אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות קרבן פסח· רבי יצחק מאיו

פרק א · הלכה ה

הלכה ד

שורש דין שוחט את הפסח על החמץ השוחט את הפסח בזמנו והי"ל כזית חמץ ברשותו לוקה שנאמר לא תזבח על חמץ דם זבחי וכו'. הנה הרב מש"ל עלה ונסתפק אם זרק או הקטיר את הפסח על החמץ אחר שנפסל הקרבן בא' מהדברים הפוסלים את הקרבן אם לוקה על לאו זה דאפשר דלא קפיד קרא אלא בקרבן כשר שלא יעשה אחד מן העבודות על החמץ אבל אם נפסל הקרבן שוב ליכא חייובא ע"כ ומה שיש לעמוד על דבריו אלו עיין למורי הרב בס' שע"ה בפרקין יעש"ב.
אך את זה ראיתי להר' מש"ל שהביא לשון הירוש' דתני חזקיה לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראו אותו זבח א"ר מנא אילולי דתניתיה חזקיה מצינו דבר פסול וחייבים עליו המחמץ את הפוסלה אית תנויי תני פטור אמר רב חסדא מ"ד חייב כשפיסולו מחמת חימוצו מ"ד פטור כשלא נפסלה מחמת חימוצו ע"כ וביאר הרב כונת הירושלמי דר' חזקיה בא להוכיח דהפסח כשר כששחטו על החמץ ממה שקראו הכתוב זבח ואתא לאפלוגי על ר"ש דקאמר התם דכשר ממה שחייב כרת דזה אינו הכרח ור' מנא ג"כ דחה הכרח ר"ש ואמר דאלמלא ברייתא דר' חזקיה עדיין הייתי אומר שהפסח פסול ואפ"ה חייב הזורק דומיא דמנחה פסולה שנפסלה מחמת עצמה ואפ"ה חייב ותמה ע"ד הירוש' הנז' דמשמע דאלמלא קרא דזבחי או סברא זו שאמר ר"ש מדחייב הזורק הסברא היה נותנת לומר שיהיה הזבח פסול וזה היפך מ"ש ברפ"ה דמנחות ואימא לא תאפה חמץ למיקם עליו בלאו זה בעלמא ותירצו מצה תהיה הכתוב קבעו חובה הרי דאדרבא איצט' קרא לומר דפסול והניחה בצ"ע יע"ש ואני אומר אי כל חיליה דהרב ז"ל הוא מההיא דמנחות ל"ק כלל דאדרבא בתר דגלי לן קרא התם דהמנחה פסולה מקרא יתירה דתהיה היא היא הסברא לומר נמי הכא גבי לא תשחט שהזבח נפסל ולא מסברא בעלמא אלא משום דהוה ילפינן מההיא דמחמץ את המנחה דגלי לן קרא שהמנחה פסולה וכבר הרב בתחילת דבריו כתב ע"ש התוספו' דלמדו מההיא דמנחה למקום אחר ואפשר נמי דהיא היא מאי דקאמר ר' מנא אלמלא דתניתיה חזקיה מצינו דבר פסול שחייבים עליו ומינה הוה ילפינן להך דהכא ולהכי איצטריך קרא דזבחי ומה שיש לעמוד עוד בדברי הרמ"ל הללו עיין למו"ה בס' שע"ה יעש"ב.
וראיתי לו ז"ל שם שהביא דברי הרפ"ח ז"ל ע"ד התוספות דפרק כ"ש וכתב וז"ל וראיתי להרפ"ח בספר מים חיים שכתב אדברי התוס' הללו וז"ל וליתא דהא קי"ל כרבא פ"ק דתמורה דס"ל כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אלא ה"ט משו' דקראו זבח כו' יע"ש ולדעתי נראה דלק"מ דהא דאמר רבא כל מקום דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני אלא דוקא בכל התורה אבל בקדשים כיון דקי"ל דבעינן שנה עליו הכתוב לעכב אפילו רבא מודה כו' יע"ש עכ"ל מורי הרב. ולק"ד לעיקר קושית הפ"ח לק"מ והוא ע"פ מ"ש הרב הגדול מהרימ"ט בח"א סימן ס"ט דפ"ד סע"א וע"ב וג' דהאי מילתא דרבא לא איתמר אלא דוקא בכל כי הני מילי דמייתי תלמודא בפ"ק דתמורה וכיוצא שאם היינו אומרי' דמהני נמצאו דברי תורה בטלין שהתורה אמרה לא יחליף והרי החליף וכן לא ימכר ולא יגאל והרי גאל ומכר וכשאנו אומרים דלא מהני ד"ת קיימים משא"כ במידי דאיסורא שכבר נעשה ואין בידינו לתקן האיסור שעשה כגון שעמד בדין לפני הערכאות ש"ג שאף אם אנו אומרים שהדין בטל אין תיקון למה שעוות ועשה בפני הערכאות וכו' ושם האריך עוד להביא ראיו' לדבריו ובסוף דבריו הביא הך ברייתא דתנייא השוחט את הפסח על החמץ כשר ואינו נפסל משום דעבר אמימרא דרחמנא יע"ש והדברים נכונים בטעמם ונימוקם עימם ובהכי ניחא דלא תיקשי לרבא מה שהקשינו מכל מילי דקדשי' דבעינן תרי קראי חד למצוה וחד לעכב ולדברי הרפ"ח והם דברי התוס' בתמורה ק"ט ולא ידעתי איך לא ראה מוהרימ"ט דברי התוס' דתמורה שהם סותרים את דבריו וצ"ע ושוב ראיתי להרפ"ח בה' בכורות פ"ו ד"ה עמד בהך מילתא דאביי ורבא ושקי' וטרי והעלה כדברי מהרימ"ט ובמקום אחר כתבתי עוד בזה וצ"ע.

אם היה ברשות א' מהם או ברשות אחד מבני חבורה שאוכלין פסח זה כו'. וראיתי להתוס' ז"ל בפרק תמיד נשחט דס"ג ע"א ד"ה או לא' מבני חבורה אומר ר"י דלא מחייב בעל החמץ אלא השוחט והזורק דלא תשחט אמר רחמנא ועוד איך יתחייב לר"י הא לאו שאין בו מעשה עכ"ל ולכאורה ק"ק מהא דדרשינן גבי קרא דושחטו אותו כל קהל עדת ישראל ודרשינן וכי כל קהל שוחטין אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו וא"כ ה"נ אף ע"ג דכתיב לא תשחט אפשר דאף בני חבורה בכלל כיון דהשוחט הוא שלוחן הו"ל אינהו גופייהו ממש וא"כ איך הכריח ר"י מדכתיב לא תשחט דלא מחייבו בני החבורה י"ל דר"י דקדק מדכתיב לא תשחט לשון יחיד ואי קרא קאי אבני חבורה הו"ל למימר לא תשחטו כדכתיב ושחטו אותו אבל ק"ק דאימא דבני החבורה נפקא מהיקשא דלא תשחט ולא ילין כדנפ"ל אזהרה למקטיר דלקי לרב פפא כדאמרינן שם בסוגייא דלקמן והנה רש"י לא קאי בשיטת ר"י הלזו אלא ס"ל דאף בני חבורה עוברים בלא תשחט על חמץ שכתב בד"ה רשב"ג אומ' לעולם אינו חייב עד שיהא לשוחט כו' וז"ל ואע"ג דכתיב על חמץ סתמא אם היה לאחד שאינו מבני חבורה אין עוברים ואם יש לאחד מהם כולם עוברים וכ"כ בפשיטות הרב חד"ה לקמן בלשון רש"י ד"ה הואיל וישנו בהלנת אמורים עכ"ל יע"ש וכ"נ מלשונו בפי' התורה בפ' כי תשא שכתב וז"ל לא תשחט את הפסח ועדיין החמץ קיים אזהרה לשוחט או לזורק או לא' מבני החבורה נראה מדבריו דאף בני חבורה הם בכלל אזהרה ובכן אני תמיה על הרא"ם שכתב וז"ל אבל מ"ש או לאחד מבני חבורה יחוייב בהכרח שיפרש המאמר הזה של רש"י שהאזהרה היא שלא יהיה החמץ מצוי בעת שחיטת הפסח לא לשוחט ולא לזורק ולא לא' מבני החבורה אבל לא שפי' בזה מי הוא העובר אם הוא השוחט או הזורק או כל א' משניהם ויהיו כאן שתי אזהרות אזהרה לשוחט מאומרו לא תשחט ואזהרה לזורק מאומרו לא תזרוק עכ"ל.
וביאור דבריו שבתחילת המאמר כתב הוא ז"ל שרש"י הודיע לנו שהמקר' הזה מסורס כאלו כתיב לא תשחט זבחי על החמץ וקצר כאלו כתיב לא תשחט זבחי ולא תזרק דמו על החמץ ולפיכך אמר אזהרה לשוח' או לזורק כמ"ש רבינו א' השוחט וא' הזורק כו' ושוב חזר בו וכתב שלא כיוין רש"י לזה באומרו אזהרה לשוחט או לזורק דא"כ איך סיים או לא' מבני החבורה מאחר שבני החבורה אינן באזהרה זו כמ"ש התוס' בפ' תמיד נשחט ולכן בהכרח שנאמר שכונת רש"י היתה לומר שאזהרת הלזו דלא תשחט על חמץ היינו שלא יהיה החמץ מצוי בעת שחיטת הפסח הוא בחמץ של השוחט או של זורק או מבני החבורה אבל לא בא לפרש אזהרת העובר מי הוא אם השוחט או הזורק או שניהם יחד ואם יהיו שניהם יהיו כאן שתי אזהרו' כמ"ש בתחילת דבריו דעל העובר אי אפשר שתהיה כונת רש"י כנ"ל לע"ד בכונת דברי הרא"ם ולפי מ"ש רש"י בפ' ת"נ משמע ליה דאף בני החבורה הם בכלל אזהרה אין מקום לדברי הרא"ם דדברי רש"י מבוארי' כפשטן דהולך הוא ע"פ שיטתו בגמ'.
וראיתי למוהר"ח עשאל בביאורו לה' ק"פ רפ"א שכתב וז"ל נראה דמ"ש רבינו א' השוחט ואחד המקטיר אם היה ברשות אחד מהם חייב לאו למימרא דאם נמצא ביד השוחט או הזורק שעוברין כולם דמה לו לשוחט עם חמץ הזורק והלא הוא אינו מבני החבורה אלא הנמצא בידו הוא עובר דוקא יהיה מי שיהיה השוחט או הזורק או המקטיר אבל שיהיה חייב זה מפני זה ודאי אינו חייב אלא בנמצא ביד א' מבני החבורה אז חייבים כולם כנ"ל ברור ועפ"ז יישב מה שמקשי' לקמן בסוגייא דפ' ת"נ עלה דאמר רב פפא כהן המקטיר את החלב עובר בל"ת דמאי קאמר הילכך והלא כי אמרי' מעיקרא דדרשינן סמוכין דלא תזבח ולא תלין היינו לומר דלא מחייב בלא תשחט על חמץ אלא בחמץ דהנהו דקיימי בלא ילין אבל איפכא בהנהו דקיימי בלא ילין קיימי בלא תשחט ליכא למימר שהרי בני החבורה לפי שיטת התוס' והרמב"ם דקיימי בלא ילין לא קיימי בלא תשחט וא"כ הכי הו"ל לר"פ למימר דאף על החמץ דהמקטיר עובר השוחט והזורק אבל לא שהמקטיר עצמו יעבור על הלאו.
וע"פ מה שכתבתי דאין סברא לומר שיעבור השוחט על חמץ הזורק או המקטיר ניחא דקאמר הכי דלומר שיעבור השוחט על חמץ המקטיר אין סברא עכ"ל יע"ש ואני בעוניי התבוננתי בדבר וראיתי דשפיר איכא למימר שיעבור השוחט על חמץ הזורק ודלא כדברי הרב והכי מוכח לשון רשב"ל דקאמר לעולם אינו חייב עד שיהא החמץ לשוחט או לזורק או לא' מבני החבורה דעלה דמתני' קאי דקאמר השוח' את הפסח על החמץ עובר בל"ת וקאמר דאינו חייב השוחט אלא כשיהיה החמץ לשוחט או לזורק או לא' מבני החבורה שאם נאמר דה"ק שהשוחט אינו חייב עד שיהא ברשותו וכן הזורק וכן בני החבורה זה לא יתכן לדעת התוס' שכתבו דבני החבורה לא מחייבי לעולם ולשיטת רש"י ניחא אלא ודאי כדאמרן ומפני שהזורק הוא מקבל את הדם כמ"ש רבינו בפ"ו מה' תו"מ ומתעסק הוא בפסח להכי חשיב גם הוא כבני החבורה שאף השוחט עובר על חמץ הזורק כיון שכבר התחיל בעבודת הדם דקר' קפי' שלא ימצא חמץ באחד מן המתעסקים בו ואם ימצא לא ישחט עד שיבער וכיון שהתרו בו בשוחט שלא ישחט כל שיש חמץ ברשותו של זורק אמאי לא יתחייב אך אמנם על חמץ של מקטיר אין סברא דכיון שעדיין לא התחיל בעבודת ההקטרה ואפשר בכהן אחר למה יתחייב השוחט על חמץ המקטיר והכי מדוקדק לשון רשב"ל שלא נקט אלא עד שיהא החמץ לשוחט לזורק או לא' מבני החבורה ולא נקט מקטיר מפני שעל חמצו של מקטיר אין סברא שיתחייב השוחט כנלע"ד.
ומ"מ עדיין יש לגמג' בעיקר דברי ר"י הללו שהכרי' דמדכתיב לא תשחט ש"מ דבני החבורה שיש להם חמץ פטורים כו' דנהי דמלא תשחט לא שמעי' בני החבורה אבל אכתי נחייביה מהיקשא דלא תשחט ולא ילין כמ"ש לעיל אכן ע"פ מ"ש דההכרח ר"י הוא מדכתיב לא תשחט ולא תשחטו ניחא דאם איתא דבני החבורה מחייבי ליכתוב רחמנא לא תשחטו בלשון רבים דלא תשחט משמע מיעוטא ודוק ודע דעמ"ש שם בגמ' אמר ר"פ הילכך המקטיר את החלב עובר בל"ת כתב שם רש"י בד"ה המקטי' את החלב וז"ל של פסח על החמץ שהיה לו בשעת הקטרה אם לא היה לא' מבני החבורה חמץ בשעת שחיטה ויש לו לכהן בשעת הקטרה עכ"ל וק' אם כונתו לומר דרב פפא מיירי בשלא היה לו חמץ לא' מבני החבורה שאם היה לא' מבני החבורה עובר המקטיר עליו כשוחט וכזורק דאפילו שאין להם חמץ עוברים מפני החמץ של בני החבורה למה לו לרש"י ז"ל לומר שאין להם בשעת שחיטה הי"ל לומר שאין להם בשעת הקטרה ומה לנו לשעת שחיטה. ואולי דאורחא דמילתא נקט וכונתו לומר שמפני שלא היה להם משעת שחיטה לא היה להם בשעת הקטר' שאילו היה להם בשעת הקטר' גם בשע' שחיט' היה להם והי"ל לר"פ לומר שגם המקטי' עובר מלבד השוח' והזור' ומדל' נקט אלא המקטי' לבד משמ' דמיירי כשלא היה להם לבני החבור' בשע' שחיט' ואילך ור"פ לא נקט אלא המקטיר לבד משמע דמיירי כשלא היה להם לבני חבורה בשעת שחיטה ואילך ור"פ דלא נקט לה בכה"ג שהיה להם בשעת שחיטה ועוברים כולם אורחא דמילתא נקט שלא יתכן שיהיו כולם השוח' והזורק והמקטי' עוברים על לאו זה ועיין להרב סם חיי בליקוטיו רפ"א מה' ק"פ מ"ש בזה ולדידי דברי רש"י הללו עדיין צריכין ישוב.
עו"כ רש"י ז"ל שם בד"ה הואיל דכתיב ביה נמי ולא ילין חלב חגי עיין מ"ש בזה הרב חד"ה ועיין להרב מש"ל פ"א מה' אלו ה"ה תוך הלשון שרצה להכרי' מהך מימרא דר"פ כסברת רבינו והסמ"ג דקרא דלא ילין באמורי פסח מיירי דאי באמורי כל הקרבנות או בחגיגת ט"ו לא אתי שפיר דרשא דר"פ ומכח הך סוגייא פסק דלא כרב הונא דקרא דחלב חגי מיירי באמורי חגיגת ט"ו יע"ש ואין ראייתו מכאן מכריע כלל דאפשר דר"פ מפיק ליה מהיקשא דלא ילין זבח חג הפסח דמיירי בהלנת אמורים של פסח נמי כמ"ש התוס' בסוגייא דלעיל דנ"ט ע"ב ואפשר דהיא שיטת רבינו ג"כ כמו שצדד הרב בסוף דבריו והוא הנכון לע"ד בכונת רבינו ומה שנקט קרא דלא ילין חלב חגי לאזהרת מקטיר אמורים פסח בין בחיבורו ובין בס' המצות אינו מכריע כלל דכיון דמשם אנו למדי' לכל הקרבנות כמ"ש התוס' לקמן ד"ע והן הן דברי המכי' נקט האי קרא נמי לאמורי פסח וא"נ דמשום דההוא קרא דלא ילין לבוק' זבח חג הפסח משמע נמי הלנת בשר נקט קרא דלא ילין שהוא לאו מיוחד אלא שדבריו בס' המצוו' צריכין ישוב קצת שכתב דקרא דלא ילין הוא אזהרה לאמורי פסח וה"ה לשאר אמורים משמע דס"ל דקרא מיירי באמורי פסח ומשם הוא למד לשאר אמורין ולפום תלמודא דידן משמע דס"ל דפשטיה דקרא מיירי באמורי חגיגת ט"ו ומשם אנו למדין לשאר אמורי קרבנות ואפשר ליישב לשונו באופן אחר וברור.
ומ"מ ק"ק לי למה לא כתב בספר המצו' שהוכפלה אזהרה פעם שלישית בקרא דכתיב בפרשת ראה ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבוקר דאמרינן בפ"ק דחגיגה דיו"ד ע"ב דהאי קרא אתא לאזהרת הלנת אמורים ג"כ וכמ"ש התוס' ודומה לקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח שכתב בס' המצות דמיירי בהלנת אמורים ג"כ ודוק גם בעיקר דברי המכילתא שלמד שאר אימורי קרבנות מקרא דלא ילין חלב חגי קשה דהיכי יליף מהתם לשאר אמורים כיון דכלל גדול בידינו אין מזהירין ועונשין מן הדין וה"ה במ"מ כמ"ש הרב גופיה הלכות בכלליו ואפשר ליישב ע"פ מ"ש ה"ה בפ"א מהלכות מ"א דכל דכתוב העשה בהדייא מייתינן לאו בק"ו דהו"ל כגילוי מילתא בעלמא יע"ש ה"נ הכא הרי איכא עשה לכל האמורין מקרא דהיא העולה על המזבח כל הלילה כדדרשינן בנידה ד"מ ע"ב מכאן לכל העולין על המזבח שלא יקטירו אלא עד הבוקר ועיין בפ"ק דחגיגה דיו"ד ע"ב ודוק.

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות קרבן פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה