אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות טוען ונטען· רבי יצחק מאיו

פרק ד · הלכה ח

הלכה ו

שורש מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם מנה הלויתיך והרי עד אחד מעיד עליו והנטען אומר כן הוא אבל אתה חייב לי וכו' הר"ז מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם וכו'. ע"כ. וכן פסק מרן בש"ע חה"מ סע"ה סי"ג ועיין במור"ם בס' המפה סע"ב סי"ח שכתב וז"ל ואם יש ע"א בזה י"א דאין המלוה נאמן דהוה ליה מחוייב לישבע להכחיש העד ואינו יכול לישבע שהרי מודה לו רק טוען טענא אחרת ליפטר עצמו דהו"ל מחוייב שבועה ואינו יל"מ כדלקמן סע"ה סי"ג די"א דהמלוה נאמן בשבועה עכ"ל ועיין שם בסי' הנ"ז בש"כ ס"ק צ"ד שכתב שאין דברי הרב מכוונים בזה דבכה"ג משמע להדייא בהרשב"א בסי' מ' דהוי משואיל"מ ודמי לדלקמן סע"ה סי"ג עכ"ל וביאור דבריו ז"ל דכל שהעד או העדים אינם מעידים שבא החפץ לידו בתור' משכון אין כאן מקום לומר שהמשכון קנוי לו להיות נאמן עליו עד כדי דמיו כיון דליכא עדות ברור שבמשכון בא לידו הילכך כה"ג ודאי דכ"ע הוי משואיל"מ וע"כ לא קאמר הרשב"א בתשו' דלא הוי משואיל"מ כיון דהמשכון קנוי לו אלא היכא דהעד או העדים יודעים בבירור שבמשכון בא לידו דאז כיון דאיכא עדות ברור מהימן לטעון עליו זה נלע"ד ברור כונת השגתו ז"ל.
ולעד"ן ליישב דעת הרב המפה דלדידיה משמע ליה דאפי' כי ליכא עדות ע"פ העדים בזה כל דאיכא הודאת בעל דבר שמודה התובע שנתנו לו בתורת משכון הודאת בע"ד כמאה עדים דמי והרי בהודאתו שנתנו לו בתורת משכון האמינו עליו לכל מה שיטעון עליו כיון דקנו לו מדרי' ואע"ג דאית ליה מיגו לתובע בעיקר הודאתו זו דאי בעי הוה כפר שלא נתנו בתורת משכון האי מיגו לא חשיבי דהוי כמיגו להוציא אחר שבהודאתו הו"ל משכון זה קנוי לו ולא לנתבע להיות נאמן עליו ואפי' לדעת בה"ת ז"ל שהביא הטור בסי' מ"א ובסי' ס"ט סי"ב גבי נאמנות בשטר ובכ"י שאינו מקויים אלא ע"פ הלוה דס"ל דכיון דאית ליה ללוה מיגו בעיקר הנאמנות לא מהני הנאמנות אפשר דהכא אזיל ומודה דאזלינן בתר הודאתו ולא בתר המיגו כיון שבא להוציא המשכון הקנוי לו מדרי' מתחת יד המלוה משא"כ היכא שהמיגו הוא להחזיקו בשלו ועדיפא מינה עיין להרב פרישה ודרישה ז"ל ברסי' רכ"ב עמ"ש הטור שם לפיכך אם קבל מעות מאחד מהם וידוע ממי קבלם בין ע"פ המוכ' בעצמו וכו' הוא זוכה למקח ואין המוכר נאמן וכו' שכתב ע"ז וז"ל עיין לעיל סמ"ו וסס"ט וכו' ונראה דהכא מודו כ"ע דלא אזלינן בתר מיגו אלא בתר הודאתו יע"ש וכל דכן הוא בנדון זה שהמשכון קנוי לו מדר"י ודוק. ומה שדקדק עוד על דברי הרב בעל המפה ז"ל למה נקט דינו בשיש ע"א יע"ש גם בשני עדים הדין כן כו' ל"א ידעתי לפי דבריו ז"ל שרצה לומר שהרב המפה מיירי בשהעד יודע שהמשכון בא לידו ודברי מרן דלקמן סכ"ג למה זה תלא תלונותיו על הר' המפה ולא על דברי מרן דלקמן ועכ"ל דמרן ז"ל משום חידושא נקט לה בע"א ואפי"ה חשיב משואיל"מ וכ"ש בשני עדים אע"ג דאין כאן מקום משואיל"מ וא"כ היא גופא איכא למימר בדעת הרב המפה ולפי דרכינו נמי דהרב המפה מיירי בשאין העד או העדים יודעי' שבמשכון בא לידו אלא בדאיכ' הודאה בעל דבר לבד דבהא קעסי' הש"ע הכא בדין זה אלא שהם מחולקי' בעיקר ההלואה והא אתא לאשמועינן הרב המפ' דאפ"ה בכה"ג למ"ד דהמשכון קנוי לו להיות נאמן עליו בכל מה שיטעון א"כ נאמן המלוה ונוטל ולא הוי משואיל"מ ה"ה נמי אף בשראוהו שני עדים ולא נקט לה בע"א אלא משו' אידך סברה דסברת הרמב"ן ז"ל דס"ל דהוי משואיל"מ דאפי' בע"א נמי חשיב משואיל"מ על דרך דנקט לה מרן ז"ל וברור.
וע"פ האמור בדעת הר"ב המפה ז"ל נתיישב אצלי מה שכתב הר"ב נחפה בכסף בתשו' חח"מ ס"סי כ"ה דקל"ב ע"ד בשם מוהרי"ד אזולאי נר"ו ע"ד הרב עדות ביעקב ז"ל בתשו' סי' מ"ו שנר' מדבריו דמשכון בעלמא אף דלית ליה לתופס מיגו נשבע ונוטל ותמה עליו שמדברי רבינו בפי"ג מהל' מלוה ומרן בש"ע סי' ע"ב ודברי הרשב"א בתשובה משמע דלא מהימן אלא במיגו ואף לפי תשו' הרשב"א דסי' אלף מ' שחזר בו היינו דוקא היכא שהעדים ידעו שבתורת משכון בא לידו אלא שלא ידעו הסך אבל כל שלא ידעו העדים שבא לידו בתורת משכון פשיטא דלא מהימן אלא היכא דאיכא מיגו יע"ש.
ועפ"י האמור אפשר ליישב ג"כ דעת הרב עדות ביעקב דאיהו ז"ל משמע ליה ג"כ בדעת רבי' כדעת הרשב"א שבתשו' דהמשכון קנוי לו לתופס להיות נאמן עליו עד כדי דמיו וכמו שכן כתב הש"ך לקמן ס"ק ק"ט יע"ש ומאי דמשמע מדבריו בפי"ג מה' מ"ול וכן מאי דמשמע מדברי הרשב"א דסי' אלף מ' דכל דלית ליה מיגו לא מהימן היינו דוקא היכא דליכא לא העדאת עדים ולא הודאת בעל דבר שבמשכון בא לידו אבל היכא דאיכא חדא מינייהו מהימן התופס לטעון עליו עד כדי דמיו אפי' לית ליה מיגו כיון שהדב' ידוע שבמשכון בא לידו ואפי' ע"פ הודאת הלוה עצמו כמדובר לעיל בדעת הרב המפה ומשו"ה כתב הרב עדות ביעקב דאצטריך רבינו לאשמועינן בפ"ג מה' מלוה גבי חובל בגד אלמנה דאפי' איכא עדים וראה ומחזיר הבגד אם תודה תשלם ואם תכפור תשבע לאשמועינן דלא דמי לשאר משכון דעלמא דכל דאיכא אפי' הודאת בעל דבר לבד שבמשכון בא לידו שוב אינו נאמן הלוה אלא נשבע המלוה ונוטל דהכא גבי בגד אלמנה אפי' שהדבר ידוע שנתנו לו האלמנה למשכון אפי"ה היא נאמנת בעיקר ההלואה לטעון מה שירצה והיא תשבע ותפטר כיון דמשכון זה אינו קנוי למלוה מדרי' הילכך לא מהימן מלוה אם לא היכא דאית ליה מיגו בעיק' המשכון ואף שמדברי מרן בש"ע מבואר דאפילו איכא הודאת בעל דבר שבמשכון בא לידו אפי"ה כל דלית ליה מיגו למלוה בעיקר המשכון לא מהימן אי מהא לא אירייא דמרן ז"ל אזיל לשיטתיה שפסק בסי' ע"ב סכ"ג בתשו' הרמב"ן דסי' פ"ד דאין המשכון קנוי למלוה להיות נאמן עליו אפי' ידוע בעדים שבמשכון בא לידו וא"כ כ"ש בהודאת בעל דבר.
אמנם לפי סברת תשו' הרשב"א דסימן אלף מ' שהתופס המשכון נאמן לטעון עליו עד כדי דמיו אפי' היכא דלית ליה מיגו בעיקר המשכון איכא למימר שפיר דה"ה בהודאת בעל דבר שבמשכון בא לידו נמי מהימן כמ"ש בדעת הר"ב המפה ואין צריך העדאת עדים כמבואר זה נלע"ד אמת ויציב בדעת הרב המפה והרב עדות ביעקב ז"ל ועיין בתשו' הרב בני אברהם חח"מ סי' מ"ו.
ולענין הלכה למעשה מאח' שעלתה הסכמ' האחרוני' דאפי' היכא דאפליגו רבוות' בעיק' התפיס' עצמה אי הוייא תפיסה או לא אם התפיסה היא במטלטלין מצי התופס המוחזק לומר קי"ל כמ"ד דהוייא תפיסה כמ"ש בס' חשק שלמה בכללי התפיסה סי' כ"ה אות ל"ח יעש"ב ה"נ התופס במשכון אע"ג דאיכא עדים ודאה מצי טעין קי"ל כסברת הרשב"א בתשו' סי' תתקנ"ט ואלף מ' והיא סברת רבינו לדעת הש"ך בס"ק ק"ט וב"הת דהמשכון קנוי לו מדר"י להיות נאמן לטעון עליו עד כדי דמיו ואפי' לדליכא עדות ברור שבמשכון בא לידו כל דאיכא הודאת בעל דבר לבד מהני ככל האמו' ומדובר בדעת הר"ב המפה והר"ב עדות ביעקב ואף למי שירצה לחלוק על דברינו ולומר דלא כיון הר"ב המפה ולא הרשב"א ורבי' למה שכתבנו בדעתם אלא העיקר כמ"ש הש"ך דבעינן עדות ברור לדעתם שבמשכון בא לידו כדי שיהיה נאמן לטעון עליו עד כדי דמיו.
אכתי נראה ברור דהיכא דאיכא הודאת בעל דבר שבמשכון נתנו לו וליכא עדות כלל בזה באנו למחלוקת הר"ב התרומות ובעל העיטור דסי' מ"ו וסי' ס"ט ואכתי מצי למימר התופס המשכון קי"ל כבעל העיטור ודעימיה דלא מהימן במיגו אלא אזלינן בתר נאמנות וכבר כתבתי במקום אחר בשורש דיני כת"י אי דינו כשטר שרבינו וה"ה קיימי בשיטת הרב העיטור ועיין בתשו' בני אברהם חח"מ סי' מ"ו בדין זה.

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות טוען ונטען

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה