שורשי הים על משנה תורה, הלכות קידוש החודש· רבי יצחק מאיו
פרק ב · הלכה ט
אם עדיין לא יצא כוכב כו'. ע"כ. עוד מצאתי כתוב להרב המובהק משה בן אדרת ז"ל וז"ל עיין במה שהקשה הרלב"ח ז"ל ממ"ש בפ"ה מה' שבת ועיין שם מה שתי' ועוד נראה לי לתרץ דשנים הוצרכו שיעור ב' ככבים ושיעור משתשקע החמה משום שלפעמים יש עבים ברקיע וא"כ איך יכול לסמוך על ככב אחד ולו' עדיין הוא יום ולעשות מלאכה בשבת דשמא יש שני ככבים והעבים סתמו הככב האחד ונשאר האחד דכעין זה תמצא לרבינו בפ"ח מה' אלו הלכה א' יע"ש ומ"ה כתב דבזה תלך אחר שקיעת החמה דהוי ספק ולא משום שכך הוא הדין שאם היו ככבים נראין לא הייתי מסתפק בספק בין השמשות אע"פ דנשקע החמ' דהייתי אומר עדיין יום הוא עד שיצאו שני ככבים אלא דמשו' דרוב פעמים בימות הגשמים יש עבים ברקיע ואז באמת אם תסמוך על דין זה דשני ככבים ותאמ' דכל זמן שלא ראיתי ב' ככבים עדיין יום הוא ותחלל שבת משום דשמא עב קטנה כיסה לככבים מש"ה נתן כלל אחר בפ"ה מה' שבת ודוק.
ע"ק דמאחר שכתב פה שאין קידוש אלא חדש שנראה בזמנו והיינו ליל ל' וזה היה תדיר כמ"ש במס' ר"ה פ"ד מ"ד פעם אחת נשתהו העדים התקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה כו' דמשמע שכל הפעמים לא כן היה א"כ איך כתב רבינו בפ"ה ה"ב שזה שיהיה הראיה קודם הקביעה הוא פלא והוא בארצות המערב דמה שייך פלא וארצות המערב דזהו תדיר לעולם כמ"ש. ומיהו י"ל דמ"ש שהוא פלא הוא בזמן הזה משום הראיה נתמעט ואין כח בחוש לראות כשהיא קטנה דאל"כ תקשי לך ק"ו גדולה מזו והוא שאמרו בגמרא דכ"ד שעי מיכסי סיהרא כו' ורבינו כתב בפ"א לעיל ה"ג דביום שלם מיכסי אחר המולד דהיינו מהחדשה אלא על כרחינו לומר כמו שכתבנו.