אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק מאיו

פרק ב · הלכה יז

הלכה טז

דגים ועופות וחיות שהן מוקצה אין משקין אותן ביום טוב ואין נותנין לפניהם מזונות כו'. משנה שם וכתבו התוס' ד"ה ואין נותנין כו' ותימה דבגמרא פריך כו' עכ"ל עיין להרב בני שמואל בדקל"ג שיישב תמיהתם דאף רש"י ז"ל אזיל ומודה לדבריהם דכל שאסורי' בטלטול משום מוקצה אסור ליתן לפניהם מזונות וכמ"ש רש"י ז"ל עצמו בשבת דק"ו מיהו רש"י ז"ל במתניתין חידושא אשמועינן דאפילו כי לא הוו מוקצים כגון שסכר אמת המים בערב י"ט כל שאין מזונותיו עליו אסור יע"ש ועיין להרב פ"ח ז"ל בר"ס תצ"ז.
ולע"ד אפשר ליישב דעת רש"י ז"ל דס"ל דברייתא דלקמן אתייא כמ"ד לכם ולא לכלבים דאפילו לצורך בהמה דמזונותיה עליו אסור ביו"ט וכתבו התוס' שם דכ"א דהכי הלכתא ורש"י ז"ל לא הוצרך להאי טעמא דאין מזונותיהן עליך אלא למ"ד אף נפש בהמה במשמע כמ"ש בהדייא ואף למ"ד נפש בהמה במשמע הנ"מ כו' מכלל דלמ"ד דאף לבהמה אסור אין צורך לטעם זה דבלא"ה איכא איסור' מקרא דלכם ולא לכלבים ולעיל דכ"א דפרכינן למ"ד לכם ולא לכלבים הני סופלי לחיוותא היכי שדינן להו יע"ש איברא כי לפי דברי התוס' ז"ל שם אין מקום לאסור הטלטול לצורך בהמה דהכתוב לא אסר אלא מלאכה דוקא כיע"ש מיהו מדברי רש"י ז"ל במתניתין משמע דאף הטלטול אסור גזירה שמא יעשה מלאכה גמורה דאיכא איסור דאורייתא גם הר"ב המאור הביא דבריו הרא"ש ז"ל לעיל בפ"ב דכ"א סובר דמתני' אתייא כמ"ד לכם ולא לכלבים ומשו"ה אסרו ליתן לפניהם מזונות גזירה שמא יבא לעשות מלאכה גמורה ולפי"ז כל הנהו מתני' שהביאו התוס' ז"ל לעיל דמשמ' מינייהו דטלטול מלאכה לצורך בהמה שרי צ"ל דהיינו דוקא גבי שבת דחמיר דאסור במלאכת אוכל נפש ולא אתו לזלזולי לעשות מלאכה גמורה לצורך בהמתו אבל גבי יו"ט איכא למיחש טפי וההיא דפרכי' לעיל הני סופלי לחיוותא היכי שדינן להו בשבת ולא משני דבשבת הקלו משום דחמיר ולא אתו לזלזולי י"ל דסופלי לחיוות' איכא טירחא רבה כמ"ש התוס' ז"ל לעיל והוה ליה לאסור אף בשבת ועיין שם בחידושי'.
ולפי האמור בדעת רש"י ז"ל דס"ל דברייתא דאסר ליתן מזונות לחיה ולעוף אתיא כמ"ד לכם ולא לכלבים ומתני' דשרי אתייא כמ"ד אף נפש בהמה במשמע ולענין הלכה ודאי דקי"ל כמתני' ושרי ליתן מזונות לחיה ולעוף בין בביבר גדול בין בביבר קטן ודלא כהרא"ש והתוס' ז"ל שפסקו לעיל כמ"ד לכם ולא לכלבים והשתא הטור ז"ל דקאי בשי' התוס' והרא"ש ז"ל כמ"ש בסי' תקי"ב עכ"ל דפירושא דמתני' לדידיה מפרשא כפירוש התוס' שאם הוא מפרשא כמ"ש רש"י ז"ל תקשי עליה מה שהקשו התו' מברייתא דלקמן ואין ליישב כמ"ש לשיטת רש"י דמתני' אתייא כמ"ד אף נפש בהמה במשמע וברייתא דלקמן אתייא כמ"ד לכם ולא לכלבים דאם כן הוה ליה למפסק כסתמא דמתני' וזה הפך שיטתו. ועיין למרן ב"י ז"ל שכתב שהטור מפרש כפירוש רש"י והפר"ח ז"ל כתב שלא מצא הכרע בדברי הטור להיכן דעתו נוטה ולפי מ"ש דעתו מבואר שהוא כדעת התוספות מיהו לפי מ"ש הרב בני שמואל ביישוב דברי רש"י אכתי אין הכרע בדברי הטור ומרן בס' הקצר העלה כמ"ש התוס' יע"ש. ועל מ"ש רש"י ז"ל דדגים אין מזונותיו עליו מפני שאוכלים שרשי עשבים וקרקע כתב הרב פ"ח ז"ל דרש"י גופיה הדר ביה בפרק קמא דסוכה די"א שכתב דבהמה גדולי קרקע הן שמן קרקע גדלים ונזוני' אבל דגים ומלח לאו גדולי קרקע נינהו עכ"ל וכ"כ בריש מרובה והכי אסיקנא בריש פרק בכל מערבין דדגים לאו גדולי קרקע נינהו עכ"ל. ולפי ק"ד אין מזה סתירה לדברי רש"י ז"ל דהכא דאף ע"ג שהדגים אוכלים מקרקע הים אכתי לאו גדולי קרקע מיקרו דקרקע הים ים מקרי ואנן גדולי קרקע דומייא דבהמה וחיה בעינן שעיקר גדולן על גבי קרקע הוא אבל דגים שבים גדולי ים מקרו אע"פ שניזונין בקרקעית הים וזה מבואר במ"ש רש"י בפרק ג' מינין דל"ה ע"ב וז"ל ואמעיטו דגים שאינן גדלים על גבי קרקע עכ"ל ולא כתב שאינן גדלין מן הקרק' ובפרק בכל מערבין פריך תלמודא ומי אמר אביי דגים גדולי קרקע נינהו והאמר אביי אכל פוטיתא כו' ואם איתא דדגים שבים משום שאינן ניזונין מקרק' הים לא מיקרו גדולי קרק' אמאי לא פריך תלמודא עליו דאביי היכי קרי לדגים גידולי קרק' כיון שאינן ניזונין מהקרקע אלא ודאי דדגים שבים ניזוני' מקרק' הים ומה"ט חשיב להו אביי גידולי קרקע אלא דתלמודא קאמר דהא לא חשיב להו אביי גדולי קרקע כיון דלאו על גבי קרקע ממש גדילין אלא במים שבים ואנן על גבי קרקע בעינן.
עוד הקשה הרב פ"ח דבגמ' אמרינן דיוני שובך ויוני עליה אע"פ שבאין לכלובן לערב הצד אותן חייב מפני שאין מזונותן עליו וכיון דדגים נמי אין מזונותן עליו איך אמרו בגמרא דהסוכר אמת המים ולמחר השכים ומצא בה דגים מותרין הא כיון דאין מזונותיו עליו אפי' בסוכר נמי איכא איסור צידה כיוני שובך ועליה עכ"ל.
ולע"ד אי מהא לא אירייא דדוקא גבי יוני שובך ועליה שצריך לומר הבא מצוד' וניצודינו לא מהני טעמא דבאים לכלובן לערב כיון דאין מזונותיו עליו ואסור לצודן אבל בסוכר אמת המים דלא מחסרי צידה כלל כמ"ש מרן ב"י לדעת הרשב"א והראב"ד ז"ל אע"פ שאין מזונותן עליו חשיב כניצודין ומותר לצודן. וזה מבואר במ"ש הר"ן ז"ל דעופות דלאו בני תרבות כל היכא שהן במקום מקורה ואין לו מקום לצאת ממנו חשיבי ניצודין עכ"ל הרי דאפילו עופות שאין מזונותיו עליו כל שהן נתונין במקום מקורה אשר אין דרך לנטות אנה ואנה חשיבי ניצודין. ועיין למרן מלכא מוהרח"א ז"ל בספ' מקראי קדש דר"ז ע"ב.

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה