אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב· רבי יצחק מאיו

פרק ב · הלכה ט

הלכה ח

שורש מוקצה מחמת איסור בית שהוא מלא פירות מוכנין ונפחת נוטל ממקום הפחת כו'. נ"ב הכי איתא בפרק המביא דל"א ע"ב בית שהוא מלא פירות ונפחת נוטל ממקום הפחת כו' וכתב רש"י ז"ל ונפחת מאליו עכ"ל ונראה דרש"י ז"ל חידושא קמ"ל דלא מבעיא כשעבר ופחת לכתחילה דמותר ליטול ממקום הפחת דעל ידי פחיתתו גילה דעתו דלא אקצינהו מדעתיה מאתמול דמעשיו מוכיחין אלא אפילו בנפחת מאליו דהשתא ליכא הוכחה דלא אקצינהו אפילו הכי כיון דליכא אלא איסורא דרבנן בשעבר ופיחת כדאוקימנא ליה באוירא דלבני שרי ליטול ממקום הפחת ועיין עוד לקמן ומבואר יוצא מדברי רש"י דדוקא באוירא דלבני הוא דשרי ליטול דליכא אלא איסורא דרבנן אבל בכותל של אבנים דאיכא בפחיתתו איסו' דאורייתא אסור ליטול ממקום הפחת אפילו כשנפחת מאליו וכן כתב הרא"ש בהדייא בשמעתין כיע"ש וקשה למה זה סגרו הדלת דבכותל בנין אסור דאטו מי לא משכחת לה נמי היתרה בכותל בנין כגון סותר על מנת שלא לבנות דליכא בסתירתו אלא איסורא דרבנן כמ"ש בפ' האורג דק"ה כל המקלקלין פטורין וכל פטורי שבת פטור אבל אסור מדרבנן דוקא כדאיתא בריש מ' שבת והכי אמרינן בהדייא בפרק במה מדליקין דל"א ע"ב. וכ"כ הר"ן בשמעתין ע"ש הרמב"ן דאפילו בסותר סוכה בריאה ליכא אלא איסורא דרבנן כל שאינו סותר על מנת שלא לבנות ועיין להתוס' בפרק חבית דף קמ"ו ד"ה שוכר יע"ש. ובעירובין דל"ה ובחידושי הריטב"א ז"ל יע"ש וכיון שכן אף בכותל בנין שנפחת אמאי לא שרינן ליטול ממקום הפחת כיון דבידו לפחות ע"מ שלא לבנות דאז ליכא אלא איסורא דרבנן והו"ל כטבל דאם עבר ותקנו מתוקן כמ"ש רש"י.
ואפשר לומר כי זה היה טעמו של רבינו ז"ל כאן שסתם וכתב בית שהוא מלא פירות נוטל ממקום הפחת. וכתב מרן ב"י בה' יום טוב סי' תקי"ח דמשמע דאפי' בבית בנוי בנין גמור מיירי וטעמו משום דכיון דלא אוקימנא באוירא דלבני אלא משום דקשיא לר"מ אית לן למימר דת"ק מיירי בכל ענין עכ"ל. ולא ביאר לנו שזהו טעמו של רבינו שסתם וכת' דאפילו בבנין גמור ליטול ממקום הפחת אלא כתב מ"ש ה"ה בשם הרשב"א והרמב"ן ז"ל אבללפי האמור דאף בבנין גמו' נמי איתיה להאי טעמא דליכא אלא איסורא דרבנן וכמדובר ניחא ומיהו לבר מן דין איכא למימר דרבינו ז"ל בשיטת הרמב"ן שכתב הר"ן בשמעתין קאי וכמ"ש בס' לשון למודים הי"ט סי' קצ"ה יע"ש.
ונראה דרש"י והרא"ש ז"ל משמע להו דבבנין גמור אפילו הכי משכחת לה בסותר על מנת שלא לבנות דליכא אלא איסורא דרבנן כיון דבסותר על מנת לבנות איכא איסורא דאורייתא לא שרינן ליה ליטול ממקום הפחת כיון דאיכא סתירה דאסור מדאורייתא. ועוד דכיון דבית זה מיוחד לכך לשמור פירותיו בתוכה ודאי דכי סתר לה על מנת לבנות קא סתר לה. והנה התוס' דחו פירוש רש"י ז"ל שהרי גבי סל לפני האפרוחים וגבי גלגל מוכני שיש עליו מעות בין השמשות דליכא בהו אלא איסו' טלטול דרבנן ואפילו הכי אמרינן בהו מגו דאתקצאי לכוליה יומא.
ולכאורה קשה למה זה הביאו ממרחק לחמם מההיא דסל וגלגל מוכני דאתמר במ' שבת וטפי היה להם להביא ההיא דאמרי' לעיל בפרק א"צ דכ"ו גבי מוקצה דגרוגרות וצימוקים דכי לא אחזו בין השמשות אפילו אחזו בשבת אסורים דמגו דאתקצאי כו' והכי נמי אמרינן לעיל גבי סוכה שנשברה בי"ט דאסורה משום מיגו ואפילו בשהיתה רעועה מעי"ט אסורה לר"י וה"נ אמרינן לעיל גבי קורה שנשברה בי"ט דאסורה משום מוקצה מחמת חסרון כיס ומשום מיגו כמ"ש רש"י ז"ל לעיל ונראה דמכל הני לא קשיא להו להתוס' דמשמע להו דשאני הני דנשתנו גופן וכנולד דמי וכל כי האי אע"ג דליכא בהו אלא איסורא דרבנן אסירי מה שאין כן בפירות שבבית סתומה ובטבל שנתקן דליכא שום שינוי בפירות עצמן אלא איסור דבר אחר הוא דרביע עלייהו וכל שעבר ותקנן שרו כיון דקיימי השתא כדמעיקרא. ואמטו להכי הוקשה להם מההיא דסל לפני האפרוחים ומההיא דגלגל מוכני דדמו ממש לההיא דבית שנפחת וטבל שנתקן דאיסור דבר אחר הוא דרביע עלייהו וליכא שינוי בסל ובמוכני ואפילו הכי אמרינן בהו מגו דאתקצאי כנלע"ד נכון ועיין בחידושי מרן מלכא כמוהר"י הכהן ז"ל וכתבו עוד התוס' בשם הר"מ ז"ל דההיא דגלגל מוכני וסל לפני האפרוחים המוקצ' אינו מסתלק מן העולם אבל בטבל מיד שתקנו הטבל מסתלק המוקצה מן העולם והוק' להם לפי זה ההיא דאמרי' בחולין השוחט בשבת אסור באכילה ליומא ונסבין חברייא למימ' ר"י היא דמיגו דאתקצאי כו' אף על גב דנסתלק המוקצה כשנשחט ותירצו דהתם כיון דהמוקצה היה מחמת חסרון מלאכה דאורייתא אע"פ שנסתלק המוקצה אמרינן מיגו דאתקצאי בין השמשות כו' עכ"ל וק"ל דאכתי אמאי לא ק"ל מאותה ששנינו לעיל בפרק א"צ דכ"ז ע"ב בהמה שמתה לא יזיזנה ממקומה ואמרי' עלה תנן סתמא לא כר"ש ומשנינן אפילו תימא ר"ש מודה ר"ש בבעלי חיים שמתו שאסורים יע"ש והשתא לפי תירוץ הר"מ ז"ל ואפילו כרבי יאודה נמי לא אתיא דהא כיון שמתה נסתלק המוקצה מן העולם והכא ליכא מוקצה מחמת חסרון מלאכה דאוריי' דבידו לשוחטה כדי לאכול ממנה כזית ודוחק לומר דגזרו י"ט אטו שבת דאיכא חסרון מלאכה דאורייתא ואפשר דהתם אע"פ שנסתלק המוקצה מן העולם לא רצו להתיר בשביל צורך הכלבים וכבר חילק חילוק כזה הב"ח בסי' שכ"ד ס"ד יע"ש.
ודע דהר"מ ז"ל לא ליישב מתני' אתא דהא הכא הפחת הוי בעולם כמ"ש התוס' אלא ליישב ההיא דסל לפני האפרוחים וההיא דגלגל מוכני שיש עליה מעות עם ההיא דטבל דאמרינן שאם עבר ותקנו מתוקן הוא דאתא ומתני' דהכא ע"כ ליישב ולו' דר"ש היא דלית ליה מוקצה וכמ"ש התוס' בתר הכי והתוס' לא הביאו תירוצו של הר"מ אלא לומר דלדידיה מתני' דהכא אי אפשר ליישבה ע"פ מ"ש רש"י הכא אלא כמ"ש הם דאתייא כר"ש כי לולי תירוצו של הר"מ הוה מצינן לתרוצי לשיטת רש"י ז"ל ההיא דסל לפני האפרוחים וההיא דמוכני שיש עליו מעות דלא תקשי לא אמתני' דהכא ולא ההיא דטבל דהתם אף על גב דהוו איסורייהו דרבנן מ"מ כיון דהוו בסיס לדבר האסור הוה ליה כאלו חל איסור מוקצה בגופן ממש וכבר כתבנו לעיל דכל שחל איסור בגוף הפירות עצמן אף רש"י ז"ל אזיל ומודה דלא הוו אסורי אלא מדרבנן חל עלייהו איסורא אפילו כי הדר אחזי בי"ט ומדהוצרך הר"מ ז"ל לתרץ ההיא דסל לפני האפרוחים וההיא דגלגל מוכני עם ההיא דטבל באופן אחר ודלא כשיט' רש"י וכדבר האמור ש"מ דלא ניחא ליה בחי' זה ולזה הוק' להם דאכתי מה יענה הר"מ למתני' דהכא ותרצו דאתי כר"ש ודוק. ועיין להתוס' בפ' כירה דמ"ג ד"ה טבל.
ודע שתירוץ זה שתירצו התוספות דמתני' אתיא כר"ש אף רש"י ז"ל בפרק בכל מערבין דף ל"ד ע"ב אמרו. וראיתי בחידושי הריטב"א ז"ל שכת' שכן תירץ רש"י ז"ל הכא בשמעתין וכתב הוא ז"ל וז"ל ופי' לפירושו דמיירי שהיתה הסתימה רעועה שמצפה עליו אמתי תפתח וכדאמרינן בסוכה רעועה עסקי' דהא מודה ר"ש בכוס וקערה ועששית לפי שאינו עומד ומצפה אמתי תכבה נרו עכ"ל. והר"ן ז"ל כתב בשם הרמב"ן ז"ל דהכא היינו טעמא דלא מיתסרי הפירות משום מוקצה לדעת ת"ק דאסר לפחות משום דלא אמרינן מוקצה מחמת איסור אלא כשהאיסור בגופן או שנעשו בסיס לדבר האיסור דומיא דנר אבל הכא הפירות ראויין ולא נעשו בסיס לבית אלא שדבר אחר גורם שאינו יכול ליהנות בהן ואינו אלא כאלו היו פירותיו במקום שאינו יכול להלך שם עכ"ל.
ולדידי ק"ל בין לתירוץ רש"י בין לתירוצו של הרמב"ן כיון דפירות אלו סתומים בתוך הבית ואי אפשר ליהנות בהן משום איסור דרבנן דאסרו לפחות את הבית א"כ הו"ל פירות אלו כפירות שבאוצר וכעצים שבמוקצה דאע"ג דליכא בהו שום איסור משום דאסח דעתיה מינייהו אסורות ביו"ט משום מוקצה דהסח הדעת ה"נ כיון שזה אין רצונו לעבור אאיסור זה דפחיתת הבית הרי הסיח דעתו מפירות אלו והו"ל מוקצה מחמת הסח הדעת ונהי שאם עבר ופיחת דגילה דעתו שלא הסיח דעתו מפירות אלו דשרו דהו"ל כטבל שאם עבר ותקנו דמתוקן אבל כשנפחת הבית מאיליו והוא לא היה בדעתו לפחות אמאי לא מתסרי משום מוקצה דהסח הדעת כפירות שבאוצר. וליכא למימר דהכא מיירי ביושב ומצפה אימתי תפחת הבית וכגון שהתנה בפירוש מערב יו"ט שאם תפחת הבית דעתו על הפירות דא"כ מה להם ז"ל לומר דהכא לת"ק ה"ט דלא אסירי מטעם מוקצה משום דליכא הכא מוקצה מחמת איסור תיפוק לי דאפילו איכא משום מוקצה כל שהתנה כן מערב י"ט ונפחת מהני תנאו וכמ"ש הר"ן ז"ל לעיל גבי סוכה בריאה שנפלה ביו"ט דכל שהתנה עליו מעי"ט מהני תנאו והביא דבריו מרן ב"י בסימן תקי"ח ובסימן ש"ח יע"ש. ואפשר לומר דהכא כיון דאוקימנא למתני' באוירא דלבני סתמא הו"ל כסוכה רעועה וכמו שכן נראה מדברי הרא"ש. ועוד כיון שנפחת הבית מאיליו ממילא היתה רעועה מעט ודעתיה על הפירות ואין כאן מוקצה מחמת הסח הדעת וכעין זה כתבו התוס' בריש מכילתין ד"ב ע"ב ד"ה ואין מבקעין יע"ש ואע"ג דגבי סוכה שנפלה בי"ט לא מהני מה שהיתה רעועה מערב י"ט לר"י ואנן קי"ל כוותיה י"ל דהיינו דוקא במוקצה מחמת איסור לא מהני מה שהיתה רעועה אבל הכא דליכא מוקצה מחמת איסור לרש"י כדאית ליה ולהרמב"ן כדאית ליה וליכא אלא מוקצה דהסח הדעת בלבד כל שהיתה הכותל רעועה הרי ליכא משום הסח הדעת כנלע"ד. וזה נראה דעת הר"ן שעמ"ש הרי"ף בית שהוא מלא פירות ונפחת נוטל ממקום הפחת כתב לשון רש"י דת"ק לא שרי אלא באוירא דלבני וכתב עליו מרן ב"י בסימן תקי"ח שלא השגיח בדברי הרי"ף שלא כתב אלא משנתינו כצורתה ולא כתב דמיירי באוירא דלבני משמע שדעתו כדעת הרמב"ן דאפי' בבית בנוי בנין גמור שרי לת"ק יע"ש ולקוצר דעתי נראה דהר"ן ז"ל משמע ליה דאף הרמב"ן לא התיר אלא באוירא דלבני דוקא ומטעמא דאמרן דאי לא אכתי איכא משום איסור מוקצה ומה שלא פי' הרי"ף דמיירי באוירא דלבני משמע ליה דסמך אמ"ש לעיל גבי סוכה דאפילו היתה רעועה לא מהני לר"י ואף לדר"ש בעינן רעועה וה"נ ודאי דברעועה מיירי.
האמנם מדברי ה"ה כאן מבואר דלהרמב"ן ז"ל אפילו היתה הסתימה בריאה אפי"ה שרי ליטול מהפירות כשנפחת שכתב וז"ל וכבר שאלו כיון שהיה הבית סתום מערב יו"ט נמצא שהפירות היו מוקצין מחמת הבית והיאך הותרו כשנפחת בי"ט וכתב הרשב"א ז"ל יראה לי שלא נאמרו דברים הללו אלא בבית רעועה שדעתו שיפחת אבל הרמב"ן ז"ל כתב שאפילו בריא ונפחת בי"ט מותר לפי שאין הפירות מוקצין מחמת עצמן ואינה בסיס לדבר האיסור וכן עיקר וזה דעת רבינו וההלכות עכ"ל. הנה מבוארין דבריו דלהרמב"ן ז"ל אף בכותל בריא שרי ליטול ממקום הפחת והדבר קשה אצלי כמדובר ואפשר כיון דאם עבר ופיחת לא מתסרי פירות אלו אע"ג דכי לא פיחת גילה דעתו דאסח דעתיה מינייהו והו"ל מוקצה מ"מ חכמים לא גזרו איסור מוקצה על פירות אלו כיון דיש בהם צד היתר כמובן ודוק. אך אני תמיה טובא במ"ש ה"ה בשם הרשב"א ליישב קושיית המפרשים שלא נאמרו דברים הללו אלא בבית רעועה שדעתו שיפחת דמה הועיל הרב ז"ל בזה דהא ניחא לר"ש דאמר לעיל ד"ל גבי סוכה רעועה שנפלה בי"ט דיכול להשתמש בה אבל לרבי יאודה דקי"ל כוותיה ואסר התם אפילו בסוכה רעועה ה"נ אפילו היתה הבית רעוע' תאסר ומדברי ה"ה ז"ל משמע דאף לדידן דקי"ל כר"י תריץ יתיב הרשב"א האי תירוצא והוא תימא. ומדברי הריטב"א שכתבנו לעיל מבואר ג"כ דדוקא כי מוקמינן למתני' כר"ש מיירי מתני' בכותל רעוע אבל לר"י אפי' היה הכותל רעוע אכתי איכא משום מוקצה מחמת איסור ושלא כדברי הרשב"א. ולולי דברי ה"ה ז"ל דמשמע ליה דהרשב"א והרמב"ן פליגי לענין דינא אנן בדידן מצינן למימר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דהרשב"א אתירוצא דהרמב"ן סמך ומשום דאכתי ק"ל לתירוצו מאי דאקשינן לעיל דאכתי הו"ל מוקצה מחמת היסת הדעת לזה תריץ יתיב דהכא מיירי בבית רעועה וכמדובר לעיל. והרמב"ן לא הוצרך לפרש זה כדאמרן לעיל דכיון דנפחת הבית מסתמא היתה רעועה וכדברי הרשב"א כנלע"ד אך לפי מ"ש ה"ה צל"ע.
ואולי כוונת ה"ה ז"ל במ"ש ע"ש הרשב"א ז"ל דהכא מיירי בבית רעועה היינו לומר דמתני' מיירי באוירא דלבני דוקא וכמ"ש רש"י דאף ת"ק לא התיר אלא באוירא דלבני דמסתמא רעועה היא להכי קאמר שאין הדברים אמורים אלא בבית רעועה וה"נ משמע מדברי הרא"ש ז"ל דאוירא דלבני סתמא רעועה היא יע"ש. וע"ז כתב דהרמב"ן חלוק על זה וכמו שהכריח מההיא דסוכה רעועה וכמ"ש הר"ן ואם זו היתה כוונתו לא ידעתי אמאי לא הזכיר לרש"י דקאי הרשב"א בשיטתו כדרכו ז"ל ואולי מפני שחזר בו רש"י ז"ל במסכת עירובין לא העלה את שמו על דל שפתיו ועדיין צ"ע.
ודע שהריטב"א בפרק בכל מערבין הביא דברי הרמב"ן ז"ל וכתב שאין דבר זה מחוור כל הצורך בעיניו והסכים הוא ז"ל לתירוץ התוס' ורש"י ז"ל שם דתירצו דמתני' אתא כר"ש דלית ליה מוקצה.
הנה עלה בידינו בדין משנתינו ג' שיטות האחת היא שיטת התוספות בשמעתין ורש"י ז"ל והריטב"א במסכת עירובין דמתני' אתא כר"ש דלית ליה מוקצה ומיירי מתני' בסתימא רעועה דמסתמא יושב ומצפה אימתי תיפול ולפי זה לשיטת הפוסקים בי"ט כר"י ולא שרו לעיל גבי סוכה שנפלה בי"ט אפילו בסוכה רעועה ה"נ לא שרי ליטול בבית שנפחת בי"ט ממקום הפחת ואפילו היתה רעועה ובאוירא דלבני ולשיטת הפוסקים כר"ש גבי סוכה רעועה שנפלה בי"ט ה"נ שרי.
השיטה השנית היא שיטת רש"י והרא"ש והטו' ז"ל הכא שתירצו דמתני' מיירי באוירא דלבני דליכא בסתירתה אלא איסורא דרבנן ומה"ט שרי ליטול ממקום הפחת אבל בבית בנוי בנין גמור דאיכא בסתירתה איסורא דאורייתא אסור ליטול ומה שיש לעמוד בשיטת הרא"ש ובנו הטור דהכא פסקו כת"ק דמתני' ודלא כר"מ דשרי לפחות לכתחילה וגבי עירוב בסימן שצ"ד פסקו כר"מ כדאיתא בפרק בכל מערבין דל"ד ע"ב כבר עמד בזה הרב מ"א שם בסי' שצ"ד סק"ב ותירוצו דחוק הרבה ועיין בספר לשון למודים ה' יום טוב סימן קצ"ה ולפי תירוצו נמי קשה שלא היה לו להטור לחלק בין שבת לי"ט ודוק.
השיטה הג' היא שיטת הרמב"ן לפום מאי דמשמע ליה לה"ה דאף בבית בנוי בנין גמור ונפחת שרי ליטול ממקום הפחת וזו היא גם כן שיטת הרי"ף ורבינו לדעתו ודעת מרן ב"י בסי' תקי"ח וכן פסק בספר הקצר יע"ש. ואת זה ראיתי להרב ט"ז שם ס"ק ז' עמד מתמיה עמ"ש הרשב"א בתשובה הביאה מרן ב"י בסי' תקט"ו והר' המפה שם גבי ישראל ששיגר דורון לחבירו על ידי גוי מערב י"ט ונתעכב הגוי והביאו בי"ט מחוץ לתחום דשרי לישראל עצמו שהובא בשבילו ואין כאן איסור תחומין ודוקא כשהיה דעתו של ישראל זה שבאו לו הפירות עליהן מערב י"ט אבל אם לא היה דעתו עלייהו אע"ג דמשום איסור תחומין ליכא משום איסור מוקצה איכא עכ"ל ותמה עליו הרב ז"ל דהכא שרינן ליטול ממקום הפחת ולאכול אע"ג דלא היה דעתו בין השמשות על הפירות משום איסור סתירת הבית ולא גרע איסור סתירת אוירא דלבני מאיסור תחומין. ולדעת הרמב"ן אפילו בבית בנוי בנין גמור דאיכא איסור סתירת דאורייתא נמי שרי ליטול ממקום הפחת ומתוך כך דחה הרב תשובת הרשב"א הלזו מהלכה יע"ש.
והנה הרשב"א עצמו לפי מ"ש ה"ה על שמו דמתני' דבית שנפחת מיירי בסתירה רעועה דמאתמול דעתיה עלייהו דפירות אין מקום לתמיהת הרב ט"ז ועיקר תמיהתו היא שעמדה על הר"ב המפה דבסי' תקט"ו הסכים לתשו' הרשב"א ובסימן תקי"ח הסכים לסברת האומרים דאפילו בבית בנוי בנין גמור שרי ליטול ממקום הפחת ולפי מ"ש לעיל דהר"ן ז"ל חלוק על ה"ה ומשמע ליה דאף הרמב"ן והרי"ף ורבינו לא התירו בבית שנפחת ליטול ממקום הפחת אלא בבית רעוע כגון באוירא דלבני וכיוצא לפ"ז לא פליגי הרשב"א והרמב"ן ז"ל גם בפירות שבאו מחוץ לתחום דודאי אם לא היה דעתו עליהן מאתמול אסורות משום מוקצה אף להרמב"ן כמ"ש הרשב"א בתשו' כן נלע"ד והרב מ"א בסימן תקט"ו סקכ"ז הוק' בתשובת הרשב"א הלזו דמה טעם לאסור הפירות מטעם מוקצה לא יהא אלא פירות הפקר שבאו מחוץ לתחום שמותר לאוכלן אע"פ שלא היה דעתו עליו וכדאיתא בעירובין דמ"ה ע"ב וכ"כ הר"ן בסוף ביצה גבי שור של פטם עכ"ל ולקוצר דעתי ההיא דעירובין דמ"ה לא מיירי שבאו הפירות מחוץ לתחום אלא בתוך תחומו נמצאו דהיינו בתוך האלפיים אמה שהיה יכול להלך זה המוצאן וכיון שאלו היה יודע שהיו שם פירות היה יכול להלך ברגליו וללוקחן אלא מפני שלא ידע שהיו שם פירות הקצה אותן מדעתו ועיין להלח"מ בפ"ב מה' י"ט די"ד אבל בפירות שהיו חוץ לתחום כיון שהוא לא היה יכול להלך שם ודאי אקצינהו מדעתיה כיון שהוא אינו יכול לילך משום איסור תחומין כנלע"ד ולענין הלכה עיין בספר גינת ורדים ס"א וס"ב.
והנה עלה דקאמר ר"מ במתני' אף פוחת לכתחי' ונוטל פריך בגמרא אמאי והא קא סתר אהלא כו' באוירא דלבני והאמר ר"נ הני לבני כו' שרגינהו ודאי אקצינהו אמר ר"ז בי"ט אמרו אבל לא בשבת ע"כ וכתבו התוס' פירוש התירו מוקצה משום אוכל נפש אבל לא בשבת ומכאן יש ראיה לריצב"א שפי' לעיל דטלטול מוקצה התירו בי"ט משום אוכל נפש עכ"ל דברי ריצב"א הללו הביאו אות' התוס' לעיל דכ"ח ד"ה גריפת תנור ובריש מכילתי' ד"ח ד"ה אמר ר"י וכבר עמדנו על עיקר ראייתם הלזו שהביאו בשמעתי' לדבריו במקום אחר וע' להמרדכי בפרק בכל מערבי' שהביא ג"כ דברי ריצב"א הללו ומרן בסי' תקי"ח הביא דבריו ז"ל ועיין בספר לשון למודים בהלכות י"ט סי' קצ"ו שהאריך בביאור דברי המרדכי שלא לצורך כאשר יראה המעיין יע"ש ואת זה ראיתי בחי' הריטב"א למס' עירובין דל"ד ע"ב שכתב וז"ל והקשו התוס' היאך רשאין לפחות דהא קמטלטל האבנים והעפר שהם מוקצי' והריב"א היה מביא ראיה מכאן דמותר לטלטל בי"ט מוקצה שהוא של אוכל נפש כדי ליקח האוכל כו' ומסתברא דממתני' ליכא ראיה כלל דה"ט דמתני' מפני שכיון שניתנו הלבנים הללו לסתום ולהיות כעין דלת והסתימה היא בענין שמותר לפחות אותה אין העפר והלבנה מוקצי' ומעתה אין לו ראיה להתיר טלטול האפר בי"ט אלא א"כ הוא בטלטול מן הצד דלא שמיה טלטול לצורך אוכל נפש ואפילו בשבת כדאיתא במסכת שבת בכמה דוכתי עכ"ל ודבריו תמוהים מסוגייא דשמעתי' דקפרי' תלמודא איני והאמר ר"נ שרגינהו ודאי אקצינהו והוצרך לשנויי ר"ז בי"ט אמרו אבל לא בשבת הרי מבואר דגבי אוירא דלבני שניתנו לסתום הבית קאמר תלמודא דאיכא בהו משום איסור מוקצה היפך דברי הריטב"א ז"ל וכעת לא מצאתי דבר נכון בישוב דבריו ז"ל וצ"ע.

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה