שורשי הים על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי יצחק מאיו
פרק ו · הלכה יא
גמר מלאכול ביום הז' בשחרית לא יתיר סוכתו אבל מוריד הוא כליו ומפנה אותם מן המנחה ולמעלה אין לו מקום לפנות פוחת בה ד' על ד' ואם הוצרך לסעוד בשאר היום צריך לאכול בסוכה שמצותה כל שבעה. ע"כ. וכתב עליו הראב"ד וז"ל איני יודע מהו זה ואולי יאמר אם צריך לאכול בסוכה בשאר הימים אינו צרי' לפרוץ אלא יום שמיני שלא יטעה אדם בו אע"פ שאין לשונו מראה אבל השכל מורה ע"ז עכ"ל. ובכוונת דבריו אלה נתקשה הלח"מ ז"ל ושתי דרכים לפניו גם בספר לחם יאודה עמד על זה ואין בדבריהם לענ"ד כדי שביעה.
ולדעתי הקצר כוונת הראב"ד להשיג דלשונו של רבינו מגומגם דאחר שכתב דביום השביעי פונה סוכתו ואם אין לו מקום לפנות פוחת בה ד' על ד' ופוסלה לא שייך למיתני בתר הכי דאם הוצרך לסעוד בשאר היום צריך לאכול בסוכה דמשמעו' הלשון משמע דאוכל באותה סוכה הפסולה אלא הכי הו"ל למיתני גמר מלאכול ביום הז' שחרית לא יתיר סוכתו שאם הוצרך לסעוד בשאר היום צריך לאכול בסוכה שמצותה כל שבעה אבל מוריד הוא את כליו מן המנחה ולמעלה אין לו מקום לפנות פוחת בה ד' על ד' וע"ז כתב ואולי יאמר שאם צריך לאכול בסוכה בשאר הימים אינו צריך לפרוץ בה אלא יום שמיני כלומר אולי לכך נקט רבינו תחילה דצריך לפוסל' ביום השביעי לבני ארץ ישראל וממילא שמיני לבני חוצה לארץ ואחר זה כתב דיום הז' מצותה כל היום לרמוז לנו דמ"ש שצריך לפוסלה כשאין מקום לפנות כליו מן הסוכה היינו דוקא ביום הז' לבני א"י או ביום השמיני לבני ח"ל ולא בשאר הימים כלו' בשאר הימים שלאחר שמיני שאם לא פוסלה ביום שמיני ורצה להשתמש בה בתשיעי או בעשירי כו' אין צריך לפוסלה תחילה דדוקא כשנשתמש בשמיני בלא פיסול כיון דיום שביעי מן הדין מצותה כל היום כשנשתמש בה בשמיני בלא פיסול יבואו לטעות בו שעובר על בל תוסיף כיון דשביעי מצותה כל היום וח' סמוך לשביעי ואין הפסק ביניהם אבל כשמשתמש בסוכה בתשיעי דבשמיני ליכא מצוה לא יבואו לטעות בו שעובר על בל תוסיף כיון דביום שלפניו ליכא מצוה וע"ז כתב אע"פ שאין לשונו מראה כן השכל מורה ע"ז כנלע"ד נכון ודוק היטב.