שורשי הים על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי יצחק מאיו
פרק ו · הלכה א
נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה כו'. ע"כ. הנה בפרק א' דקידושין דל"ד ע"א גבי מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות פרכינן והרי סוכה דמ"ע שהזמן גרמא הוא ואצטריך האזרח למעוטי את הנשים ומשני אביי אצטריך סד"א הואיל וכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ"ל יע"ש. וק"ל דמהיכא ס"ד דתשבו כעין תדורו הוא אי משום דהו"ל למיכתב בסוכות תהיו וכתיב תשבו הא אשכחן דכתיב במלואים ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה ואי אפשר לפרש התם תשבו כעין תדורו דמהת' ילפי' לכ"ג ביה"ך שהיו מפרישין אותו מביתו ומפרשי' בגמ' מאשתו וכ"כ התוס' ז"ל שם ובתוס' ישנים דלא יתכן להיות עם אשתו דכיון שהיה יושב במחנה הלויה ובעל קרי אסור ליכנס במחנה לויה ע"כ היה צריך לפרוש מאשתו. ובפרק לולב וערבה דמ"ג ע"ב אמרי' דז' ימים תשבו בסוכות לאו דוקא ימים אלא דה"ה לילות וילפינן מג"ש דתשבו תשבו דכתיב במלואים יע"ש ועיין במ"ש התוס' שם דלאו ג"ש גמורה היא דא"כ אסור לישן בסוכה עם אשתו דומיא דמלואים יע"ש.
ודרך אגב לא יכולתי להלום דברי התוס' ישנים שם בדף ו' ע"א ד"ה מביתו למה פירש שכתבו וז"ל אע"ג דבמלואים כתיב ופתח אהל מועד תשבו ומדקאמר תשבו ע"כ מחנה לויה היה ואם כן פירש מאשתו וי"ל דשאני אהרן כו' יע"ש. דלמה זה הוצרכו להוכיח דמחנה לויה היה לעיקר קושייתם דאדרבא אם נאמר דמחנה שכינה היה כ"ש דאיכא לאוכחי טפי דפריש מאשתו ואין לומר דאתו לאפוקי שהיה חוץ למחנה לויה דזה מהיכ' תיתי ומהיכ' מש' להו ממילת תשבו דבמחנה שכי' אין ישיב' דהא אין ישי' בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד משא"כ במחנה לויה דכל הר הבית מחנה לויה הוא כמ"ש התוס' בשמעתי' ד"ה מביתו ואיכ' ישי' שם וכעת צ"י ותו ק"ל טוב' דחצר אהל מועד קרוי מחנה שכינה כדאמרינן בזבחים דקי"ו ע"ב והן הן קלעים שבמשכן וכ"כ רבינו בה' בית הבחירה פ"ז הי"א והתו' בסוכה פ' לו"ע דמ"ג ע"ב ד"ה תשבו יע"ש וכעת צ"י.