ת מגידות הארכתי בלשון הר"מ ז"ל בה' בכורים וי"ד ש"ו סל"א ובהו"ת ב"ק ל"ה א' הארכנו.

ובהא דאמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו זנות עמ"ל פרק עשירי מה"ג הח"י חידוש דאם נדה אעפ"י שהוא לא ידע מ"מ באשה עברה כרת ולא חששה ג"כ לבעילת זנות יע"ש וחילק בין ה' תמורה פ"ב ה"ב ג' בהמות כו' אעפ"י שעושה בשתיים איסור בשלישית אמרינן דלא שביק היתרא בשלישית משא"כ בחד מעשה אי עושה איסור א' אמרינן ה"ה דעושה איסור ב' יע"ש. ואם עושה איסור דרבנן אם נאמר אכתי לא שביק ועביד איסור תורה כמו שניות וכדומה עב"ש אה"ע סימן ל"ח סל"ה איסור בלא כתובה דרבנן אפ"ה מקשה ע"ש ועיין חולין ד' ב' ברש"י ותוס' ד"ה מותר משמע וודאי לכאורה דחמץ לאחר פסח מ"ה אסור ל"ש היתרה ד"ת אעפ"י שעביד איסור דרבנן ולר"ש אף שאינו רק דרבנן מ"מ להרויח פורתא עושה כ"ש בכאן שמרויח לאו א' זנות קדשה ואי חזקה דאין בעילה זנות דרוב ישראל כשירים וזה אינו מהרוב ה"ה חמצן של ע"ע נמי הכין הוא ואפ"ה מה שיכול להרויח עושה וצ"ע.

ופש גבן לברורי דבר א' והוא דקיי"ל רובא וחזקה מ"ה רובא עדיף ומדרבנן אמרינן סמוך לחומרא באיסור תור' הא בדרבנן לא ספק השקול לקולא וכמ"ש בפריי לי"ד ק"י. ואמנם צריך שיתייחס אליו ב' תנאים אז בד"ת לחומרא מדרבנן הא' דאם מיעוטא דמיעוטא לא אמרינן סמוך לרבי מאיר וכ"ש לדידן מדרבנן כמ"ש הרא"ש ז"ל בחולין י"א רוב מצוין לא אמרינן סמוך חזקה כו' דהוה מיעוטא דמיעוטא הב' דווקא שנולד דבר מה שיש מקום להספק לחול הא לא"ה לא אמרינן סמוך ומש"ה אין בודקין אחר נקובת הוושט במקום הראוי לשחיטה אע"ג דחזקה שאין זבוח כמ"ש התוספ' ב"מ כ' ב' ד"ה איסורא אלא דמה"ת להחזיק ריעותא ומיעוטא דמיעוטא לא הוה דהא יליף מכאן דאזלינן בתר רובא. ובפריי לי"ד ק"י בט"ז ושפתי דעת י"ד כתבנו אי ברובא דאיתא קמן נמי אמרינן סמוך הארכנו שם.

ועיין באה"א סימן י"ט בח"מ וב"ש דמשמע היא והוא שאמרו אין לוקין עד שהוחזקו שלשים יום וצ"ע מסימן ג' דמשמע דלוקה עפ"י עצמו ולענין אמתלא עשו"ת הנדפסות בלבוש באבן העזר ובח"מ וב"ש שם. וכהן שאמר כהן אני אסור לישא חלוצה דשויא אנפשיה ח"ד אף בדרבנן ומוציא ואפילו הוחזק ע"י הקול שלשים יום בעיר מוציא ול"ד לי"ד ר"א בספק דרבנן י"א אף דאיכא חזקה אמרי' אמור טבל ל"ש לכאן דחזקה דהכא מחמת רובא הוא וגם שהי"ל איסור טבל משא"כ כאן ואני לא באתי כ"א לעורר לב המעוין בלבד:

תוכן העניינים

שושנת העמקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה