שורשי הים על משנה תורה, הלכות יבום וחליצה· רבי יצחק מאיו
פרק א · הלכה טז
שורש לא חיישינן למיעוטא לפיכך יבם קטן שבא על יבימתו וכו' אבל אינו חולץ עד שיגדל ויבדק שהרי איש כתיב בפרשה לענין חליצה. הנה ביבמות דס"א אפליגו ר"מ וחכמים גבי קטן וקטנה כו' לא חולצין כו' דר"מ חייש למיעוטא וכן בנידה ר"פ בנות כותים חייש ר"מ למיעוטא דחזיין וכן בר"פ כל הצלמים גזר כל המקומות אטו מקומו וכן גבי יין של כותים חייש למיעוטא כדאיתא בפר"ק דחולין ד"ו יע"ש והתוס' בפ"ק דחולין די"ב ד"ה פסח וכו' משמע להו דל"ח למיעוטא אלא מדרבנן ובהכי ניחא דלא פריך התם תלמודא לר"מ דחייש למיעוטא היכי אזלינן בתר רובא גבי פרה אדומה ושעירי יו"הכ וכבוד אב ואם דמהנהו מייתי ראיה התם דאזלינן בתר רובא ולא פריך אלא לר"א דמייתי ראיה מאכילת בשר דלר"מ היכי אכיל בשרא יע"ש משום דאף ר"מ אזיל ומודה דמדאורייתא ל"ח למיעוטא אבל בפ' כס"ה דפ"ו ע"ב ד"ה סמוך מיעו' ובנידה די"ח ד"ה מיעוטא נסתפקו בזה לר"מ אם הוא דאורייתא או דרבנן וצ"ל דה"נ הו"מ למיפרך מכל הנהו ודוק.
והנה התוס' בר"פ כל הצלמים כתבו דאע"ג דאנן לא קי"ל כר"מ דחייש למיעוטא במיעוט המצוי קי"ל כרשב"ג דחייש והלכך אע"ג דרוב נשים אינן מפילות כיון דמיעוטא דמפילות מצוי הוא חיישינן ומשמע מדבריהם דג' מחלוקות בדבר דלר"מ אפי' במיעוט שאינו מצוי חיישינן ולרבנן דר"מ אפי' במצוי ל"ח ולרשב"ג במצוי חיישינן יע"ש וקשה דבר"פ בנות כותים קאמר תלמודא דכי חייש ר"מ למיעוטא היינו במיעוטא דשכיח אבל במיעוט' דלא שכיח לא חייש ואפשר דמיעוט דמצוי שכיח יותר אך קשה דבר"פ האשה בתרא מדמי תלמו' מיעוטא דנפלים למיעוטא דאיילונית דמוקי למתני' כר"מ דחייש למיעוט' דאיילונית גבי קטן וקטנה לא חולצין ולפי דבריהם דמיעוטא דנפלים מצוי וחיישינן הו"מ לאוקומה למתני' אפי' כרבנן ומשום דמיעוטא דנפלים מצוי חיישינן וצ"ל דמשמע ליה לתלמודא דמיעוטא דאיילונית ודנפלים כי הדדי נינהו וכי היכי דרבנן לא חיישי לההוא מיעוטא לא חיישי נמי הכא וא"כ לפום מאי דקי"ל כרשב"ג דמיעוטא דנפלים מצוי וחיישי' ה"נ גבי קטן וקטנה חיישינן כר"מ וזה לא שמענו דתיקום הלכתא כר"מ בהא והדבר צ"ת.