אור ברסלב

שושנת העמקים· רבי יוסף תאומים

כלל ט

כלל ח

ראיתי לחקור בענין מכות מרדות שהוזכר ברז"ל העובר על דבריהם לוקה מ"מ והעובר על איסור תורה ג"כ לוקה מ"מ יש בו כמה חקירות א' אי מ"מ צריך התראה ב' אי לאו שאין מעשה בדרבנן אי לוקה מ"מ וגם לאו שאין מעשה מ"ה אי לוקה מ"מ. ג' אי ספק תורה לוקה מ"מ. ד' אי בדבר שקנסו חכמים כמו חמץ לאחר פסח וכדומה וכן שומן הגיד ממנהג קדושים אי לוקה מ"מ. ה' או בכל האיסורין של דבריהם לוקה מ"מ או יש שאין לוקין כלל מ"מ. ו' כמה מיני מ"מ יש וכמה לוקה ל"ט או מספר אחר. ויש נ"מ לדינא לידע באיזה עבירה חייב מ"מ לפי שאני העני אומר הא דקיי"ל בח"מ ל"ד עבר עבירה של דבריהם פסול לעדות מדבריהם הטעם כל דתקון רבנן כעין תורה תקנו ועובר על ל"ת של תורה שיש מלקות רשע מקרי ופסול מ"ה והיה אם בן הכות הרשע ומ"מ מדבריהם מקרי רשע מדרבנן משא"כ אם אין ברמ"מ כשר אף מדרבנן ולשון הר"מ ז"ל בה' עדות פרק עשירי ה"ב וג' למדקדק בדבריו מראין כן שכתב איזהו רשע עבר עבירה שחייב מלקות כו' עבר עבירה שחייב מ"ה פסול מ"ה היה החיוב שבה מדבריהם פסול מדבריהם ומדחזר ותני עבר עבירה וגם היה החיוב שבה ולא כתב עבר עבירה דרבנן ש"מ דבעינן חיוב מכות מרדות הא לא"ה כשר מדרבנן וא"כ יש נ"מ טובא לידע באיזה מקום חייב מ"מ או לאו. השביעי מי שאכל חתיכה שהעידו עליו עדים שחלב ואח"כ נתברר שטעו ושומן היה אי לוקה מ"מ.

והנה הרשב"ש ז"ל (הוא רבינו שלמה בן התשב"ץ בשו"ת שלו) סי' תר"י ס"י האריך בעוצם. (תרי') חריפותו ובקיאותו ואעתיק קצת ממנו. הביא חמשה מקומות שהוזכר מ"מ אם היה מזיד שלשה בה' א"ב פ"א מה' א"ב בשניות ופ"ג שם אשת חרש כו' ושפחה חרופה מכות מרדות אם היו מזידין משמע צריך התראה ובה' שבת פ"א והעושה בזדון מכין מ"מ ובשאר המקומות א"צ התראה כ"א שידוע שאין שוגג חייב מ"מ יע"ש והחילוק שכתב ז"ל עדיין לא הבינותי. והביא רש"י ז"ל פ' זה בורר החשוד על עריות לוקה מ"מ וא"צ התראה ורמב"ם ז"ל ה' סנהדרין בסופו המקלל חבירו בלא התראה לוקה מ"מ יע"ש ועיין מגיד משנה פ"ג מהא"ב ה"א אשת סוטה אע"ג דליכא איסור דרבנן לוקה מ"מ שבא לשם זנות יע"ש. והנה בלאוין שאין מעשה מבואר בר"מ ז"ל דיש מ"מ בפ"ה משבועות שיזרוק פלוני צרור כו' לוקה מ"מ ופ"א מה' חמץ ומצה המניח חמץ ברשותו לוקה מ"מ אף שלא עשה יע"ש. ואמנם כל זה שעבר על איסור תורה אבל איסור של דבריהם באין מעשה צ"ע אי לקי מ"מ וכרשב"ש שם כתב אמירה לעכו"ם שבות בשבת ואין לוקה מ"מ והביא פ"ק דשבת ופרק האורג כל פטורי שבת יש בו מעשה יע"ש ועיין אה"ע סימן כ"א אסור לשמוע קול ערוה כו' מכין מ"מ אפשר שמיעת קול ערוה מ"ה אסור מלא תקרבו והתם בחיבוק לוקה מ"ה לדעת הר"מ ז"ל פכ"א מהא"ב ושומע כו' ומעדן לוקה מ"מ. ועיין פר"ח א"ח תצ"ו ס"א מ"מ אף בלאוין שאין מעשה לוקה ועדיין הדבר ספק בדרבנן באין מעשה. ועיין פר"ח א"ח תע"א ותצ"ו מדיני מ"מ. וראיתי בשו"ת ריח השדה להגאון מהר"ר שמעון דוייך הכהן סימן י"ב כתב לא בכל האיסורים דרבנן לוקין מ"מ המשיח בבית הכנסת יע"ש וכתב שם לאו שתלוי בדברים הולך רכיל ונוקם ונוטר ולא ימנה בדברים יע"ש והביא הא דהמניח חמץ ברשותו דלוקה מ"מ ולכאורה לחלק בין דיבור ובין המניח שיצויר במעשה דקנה חמץ אלא שכתב שם מ"ש הר"מ ז"ל פי"א מעכו"ם השואל בבעל אוב מ"מ והמבזה ת"ח מנדין והקורא לחבירו עבד כו' סוף דבר מ"מ א"א לחייבו אלא היכא שמבואר בהדיא דחייב מ"מ יע"ש וער"מ פ"א מהל' שבת הלכה ב' ג' והי"ו ובסוגיא דכוורת ברש"י ומלחמות.

ואעתיק בקצרה מ"ש בשו"ת שלי סימן ק"ל מי שדימה שזה חלב ואכל בזדון לבו ואח"כ נודע ששומן היה אי לקי מ"מ ומפסל מדרבנן עיין בנזיר פ"ד מ"ב האשה שנדרה בנזיר ולא ידעה שהפר בעלה ר"י אומר תספוג מ"מ והר"מ ז"ל פי"ב מנדרים פסק כן יע"ש במ"ל הח"י שהתוספת חולקין ובח"ג כתבנו מזה. עוד ראיתי להרשב"ש ז"ל שם סימן תר"י הביא מ"ש הר"מ ז"ל פ"א ממ"א האוכל שמנו של גיד שהוא ממנהג קדושים לוקה מ"מ והביא כמה דברים שלא הוזכר מ"מ בגמ' ורבינו ז"ל הוציא מהיקש' דכל איסור דרבנן לוקה מ"מ וצ"ע כפי מ"ש בשו"ת ריח השדה לא בכל לוקין מ"מ. ומעתה אבוא לכתוב כפי סדר קונטריסי מהדורא קמא.

דע שהר"מ ז"ל פ"א מהלכות שבת ה"ג מכין מ"מ ובמגיד משנה שעובר על ל"ת של דבריהם בדבר שיש עיקר מ"ה יע"ש ולכאורה כדעת הר"ן ז"ל ריש מקום שנהג ועכ"מ פרק ששי מהל' ת"ת הי"ד סובר דאין חילוק אלא העובר להנאתו ולתאבון לוקה מ"מ והמזלזל בדבריהם לומר הא"צ לגזירותיהם מנדין דחמיר ממלקות (ועלח"מ פ"א מה' ממרים בשם המבי"ט משמע הפך זה) ועמ"ל שם הקשה על הכ"מ מנט"י דאין לו עיקר מ"ה יע"ש ועש"ך י"ד סימן של"ד אות ע' בזה וכפי הנראה י"ל קצת דהכי קשיא ליה דאמאי הזכירו בעדיות פ"ה את מי נדו כו' שפקפק ולא אמרו שעבר כו' משמע אף אין עיקר מ"ה דווקא פקפק ומ"ש המ"מ שעובר על ל"ת של דבריהם אין כ"כ ראייה לומר דבעינן קום ועשה דווקא ואי"ה לקמן יבואר גם הבא על אשתו בשוק ומקדש בביאה ובחתיכה שסבור חלב ונתברר שומן י"ל דתרתי בעינן למפסל לעדות מ"מ ועבירה דרבנן הא אלו אין עבירה דרבנן כ"א מגדר מלתא שלא יהיו פרוצים והבן זה.

ודע דהמ"ל פי"ז מהא"ב ה"ז הביא ד"ה מכו' י"ג א' ד"ה גרושה כיון דלקי אגרושה מלקות ד"ת תו לא לקי אחלוצה מ"מ יע"ש והנה י"ל התם אסמכוהו אקרא ואשה גרושה מוי"ו מש"ה לא לקי תרתי דהוה כעין של תורה לאו שבכללות משא"כ שני שמות מחולקין א' של תורה וא' של דבריהם לוקה מלקות ד"ת ומ"מ כו' וחלוצה שם גרושה עליה מדרבנן וראיתי בב"י י"ד סי' רצ"ז מין של ים ויבשה בעי' דלא אפשטא ס"פ הפרי כ"ה ומדקדוק דברי הרמב"ם נראה אפילו מכות מרדות אין בו דאין לוקין על הספק והנה הדקדוק אמת ויציב דבהלכות כלאים פ"ט ה"ו כתב הנהיג ב' מינים טמאים לוקה מ"מ ובהנהיג מין ים ויבשה לא כתב כלום ועכ"מ שם. והוא פלא בעיני דאף דספק תורה לחומרא מדרבנן הוה כוודאי איסור דרבנן ולמה אין לוקין מ"מ. ופי"ז מהל' א"ב ה"ז כתב הר"מ ז"ל מי שהיתה ספק גרושה או ספק אלמנה לוקה מ"מ הרי לכאורה הפך דברי הכ"מ ז"ל אם לא שנחלק בין ספק בעיא לספק מעשה וא"י כעת לחלק ביניהם. ומיהו ספק חלוצה שנשאה אין מוציאין מידו עפ"ח מהל' יבום פשיטא דאין לוקין עליו ואפילו בא בזנות י"ל דאין לוקה מ"מ אם היה שוגג על הזנות שסבור שמותר לזנות ועיין אה"ע והבן ובמ"ל שם. וסבור הייתי אני העני לומר דספק גרושה ואלמנה היינו תרי ותרי ומ"ה אוקמיה אחזקה ותרי ותרי ספק דרבנן א"כ מלקא מ"ה ונאמר כמ"ש בתה"ד ר"ז דסוקלין ומלקין על החזקה חזקה מחמת רובא דחזקה שאין פוסקת הא חזקה הפוסקת אין סוקלין ואין לוקין דמלקות כמיתה ומתורץ קושית התוס' כתובות כ"ב ב' תימא בחנק קאי וחולין י"א א' עדים זוממין חזקה ואי"ה בכלל חזקה אבאר זה ומש"ה עכ"פ מ"מ לקי וכן ספק זונה וחללה כה"ג מיירי חללה נולדה כהן שנשא ספק גרושה זונה ממזר שנולד מספק א"א וכ"ז איננו שוה לי. ועיין פ"ג מהל' ביאת מקדש ה"ט ופ"ו מנזיר ה"ט והנה יאמר ספק זונה תרי ותרי בגירושין ובא א' עליה ואח"כ מת בעלה וחללה שנולדה מספק זונה כזו. וספק גרושה תרי ותרי וכן ספק אלמנה מ"ה אוקמיה אחזקה חזקת אשת איש אלא דאין חייב מיתה בחזקה הפוסקת כמ"ש לעיל בשם תה"ד ומ"מ לוקה מכות מרדות דנהי דמלקות ד"ת במקום מיתה מ"מ קיל די"ג מכות ואין חזקים כדבעינן למימר לקמן אי"ה וא"ש דקשה פשיטא דספק גרושה לוקה מ"מ אלא דל"ת דלקי מלקות ד"ת ממ"נ דאי עדיין א"א לוקה מלא תקרבו אנשיקה ער"מ פכ"א מהא"ב ה"א במ"מ דעדיין לא בא חיוב מיתה עד הב"ע ואי גרושה לקי משום גרושה קמ"ל דכיון דאין בב"א אז הוה התראת ספק והדברים ארוכים אלא שכבר כתבנו שכ"ז דוחק ואי"ה במ"א יבואר עוד.

עוד יש להסתפק אי חייבי מיתה שוגגין פוטרין מן מ"מ. גם מ"מ אי פוטר מתשלומין דרבנן כשורף שטרות חבירו בי"ט שני ובח"ג ביארנו קצת.

והוי יודע שמכות מרדות י"א מכין עד שתצא נפשו וי"א ל"ט אלא שאין חזקים כשל תורה וי"א י"ג מכות ושליש עפר"ח א"ח תע"א ותצ"ו ומ"א א"ח סימן תצ"ו ב' והמתבאר מסוגית הגמרא ופוסקים משמע מ"ע של תורה שיש משך זמן ואין מקיים מכין עד שתצא נפשו או יקיים כמ"ש כתובות פ"ו או סוכה שאיני יושב לולב שאין נוטל כו' משא"כ אם עבר הזמן אין לוקה אלא ל"ט או י"ג ושליש אלא שמלשון הר"מ ז"ל משמע בכמה מקומות דאין חילוק ופ"י מה' חמץ ומצה הי"ב אכל בע"פ לוקין עד שתצא נפשו וי"ל דמיירי כ"ז שאוכל ועתוס' נזיר ך' ב' ד"ה רבי יהודא חלקו כן בין עבר או לאו. ועמ"ל פ"א הא"ב ומיהו הא דכ"ז שיש בידו לקיים המצוה מכין עד שתצא נפשו במ"ע שאין מתן שכרה בצידה הא לא"ה אין מכין ורשות ביד אם רצו להכות י"ג ושליש עיין חולין קי"ב ב' וב"ב ח' ב' ד"ה אכפייה ובר"מ ז"ל פ"ה מה' ממרים הט"ו יש לב"ד להכות מ"מ המבזה אביו ואמו משמע רשות י"ג מכות ושליש כתי' הריצב"א ב"ב שם וכמו שיראה הרואה בט"ז י"ד ר"מ אות א'. ומ"ש הר"מ פ"ז מה' מתנות עניים ה"י מי שאין רוצה ליתן צדקה ב"ד כופין אותו ומכין מכות מרדות עד שיתן דמשמע מכין עד שתצא נפשו י"ל דצדקה אע"פ שמתן שכרה בצידה יש בה לאו דלא תקפוץ ומש"ה מכין עד שתצא נפשו וכמ"ש התוס' כתובות מ"ט ב' וב"ב ח' ד"ה אכפרוה יע"ש ועי"ד רס"ח וש"ך ג'. והנה משמע הן בלאוין שאין מעשה או חייבי עשה במעשה או בשוא"ת או איסור דרבנן הכל לוקה מ"מ והמעיין בר"מ ז"ל הלכות איסורי ביאה פ"א ה"ח חייבי לאוין לקי מ"ה ושניות מד"ס וחייבי עשה אין לוקה ואם הכו ב"ד מ"מ כדי להרחיק מעבירה הרשות בידם משמע שניות לקי מ"מ ובחייבי עשה אין חייב מ"מ כ"א הרשות כו' משמע דל"ד איסור דרבנן דיש לאו דלא תסור לחייבי עשה כו' אבל המ"מ פ"א הא"ב הא"ח משמע שחייבי עשה יש מ"מ ומ"ש הר"מ ז"ל פי"ב מהא"ב הי"א דהבא על השפחה לוקה מד"ס י"ל דאיסור השפחה מדרבנן והמ"מ שכתב שם דלא גרע מאיסור של דבריהם לשיטתו בפ' א' ה"ח וכאמור. ומשמע לאו שאין מעשה כ"ז שיש לקיים מכין עד שתצא נפשו ולאח"כ לוקה מ"מ עפר"ח תע"א ולאו הניתק לעשה צ"ע אי לקי מ"מ כיון שלא היה דעתו לקיים העשה בשעה שעבר על הלאו.

והנה במ"ע דרבנן כמו נ"ח ומקרא מגילה אי כופין כ"ז שיש בידו לקיים או לאו ובתוס' כתובות פ"ו א' ד"ה פריעת שם כתבו במצוה דרבנן שעובר בשוא"ת כופין כדמוכח גיטין מ"א דמשום מצוה לקיים דברי המת כופין היורשים לשחרר ובההוא דקטינא דארעא הטעם דעל כיבוד אין כופין ומצוה לקיים כו' לאו משום כיבוד הוא. והרואה שם יראה להדיא במחלוקת שנויה דלרש"י במצות דרבנן שעובר בשוא"ת אין כופין כמ"ש להדיא כתובות צ"א ב' ד"ה מצוה דרבנן לא כפינן (ומ"ש רש"י דלאו מ"ע מפורשת כסוכה כלולב יראה לשיטתיה ברכות י"ט ב' משמע לכאורה מדבריו שיש במילי דרבנן מ"ע דע"פ התורה ול"ת לא תסור מש"ה כתב דמ"מ לאו מפורשת כסוכה כלולב) והא דלא ניחא לרש"י כתוספת דכיבוד מתן שכרה בצידה דסובר דנהי דאין חייב מ"מ אם רצו ב"ד להכות הרשות בידם כמש"ל מש"ה כתב פריעת ב"ח דרבנן אין רשות כלל בידם דהוה דרבנן ומגיטין מ"ם א' דכופין היורשים לשחרר אין ראיה דכופין בדרבנן כמ"ש התוס' ב"ב קמ"ט ב' ועיין פ"י גיטין י"ג א' בתוס' ד"ה והא יע"ש. והנה הר"מ ז"ל בה' מ"א כתב כ"פ איסור דרבנן ולא סיים לקי מ"מ י"ל דסמך על הכלל דכל איסור דרבנן בקום ועשה עכ"פ לקי מ״מ וי״ל דלא בכ"מ אמרו כן ועש״ות ריח השדה ובשו״ת רשב״ם סי׳ תר״י ואי״ה לקמן יבואר עוד.

והנה הלח"מ בה' חמץ ומצה פ״א ה״ט אמ״ש הר״מ ז״ל האוכל בשעה ששית חמץ לוקה מ״מ כתב אהנאה ובשע׳ ה׳ על אכילה ומסיק בשעה ו׳ לקי על הנאה ובשעה ה׳ דמותר בהנאה לא נחמיר דללקי על אכילה יע״ש וצ״ע דבשר עוף בחלב דמותר בהנאה ולקי מ״מ על אכילה אלא סובר כיון דלא עשו הרחקה כ"כ בחמץ לאסור בהנאה קיל איסוריה וסבור הייתי לומר מ״ש שם חמישית משום ששית הוה גזירה לגזירה אלא שכתבו ז״ל דט״ס הוא והטעם דהרחקה יתירה בין חמש לשבע ה׳ חמה במזרח ומשום יום המעונן והתירו בהנאה לא החמירו ללקות מ״מ ועב״ח א"ח תע״ג ומ״ש אוכל בו׳ ה"ה נהנה ומשום שביעית נקיט לה דנהנה בפסח אין לוקה מ״ה ומ״ש שם ה״ז האוכל ח״ש לוקה מ״מ ה״ה נהנה ומשום רישא נקיט לה ועיין פ״ה מה׳ יסודי התורה ה״ח ד״ה וראיתי במ״ל פקפק המגיה שם על הלח״מ יע״ש וע״ש בפ"ד מה׳ מלוה ולוה ה״ו הביא המ״ל טעם למה אין לוקין על הנאה דאפשר לעבור מבלי מעשה א״כ י״ל ה״ה בדרבנן בנהנה אין לוקה מ״מ וצ״ע.

והנה הר״מ ז״ל בהל׳ מ״א פ״ח הט״ז כ׳ ואם עבר ונהנה לוקה מ״מ כו׳ יע״ש אפשר אף שלא נשא ונתן ביד רק אומר לעכו״ם ליטול לוקה מ״מ דומה לחסמה בקול בד״ת ויש לעיין בזה והמ״מ הביא שם פסחים כ״ד ב׳ כלישנא בתרא ודבר הראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא דרך אכילה וממרוצת דברי המ״ל פ״ה מה׳ יסודי התורה ה״ח ד״ה וראיתי לה״ה יראה דמש״ה לא לקי אנהנה דהוה שלכ"ה דעקרו לאכילה יע״ש אמנם נראה הטעם בס׳ החינוך דבר שאפשר לעבור מבלי מעשה אין לוקין אף בעשה מעשה או דמאותו ושאר ריבוים יליף ודבר הנלמוד ממדרש חז״ל אין לוקה ועמ"ל פי״ו מהל׳ ע״א ה״י יע״ש והמ״מ פירושא דשמעתא דפסחים בל״ב שלכ״ה היינו שלכ״א מפרש ובמ"ל פ״ה מהל׳ יסודי התורה מסופק במ"ע אי אכל שלכ״א אי יצא ולכאורה מקדושין ל״ח א׳ בתוס׳ ד״ה דאיקרב בירושלמי מקשה ליתי עשה ונדחי ל"ת ותי׳ דעשה לפני ״הדבור כו׳ ואכתי הי׳ לאכול שלכ״א דלית כ״א איסור דרבנן ועיין תוס׳ שבועות כ"ג ב׳ ד"ה דמוקי שלכ״ה היינו שלכ״א ש"מ דבמ"ע מצה וק"פ אם אכל שלכ״א לא יצא ועיין מהרש״א ומהרש״ל שם ופסחים כ"ו שאני היכל ואין להאריך.

ודע דהר״מ ז״ל פי״ד מהל׳ מ"א ה״י וי״א כתב כל האוכלין אין לוקה עד שיאכל דרך הנאה חוץ בב"ח וכ"ה יע״ש ומדלא הוציא כ״א ב׳ אלו משמע הא שאר דברים וג״ה ואמ״ה אין לוקין כ״א דרך אכילה אף דנ״ה לדידן עץ והתורה חייבה עליו וכן אמ"ה מצטרף בשר גידים ועצמות שאין בהם טעם אפ"ה הואיל וכתיב אכילה אין חייב עד שיאכל דרך אכילה ושאני כ"ה ובב"ח הוציא בלשון הקדש ובישול יע״ש ומיהו למ״ד דאסור בהנאה י״ל דלקי על הנא׳ דל"ש טעם המ״מ פ"ח ממ״א דכל דבר הראוי לאכיל׳ דרך הנאה שלו אכילה דוקא דאדרבה נ״ה הנאה דידיה הוה דרך הנאה יותר מאכילה דעץ הוא וכן אמ״ה אי היה אסור בהנאה לקי דאכיל׳ מצטרף גיד ועצם יותר הוה דרך הנאה במכר כו׳ ויש תבלין דבשאר איסורים אם איתא דלקי על הנאה לכתוב לא יהנה משא"כ ג״ה אי הוה כתיב לא יהנה ה״א אכילה לא לקי כלל ועמ״ש בס׳ פורת יוסף בפתיחה דאי אמ״ה אסור בהנאה מנלן דנאמרה ונשנית דצריך שלא יהא נוהג בטמאה ואי דאין איסור חל על איסור הנאה הוה מוסיף אף בב״ח לא הוה מוסיף כמ״ש הלח״מ פ"ט ה"ז ממ״א דלא לקי על הנאה משא״כ באמ״ה הוה לקי ושפיר הוה מוסיף.

עיין רש״י פסחים כ"ב א׳ ד״ה הניחא ור״י בנו של ריב״ב סובר ג״כ דאין בגידין בנ״ט וכאן אמר מאן שמעת ר״ש כו׳ והנה לכאורה ג"ה יש בו טעם פגום ועץ ל״ד ושלכ״א הוה ולר״ש דאמר כל שהוא למכות לוקה על שלכ"א עתו׳ שבועות כ״ג ב׳ ד״ה דמוקי ומהרש"ל ומהרש״א ז״ל שם וא״כ שפיר אמר כאן ר״ש אס"נ דאסור בהנאה דס״ל אין איסור חע״א בכולל וקשי׳ לי אמאי אמ״ה נוהג עתה בב״נ הא למלתייהו נשנית דה״א בישראל אין אמ״ה חל על עשה דשאינו זבוח עתו׳ שבועת כ״ד א׳ ומוסיף לא הוה דאין נוהג לע״ע בב״נ אפ״ה גזירת בכתוב דחל כמו ג״ה עתוס׳ חולין צ׳ א׳ יע״ש וצ"ע.

עיין בשו"ת שאגת אריה סימן צ״ו הקשה בריש ג״ה מוקדשין פשיטא הקשה דה״א אתי עשה דאכילת קדשי׳ ודחי כה״ג אמר בזבחים צ״ו ב׳ ומשני אין עשה דוחה ל״ת שבמקדש וכאן ל״ש זה יע"ש הנה י"ל דל״ד התם נבלע מעט איסור ניתי עשה כו׳ משא"כ כאן מה״ת לומר דאכלו הבשר צותה התורה מה שהותר בחולין לא יותר והיינו הק״פ פ״י הי״א דחלב ד״ת מנקר לכ״ע יע״ש ומס שיראה מדבריו דוקא ל״ת במקדש לא דוחה הא לאוי נוכראה אף בקדשים דוחה וא״ש מ"ש התו׳ עירובין ק׳ ד״ה מתן דניתי עשה ונדחי לאו דב״ת ובכלל ח׳ הקשינו שם אמנם י״ל אף לאו נוכראה כל שהוא בענין קדשים אין דוחה ותדע דאל"כ בלע קדשים איסור מאיסורי לאוין אה"נ דניתי עשה ונדחי ל"ת ונהי בלע חלב ודם כרת אין עשה דוחה ל״ת שבכרת כמ״ש התו׳ זבחים צ״ז ב׳ ד״ה ניתי מ״מ איסורי לאוין וחלב ודם פחות מכזית ניתי וידחה ש״מ דכל בקודש אין עשה דוחה אף לאו אחר שבמקדש היינו בקדשים ע״ש בסי׳ ע״ו אהא דאוכל נבילה בי״הכ כריתות כ"ה וקדושין ע״ז כתב דיוה״כ אנבילה מוסיף הוה דכל איסורין אין לוקין שלכ״א וביוה"כ כתיב לא תעונה ביתובי דעתא והוה מוסיף אחפצ' ואכילה גסה פטור דמזיקו יע״ש. הנה מה שהחליט דשל״כא ביוה״כ חייב יש לעיין ביה ומסתימת הפוסקים לא משמע כן וער"מ פ״ה מה׳ שביתת עשור ובש״ע א״ח תרי״ח. ועוד למאן קאמר לתו׳ חולין ק״א א׳ ד״ה איסור דהנאה לא הוה מוסיף דלא ניתוסף לאיש אחר כ״ש איסור שלכ״א לדידהו דלא הוה מוסיף ולשיטת הר״מ ז״ל וכפי הנראה שהוא שיטת רש״י ז״ל בחולין ק״א דהנאה הוה מוסיף א״כ ה״ה שלכ״א הוה מוסיף א"כ צא ופרנס מ״ש בחולין קי״ד א׳ וכ״פ הר"מ ז״ל פ״ט מה׳ מ"א ה״ז המבשל חלב בחלב אין לוקה שתיים אאכילה הא הוה מוסיף שלכ״א דבב״ח ודאי שלכ״א לוקה כמ״ש בי״מ ז״ל פי"ד מה׳ מ"א ונהי דהנאה תי׳ בפי׳ המשניות בכריתות פ׳ אמרו לו יע״ש והלח"מ פ״ט מה׳ מ״א תירץ דלא לקי אהנאה לא הוה מוסיף משא"כ שלכ״א דלקי קשה וע״כ או דשלכ״א עכ״פ איסור תורה יש או אף מדרבנן איסור תורה הוה לשיטתי׳ מלא תסור תו לא הוה איסור חדש אחפצא רק חמור מלקות ולא חייל. ומודינא דאי בישל חלב בחלב שלכ"א דלקי על בב״ח דאיסור חע״א בעשה ולאו שאין מפורש כמו ק״ש וכאמור באופן שבין לשיטת רש״י והר״מ ז״ל ובין לשיטת התו׳ קשה ועיין במרדכי פרק כל שעה סימן תקמ״ה והביאו הש״ך בי״ד קנ"ה אות י״ח דשלכ"א פטור ומותר ומיהו אדם בריא יזהר משמע רק זהירו׳ בעלמא וצ"ע דשלכ״א עכ"פ איסור דרבנן או איסור תורה וע׳ תו׳ קידושין המקדש באיסורי הנאה ומ״ל פ״ה מה' יסודי התורה.

עוד יש לחקור מנלן דשלכ"ה לית מלקות מ״ה בשלמא להר״מ דהנאה לא לקי כלל א״ש כמ״ש במ״ל בה׳ יסודי התורה פ״ה מהטעמים המבוארים שם משא״כ לרש״י ותוס' דהנאה לקי שפיר רק שלכ"ה הניח חלב ש״ה ע״ג מכתו דפטור מנלן לר״א דיליף מנבילה מה התם דרך הנאה ומאותו אתה משליך דהוה דרך הנאה שפיר משא״כ לחזקיה מלא יאכל בצירי דבר המביא לידי אכילה שלכ"ה נמי וא״כ כי פריך מאי בינייהו בין חזקיה לר״מ הא נ״מ טובא וכ"ש למ״ש הרא״ם ז״ל דהלכתא כחזקיה קשה הא דשייף רבינא כו׳ ובאכילה שלכ״א לאו דרך אכילה מקרא נפיק משא״כ הנאה נהנה הוא מנלן. עיין פסחים כ"ד ב׳ ועיין בר״מ ז״ל פ״ב מה׳ שביתת עשור ה״ג מ״ש מכין מכות מדדות אכל דברים המרים מ"מ ואוכל עפר משמע דאין לוקה מ״מ עט״ז תרי״ח בא״ח.

שאלה התיכו ביורה חלב ונפל ככר חמץ ואין בו ששים אי חייב לבער בפסח ולאחר הפסח אי אסור בהנאה ותוך הפסח באכלו החלב אי לוקה ב׳ למ״ד טכ״ע ד״ת על כל כזית מהתערובת.

תשובה הנה בא״ר אורח חיים תמ״ב בשם ע״ש שומן שיש בו טעם חמץ חייב לבערו דטכ״ע מ״ה ובחק יעקב חולק ואי״ה יבואר בפריי שם. וא״כ לע״ש חייב לבערו וכ״ת אין איסור חע״א זה שיבוש דב״י חייל דומיא דהמבשל חלב בחלב דלוקה על בישולו וכ״פ הר״מ ז״ל פ״ט מה' מ״א ה״ה כאן וכ״ת דאיתקש השבתת שאור לאכילת חמץ וכל דלא עבר באכילה ה״ה השבתה הא ליתא מכמה טעמים ועיין פסחים ל״ב א׳ דלפי מידה משלם ובמזיד פטור דלפי דמים משלם בטמאה דאין איסור חע״א דמותר לשהותו אמאי פטור ודוחק לומר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי. (עיין ר״פ אלו עוברין לרש״י נוקשה ותערובות י״ל היקשא כל שישנו באכילה ה״ה ב״י) ועוד דאאכילה נמי לקי ב׳ דהוה כולל כנבילה ביוה״כ לרבנן דר״ש דחייב ב׳ ה״ה חמץ דמ״ש ודברי הלח״מ פ״ו מחמץ ומצה צ״ע בה״ז ולא זכיתי להבינם ואף אם נדחוק ולחלק בין חמץ ליוה״כ מ״מ איך כתב בחמץ פטור הא מסיק בפסחים דלרבנן חייב בחמץ על טבל ב׳ מטעם כולל. וסבור הייתי לומר דרב ששת הוא דאמר הכין בפסחים איהו לשיטתיה בקדושין ע"ז ב׳ דלרבנן דכולל חייל אף בקל על חמור משא״כ לאיכא דאמרי התם דכולל אין חייל קל על חמור ועתוס׳ יבמות נ״ג ב' ד״ה אמר א״כ חמץ על טבל אין חל דקיל איסוריה שיש הית' לאיסורו מ״ה לאחר הפסח משא״כ טבל ועדיין צ"ע. ומיהו כרת חמור ממיתה עיין בנ״ל פ׳ אחרי ובת״ג.

וראיתי ביבין שמועה להתשב״ץ ז״ל במאמר חמץ דף כ״ד א׳ וז״ל התורה החמירה בחמץ יותר מכל האיסורין שעובר בל יראה והטעם דלא בדילי מיניה ויבוא לאוכלה ונראה שזה הטעם שהרי בחמץ גבוה אמר מבדל בדילו מיניה שלא יבואו לידי מעילה ואך שנזיר לא בדיל החמירה תורה בחמץ שהוא בכרת עכ״ל והתוס׳ ר״פ כסבו מדרבנן יע״ש. וי״ל הא בפסחים ה׳ ב' מלך ממעטינן של גבוה עד שהוקשה לתוס' איך ממעט אחרים וגבוה מחד לך והאי לישנא דבדיל הוא בדף ו׳ א' המוצא חמץ כו' והקדש א״צ כלי מדרבנן דבדיל אבל שלא לעבור ב"י מלך ממעט. שוב ראיתי שדבריו כינים ואמתיים ומאידך מימרא דעושה מחיצה כו' קא דאיק לה כי רש״י והר״מ ז״ל פירשו בלא אחריות וחילוק בין יום א׳ לז׳ ימים והרמב״ן והעיטור פירשו באחריות מיירי ופר״ת ביחד בית שרי באחריות ומחיצה הוה כיחד בית ולפ״ז הקדש דא״צ ע״כ נמי בקיבל אחריות מיירי והמעיין ברשב״ץ שם יראה דסובר כעיטור והרמב״ן ז׳׳ל ואמאי שרי בהקדש אם הגזבר קיבל אחריות או באמר הרי עלי ש״מ דב״י אזהרה דלמא אתא למיכל ובהקדש א״צ דבדיל מיניה ושרי אך באחריות והא דתניא שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וגבוה אגב גררא ועיקר קרא לאחרים ומתורץ קושית התוס' דמלך רק למעט אחרים וכדכתיבנא ומ״ש חמץ כותי עת״ו ר״פ ומ״מ קשה חמץ בע״פ עד הלילה עשה עשאה התורה הרחקה ובנדר לא וי״ל אטו בפסח. ועיין פסחים מ״ו חלה כו׳ קשה הא בדיל מיניה ודוחק דבהקדש בדיל שפיר. ולפ״ז לכאורה חלב שיש בו טעם חמץ דבדיל מיניה מטעם חלב או ככר חמץ הבלוע מאיסור להרשב״ץ לכאורה אין עב״י וי״ל דלא קיי״ל כן ולית הוכחה מגמרא דמיירי בלא אחריות ובדיל נמי צריך לבער אם לאו קרא דבשל אחרים ושל גבוה.

ודע דכבר חמץ הבלוע משאר איסורים י״ל דלקי על חמץ דכולל או טכ״ע כמ״ש וחל איסור חמץ. ומה שכתבנו מחלה י״ל הנאה לא בדיל משא״כ הקדש הנאה בדיל ומ״מ ק׳ מנדר דהנאה נמי ליכא כרת ועיין בפ״ד סימן קמ״ז ביוה״כ אסור בכל האוכלין כן י״ל להרשב״ץ ואי״ה בחדושינו פסחים יבואר מזה וכאן אין להאריך.

סוף דבר הכל נשמע לפסול לעדות צריך תרתי עבירה דרבנן ומ״מ ועיין ברשב״ש תר״י הביא הרבה מקומות שכתב הר״מ ז"ל שיש בהן מ״מ ועשו״ת ריח השדה ובפתיחה כוללת מפריי לא״ח אי״ה יבואר עוד:

תוכן העניינים

שושנת העמקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה