אור ברסלב

שושנת העמקים· רבי יוסף תאומים

כלל טו

כלל יד

אבאר דיני רובא הנה קי"ל אזלינן בתר רובא. וס"ס י"א דהוה כרוב ויותר עשו"ת הרשב"א ז"ל סי' ת"א. בין רובא דאיתיה קמן וליתא קמן או מאחרי רבים או הלמ"מ ערש"י חולין י"ב א' ד"ה פסח ורובא וחזקה רובא עדיף ומדרבנן אמרינן סמוך לחומרא לא לקולא לרבנן דר"מ ובממון אין הולכין אחר הרוב ע' תוס' ר"פ המניח מטעם חזקה והפקר ב"ד הפקר. ועיין י"ד סימן ש"ה סל"א ובר"מ ז"ל הל' בכורים מחלוקת הר"מ והר"א ז"ל בס"ס באיש א' או ב' אנשים אי מוציאין ממון חידוש ועיין בפ"י בכתובת בקו"א בסוגיא דפ"פ ובי"ד הנ"ל מבואר דמוציאין ממון מס"ס וכפסק הראב"ד ז"ל אלא דהמחבר שם הביא מה דברור לו ובהו"ת ב"ק ל"ה א' במשנה שור שהיה רודף הארכנו בו וכאן אין להאריך.

והנה לרבנן דר"מ רובא אף ליתיה קמן עדיף מחזקה עיין יבמות קי"ט א' חולין פ"ו א' קידושין פ' א' וכ"פ הר"מ ז"ל פ"ג מהל' יבום וחליצה הי"ו י"ז י"ח ובאה"ע סימן קנ"ו סי"ג וקנ"ז סי"ט והא דפסק הר"מ ז"ל בהל' בכורות פ"ד ה"ח ובי"ד שי"ו ס"ג פסק המחבר חלב פוטר תירצו דאיכא חזקה דוולד שלא היה קדוש עיין ברא"ש בכורות כ' וחולין י"ב בהג"א. ואי קשיא אמאי ביצאה חמותה מליאה חוששת לדידן נהי דחזקה אתרע כמ"ש התוס' יבמות קי"ט א' ד"ה האשה ממו"ה לר' מאיר משא"כ לדידן דרובא הוה וודאי ולא חיישינן למיעוטא להחמיר היכא דליכא חזקה עם המיעוט ובנ"י שם תי' זה שפיר דלשמא מת לא חיישינן וה"נ כיון דעבר זמן הלידה לא חיישינן שמא הפילה והוה ספק השקול (משא"כ ביציאה ריקנית מצטרף מיעוט מפילת שפיר) ולמ"ש שם בשם הריטב"א דמיעוט שאין מתעברות בצירוף עם מפילות הוה מיעוט שלם לק"מ בלא"ה דיצאה מליאה ליכא אלא מיעוטא דמפילות ואפשר דהוה מיעוטא דמיעוטא והוה ספק השקול מחצה זכרים ונקיבות ומש"ה חוששת ולכאורה משמע דמ"ה הוא ביציאה מליאה ומלת חוששת משמע מדרבנן וצ"ע ועב"ש אה"ע קנ"ז אות י"א ולא סיים הטעם דלשמא מת לא חיישינן (ולשמא תפיל חיישינן ולשמא הפילה לא חיישינן).

ואיכא לעיונא באשה שהלך בעלה וצרתה מליאה למ"ה ובאו ואמרו מת בעלך מהו דנראה דתנשא לשוק דחזקה אתרע כמו בחמותה מליאה כו' וכיון שכן לדידן רובא לשוק ומפילות נמי כיון שעבר זמן לידה הוה כשמא מת לא חיישינן ותנשא לשוק א"ד דמ"מ לא תנשא דבחמותה נמי חוששת מדרבנן וכאן נמי חוששת מדרבנן.

ודע דלרבנן המיעוט כמאן דליתא דמי הא סמוך מיעוטא לפלגא והוה רוב אף לרבנן מ"ה כדאיתא בחולין ע"ז ב' סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקיבות והוה זכרים מיעוטא ומות' להשליך לכלבים וכן הלכה יע"ש ועתו' נדה ח"י א' ד"ה שליא הקשו לפירש"י נימא סמוך מיעוטא דלא יש וולד בשליא למחצה שלא יצא הרוב באותו מקצת ע"כ העלו דאין שליא כלל בלא וולד יע"ש ולדעתי העניה י"ל לרש"י ז"ל בשלמא בבכור י"ל דטבע העולם שיולדת מחצה זכרים ומחצה נקיבות ומהם (ר"ל מהב' החלקים) מיעוט נדמה שפיר אמרינן דזיל בתר רובא דיולדת דבר שאין קדוש בבכורה משא"כ בשליא דאין זה אלא ספק ספיקא דספק שמא לא יצא רוב לאו בטבע כו' והא למה זה דומה למ"ש התו' כתובות ט' א' ד"ה ואי בעית אימא דאי הוה רצון רוב גמור לא הוה ס"ס ואמאי נימא ספק תחתיו ואין תחתיו הוה פלגא ופלגא וסמוך מיעוטא דאונס כו' אלא כה"ג בספק דמעשה לא אמרינן זה וה"נ דכוותיה ועיין פני יהושע שם. וערש"י חולין שם ד"ה וכל נקיט ס"ס והוא ל"ד אלא רובן יולדות שאין קדוש בבכורה או יאמר דהא דסמוך מיעוטא לפלגא דווקא משם אחד כההוא דחולין דרוב דבר שאין קדוש בבכורה משא"כ ההוא דב"ק י"א א' אין הרוב משם אחד.

ודע דאני מסופק הא דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מדרבנן לרבנן דר"מ אי נימא אף רובא דאיתא קמן או דווקא ברובא דליתא קמן ועמ"ש בפריי לי"ד ק"י. וראיתי בקדושין פ' א' ברש"י ד"ה אם שחילק בין תינוק בצד העיסה ובין שרצים וצפרדעים מטפלים שם דמש"ה שורפין שם דרובא דאיתא קמן הוא משא"כ תינוק רובא דליתא קמן ולכאורה כונתו דמ"ה רובא עדיף מחזקה ומדרבנן סמוך להחמיר ושריפת תרומה טמאה אין מ"ע לשרוף כ"א מדרבנן כפי הנראה מרש"י שבת כ"ה א' ד"ה מצוה ומש"ה החמירו רבנן דלא לישרוף כיון דמדרבנן הוה בפלגא ועוד הרואה אומר כיון ששורפין רובא וחזקה רובא עדיף אף מדרבנן ומש"ה אין שורפין על חזקה זו משא"כ בשרצים וצפרדעים רובא דאיתא קמן אף מדרבנן לא אמרינן סמוך ומש"ה שורפין ורש"י סובר רוב תינוקות הוה רוב גמור דלא כתוספ' שם ד"ה סמוך דאל"כ החילוק מבואר בין תינוק רוב דרבנן ובין שרצים רוב ד"ת. אלא שאני תמה מנדה ח"י א' דאמרינן שליא בבית ופירש"י ד"ה שאין דשורפין תרומה עליה והתם רובא דליתא קמן וחזקת תרומה טהורה ולא אמרינן סמוך מיעוטא דשליא שאין וולד לחזקת תרומה טהורה וצ"ע. וע"ש ע"ב תוספת ד"ה למיעוטא יע"ש ועיין בריטב"א ז"ל בקדושין חילוק בין תינוק ספק מגע אלימא חזקה משא"כ בשרצים וודאי מגע איתרע חזקה וזה כפי שיטת התוס' ז"ל שדרכו משא"כ לרש"י ד"ה לטפח דהתינוק וודאי נגע בעיסה אין מקום לחילק זה. ועיין בריטב"א שם ועיין במשמרת הבית ח' א' (דפוס ברלין) שהביא בשם רש"י לחלק בין תינוק לשרצים דהתם וודאי נגעו אין חזקת עיסה כלום ואין זה ברש"י שלפנינו וכדאמרן ומדברי שניהם ר"ל רש"י והריטב"א נלמוד דההוא דתינוק רוב גמור מ"ה מדהוצרך לחלק בין שרצים לתינוק ולפ"ז לרבנן אף ברה"ר טמא דספק טומאה ברה"ר טהור היכא דליכא חזקה או רובא לטומאה ולר' מאיר אף ברה"י טהור דסמוך מיעוטא לחזקה לדידיה והוה מ"ה פלגא ופלגא ובאין בו דעת לשאול ספיקו טהור אף ברה"י ולפ"ז מ"ש בקדושין פ' א' תניא כוותיה דרבי יוחנן שני דברים אין בהם דעת לשאול ועשאן חכמים כיש בהם דעת לשאול לא א"ש לכאורה דמשמע דחז"ל החמירו ביה ומ"ה הוא ולו נסבול הדוחק הזה מ"מ קשה דמשמע ברה"י הוא דטמאוהו חז"ל הא ברה"ר טהור אף דבר שיש דעת לשאול והא רוב גמור מ"ה אפילו ברה"ר טמא ולשיטת התוס' כאן ונדה ח"י ב' ד"ה למיעוטא וחולין פ"ז ב' ד"ה סמוך דלאו רוב גמור הוא ומ"ה טהור בדבר שאין דעת לשאול ומדרבנן החמירו בו ברה"י ולא ברה"ר א"ש ועיין בפי' המשניות להר"מ ז"ל פ"ג דטהרות מ"מ פירש דמיירי ברה"י ובה' שא"ה פט"ז ה"ג כתב סתם ואין הכרח אי דווקא ברה"י או אף ברה"ר. ועתי"ט פ"ג מ"ח ד"ה וחכמים כ' בשם נ"י ר"פ האשה ביבמות קי"ט א' דלרבנן רובא וחזקה הוה כפלגא יע"ש ולפ"ז בטומאה עשאו כיש בו דעת לשאול ואנן לא קיי"ל כן אלא רובא עדיף מחזקה מ"ה ומדרבנן סמוך לחומרא.

וראיתי להריטב"א ז"ל בקדושין ע"ט א' ד"ה וקשיא הקשה מהא דתנן שליא בבית הבית טמא ולא אוקי מיעוט שליא שאין בה וולד לחזקת בית שטהור ותירץ כיון דהיה השליא בבית נפיק מחזקתו הבית יע"ש וזה כפי מ"ש שם בדף פ' דווקא בספק מגע אוקי אחזקה ולא בע"א והנה עיקר קושייתו דבנדה כ"ז א' בברייתא שם שליא בבית ר"מ מטמא וקשיא ליה שפיר דלר"מ רובא וחזקה הו"ל פלגא מ"ה ואמאי מטמאין כיון דהבית דבר שאין דעת לשאול הוה וע"ז תי' כיון דהשליא בבית נפיק הבית מחזקה והוה שליא כבית ולרש"י ז"ל שפירש מטפחין באשפה ובבצק וודאי נגע אלמא אף בוודאי נגע לר"מ אין עיסה כתינוק ואמאי שליא בבית טמא לר"מ דלרש"י רוב תינוקות הוה רוב גמור ועוד ולר"מ בכל רוב גמור נמי סמוך מ"ה כמבואר אם לא שנאמר דהוה מיעוטא דמיעוטא שליא בלא וולד ואף לר"מ כה"ג לא אמרי' סמוך. כמבואר ביבמות קי"ט א"ב יע"ש. ועם זה יתישב מ"ש התו' בנדה י"ח א' ד"ה שליא שהקשו לפירש"י מב"ק י"א שליא כו' סמוך מיעוטא דאין להם וולד למחצה שלא יצא רוב הוולד ואפשר דכי אמרינן סמוך מיעוטא למחצה לא במיעוטא דמיעוטא וכעת לא מצאתי זה בפירוש אי כה"ג אמרינן סמוך למחצה.

והנה הר"מ ז"ל בה' טומאת מת פכ"ה ה"י פסק דשליא בבית הבית טמא (והמ"ל הביא דברי הריטב"א בקדושין ע"ט א' ולכאורה לא ידענא למה הביאם דאנן קיי"ל כרבנן) ובהל' שא"ה הי"ו פסק בהמה ששפעה חררת דם אין מטמא לא במגע ומשא והא בבכורות כ"ב א' אמר ר' יוחנן ראב"י ור"ש אמרו ד"א ואיך פסק לתרוייהו שוב ראיתי להתי"ט פ"ג מ"ד ד"ה ר"ש בנדה הקשה כן והתפלא על הר"א ז"ל שלא השיגו והכ"מ שלא העיר בזה ועיין בלח"מ פ"ד מה' בכורות הי"ב עמד בזה ותי' עפ"י מ"ש התו' בכורות כ"ג ב' ד"ה אלא כו' יע"ש וכוונתו דאמרו ד"א לאו דהא בהא תליא ורבנן דפליגי אדר"ש מודים לדראב"י דבבהמה נימוק שפיר ובטל ברוב ובשליא של אדם אין נימוק בפ"א ונכון הוא ואמנם לכאורה הייתי סבור דהר"מ ז"ל כבר פדא פוסק בכורות כ"ג א' טומאה חמורה עד לגר ומ"ש בה' שא"ה בפ"א הי"ג וי"ד בשר נבילה שנפסד מאכילת כלב טהור היינו אף במגע כפירש"י שם ד"ה טומאה חמורה היינו משא ובתו' שם ד"ה טומאה כו' וא"כ מ"ש בפשיטות דמש"ה בשפעה חררת דם טהור במשא ג"כ דאין ראויה לגר ובמגע משום ביטול ברוב שוב ראיתי שזה טעות דהר"מ ז"ל פסק כר' יוחנן שבהי"ד כתב דסרוח מעיקרו אין מטמא שנאמר לגר כו' והוא לר"י דלבר פדא סרוחה מעיקרו מסברא דעפרא בעלמא דאין מטמא במגע כפירש"י ועמ"מ שם כתב בשר נבילה וכר"י ואף דאסיק בקשיא הרי דפסק כר"י ואף דמקשה התם אמאי אין מטמא במשא דל"ש ביטול ברוב למשא ולר"י עד לכלב מטמא ואסיק בקשיא אפ"ה כיון דלא אסיק בתיובתא פוסק כן. והמ"ל בה' משכב ומושב פ"א הי"ד הקשה במה שפסק הר"מ ז"ל בחררת דם ובגמרא מדמי להדדי והנה באמת הוא קושית המ"מ ומדלא אסיק בתיובתא י"ל כמ"ש הר"י קורקוס ז"ל די"ל בין יבש ללח כדבעינן למימר לקמן אי"ה מיהו ממ"ש הר"מ ז"ל בפ"א משא"ה הי"ג לפיכך נצ"ל נבילה ספק היינו יכולין לומר למגע כפירש"י אלא שהרואה יראה וודאי מסתימת דבריו כאן ופ"ג ופ"ד הי"א וי"ב דכר"י פוסק וכ"כ בקרית ספר דכר"י פוסק ומה שנרשם בבכורות בר פדא ט"ס הוא ובנזיר נו"ן א' נרשם כהוגן יע"ש. ואני העני תמה עמ"ש רש"י כאן טומאה חמורה משא ומשמע קלה מגע כמ"ש התוס' א"כ בנזיר איך קאמר למ"ד חמורה לגר לא מבעיא והא אכתי מבעיא למגע אי יש נצל לבהמה ושם ברש"י ד"ה או דלמא עשה כלומר טומאה חמורה טומאת נבילה והיינו אף מגע כפירוש התו' וע"ש תו' ד"ה וטומאה קלה וצ"ע.

או יאמר דאת שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא וכ"פ הר"מ ז"ל בה' שא"ה פ"א הי"ב כר"ע פ' העור והרוטב קכ"ד יע"ש ועתוס' בכורות כ"ג א' ד"ה נבילה הקשו זה אמאי נבילה בשחוטה מטמא במשא יע"ש ועיין בקרית ספר שם ולהר"מ ז"ל י"ל מ"ה אף במשא טהור ומדרבנן אמרו דלהוי חשוב בא לכלל מגע ומש"ה בשפעה חררת דם דלח הוא ואין לטומאה מציאות במקומו לא גזרו חז"ל וכיון שכן בשלמא בבית שכל הבית טמא דלענין אוהל ל"ש זה ומ"ה טמא ול"ש ביטול ברוב לענין אוהל ושאני טומאת משא וכאמור וראב"י ור"ש דאמרו ד"א לאו דהא בהא תליא ורבנן דפליגי אר"ש מודים לדינו של ראב"י אלא דר"ש וראב"י שניהם אמרו בביאור ד"א דבטל הוא ברוב ופסק הר"מ ז"ל כסתם מתני' דנדה כ"ו א' והנה בגמרא שם כ"ז א' אמר רבי מאיר דהוציא בבית החיצון טהור דנמוק ב"פ והר"מ ז"ל בפכ"ה מהל' טומאת מת השמיט זה ויראה כמ"ש דפוסק כמשנה דלא מוזכר שם חילוק זה ופליגא על ברייתא ומש"ה אף בהוציא לבית החיצון טמא דבאוהל ל"ש ביטול ברוב וכאמור ועכ"מ פ"ד מה' בכורות הי"ב במ"ש ואף דטעם זה לר"ש קאמר כבר עמד בזה הלשון הלח"מ ז"ל דהא הר"מ ז"ל פסק כן כר"ש. וליישב זה אפשר דט"ס הוא וצ"ל דטעם זה לר"ח נאמר דהתם קאמר תני ר' חייא לא מטמא לא במשא ומגע ומאחר דאינה טמאה אמאי תקבר כדי לפרסמה וכפירש"י דקס"ד דאין כאן וולד (והיה יכול להקשות אמאי נפטרת מבכורה וניחא להקשות מרישא) משא"כ באמת דיש וולד אלא משום ביטול ברוב אין מטמא א"כ בלא"ה תקבר דיש כאן וולד ומש"ה כתב הכ"מ דאף בשליא כו' ויש לראות דמפני ביטול ברוב לא תקבר ולא תפטור מבכורה ואולי דלא ניזוק עד לאחר שיוציא מכח חבלי לידה ולא כר"ש וזה סותר למ"ש הר"מ ז"ל גם בגמרא גופא קשה וצ"ע.

עוד אני חוזר על הראשונות דקיי"ל רובא וחזקה מ"ה רובא עדיף ומדרבנן אמרינן סמוך לחומרא ולא לקולא להמעיין היטב בסוגיות הש"ס ופוסקים ואף להנ"י בר"פ האשה שהלכה י"ל כן כמש"ל. ובבכורות כ' א' בהא דרבינא רובא דתליא במעשה י"ל לר"ת דפוסק חלב אינו פוטר מטעם סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש התו' בכורות שם כ"ב ד"ה חלב כו' א"כ למה לרבינא לומר הטעם דתליא במעשה. ולזה י"ל דמוכן ואילך ספק משמע מ"ה דאל"ה הול"ל חוששין ובס' ג"ו צידדנו אי רובא דליתא במעשה מ"ה לא הוה רוב או מדרבנן. או יאמר כי אמרינן סמוך בחזקה מבוררת אבל לומר כמו בשעה שנולדה לא היה וולד אף עתה עדיין לא ילדה אדרבה בשעה שנולדה היה לה חזקה תתעבר ותילד תוך שנה כרוב כו' וחזקה כי הא שרוב מכחיש לה מתחלה לא מחמירין מדרבנן לומר סמוך משא"כ חלב סמוך מיעוט' לחזקה ברורה דאין הרוב מכחיש לה כיון דתליא במעשה וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה וצ"ע.

ודע דהרשב"א ז"ל במ"ה ח' א' (דפוס ברלין) כתב דברים ראוים להעתיקם כאן וז"ל ועוד היה לו להתבונן (הרא"ה ז"ל) אנן היכי. אכלינן בישרא דאיכא חזקה ומיעוט נגד הרוב (עמ"ש בפריי לי"ד דנקב הוושט במקום שחיטה הוה ספק בשחיטה וכמ"ש מ"ה כאן ותו' מציעא ך' ב' ד"ה איסורא ומפני שראיתי שיש גדולים מפקפקים בזה לענ"ד כמ"ש) כו' והאריך ומסיק דמש"ה לא אמרינן סמוך מיעוטא מדרבנן דלא אמרינן כן אלא ברובא וחזקה דעלמא משא"כ חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה ורוב המתעסקין בה מסלקין החזקה לא אמרינן סמוך כו' עוד תי' דהתם המיעוט מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתו שמפילות שאין לומר שכל הרוב מתעברות ויולדות שא"כ הכול מתעברות והרוב יולדות ומיעוט מפילות והא ליתא דאיכא עקרות כו' אלא הרוב מתעברות ומיעוט אין מתעברות והרוב המתעברות יולדות ומיעוט מפילות ולפיכך חשוב הוא לעמוד נגד הרוב בצירוף החזקה ותדע דלמה לא חשיב התם מיעוט שאין מתעברות אלא דלא חשוב לכלום ותדע עוד דרבא אמר התם רישא חזקה ליבום ורובא לשוק וסמוך והוה פלגא ואמאי נימא סמוך מיעוט דמפילות ומיעוט שאין מתעברות לחזקה ועדיפא מרובא ותתיבם אלא דמיעוט' שאין מתעברות לא חשיב אפילו להצטרף לחזקה עכ"ל. העתקתיו מפני שיש ללמוד ממנו כמה הלכתא גבורתא א' לפי הגירסא דרבא אמר אפילו תימא רבנן אלמא דרבא אית ליה דסמוך מיעוטא לרבנן להחמיר ואפ"ה בבכורות י"ט מסיק דמתני' ר"י כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא ולא לרבנן מדרבנן (לפיר"ת לקמן כ' ב' ד"ה חלב) ש"מ כי ה"ג לא אמרינן סמוך כיון דהרוב מכחיש מתחלה החזקה אדרבה היתה עומדת שתלד בתוך שנתה כמש"ל. ומ"ש דחזקה שמתעסקין לסלקה הנה כפי הנראה דהרא"ה ז"ל חולק אזה. גם הרא"ש ז"ל חולין י"ב דאין מומחין מיעוטא דמיעוטא משמע הא מיעוט חשוב מצטרף לחזקה כה"ג מדרבנן לחומרא. ואמנם מ"ש עוד דהמיעוט מגרע כח הרוב אני העני צריך לדקדק בדבריו ולעמוד על אמיתות עיונו ועומק כוונתו כי לכאורה בעבור שיש שם תרי מיעוטי מיעוט מפילות ומיעוט שאין מתעברות ומש"ה חשוב לצרף וזה שיבוש מכמה טעמים ואין הלשון סובל זה כלל ע"כ אחשוב אני כוונתו דה"ק דע"כ צריך אתה להתחיל דרוב נשים מתעברות ומיעוט אין מתעברות ומן הרוב ההוא יש רוב שיולדות וכיון שכן המיעוט מפילות מגרע כח הרוב דאין להתחיל ולומר רוב מתעברות ויולדות ומיעוט כו' דזה אינו דבאמת יש מחצה על מחצה ר"ל מחצה יולדות ומחצה רבע מהן שמפילות ורבע שאין מתעברו' וע"כ צריך להתחיל רוב מתעברות לסלק המיעוט שאין מתעברות דלהוי כמאן דליתא המיעוט שאין מתעברות ואח"כ תאמר רוב מן הרוב ההוא יולדות ומיעוט מן הרוב ההוא מפילות ומש"ה המיעוט שמפילות חשוב וכאמור ומש"ה לא הזכיר מיעוט שאין מתעברות דזה כמאן דליתא דמי דבתחלה אתה אומר רוב מתעברות ומיעוט אין מתעברות וכאין הוא וכתב עוד ותדע דאל"כ אמאי ברישא לא תתיבם ונימא פלגא מתעברות ויולדות ופלגא יש מהן רבע שמפילות ורבע שאין מתעברות סמוך פלגא דאין מתעברות ומתעברות ומפילות לחזקה דיבם ותתיבם אלא שהמיעוט שאין מתעברות כאין הוא. והנך רואה שדבר גדול דיבר אדונינו הרשב"א ז"ל דאפילו תרי מיעוטי כה"ג דהוה מחצה לא מצטרפין עם החזקה דהמיעוט שאין מתעברות כמאן דליתא דמי ואמרינן שאשה זו מהרוב שמתעברות היא וודאי וכיון שכן מש"ה מותרת לשוק לרבנן דרוב מהרוב ההוא יולדות וולד קיימא ומדרבנן סמוך ובזה יש לעיין שאין זה מוסכם ועיון וענ"י יבמות קי"ט א' יש תירוץ דמיעוט שאין מתעברות עם מיעוט מפילות כהדדי הוה מיעוט שלם ועתי"ט א"כ אין ראיה דתרי מיעוטי דהם פלגא דלא להוי פלגא ופלגא או עכ"פ עם החזקה דלהוי ספק תורה ועיין בריטב"א קידושין פ' יש שם דקדוק בדבריו ואין מקומו פה.

וראיתי לא"ר בא"ח רי"ז אות ט' עמ"ש בש"ע היה הולך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב ישראל מברך דלא הביא דעת בה"ג דף ח' ע"ד דפוסק כר' יוסי ברכות נ"ג א' דמיעוט לגמר ומיעוט לכשפים כו' ותי' אפשר האידנא ל"ש כשפים והקשה מאי פריך לר"י אטו כולו לכשפים דלמא מיעוט עכו"ם ומיעוט לגמר (ור"י דווקא ברוב ישראל קאמר לא איידי דת"ק) ותי' ב' תירוצים א' דתרי מיעוטי דכ"א משם אחר לא מצטרפין ועוד תי' דאמאי לא קאמר ר"י לגמר ולא לכשפים דל"ש וע"כ אף בכל ישראל קאמר משום תרי מיעוטי כו' יע"ש והנה תי' הב' לא הבינותי ממ"נ להמקשה דפריך אטו כולהו לכשפים קשה ליה דלמא מיעוטא כשפים ומיעוטא עכו"ם א"כ אכתי קשה מאי פריך דלמא הא דמזכיר ר"י כשפים לאשמעינן שנחשדו בנות ישראל ע"כ ולגמר לא הזכיר דידוע הוא ואה"נ דר"י אפילו בעיר שכולה ישראל פליג דאל"כ אכתי באמת איך מתורץ זה אמאי לא מזכיר ר"י ג"כ לגמר אלא דעל המקשה אין כאן קושיא די"ל דלא ידע דב' מיעוטי מצטרפין לר"י ומש"ה פריך לי' ועל התרצן הוא די"ל כן דמש"ה תי' לגמר ולנשניא ולא תי' למיעוט עכו"ם ש"מ תרי מיעוטי ש"מ כל שאין מש"א אף לר"י אין מצטרפין כמ"ש הא"ר בתי' הא'. והנה י"ל מ"ט דת"ק התם דרוב ישראל מברך ולא מצרפין תרי מיעוטי מש"א ואשתכח דרובא לאו לריחא עבידא (וכ"ת דסובר שאין בנות ישראל נחשדים ע"כ דזה דוחק) והנה הבה"ג דפסק כאן כר"י לא קשיא מיבמות קי"ט א' דהתם תרי מיעוטי מיעוט מפילות ומיעוט שאין מתעברות לא מצטרפין דהתם הרוב מתעברות עכ"פ א"כ המיעוט דאין מתעברות כמאן דליתא דמי משא"כ כאן והנך רואה דת"ק סובר אף כה"ג לא מצטרפין ולדידן אין הכרע הלכה כמאן דהא בה"ג פסק כר"י ובש"ע דפסק דמברך היינו משום דל"ש האידנא כשפים כמ"ש הא"ר שם. ומיהו הא וודאי מוכח דב' מיעוטי שאין מש"א דאין מצטרפין דהא פסק בש"ע דרוב ישראל מברך והא איכא מיעוט עכו"ם ומיעוט לגמר ש"מ כו' וכדמוכח נמי קצת מיבמות. ומיהו לכאורה יש ראיה מברכות נ"ג א' אמר ר"ח בר אבא אמר ר"י המהלך בע"ש בטבריא ובמ"ש בציפורי והריח ריח אין מברך שחזקתו לגמר כו' ומאי אריא טבריא אפילו בכל מקום נמי ואפילו בעיר שכולה ישראל דמיעוט לגמר ומיעוט לכשפים (בימיהם שהיה שכיח) ש"מ דתרי מיעוט' ואף דרובא לאו להריח והוה משם א' אפ"ה אין מצטרפין וזה טעם הפוסקים דפסקו דלא כבה"ג.

ודע דהמי"ט כתב אם רוב ישראל מברך אפשר ה"ה מחצה כמו באור של הבדלה יע"ש וי"ל אמאי נימא סמוך מיעוטא לגמר למחצה עכו"ם והוה רובא שאין מברך ולמ"ש לעיל גבי שליא נדה ח"י ובתוס' שם דהא דסמוך מיעוטא למחצה והו"ל רובא מ"ה אפילו לקולא היינו שהמיעוט והמחצה עכ"פ מש"א כההוא דחולין ע"ז ב' סמוך מיעוטא דנדמה למחצה נקיבות ואשתכח רובא דלאו בר מיקדש בבכורה דהוה מש"א משא"כ כאן מחצה עכו"ם ואסור להריח בע"ז ומיעוט לגמר דלאו מש"א והוה א"ש ועדיין צ"ע. ומ"ש המי"ט דדמי לאור הבדלה עמ"ש בפריי לי"ד ק"ח. גם י"ל במחצה על מחצה באור הבדלה נימא סמוך מיעוטא דלאו להאיר עבידא למחצה עכו"ם ועא"ר בא"ח דצ"ח אות י"ז מ"ש בשם הירושלמי אפילו בישראל א' וצ"ע ואי"ה יבואר בפריי.

והנה הרא"ה ז"ל בב"ה ז' א' כתב דרוב המצוין מומחין ל"ד רוב אלא כל ובאמת הקשה עליו במ"ה דרוב מצינו שאמרו כל דרובו ככולו אבל שיאמרו על כל רוב לא מצינו ואמאי לא הונח לו להרא"ה ז"ל דרוב מצוין מומחין ומיעוטא דמיעוטא שאין מומחין וכה"ג לא אמרינן סמוך כמבואר ביבמות קי"ט ב' ואשר נראה דהרא"ה ז"ל סובר דוודאי יש מיעוט שיקרה להם באונס פסול בשחיטה כמ"ש המ"ה גופא אלא דמיעוטא דל"ש הוא ואף לר"מ לא חיישינן משא"כ אם נצטרף מיעוט שאין מומחין למיעוט שמא באונס הוה מיעוט שלם ונימא סמוך ומש"ה הוצרך לומר דהכל מומחין ונשאר רק מיעוט אונס ול"ש. באופן דתרי מיעוטי דל"ש כלל ובהדדי הוה מיעוט שלם יש לעיין אי מצטרפין לרבנן לומר סמוך מדרבנן לחומרא ולר' מאיר מ"ה למהוי ספק השקול ומברכות נ"ג א' דלא קיי"ל כר"י דתרי מיעוטי לא מצטרפין היינו לבטל הרוב משא"כ היכא דיש חזקה לומר סמוך כו' והרי אתה רואה שהנ"י ביבמות הביא בשם הרשב"א ז"ל אמאי לא מזכיר תלמודא מיעוטא דאין מתעברות ותי' דעומד נגד הרוב ולאו כלום הוא (וכפי הנראה הוא דברי הרשב"א ז"ל במ"ה) ובשם הריטב"א ז"ל תירץ דמיעוט שאין מתעברות גרוע הוא ובכלל מעוטא דמפילות חשבינן ליה דלהוי מיעוט שלם תרוייהו יע"ש הרי משמע דמיעוט מפילות נמי גרוע הוא ותרוייהו בהדדי מיעוט שלם הוא וחשוב א"כ הרא"ה ז"ל נמי בשיטת הריטב"א קאי וא"ש משא"כ הרשב"א ז"ל לשיטתיה וכאמור. ומיהו בשוחט ששחט והלך לו ולא אמר כלום ליכא אלא מיעוטא דאין מומחין דאי הוה מתרמי ליה אונס היה אומר אלא מברייתא דאבדו גדייו הוה קשיא להרא"ה ז"ל וכמ"ש המ"ה גופא. ומש"ה הונח לו דהכול מומחין וליכא אלא מיעוטא דמיעוט' שמא באונס וכה"ג לא אמרינן סמוך. ועיין בי"ד סימן ב' ס"ב במומר לתיאבון א"א בו רוב מצויין מומחין ולכאורה יאמר דב' מיעוטי מיעוט שאין מומחין ב' שמא אירע באונס והוא לא אומר דמומר לתיאבון הוא ומצטרפין לחזקה כההיא דיבמות משא"כ בישראל כשר אם אירע אונס היה אומר אלא דקשיא ההוא אבדו גדייו דאיכא ב' מיעוטים שמא אירע אונס ואין לפנינו ומיעוט אין מומחין וע"כ או דב' מיעוטים גרועים אין מצטרפין לומר סמוך או דהכל מצויים וכדאמרן ומומר י"ל מ"ה לא אמרינן ביה רוב מצויין וצ"ע. וי"ל אם אירע אונס באשפה היה משליך לא בשוק וצ"ע.

עוד דכל היכא דאיכא לברורי בקל מבררינן ברוב או חזקה ועיין בתה"א זיי"ן א' בשם הרמב"ן ז"ל דמש"ה שואלין דאיכא חזקה ומיהו התם סעד לדברי הגאונים יע"ש והכין הלכתא ואפשר אף מיעוטא דמיעוטא אפ"ה כל דיש לברר בקל מבררין ע"י שאלה וכדומה וע"י טורח גדול הוא דסומכין ארובא ואחזקה כההוא דח"י טריפות וכדברירנא במקום אחר וריאה דבקל הוא או דמיעוט המצוי הוא סירכות ועי"ד בסימן ל"ט ומ"ש בפריי שם ועפר"ח א"ח ה"פ ואי"ה שם יבואר עוד:

תוכן העניינים

שושנת העמקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה