שורשי הים על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב· רבי יצחק מאיו
פרק ה · הלכה כג
שורש דיני מיטה שבסוכה מטה שבתוך הסוכה אם גבוה י"ט היושב תחתיו לא יצא י"ח מפני שהיא כסוכה בתוך הסוכה. ע"כ. הר"ן ז"ל בפרק הישן כתב שהרז"ה ז"ל הקשה על דברי הרי"ף שתלה הטעם בסוכה ע"ג סוכה דמה ענין זה כאן דהול"ל דמשו"ה לא יצא י"ח לפי שהוא יושב תחת אהל ולא תחת סוכה. ותירץ ע"ש הרמב"ן ז"ל דהכא לא הוי פיסולא משום אהל דהא טפח על טפח חשיב אהל לענין טומאה ולא פסול הכא אלא דמדין סוכה ילפינן כיון דקפיד רחמנא למפסל סוכה שתחת סוכה כל שיש בעליונה עשרה ה"נ במטה שיש תחתיו פוסל בעשרה ולהכי יהיב טעמא משום סוכה שתחת סוכה ודחה דבריו הר"ן ז"ל דא"כ גבי קנופות אמאי פסול בפחות מעשרה ולא ילפינן מדין סוכה שתחת סוכה יע"ש ולדידי תמיה לי עוד טובא לדבריו של הרמב"ן ז"ל דגבי קנופות כתב הרי"ף דפסולים משום דהוו כסוכה ע"ג סוכה וכתב שם הרמב"ן בס' המלחמות דמדסתם הרי"ף ולא פי' דוקא בגובה עשרה משמע דס"ל דאפילו בפחות מעשרה נמי פסול וזה תימא דאחר שכת' דהטעם דפסולים הוא משום דהוו כסוכה ע"ג סוכה מה היה לו עוד לפרש וכמ"ש כאן הוא גופיה. והרשב"א ז"ל בחידושיו בר"פ הישן דחה תירוץ הרמב"ן ז"ל מטעמא אחרינא וכתב דהכא מדין ביטול שאינו יושב תחת הסוכה ומפני שהדין נותן שלא יהא אהל התחתון מבטל העליון שהרי הכל כבגדים וכלים שהעליון מסך עליהם היה בדין שלא תפסל בטפח ולא בד' ובעינן אהל חשוב שיהיה בהם עשרה עכ"ל.
ולכאורה איכא למידק דא"כ מאי פריך תלמוד לר"י דס"ל דכמלוא אגרוף חשיב אהל מהא דהישן תחת המטה דאיכא כמה אגרופים ולא חשיב ליה אהל ומאי קושיא הכא שאני דהדין נותן שאין התחתון מבטל העליון כי היכי דלרבנן ניחא להו דאע"ג דבעלמא ס"ל דטפח חשיב אהל לענין טומאה והכא בעו עשרה ה"נ לר"י אע"ג דלדידיה כמלוא אגרוף חשיב אהל הכא ס"ל דאין חשו' אהל לבטל את העליון דאפילו איכא כמה אגרופים משום דחשיב כבגדים וכלים שהעליון מסך עליהם ואין לומר דהיא היא מאי דמשני תלמודא דר"י לטעמיה דסוכה דירת קבע היא ולא אהל עראי ומבטל לה ומה"ט שכתב הרשב"א דחשיב כבגדים וכלים לגבי מסך העליון כיון דהעליון חשיב קבע והמקשה דלא ידע האי סברא ס"ל דלרבנן הכי נמי דבטפח חשיב אהל להפסיק אלא דבתר דמסיק דטעמא דר"י משום דלא אתי דירת עראי ומבטל דירת קבע אמרינן דרבנן נמי בעו עשרה דהוי אהל חשוב לבטל העליון דזה אינו דא"כ למה ליה לתלמודא למימר דר"י לטעמיה דס"ל דסוכה דירת קבע בעינן דאף אי ס"ל דהוי דירת עראי אכתי ניחא משום דאין התחתון מבטל העליון שהרי לרבנן דס"ל דסוכה דירת עראי הוא והכי קי"ל דתנאי דס"ל סוכה דירת קבע שיטה נינהו ניחא לן דבעו עשרה מה"ט דאין התחתון מבטל העליון וא"כ ה"נ נימא לר"י והיישוב לזה ברור.
והתוס' ז"ל בר"פ הישן כתבו וז"ל בגמ' מוקי לה שמואל בגבוה עשרה ומצינן למי' דשמואל לטעמיה דמכשיר בפ"ק התחתונה כשאין בעליונה עשרה אבל לאידך אמוראי דפסלי אעפ"י שאינה גבוה עשרה ה"נ חשיב אהל להפסיק עכ"ל. וק"ל טובא על דבריהם דמה יענו ז"ל לקושית הר"ן שהקשה בשמעתין דהכא גבי מטה קאמר שמואל דבעי עשרה וגבי קנופות קאמר לעיל בברייתא דאפילו בפחות מעשרה חשיב אהל ומפסיק והר"ן ז"ל תירץ דשאני מטה דלגבה עשויה ולא חשיב' אהל ולהכי בעי עשרה ואם התוס' ז"ל מודים בזה למה להו מימר דהנהו אמוראי דס"ל גבי סוכה ע"ג סוכה דאע"פי שאינה גבוה עשרה דפסול ה"נ ס"ל גבי מטה דהא כי היכי דניחא להו אליבא דשמואל מההיא דקנופות משום דמטה לגבה עשויה ה"נ מצו מימר אליבא דהנהו אמוראי גם אין לומר דהתוס' ז"ל ס"ל כשיטת רבינו ז"ל דבקנופות לא פסיל עד דאיכא עשרה דה"נ ס"ל דלשמואל לא פסיל עד דאיכא עשרה שהרי עיק' טעמו של רבינו ביאר ה"ה משום דס"ל דההיא סוג' דקנופות אזלא כמ"ד דשפועי אהלים כאהלים דמו ואנן קי"ל איפכא וכמו שביאר דבריו הלח"מ אבל התוס' מיאנו בזה שם באותה סוגייא דקנופות ד"ה ובלבד כו' יע"ש.
תו ק"ל במ"ש התוס' עוד וז"ל ושמא מטה שאני משום דהוי אהל עראי כדאמרינן בגמרא הילכך כולהו מודו וכו' עכ"ל. שהרי לדידן קיימא לן דסוכה נמי אהל עראי היא וקאמרי הנהו אמוראי דבטפח או בד' חשיב אהל להפסי' ואם כן מ"ש מטה מסוכה כיון דכולהו אהל עראי הוא ודוק.
ודרך אגב ראיתי להרב תי"ט בר"פ הישן בהא דאמר ר"י נוהגין היינו כו' שהק' דאמאי לא פליג ר"י לעיל בפ"ק גבי קנופות ואין לומר דדוקא גבי מטה פליג משום דלגבה עשויה דהא בגמרא לעיל קאמר רבה בר רב הונא דלטעמיה דר"י לאו משום דלגבה עשויה אלא משום דלא אתי אהל עראי ומבטל דירת קבע והניחה בצ"ע: ולע"ד ל"ק כלל דאה"נ דלרבה בר רב הונא דס"ל דהלכה כר"י מה"ט סתם רבי בההיא דקנופות דלא כר"י והכא מייתי פלוגתייהו דהו"ל סתם ואח"כ מחלוקת והלכה כמחלוקת וא"נ משום דההיא דקנופות מיירי בשאינן גבוהים עשרה כדתני בברייתא וליכא חידושא לר"י מייתי לה הכא ודוק.
עוד כתב רבינו ז"ל וכן כילה כו' וכן המעמיד כו' ה"ז כסוכה בתוך סוכה וכתב ה"ה שרבי' דחה ברייתא וסוגייא זו דקנופות דאזלא כמ"ד שפועי אהלים כאהלים דמו ואנן קי"ל כמ"ד דלאו כאהלים דמו בין לקולא בין לחומרא כדמוכח סוגייא דהעושה סוכתו כמין צריף יע"ש והלח"מ הק' עליו דלפי דבריו דמדמי פיסול סוכה לשווי' אהלא מה יענה לברייתא דקנופות דפסל אפי' בפחות מעשרה אע"ג דקי"ל דסו' פחותה מעשרה דפסולה דלא חשיבא אהל וה"נ הו"ל להכשיר כיון דלא חשיב אהל לענין סוכה והוא ז"ל השיב דאותה סוגייא דצריף סברא דסוכה דמייא לכילה טפי דלא קביע כלל ולהכי הך תנא דסבר דשפועי אהלים כאהלים דמו קאמר דבקנופות אפילו פחות מעשרה כיון דקביעי טפי פסול ובסוכ' דדומה לכילה מכשיר יעש"ב.
והדבר מתמיה לענ"ד דאיך יהיה הסברא לומר דסוכה קבועה בחזקה במסמרים וביתדות על גבי קרקע תחשב עראי טפי מנקליטין וקנופות דמטלטלי על גבי המטה ממקום למקום ועוד דאם כן מנין לו לה"ה לומר דהני סוגייאי פליגי אהדדי דשפיר איכא למימר דאף על גב דגבי נקליטין כל דאיכא עשרה חשיבא אהל היינו דוקא בנקליטין דקביעה אבל בסוכה העשויה כמין צריף דלא קביעה לא חשיבא אהל ופסולה דומייא דכילה אמנם לדידי קושיא מעיקרא ליתא דדמיון זה שדימה ה"ה פיסול סוכה לשווייה אהלא היינו דוקא גבי שפועי אהלים דודאי כי היכי דלא חשיב אהל גבי סוכה לא חשיב נמי לשווייה אהלא אבל בסוכה פחותה מעשרה דטעמא דפסול' משום דלא מיקרי סוכה כדאמרינן עלה בגמ' מדכתיב וסכות על הארון את הכפורת יע"ש ודאי דאין מקום לומר דכי היכי דגבי סוכה פסולה לא חשיב אהל ה"נ גבי לשווייה אהלא דאיכא למימ' דשפיר מיקרי אהל אלא דלא מיקרי סוכה וזה ברור לענ"ד.
ואולם לדידי ק"ל לדברי ה"ה דמהיכא למד הרב ז"ל מאותה סוגייא דהעושה סוכה כמין צריף דלמאי דקי"ל דשפועי אהלים כאהלים דמו דהוי בין לקולא בין לחומרא דהא איכא למימר דדוקא גבי פיסול סוכה הוא דקי"ל דלאו כאהלים דמו אבל לשוויי אהלא ה"נ דחשיב ואי משום הא דא"ל אביי לר"י דגני בכילת חתנים כמאן כר"א וכמ"ש בלח"מ ז"ל הא איכא למימר דדוקא גבי כילת חתנים דלא קביע כלל ליכא לחלק בהכי וכדקאמר תלמודא בסוגייא דקנופות וי"ל דא"כ אמאי לא משני רב יוסף אנן אפי' כרבנן נמי ס"ל דע"כ לא קאמרי רבנן אלא גבי סוכה דקביע אבל גבי כילה דלא קביע אזלי ומודו אלא דלית ליה ההיא סוגייא הא דקביע כלל. אך קשה דלמה לו לה"ה ז"ל לומר דהך סוגייא אזלא כמ"ד דסוכה עשויה כמין צריף כשרה ומש"ה פסלי גבי נקליטין דהא אף אי ס"ל כמ"ד דפסולה ס"ל להאי סוגיא דיש לחלק בין פיסול סוכה לשוויי אהלא ולכך גבי נקליטין חשיב אהל להפסיק ומשום דקביע ומשום דסוגייא דצריף לית ליה הא דקביע פסק רבינו גבי נקליטין וקנופו' דבעי עשרה וי"ל דהא דחיקא ליה לה"ה ז"ל לו' דפליגי בהכי דא"כ לא אשכחן להו טעמא במאי דפליגי לזה כתב דדבר זה תלוי במחלוקת התנאים דמאן דסבירא ליה דשפועי אהלים כאהלים דמו היינו טעמא משום דקביע ומאן דלית ליה הכי ס"ל דאין לחלק בין קביעי ללא קביעי.