שושנת העמקים· רבי יוסף תאומים
כלל ג
בו אבאר מה שנסתפקנו בכלל ב' אי עשה ול"ת דוחים לעשה לחודיה הנה רש"י בב"מ למ"ד א' ד"ה האי פירש דהא דפריך והא אין עשה דוחה עשה ול"ת אף באבידה איכא ג"כ ל"ת מ"מ אין הל"ת לא מהני מידי הביאו המ"א א"ח סימן תמ"ו ב' התם שפיר דהל"ת אין דוחה ל"ת דטומא' משא"כ עשה ול"ת י"ל דדוחה לעשה לחוד דל"ש מה אולמי' כו' אמנם מתורתו של הריטב"א הביאו השיטה מקובצת שם שכתב הא דמזכיר לעשה ול"ת ל"ד דא"נ לא היה בטומאה כ"א עשה לחוד אין עשה דוחה עשה והא אבידה יש עשה ול"ת והוצרך להזכיר בטומאה עשה ול"ת ש"מ עשה ול"ת לא דחי לעשה לחוד ונראה שם מריטב"א דבאבידה יש עשה ול"פ ש"מ כדאמרן ועיין רש"י שם נרשם יבמות כ"א לכאורה התם ליכא כ"א עשה ולאו דלא תהיה אשת המת חוצה מתקיים ע"י חליצה דודאי מנשואין נמי חליצה בעי ובנ"י שם כדאמרינן ביבמות ג' והיינו דאמרינן אימור דאמרינן דאתי עשה כו' אבל ל"ת לא דחי.
שמעתי אומרים משם רב א' שהתפלא עמ"ש מהרש"א ז"ל עירובין ק' א' בתוס' ד"ה מתן דעדיפא הוה להו להקשות דליתי עשה ול"ת דבל תגרע ולדחי ל"ת דבל תוסיף והא רש"י ב"מ כתב דאין ל"ת דוחה כו' ואני אין רואה מקום לתמיה זו וכי מה עשה לו מהרש"א ז"ל ודברים ברורים כנים ואמתיים דלצרף ל"ת לעשה לדחית עשה ול"ת לא הא עשה ול"ת דחיין ודאי לל"ת לחודיה דאפילו עשה לחוד דוחה לל"ת ומהרש"א קאמר עדיפא היינו דיקשה לפי האמת קצת דקאמר ר"י הרי עשית מעשה בידים הא עכ"פ מקיים עשה ול"ת.
הן אמת שיש לעיין בקושית התוס' שם דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש עיין זבחים צ"ז ב' וכ"ת דאליביה דרב אשי שם הוקשה להם כאן ז"א דנהי דמיקדש לא מוכח מ"מ מעצם לא תשברו מוכח (עיין זבחים שם תוס' ד"ה ואחד ויש לנו הרהורי דברים במ"ש מהרש"א ז"ל פסחים פ"ה ד"ה כשהוא וה"ה לאביי וכ"ה בתוס' שם כו' והא בזבחים כתבו התוס' דאביי נמי סובר דא"א שלא ישרף מעט אלא דמש"ה לא הוה לן להפסיד כל המוח שבקולית כו' ומהרש"א ז"ל כתב דמש"ה א"א לקיים שניהם לאביי משום פקע) ומיהו מ"ש מהרש"א ז"ל פסחים פ"ה א' ד"ה כשהוא י"ל קצת או דכ"א יאמר בפסח מש"ה לא דחי דלא הוה בעידנא עת"ו זבחים ופסחים שם. ועת"ו עירובין ק' א' ד"ה מתן דלכאורה סמכו קושייתם אמ"ש מקודם דבעולה איירי דאי בחטאת לא הוה בעידנא (עיין זבחים פ' ב' בתוס' ד"ה בל תוסיף) אלא שזה שיבוש דזה מקרי בעידנא כיון דעוסק במצוה ול"ד למ"ש התוס' גיטין מ"א א' ד"ה לישא דהתם עיקר המצוה בגמר ביאה משא"כ הכא כל מתנה ומתנה מצוה היא.
ולענין אי עשה דוחה לעשה ול"ת שאין שווין בכל הנה התוס' ב"מ למ"ד ב' ד"ה הא ויבמות ה' ד"ה ואכתי מבואר מדבריהם מצורע בימי חלוטו אסור בתשמיש המטה אין ללמוד מראשו וזקנו דעשה דחי עשה ול"ת שאין שוה בכל שגדול השלום ולמ"ד מותר מצי למילף בעשה ול"ת שאין שוין כ"א בזכרים ולא בנקיבות אבל אלמנה לכ"ג כיון דהיא מוזהרה כאי' אין למידין מכאן ולפ"ז לדידן דמצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש המטה כמ"ש הר"מ ז"ל פרק עשירי מהלכות ט"צ ה"ז ומה שנרשם חולין קמ"א מיי' פי"א שם בימי ספורו א"כ עשה ול"ת שאין שוה כ"א בזכרים איכא למילף מזקנו דדחי להו עשה אבל אלמנה מנשואין שאשה מוזהרת כאיש אין עשה דוחה כמ"ש ביבמות כ"א. ומנזיר ליכא למילף שישנו בשאלה יע"ש.
ודע דבפסחים מ"ז ב' אמרינן אחרישה לא לחייב דחזי לכסות דם צפור והקשו בתו' בשם ריב"א כתישה אמאי לא שרי ועוד י"ט עשה ול"ת הוא. אבל בלא"ה ל"ק ואמאי הא הוה כמה לאוין כבר כתבנו לעיל בכלל ב' דלאוין במצות חלוקין חד עשה דחי לכמה לאוין לא במצוה א' ועוד י"ל נהי דלא דחי מ"מ לא לקי עליה משא"כ לאו ועשה הוקשו להם שפיר מההיא דשילוח הקן קמ"א והראשון נראה עיקר ועמ"ל פ"א מה' שופר שכתב בענין עשה דלא דחי לל"ת ועשה והמתבאר שם מדבריו הוא כך דכ"ע אית להו סברת הריב"א בחולין קמ"א דלא לקי על הל"ת אלא הואיל ולית השתא דם ציפור ומטעם הואיל קאתינן עליה הואיל לאיסורא לא אמרינן וריב"א סובר הואיל לאיסורא אמרינן עוד כתב דאף אי ליתא לסברת ריב"א מ"מ עשה ממצוה א' ול"ת ממצוה אחרת ודאי לא לקי דדחי לה עשה והא דחרישה דכלאים דחייב משום י"ט היינו הואיל דאיסורא לא אמרינן יע"ש. והיה אפשר לומר דהתוס' פסחים מ"ו ב' ד"ה כתישה ב' קושיות הם א' שהקשה הריב"א וה"ק כתישה אמאי לא דחי ועוד דהוה עשה ול"ת וחדא קושיא היא דאי דמ"מ לא לקי על ל"ת אלמא דס"ל הואיל דאיסורא אמרינן א"כ מאי פריך כתישה בי"ט מי שרי ואמאי לא הא מצות כיסוי דם ציפור דחי לה דהשתא ליכא לתרוצי די"ט עשה ול"ת הא דחי לל"ת ולא לקי דהואיל דאיסורא אמרינן ותירצו דה"ק אחרישה דכלאים לא לחייב דלא הוה כו' ולא סבירא להו דדחי ועוד תירצו דהוה מלאכה שאצ"ל דלא הוה אלא מדרבנן ופריך כתישה בי"ט מי שרי והוה צריכא לגופא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ואף דעשה די"ט אין נוהג באנשים וע' תוס' קידושין ל"ג ד"ה מעקה ואפ"ה אין עשה דוחה עשה ול"ת כה"ג. ובהא דהשבת אבידה כבר הקשינו אימא דכתב קרא דלילקי עליה לפירוש ריב"א חולין קמ"א.
ובענין דקיי"ל דבעינן בעידנא הא לא"ה לא דחי אם לקי עליה הנה מפסחים מ"ז לכאורה יש כדמות ראייה דפריך והא ראוין לכותשן כלאחר יד ומאי קושיא והא בעידנא דמעיקרא לאו דחרישה לא מקיים מ"ע דכיסוי דמחוסר כתישה ואי הוה אמרינן נהי דלא דחי מ"מ לא לקי הוה א"ש והיינו למ"ד הואיל דאיסורא אבל למ"ד לא אמרינן הואיל דאיסורא קשה (ועיינתי בפני יהושע ביצה ח' כתב קצת בע"א) ועוד הא מנ"ל דהא דיליף דעשה דחי ל"ת מכלאים או מראשו וזקנו והתם בעידנא הא אי לא"ה מלקי לקי ועמ"ש כלל א'.
והנה מהא דב"מ למ"ד א' ב' מבואר דעשה ששוה בכל דחי לעשה שאין שוה בכל דל"ש מה אולמיה אבל לעשה ול"ת שאין שוה בכל לא דחי דמצורע גדול השלום ולמ"ד מצורע בימי חלוטו מותר יליף מהתם היכא דעשה ול"ת אין נוהג כ"א בזכרים דדחי להו עשה אבל אם עשה ול"ת נוהג בזכרים ונקיבות כלאוי כהונה אלמנה לכ"ג אין דוחה כמ"ש כ"ז לעיל. וז"ש רש"י שם דאין הל"ת מצטרף הא לא"ה הוה עשה דחי לעשה שאין שוה בכל אלא שאין הל"ת מבטל ל"ת חבירו. והוי יודע דאף דנאמר דעשה שוה בכל דוחה לעשה ול"ת שאין שוה בכל ואין נוהג כ"א בזכרים יליף מראשו וזקנו משמע בין כהן וישראל דדחי היינו היכא דשניהם אין שוין בכל אף דעשה אין שוה בכל תו לא דחי עשה ששוה בכל ומש"ה אלמנה לכ"ג לא דחי אף די"ל עשה דבתולה ל"ש רק בכהן ולא באשה יקח אשה משמע אכהן ולא כתיב יקחו ומדר"י אמר רב לא נפקא עיין יבמות פ"ד ב' ומלא יקחו לא יליף דשאני לאוי דחמירי ונהי דלאו שאין שוה בכל משמע דנוהג בנשים אבל עשה לא וכלאים דנוהג בנשים דפריך למאי חזי אין ראיה דשלא בעידן עבודה אף לכהן אסור. ובתיבת גמא כתבנו מזה. וי"ט עשה ול"ת ואין שריפת קדשים דוחה עשה ול"ת אלמא אע"ג דעשה אין שוה בכל כיון דל"ת שוה בכל לא דחי לה וע"ל עשה דנותר ג"כ אין נוהג בנשים י"ל דשלא בזמנו נשרף בין ביום ובין ובלילה נוהג בנשים עתוס' קידושין גבי אותו ולא אותה ול"ג גבי מעקה ופ"י שם באופן דעשה השוה בכל אין דוחה לעשה שאין שוה בכל אם יש עמה ל"ת ששוה בכל.
הן אמת שראיתי להשיטה מקובצת ב"מ שם עלה דעשה דוחה עשה ול"ת שאין שוה בכל הקשה מאלמנה לכ"ג ותירץ דנוהג בנקיבות מלא יקחו ואפשר אף עשה בתולה ולא בעולה נוהג בנשים יע"ש הנה מסופק בדבר זה ומ"מ א"י דא"צ דעשה דבתולה אין נוהג בנשים כיון דל"ת נוהג בנשים תו ליכא למילף מראשו וזקנו דמצורע דתרוייהו אין נוהגים בנשים וכאמור וראיתי להר"מ ז"ל בפ"א מהל' נערה ובתולה שכתב וז"ל היתה אסורה מחייבי עשה או שניה הר"ז לא ישאנה שנאמר ולו תהיה לאשה הראויה לו ומדכתב ואפי' מחייבי עשה ולא רבותא יותר מחייבי לאוין דה"א ניתי עשה ונדחי ל"ת כדפריך בכתובות מ' א' ואף דעשה קום ועשה דוחה לעשה דשוא"ת עפ"י כתובות מ"ם א' ובמ"ל ה' נערה ובתולה בשם הרשב"א ז"ל להדיא כן מ"מ הו"ל בקיצור אפילו חייבי לאוין ועמ"ל מ"ש בשם מהר"א ששון והאריך דאף חייבי עשה אין ראויה כל הטורח הזה למה יע"ש והנה י"ל דהר"מ ז"ל רבותא גדולה אשמעינן כי בכתובות מ' א' אמרינן אלו אמרה לא בעינא מי איכא לעשה ופי' פני יהושע ז"ל דלגבי דידה יש לאו וליכא עשה ודברים ראוין אליו ועיין בשיטה מקובצת ובתיבת גמא כתבנו מזה ומשא"כ בעולה לכ"ג אם נאמר דאין אשה מוזהרת א"כ שרי דלדידיה עשה דוחה לעשה דשוא"ת ולדידה לית איסור אפ"ה אסור מקרא דלו תהיה לאשה הראוי' לו וז"ש הכ"מ מ"ש רבינו חייבי עשה מהא דאמר א"ב בעולה לכ"ג מוכח דאפילו בעולה לכ"ג אין ראויה מקרי יע"ש וא"כ ת"ל בלאו קרא אלו אמרה לא בעינא ליתא לעשה ובעולה לכ"ג איצטריך קרא דלו תהיה הראוי' לו.
ובזה י"ל מ"ש התוס' כתובות שם דמה פריך לדחי הא כתיב אשה הראויה לו ובאמת למה לי קרא וי"ל אם נאמר באמת דעשה דחי לל"ת שיש בה כרת עיין ריש יבמות במהרש"ל ז"ל ומהרש"א ז"ל נוקי קרא לח"כ הא חייבי לאוין לדחי ובאמת צריך קרא לחייבי עשה שאין שוין בכל דלא מוזהרת האשה ל"ש אלו אמרה כו' וכפי' פני יהושע וכדכתיבנא דה"א עשה דקום ועשה ושוה בכל לדחי לעשה דשוא"ת ואין שוה בכל. וראיתי לחה"ר ביבמות פ"ד ב' דלא יקחו תיפוק ליה דהיא מוזהרת אלפני עור וי"ל דצריך ללקות יע"ש א"כ משמע עשה דבתולה ג"כ היא מוזהרת עכ"פ משום לפני עור והמעיין ברמב"ן ביבמות לא ברירה ליה האי מלתא וגם י"ל דכל דהיא מותרת ל"ש לפני עור עיין ב"מ פרק כהן כו' ובשו"ת אמונת שמואל ועוד כפי הנראה שזה שיבוש דהוא מותר דדחי ליה גבה לפני עור ובדידה ליכא עשה דבתולה וא"ש ההיא דיבמות פ"ד דצריך לא יקחו כה"ג באונס גרושה בתולה מאירוסין וחללה שנולדה מפסולי כהונה. ועיין ברמב"ן שם או יליף כ"ה מלאו לא יקחו או לא ועשין י"ל דלא יליף. והא ליכא למימר בעולה לכ"ג אם בא עליה הוה חללה ויש לאו ועשה זה שבוש אם דחי לית אסורי כהונה. ואפשר ז"ש רש"י שם להזהיר זונה וחללה רבותא קאמר דגרושה יצויר מאירוסין וחללה וזונה באונס איך יצויר אבל יצויר חללה נולדה מפסולי כהונה וזונה שלא כדרכה וקנס ולא תהיה שייכים כה"ג והבן.
עיין בס' הכריתות ש"ג סימן קס"ג כתב בפירוש דעשה דחי ל"ת שיש כרת וזה כמהרש"ל ביבמות ג' ב' בתוס' ד"ה ל"ת ומ"מ צ"ע דרבא דהוא בתרא אמר ערוה ל"צ קרא ומה לי חומרא רבה או זוטא לא קאי במסקנא.
עוד אבאר לך הא דאמרינן אי אמרה לא בעינא ליתא לעשה פירש בפ"י הביאותיו לעיל אמנם הרשב"א ושאר מפרשים פירשו בפשיטות דעשה דתליא ברצון אדם קיל ולא דחי ללאו אף אי אמרה בעינא והקשה בשיטה מקובצת ב"מ דא"כ מ"ע דכיבוד דתליא ברצון אדם למה קרא דלא דחי יע"ש ועיין ביבמות כ' ב' הקשה ריב"א כיון דאין מתעברת מביאה א' וביאה שניה אסורה משמע דאי הוה ביאה שניה מותרת א"ש והא בעידנא דמעקר לאו לא מקיים עשה ועוד דאין אשה מתעברת בהעראה ולא הוה בעידנא וכפי מה שתי' הר"י שם א"ש דבעינן שיהא היבם ויבמה ראוין להקמת שם ועיין גיטין מ"א א' בתוס' ד"ה לישא שכתב דבגמר ביאה ראוי' להתעבר. וע"ש ע"ב חילוקי דינים בין עשה דפשיעה ואי"ה במ"א יבואר עוד.
ואגב גררא ראיתי להביא כאן מ"ש המ"ל פ"א מה' נערה ובתולה ופ"ז מה' תרומות פלפל אי איסור דרבנן הוה כד"ת יע"ש ומשניות י"ל יש כח ביד חכמינו ז"ל בשוא"ת אמנם בה' פרה אדומה פי"ג והוא משנה פי"א דפרה דבילה שנפלה למי חטאת נטלה ואכלה חייב מיתה וכתב הר"י קרקו"ס ז"ל דא"ל דהמים נטמאו וטמאו לדבילה דמ"מ המים גופא אה"ט לטמא אדם וכלים וכ"ש אוכלין ואמאי לא נטמא הדבילה בנפילת' למים ויהיה פטור ממיתה כדין האוכל תרומה טמאה מקרא דמתו בו כי יחללוהו פרט כו' ונהי דהא ל"ק בשעה שאוכלה נטמאת דנגע בה די"ל טומאה ואכילה באין כא' אפשר דחייב כה"ג או דטמא מקודם מ"מ קשה כיון דנפלה למי חטאת נטמאה מיד ואיך יחייב האוכלה אותה ואם נאמר דשלא בכונת מגע לא נטמאת זה ליתא דכ"ש מאדם וכלים ופרה ששתה מי חטאת כו' ונהי דאדם לא נגע במים דאל"כ טימא למים אח"כ אלא הוציא בכוש או קיסם מ"מ הדבילה תטמא למים ואיך יאמר הר"י בטהורה המים טהורים וגם על ת"ק קשה איך אוכלה חייב מיתה הא המים נפסלו בהגיעם לדבילה דהדבילה טמאה ומטמאה למים ואם נאמר דגזירת הכתוב הוא דמי חטאת מטמאין אחרים והם אינם מיטמאין בנגיעה זו למי חטאת בב"א מ"מ קשה הדבילה טמאה שנגעה במי חטאת ואיך יתחייב האוכלה מיתה תרומה טמאה פטור וזו קושית הר"ש בפי' המשניות וע"ש בר"מ ז"ל שכתב שיטמא בעת אוכלה אותה ובר"ש שהביא התוספתא יע"ש וצ"ע.
ודע שסבור הייתי לומר מ"ש הר"מ ז"ל בה' נערה ובתולה פ"א היתה אסורה אפילו מחייבי עשה או שניה לא ישאנ"ה נמצא דבר ערוה ה"ז יגרשנה בחייבי עשה כתב לא ישאנה הא נשא אין מגרשה דאיכא עשה ול"ת לא יוכל לשלחה ועשה ול"ת אלימי בהצטרפם יחד מעשה לחוד ואף שכתב רש"י ו"ל ב"מ מ' א' דאין מצטרפין היינו נגד עשה ול"ת כמש"ל ובפירוש אי אמרה לא בעינא היינו כפי' הרשב"א ז"ל דעשה דתליא ברצון לא יליף מכלאים משא"כ עשה החמור לעשה הקל א"צ למילף מכלאים דסברא הוא דעשה לל"ת צריך קרא דל"ת חמור וא"כ אף בכה"ג אפשר דדחי משא"כ לכנוס מה אולמיה דלא כס' הרשב"א ז"ל שהובא במ"ל פ"א מה' נו"ב דקום ועשה לא דחי לשוא"ת וה"ה שניה יש כח ביד חז"ל בשוא"ת משא"כ לגרש עיקר דבר מ"ה בקום ועשה משא"כ נמצא דבר ערוה דאיכא עשה ול"ת כמ"ש בתוס' כתובות שם יגרשנה אלא שזה אינו דהא כתב בהלכה זיי"ן דכ"ג שאנס בתולה אם כנס מוציא בגט והדברים ק"ו ומה בעולה לכ"ג דליכא כ"א עשה לגבי דידיה כפי צד הא' שצידדנו לעיל וכשמגרשה עובר בעשה ול"ת אלמא דאין עשה ול"ת דוחין לעשה דבתולה שאין שוה בכל והטעם דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה ואפשר לקיים שניהם מקרי (או מקרא אשה הראוי לו) וכן יראה ממ"ש הר"מ ז"ל פ"ג מה' אלו ולמה לא ידחו במוציא ש"ר ואונס עשה לל"ת והרי עשה ול"ת קיימין ועפ"י כתובות כתב דמש"ה כתב הר"מ ז"ל שניה לא ישאנה דלגבי דידה ליכא עשה ובפ"ג משמע דסברת הר"מ ז"ל הוא דאפשר לקיים שניהם מקרי.
והא לא קשיא אמאי בכנס בעולה יגרש לא יגרש ולא ידור עמה ולא יעבור על ל"ת דלא יוכל לשלחה ונהי דאסור לדור עמה דעשה ול"ת לא דחי לעשה הואיל ואפשר לקיים שניהם כו'. ובשלמא נמצא דבר ערוה י"ל. וי"ל דעשה בתולה ולא בעולה בקידושין דאגידא ביה איתא וצריך לגרש בע"כ אף אי אמרה בעינא ליה ) ומיהו הא ליכא למימר עשה דידה דמצוה עכ"פ משבת קשה אי אמרה בעינא ועוד וכי אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירו ועפח"י וי"ט מה' א"ב ובמ"ל יע"ש היטב. באופן שיש לומר מ"ש הר"מ ז"ל לא ישאנה אשניה קאי דאם כנס אין מגרש דהוה עוקר דבר מ"ה בקום ועשה והבן ולפ"ז בשניה י"ל אם כנס אין מוציא ולא ידור עמה ובחייבי אשה מצרי ואדומי יש גם כן לספק כה"ג וכדאמרן.
שאלה כלאים בציצית שרי בזמן דאיכא תכלת אף פשתן לצמר הואיל ותכלת הותר בפשתן אם הטלית של כלאים בעצמו אי שרי. תשובה אשיב בקצרה בכתובות מ' א' אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה יש ב' פירושי' א' לגבי דידה ליכא עשה ב' דעשה דתליא ברצון האדם קיל כמש"ל ועיין בריטב"א כתובות כפי הנראה הביא שם ב' פירושים וכלאים בציצית קשה הא איבעי לא לכסי טלית בת ד' כנפות או יעשה קרן א' עגול ועיין פני יהושע כתובות הרגיש קצת בזה ותירץ דהתורה לא אסרה ללבוש טלית בלא ציצית אלא אמרה דיעשה ציצית הוה לא אפשר והיינו כמ"ש המרדכי עיין א"ח סימן י"ג דאין איסור לכנוס לבית, בלא מזוזה ומעקה א"כ הוה לא אפשר משא"כ טלית כלאים בלא"ה אסור ללבוש תו לא דחי. ובכתובות למ"ד א' א"ב בעולה לכ"ג לכאורה כפי' דאי אמר' העשה קיל דאי הפי' לגבי דידה כו' בעולה היא אינה מוזהרת כמש"ל דביבמות פ"ד ב' משמע דעשה שאין שוה בכל תליא בב' תירוצים שם אי נשים מוזהרים. וחללה ליכא דמותר ליכא איסורי כהונה כמש"ל עיין ריש תמורה אונס שגירש אם כהן לוקה ואינו מחזיר ולא אמרינן דליתי עשה ולדחי ל"ס משמע אף בלאוין שאיין שוה בכול נמי איתא להך סברא דעשה דקיל לא דחי אף ללאו שאין שוה בכל דמנלן להקל וכ"ש אם נאמר דנשים אין מצוות על כלאים עת"ו יבמות ד' א' וקדושין ל"ג דווקא דומיא דהתם דאין תלוי ברצון אדם. ועיין מנחות מ"ג א' רב יהודא רמי ציצית כו' קסבר מ"ע שלא הז"ג ואכתי סומא פטור מציצית עת"ו ב"ק פ"ח דראיתם אותו והוה מ"ע שאין שוה בכל אפ"ה נשים חייבות י"ל דיליף מסמוכין מכלאים עת"ו יבמות ד' א' ד"ה לא תלבש. ועיין יבמות ך' ב' דח"ל מ"ה רמיא ליבום לכאורה הא תליא ברצון היבם אי בעי חלץ לה ונהי דא"א לקיים שניהם מקרי דחליצה במקום יבום לאו כלום היינו שזה מצוה אחרת דאי כאבא שאול מה פריך מבעלו קנו לרבא ור"ל דלמא ברייתא כחכמים והם כאבא שאול מ"מ תליא ברצון האדם ולומר דלאו שאין שוה בכל אף עשה דקיל דחי הא מנלן ועוד דמשמע דאף ח"ל השוין בכל מ"ה רמיא ליבום ועיין באה"ע ה' יבום. עיין פסחים נ"ט א' מח"כ בע"פ דוחה לעשה דהשלמה ל"ש חטא בשביל שיזכה חבירו עיין תוס' שבת ד' ועירובין ל"ח וגיטין מ"א ואי"ה במ"א יבואר עוד.
והוי יודע כהן שאנס בתולה ונשאה וגירשה ונשאה הולד חלל דתו לא ניתן לדחות כלל וכמו שאבאר אי"ה לקמן אלא באנס בתולה ח"ל השוין בכל ונשאה אי הוולד חלל דלגבי דידי' י"ל עשה דחי ל"ת ולאו איסור ולא קרינן לא יחלל זרעו ודידה איכא איסור ח"ל דליתא לעשה כפי' הא' בכתובות י"ל דתלוי בדידיה וכ"ת דעובר על לפני עור זה אין מאיסורי כהונה ולא הוה חלל ומ"מ נראה דלגבי דידה איסור כהונה הוה ג"כ הוולד חלל. ויש לנו הרהורי דברים במ"ש התוס' ריש יש מותרות פ"ד א' ד"ה והא וד"ה ולא דחללה עשה ול"ת א"כ אלמנה מאירוסין נמי עשה ול"ת כפי ה"א של רבא יבמות כ' ב' ובאמת הדר ביה ונאמר דליכא עשה אם לא שנאמר דתוספת סוברים דכ"ה יש בו עשה דקדושים ומכ"ג הוא דהדר ביה דקדושים קאי אגרושה וחללה זונה לא אלמנה לכ"ג בפ' אמור ודוחק ועוד דלפ"ז גרושה כו' לכ"ה ולכ"ג מ"ה לא רמיא ליבום ובר"מ ז"ל פרק עשירי מהלכות יבום ה"י וי"ג משמע כן ודוק בדבריו שכתב ומה"ד שיתייבמו וקידושין תופסין א"כ קאי אחייבי לאוין וחייבי עשה אמאי וכ"ת קום ועשה דחי לשוא"ת מ"מ אלמנה לכ"ג מן הנשואין אמאי וע"כ מיבמתו מרבי לה יע"ש וצ"ל דה"נ קאמר דמה ראית לרבות חייבי עשה ול"ת משום דח"כ לית בהו תפיסת קידושין בעלמא משא"כ עשה ול"ת תפסי בהו קידושין ואי תפסי בעי יבום עמ"ל מה שנסתפק אין מקומו פה.
ומדברי התוס' יבמות כ' ב' ד"ה אמר למדתי דאין ב' עשין דוחין לעשה ול"ת יע"ש ועדיין יש לספק דאפשר ב' עשין דחין לחד עשה דל"ש מה אולמיה עמ"ל הא"ב ופרשת דרכים דף ס"ט ע"ד חייבי עשה עם ל"ת י"ל דאי מייבם א"צ גט ועיין מהרש"א ז"ל יבמות כ"א ובס' פ"י. ובר"מ ז"ל פ"ו מה' יבום דאין קונה קנין גמור משמע דקצת קנין יש ואי הוה חייב כרת אין קנין כלל ועמ"ל שם בח"ל אם ייבם וגרשה וכנסה אין כרת הואיל ואשתרי ולדידי צ"ע דמתו' יבמות כ"א לא משמע כן הואיל וע"י דחי' לא נעשית כאשתו.
סוף דבר הכל נשמע דעשה אי דחי לב' לאוין לכאורה במחלוקת היא שנויה בנזיר כדאמרן ועשה השוה בכל דחי לעשה שאין שוה בכל דל"ש מה אולמיה כמבואר בב"מ למ"ד א' ועשה ול"ת אין מצטרפין אף לדחות עשה לחוד כמבואר בשיטה מקובצת שם ואי נשים מצוות על לאו שאין שוה בכל בכ"ה עיין בחידושי הרמב"ן יבמות ריש יש מותרות וצ"ע גם עשה שאין שוה בכל כתבנו לעיל דצ"ע ועשה אי דחי לל"ת שיש כרת מחלוקת מהרש"א ומהרש"א ז"ל ריש יבמות ובס' הכריתות כמש"ל ועשה לעשה ול"ת שאין שוין בכל תליא במחלוקת אי מצורע בימי חלוטו מותר בתשמיש כמש"ל אבל אי הל"ת שוה בכל אף דעשה אין שוה תו לא דחי להו עשה שוה בכל. והיכא שיש עשה ול"ת ויש עשה כנגדם אי עבר וקיים העשה אי לקי על הל"פ יש בו מהספק עיין חולין קמ"א ופסחים מ"ז ב' כמש"ל. והיכי דליכא בעידנא יראה דלקי דמכלאים ליכא למילף ועיין פסחים נ"ט א' וזבחים. ל"ג ובספ' ג"ו. ועדיין יש לנו אלו ספיקות עשה ול"ת שהז"ג ויש עשה שאין הז"ג ואשה עברה ועשתה העשה שאין ז"ג אי לקי על הל"ת ע' תו' קידושין ל"ג א' ד"ה מעקה ועשה דעדיף מחבריה אי דוחה לכ' עשין. ועשה דאין שוה בכל דוחה לל"ת ששוה בכל היינו למ"ד מכלאים ונשים פטורות אבל למ"ד חייבות או מזקנו אפשר דווקא עשה השוה בכל. וע' תו' יבמות ונזיר מ"א ומ"ח ונ"ח והנה ביש ב' עשין ושניהם קום ועשה מה אולמי' צ"ע דלכאורה יש ברירה בידו לעשות איזה שירצה ואי א' הגיע זמן וא' לא הגיע יקיים אותה שהגיע זמן ואי א' קום ועשה וא' שוא"ת למ"ד דחי לשוא"ת שפיר ולמ"ד דלא דחי שוא"ת עדיף ועיין שיטה מקובצת ב"מ למ"ד וצ"ע בכל זה: