שורשי הים על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יצחק מאיו
פרק ו · הלכה י
נשים ועבדים וקטנים חייבים באכילת מצה כו'. הנה התוספות בקידושין דל"ד ע"ב סד"ה נילף כת' וז"ל וא"ת למאי אצטריך במצה הקש דכל שישנו בבל תאכל כו' בלאו הכי ידעינן שנשים חייבות דאי פטורות למה לי האזר' גבי סוכה אלא ש"מ דנשים חייבות ולהכי אצטריך האזרח גבי סוכה כו' וי"ל דע"כ אצטריך ההקש דאי לא הו"א דהאזרח אתא לרבויי נשים דלמעוטי לא אצטריך כו' עכ"ל ושמעתי מקשים דמה יענו התוס' למאי דמסיק הש"ס בסוכה דכ"ח דנשים אמעיטו מסוכה מהלכה למשה מסיני וקרא אסמכתא בעלמא וא"כ הדרא קושי' התוס' לדוכתא דלמה לי הקש גבי מצה דמדאצטריך הלכה למ"מ גבי סוכה ילפינן גבי מצות שחייבות אין מזור לקושייתם ואני חפשתי בספרים ומצאתי להרב שמע שלמה פרשת בא דס"ג ע"א הוקשה לו קו' זו בדברי הרא"ם על הסמ"ג שכתב כדברי התוס' הללו יע"ש. ואשתמיט מיניה שדברי הרא"ם הן הן דברי התו' אות באות.
וראיתי שתי' לקו' זו הרב הנז' וז"ל ומה שהקשינו בשמעתין דלמאי אצטרי' ההקש דת"ל מדאצטריך הלמ"מ גבי סוכה למעוטי נשים לאו קושיא היא דבלא"ה מצינן למימר דאצטריך ההקש למימר דהמצה צריכה להיות בדבר הבא לידי חימוץ יוצא בה ידי מצה כדדרשינן בפסחים עכ"ל וזו ודאי היא תירוץ לקו' הרא"ם ג"כ דא"כ קשה מה יענה הרב ז"ל שהתוס' לא הונח להם בתירוץ זה והטעם ודאי דעיקר קו' התוס' היתה על תנא דברייתא למה לא למד דין זה שהנשים חייבות במצה מדאצטריך האזר' ולמה הוצרך ללמוד מדין ההקש וכיון שכן הדרא קו' לדוכתא למה לא למד מדאצטריך הלמ"מ גבי סוכה. ולכן נראה לענ"ד דאף קושיא זו מתורצת במ"ש התוס' לקושייתם דאי לאו ההקש הוה אמינא דהלמ"מ אצטריך כי היכי דלא נימא דאזרח אתא לרבויי נשים להכי אתא הלמ"מ לומר דהאזרח בא לרבות גרים ולא נשים ואם כן גבי חמץ הוה אמינא דפטורות משום מ"ע שהזמן גרמא הילכך הוצרך ההקש גבי מצה וגם הלמ"מ גבי סוכ' ודוק.
ועפ"י האמור יתיישב מה שהקשה מרן מלכא כמוהרח"א בספר עץ החיים בפרשת אמור ד"ן ע"א לדברי התוס' דפרק קמא דמגילה יע"ש. ודע דבקידושין דל"ג סע"ב אמרו בברייתא דמצו' עשה שהזמן גרמא כגון ציצית ותפילין הנשים פטורות וכתב הריטב"א ז"ל בחידושיו וז"ל וק"ל אמאי נשים פטורות מציצית אפילו לר"ש דהא דרשינן סמוכים למפטר כלאים בציצית וא"כ נימא נמי כל שישנו בבל תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעשה והני נשי הואיל ואיתנהו בבל תלבש איתנהו בגדילים תעשה דהא דכוות' דרשי' גבי מצה דאע"ג דהיא מ"ע שהזמן גרמא נשים חייבות בו דאמרי' כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה כדאיתא בפסחים ואיכא למימר דבשלמא גבי מצה כיון דליכא למדרש מילתא אחריתי גבי ההיא דסמיכותא דרשי הכי אבל בסמוכין דציצית וכלאים כיון דאיכא למדרש ביה למפטר כלאים בציצית תו לא דרשי' ביה אידך דאתי לסתור הכלל שבידינו דכל מצו' עשה שהזמן גרמא נשים פטורות עכ"ל. ותמוהים דבריו דהא גבי הקש דבל תאכל חמץ הא איכא למדרש ביה דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהם י"ח מצה כדאיתא בפרק קמא דפסחים ואיך כתב הרב ז"ל דליכא למדרש מילתא אחריתי וצ"ע.