שורשי הים על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יצחק מאיו
פרק ו · הלכה ז
אין אדם יוצא י"ח כו' כגון שאכל טבל כו'. מ"ך להרב הנז' מדברי רבינו משמע דס"ל דלדעת רבנן דר"ש דס"ל דאיסור חל על איסור אינו יוצא י"ח בפסח דאלת"ה א"כ הוו תרי פסקי דסתרי אהדדי דכאן פסק רבינו דאינו יוצא י"ח בטבל והיינו אותה ששנינו בפסחים דאתייא כר"ש דס"ל דאאחע"א והרי רבי' פסק כרבנן בפ"ב מהלכות שביתת עשור דאחע"א אלא ודאי עכ"ל דלרבנן אינו יוצא י"ח בטבל וא"כ ק' דכיון דס"ל דאחע"א א"כ עכ"ל דבטבל (אינו) יוצא י"ח בפסח וכי תימא דטעמא דרבנן הוא משום דהוייא מצוה הבאה בעבירה כמ"ש רש"י שם בדל"ה ע"ב בד"ה דמאי לא כו' א"כ תינח למ"ד דמצוה ה"ב א"א אבל למ"ד דאפשר מא"ל שהרי פלוגתא דאמוראי הוא במסכת סוכה דל"ח ע"א וי"ל כמ"ש שם בד"ה מתוך כו' דהאי פלוגתא אינו אלא במידי דרבנן כגון לולב בי"ט שני אבל במידי דאורייתא מודו כ"ע אך תימא דהתם מייתי משם רשב"י האי דמצוה ה"ב דאינו מועיל וא"כ למה הוצרך הכא רשב"י להביא ראיה על טבל שהרי הראיה זו והטעם מפורש כמ"ש ודע שרבינו ז"ל השמיט דאינו יוצא במ"ע כמ"ש שם דל"ה ע"ב אלמא דס"ל דטבל דמ"ע לא הו"ל כמו שאר טבל דאסור לאוכלו קודם שיפריש מ"ע ואלו הוא כתב בפ"א מהלכות מעשר שני די"ג דטבל דמ"ב ומ"ע הוי כשאר טבל דאסור לאוכלו וי"ל דמה שלא העתיק האי דמ"ב ומ"ע היינו משום דסמך אה' ברכות דאפילו בטבל דרבנן אין מברכין וא"כ אינו יוצא וזה הוי טבל נמי כמ"ש בה' מעשר שני ע"כ מצאתי להרב הנז'.