אור ברסלב

שושנת העמקים· רבי יוסף תאומים

כלל ה

כלל ד

אדבר בו במה שמצינו שפעמים אמרו חז"ל הואיל ואשתרי אשתרי ולפעמים אמרו חידוש הוא והבו דלא לוסיף עליה וצריך ביאור. הנה ביבמות זיין ב' וזבחים ל"ב ב' מסיק עולא הואיל ואשתרי אשתרי ושם משמע דאין חילוק בין אי הותר לגמרי או מטעם דחיה אמרינן הואיל ולקמן אי"ה אבאר בזה. ובקדושין כ"א ב' ע"ע כהן מותר בש"כ מטעם הואיל ואשתרי חד איסור בישראל לאו דלאו יהיה קדש ע"ש תוספ' ד"ה בביאה ה"ה כהן ב' לאוין דזונה יע"ש ובכורות ו' ב' חלב ה"א הואיל ואשתרי חד איסור לשתרי תרין איסורא וכ"ת חלב בטהורה יש ב' איסורין אמ"ה וחלב דמיץ החלב מכל האיברים בא ומדם לא בא למ"ד איבריה מתפרקין ונאמר כמ"ש המרדכי סוף חולין דכל דבר שתחלה ביאתו לעולם ע"י תערובת לא בטל אף בס' ואף מין במינו ועמ"ש בס' ג"ו ועמ"ל פ"א מה' משכב ומושב. וא"כ בטהורה ב' איסורין אמ"ה וחלב ובטמאה ליכא אמ"ה וחלב דאין נוהג ורק איסור א' טומאה וא"כ ה"א אשתרי תרין איסורין בחלב כ"ש חד איסורא אבל בה"א דם נעכר מי דמי הא בטהורה חד איסורא דם (דלא בא כ"א [ מדם) וטמאה ב' איסורין דם וטומאה ועמ"א רי"ו במוס"ק והבן. אלמא הואיל ושרי חד איסור ה"ה תרין ובהמקשה ס"ט א' מסיק בתיקו מהו לגמוע חלבו כו' א"ד אמ"ה אית תקנה לאיסורא בשחיטה וקשיא הא דבכורות דמה"ת לומר הואיל ואשתרי דאמ"ה אית תקנה לאיסורא בשחיטה ועמ"ש בפריי לי"ד. גם ל"ד להא דעולא דוקא ראה קרי בו ביום דכבר הותר חד איסורא הא ראה בליל ח' לא ובהני דאמרן לא הותר כבר חד איסור דנימא אשתרי כו' גם בכמה מקומות אמרינן חדוש הוא ואין לך בו אלא חדושו.

עוד אני תמה בההוא דקדושין כ"א ב' ע"ע כהן מותר בש"כ וביבמות ח' א' סובר רבא עכ"פ בשני שמות לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ע"ש בתוס' ד"ה רבא וקיי"ל כרבא דהוא בתרא וגם רב אשי הסכים שם לרבא דמש"ה לא תנן פטורת ופוטרת ואף דבאמת צרה נמי ל"צ קרא אלא דמש"ה לא תנן פטורת דפטורת לומר שלא במקום מצוה שרי צרה יעו"ש בדף ב' א' מ"מ חזינן דר"א נמי סובר כרבא דבשני שמות לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וקשיא הלכתא אהלכתא מקדושין יעו"ש ועכ"מ בה' ביאת מקדש פ"ג הח"י דמש"ה פסק רבינו דביאה במקצת לא שמיה ביאה דכי רבין (זבחים ל"ג ב') אמר לענין טמא שנגע בקודש אתמר ולא הביא הא דרבא י"ל דמרבא אין מוכח די"ל כתי' הב' בתוס' יבמות ח' א' ד"ה רבא דיש חילוק בין שני שמות לשם א' או י"ל דרבא סובר טבול יום דזב לאו כזב דמי וליכא כרת במחנה שכינה עיין פ"ג מהל' ביאת מקדש הכ"ו ובה' פה"מ פח"י הי"ד יע"ש היטב (ויש לנו הרהורי דברים במ"ש הר"מ ז"ל פ"ו מהל' ק"פ ה"ה מצורע כו' וראה קרי ב"ו ביו"ם כו' הואיל ואיסור מדבריהם כו' מאי אריא בו ביום כיון דפסק ביאה במקצת ל"ש ביאה גם מ"ש הואיל ומדבריהם ק"ק א"כ איסור תורה יבוא עשה דכרת וידחה עשה שאין כרת ולזה יש לנו לומר דבעדנא כו' עי' תוס' זבחים ל"ג ב' ד"ה לענין ומש"ה אמר ר"י ד"ת אפילו עשה אין בו) ואיך שיהיה עכ"פ מוכח מרבא ור"א דלא אמרינן הואיל ואשתרי אף בראה קרי בו ביום וכ"ש ההוא דקדושין כ"א ב'. וסבור הייתי לומר דההוא דקדושין מטעם דחיה הוא דלעולם בהם תעבודו מ"ע ואיסור השפחה לב"ח מ"ה עמ"ש בכלל ד' ובצ"ל פ' משפטים ובמ"ל פ"ג מה"ע ומטעם דחייה עשה דוחה לב' לאוין עמש"ל בכללים הקודמים משא"כ ביבמות ח' א' ביבום דמצותו בכך לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ועיין בר"מ ז"ל פ"ו מהל' ק"פ שלא זכר מהא דזבחים ל"ב ב' רובן טמאי מתים ונעשים זבים אלמא אף בדחיה לא אמרינן הואיל ואדחו אדחו ל"ד לכאן מכמה טעמים והבן ועיין בפסחים נ"ט א' ובריש עירובין כמ"ש התוס' לענין עשה דפשיעה יע"ש ועדיין צ"ע.

הן אמת דלכאורה י"ל בההוא דקדושין כ"א ב' דהלכתא כרב דע"ע כהן מותר בש"כ דדרשינן ושב אל משפחתו למעט ע"ע כהן שאינו נרצע ותיפוק ליה דבעינן שיאמר אהבתי את אשתי ש"מ דגלי קרא דע"ע כהן מותר בש"כ שוב ראיתי שזה ליתא דקרא צריך לכמה דרשות שאין חוזר לשררה וגר ומשוחרר אין נמכרין כע ע עיין גיטין מ"א א' בתוס' ד"ה לישא ובר"מ ז"ל ה"ע פ"ג ה"ח ותדע דקרא לאו להכי אתא דמ"ה ע"ע כהן נרצע בפחות מכרשינה דלאו מום כמ"ש הר"מ ז"ל פ"ז מה' ביאת מקדש ומדרבנן שמא ירצע בכרשינה עמ"ל פ"ג מה"ע ה"ט יע"ש ומש"ה הוקשה להם לתוס' קידושין כ"א ב' ד"ה בביאה מ"ש יפ"ת מש"כ והיינו כדאמרן דגם בש"כ ליכא קרא ולמ"ש י"ל דש"כ מטעם דחיה משא"כ יפ"ת. עיין פני יהושע שם בקדושין וא"י מה קשיא ליה בדברי התוספת וקצת מגומגמים במ"ש דבשפחה לא מפליג בין ביאה ראשונה לשניה. ועלח"מ פ"ח מה' מלכים ה"ד וברא"ם פ' כי תצא דמשמע באשת עכו"ם איכא עשה מ"ה ודבק באשתו ולא באשת חבירו ואפ"ה אמרינן כ"א ב' בביאה שניה כ"ע ל"פ דאסור דליכא חידוש כמ"ש התוס' ד"ה בביאה וה"ט דביאה שניה בביתו לאחר שגיירה דתו לא הוה א"א כמ"ש הר"מ ז"ל בה' מלכים דזה הוה גירושין שלהם אף דבע"כ הוא או גר כקטן. ודוקא ביאה ראשונה התירה התורה עשה. ואכתי קשיא למה לן טעמא לרב ביאה ראשונה ביפ"ת לכהן שרי דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר תיפוק ליה הואיל ואשתרי דביאה א' חידוש דיש עשה ודבק וי"ל דווקא גבי ש"כ מה לי חד לאו או תרי לאוי הואיל ואשתרי משא"כ ביפ"ת הואיל ואשתרי עשה לא אמרינן אשתרי נמי לאו ועדיין צ"ע ומכ"ש אם נאמר דביאה במלחמה הוה פרהסיא כמ"ש הריטב"א ז"ל שם עיין פני יהושע שם וי"ל דעדיפא מינה קאמר לא דברה תורה כו'.

ודע אף דאמרינן בזבחים ל"ב ב' הואיל ואשתרי אשתרי היינו ביאה במקצת אבל לכנוסה כולו בעזרה לא וכבר הוקשה לתוס' ביבמות ז' ב' ד"ה ואמר ותירצו מידי דהוה אהיה לו דרך קצרה ובא בארוכה יע"ש. וראיתי להפנים מאירות בזבחים שם הקשה למה לא קדשו תוך שער נקנור ועוד לר"י דדחי עשה ד"ת א"כ תפשוט דביאה במקצת שמיה ביאה כדאמרינן ביומא ל"א א' יע"ש הנה קושיא ראשונה כתבו התוס' ביבמות וקושיא שניה (כוונת קושייתו לרש"י דתנא דברייתא סובר דע"י דזב כזב דמי וא"כ טבילה זו לא מעלה כלל וע"כ אטבילות מצורע קאי כו') לא הבינותי מה קשיא ליה וכי לא ידעינן מברייתא מצורע טובל ועומד בשער נקנור והא וודאי דביאה במקצת מ"ה ל"ש ביאה הא מדרבנן אסור ער"מ ה' ביאת מקדש פ"ג הח"י ושם ביומא מדרבנן קמבעיא ליה. גם י"ל הא דפריך אידי ואידי עשה דכרת אם נאמר דרבי יוחנן לפרושי ברייתא קאתי וט"י דזב לאו כזב דמי דלמא לאו כזב דמי כנ"ל אפילו במחנה שכינה ליכא כרת עיין ר"מ ז"ל פ"ג ה"ט מהל' ביאת מקדש ובה' פסהמ"ק פח"י הי"ד וי"ל.

ודע דראב"ד פ"ג מהל' ביאת מקדש הח"י כתב ואמרינן התם עשה שיש כרת הוא והקשה הכ"מ דהא רבינא מסיק שם ל"ג ב' לענין מלקות אתמר יע"ש ולי העני אפשר לומר דכרת ממש קאמר הר"א ז"ל ורבינא הוא דאמר הכי וכפירש"י ז"ל שם ד"ה לענין דמהיקשא דנגיעה ובמגע לית כרת וזה למ"ד דון מיניה ומיניה משא"כ למ"ד דון מיניה ואוקי באתרא א"כ וודאי כיון דיליף מהיקשא ביאה במקצת שמיה ביאה תו אוקי באתרא וחייב כרת בביאה אמקצת ורבינא גופא הכי סבר במנחות ס"ב ב' והכין הלכתא כמ"ש בספר הכריתות כלל ש"ג סימן קע"ה יע"ש ורבינא אליבא דעולא אמרה אבל אמת איכא כרת ועיין במ"מ ה' א"ב פ"ב ה"ז דר"מ ז"ל סובר דון מיניה ומיניה ויש חולקים וסוברים דון מיניה ואוקי באתרא ועיין ב"ק כ"ה ב' במהרש"א ז"ל ובמחלוקת שנויה דלמהרש"ל ז"ל דון מיניה ומיניה ל"ש אלא בג"ש ולא בהיקשא ולמהרש"א ז"ל שוין הם ומהאי דזבחים יש ראיה וכדאמרן.

ודע עוד דתוס' בזבחים ל"ג ב' בד"ה לענין הקשו ב' קושיות א' דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ב' דבעינן בעידנא ותירצו דעשה דכרת דוחה עשה ול"ת יע"ש ולכאורה יש לתמוה דבשבת קל"ב אמרינן דבשר דכתיב גבי גדול לומר דמילה דוחה צרעת ומסיק דאי לאו ה"א דאין עשה דוחה עשה ול"ת והא בגדול בכל יום בעשה ולא אפשר לקיים שניהם וכרת יע"ש ואפ"ה לא הוה דחי לעשה ול"ת ולזה נאמר דהר"מ ז"ל לשיטתיה בהל' מילה פ"א ה"ב דכל יום ליכא איסור כרת עד שימות וא"כ ל"ד לפסח שאם יעבור היום יתחייב כרת ומש"ה דחי עשה דפסח לעשה ול"ת לרבינא משא"כ להר"א ז"ל שם דבכל יום בכרת ופסק כרבינא כפי משמעות הכ"מ בפ"ג מהל' ביאת מקדש הח"י א"כ קשה קושית התוס' וצ' דעשה דכרת דחי לעשה ול"ת וקשיא ההוא דשבת קל"ג וע"כ צ"ל דאף לרבינא הואיל ואשתרי אשתרי ורבינא לאו לתרוצי ברייתא דמצורע קאתי אלא קושטא קאמר דביאה במקצת אין בה כרת וברייתא מתרצה הואיל ואשתרי כו' וא"כ רבא ביבמות ח' א' דאמר ערוה גופא ל"צ קרא אם נאמר דמסכים עם רבינא צריך לחלק כמ"ש התוס' שם ד"ה רבא דבטומאה דבלאו א' אמרינן הואיל ולא בשני שמות יע"ש.

הן אמת שהר"מ ז"ל בהל' טומאת צרעת פרק עשירי ה"ה כתב דמילה שלא בזמנה דוחה צרעת דעשה דחי לל"ת ותמה המ"ל שם דצרעת עשה ול"ת הוא ומבשר הוא דיליף לה יע"ש ולדידי י"ל לרבינא בזבחים ע"כ עשה דכרת דוחה לעשה ול"ת ומפרש דרבינא קאי אקושיא דלא תותביה מצורע כפירש"י ותוס' שם ובגדול מיירי וע"ש. סוף דבר כפי הנראה בהא דהואיל ואשתרי אשתרי הוא מחלוקת הר"מ והר"א ז"ל להר"מ לא אמרינן הואיל כו' וביאה במקצת ל"ש ביאה ולהר"א ז"ל ביאה במקצת לוקה וקשה קושית התוס' עשה ול"ת ומההיא דשבת קל"ב וע"כ הואיל ואשתרי כו' בלאו א' כטומאה כמ"ש התוס' יבמות ח' א' ד"ה רבא יע"ש. ועיין בפ"ו מהל' ק"פ ה"ז בהשגות הר"א ז"ל שחילק בין היכא דהשבות הוא שיכול לבוא לידי איסור כרת העמידו דבריהם במקום כרת יע"ש ולפ"ז יש הוכחה דביאה במקצת שמיה ביאה מ"ה דאי מדרבנן א"כ השבות הוא מטעם דלמא יכנוס כולו ויכול לבוא לידי איסור כרת א"כ אמאי לא העמידו דבריהם משום בהונת גופא אלא ש"מ דמ"ה הוא ואי"ה במ"א אבאר עוד.

עוד אבאר לך בהא דאמרינן ביבמות ח' א' מי לא מודה עולא והקשו בתוס' מנלן דמודה עולא ותירצו מדאמר עולא בזבחים ל"ב ב' מטונך כו' והמעיין שם ברש"י ד"ה מטונך לא פירש כתוס' ד"ה אמר לך ועיין מאירות בחדושיו וכפי הנראה דקשיא ליה לתלמודא כיון דגלי קרא עליה דאין ערוה מתיבמת ולא אמרינן הואיל ואשתרי אמאי לא נילף בעלמא מכאן ואמאי מצורע כו' (דסוגיין דעלמא הכי אזלא אם צריך קרא לגופא יליף מיניה בעלמא וא"ל אמרינן לגלות הפך הסברא החיצונה עיין ריש יבמות וס' הכריתות) ולזה י"ל דגלי קרא דלא אמרינן הואיל בשני שמות אבל בשם א' נשארה סברא חיצונה ע' תוס' יבמות ח' א' ד"ה רבא ונאמר דעולא ג"כ הכין ס"ל לדינא (עיין מהרש"ל ומהרש"א ריש יבמות אי עשה דוחה ל"ת דכרת ומעליה ליכא למילף דהתם תרי איסורי עמ"ש בס' פ"י) והשתא ע"כ מוכח דמודה עולא ברואה קרי ליל ח' דאל"כ קשה אשת אחיו מאמו דתנן במשנה דפוטרת צרתה והא אשת אחיו מאמו ומאביו מחד לאו קאתיין ע' רש"י במשנה ועדיף טפי מלאו לא יטמא דחד לאו וחד שמא ואמאי לא אמרינן הואיל כו' וש"מ דמודה עולא כו' דלא היה שעה הראויה להיתר ומש"ה אשת אחיו מאמו פוטרת וכדבעינן למימר לקמן אי"ה והבן זה.

שאלה ראובן ושמעון אחים מהאב ולוי עם שמעון אחים מהאם ועם ראובן איש נכרי ומת ראובן בלא בנים ועמד לוי וקדשה וגרשה ומת מהו אם רשאי שמעון לייבם ואת"ל אסור אם קדש שמעון בכסף או בא עליה אם צריכה גט.

תשובה ודאי אסור ליבומה וגט צריכא ומפטר בגט וא"צ חליצה. ועתה אבאר הנה קי"ל כשמואל ביבמות צ"ב ב' דבעניותינו צריכה גט מספק א"כ הוה תו ספק ערוה על שמעון דשמא תפסי קדושי לוי אחיו והוה גרושת אחיו מאמו בכרת ואסורה לשמעון וכ"ת כיון דמת ראובן תחלה ואשתרי איסור אשת אח נימא הואיל דחד שמא וחד לאו כמ"ש התוס' יבמות ח' א' ד"ה רבא הא בירכא כיון דקדש לוי ושמא תפסו קדושין כשמואל א"כ הוה א"א ופקעה זיקת ראובן מכל וכל תו ליכא הואיל ואשתרי כו' דע"כ אמרינן יבמה שקדשה זר נותן גט ויבמה מיבמה אותה היינו ממ"נ אי תפסי קדושין ומגרשה נושא אותה היבום ואי לא תפסי מיבם אותה משא"כ כאן מקדש לוי שמא תפסי קדושין והוה א"א ופקעי זיקת שמעון מכל וכל ואף אח"כ כשמת לוי או גרשה לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וכדאמרן ומיהו אי בא עליהם שמעון צריכה גט מספק ומיפטרא בכך דשמא אין קידושין תופסין ביבמה אבל אם קדשה לבד נותן גט למאמרו וחליצה לזיקתו וצ"ע ודע הא דמצורע שחל שמיני בע"פ משמע אי לאו ע"פ לא היה מכניס ידו לבהונת (ואף די"ל בשאר ימות השנה לא הותר דאסור לכנוס למחנה לויה מ"מ י"ל בלא"ה אסור) ולא אמרי' הואיל כו' דכי אמרינן הואיל במצורע בע"פ דאשתרי כרת לגבי מצורע דמכניס ידו לבהונת דא"א בענין אחר ה"נ הותר לפסח שא"א בענין אחר אבל מצורע בשאר ימות השנה וראה קרי בלאו איסור מחנה לויה אין מכניס ידו לבהונת דאפשר להמתין עד למחר:

תוכן העניינים

שושנת העמקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה