אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יצחק מאיו

פרק ב · הלכה ח

הלכה ג

שורש דיני בדיקת חמץ וכן אם ראה עכבר כו' צריך לבדוק כו' אע"פ שנמצא פרורין כו' וחוששין שמא הניחה בחור או בחלון כו' וחוזר ובודק אם לא מצא כלום ה"ז בודק כל הבית ואם מצא אותו הפת שנטלה העכבר ונכנס אין צריך בדיקה. עכ"ל. ודבריו ז"ל בדין זה באו בדרך ארוכה ויש בהם גמגומים כי מה צורך לומר חששת הנחת הככר שהוא בחור או בחלון ולמה לא אמר סתמא חוששין שמא הניחו במקום אחר גם למה שחזר וכת' ולפיכך חוזר ובודק והדבר מבואר מאליו ממ"ש תחילה צריך לבדוק גם למה זה חילק הבדיקות לשתיים חוזר ובודק ואם לא מצא בודק כל הבית והי"ל לכתוב בקיצור ולפיכך חוזר ובודק כל הבית גם במה שסיים ואם מצא אותו הפת דמשמע שאם לא מצא הפת עצמו אפילו מצא פת אחר שלם כל שלא הכירו שהיה הפת עצמו שהכניס העכבר חוזר ובודק כל הבית ואלו בתחילה כת' אם לא מצא כלום משמע שאם מצא פת כל שהוא אין צריך בדיקה יותר וקשיא דיוקא אדיוקא. ונלע"ד דכוונת רבי' לחלק בין בדיקת חור וחלון שדרך העכבר ליכנס שם לשאר מקומות הבית שאין דרכו של עכבר לבא בהם אלא דרך אקראי שאם מצא ככר כל שהוא בחור או בחלון שדרך העכבר ליכנס שם אין צריך בדיקה יותר ואם מצא הככר בשאר מקומות הבית צריך שימצא הככר עצמו שנטל העכבר ולכן בתחילת דבריו דקדק וכת' חוששין שמא הניחו בחור או בחלון מקומות שדרך העכבר ליכנס בתוכם ואח"כ כת' שאם בדק באלו המקומות ולא מצא כלום כלומר שאם מצא במקומות הללו ככר כל שהוא שוב אינו צריך בדיקה לשאר הבית אבל כשלא מצא כלום באלו המקומות ובא לבדוק שאר מקומות הבית שאין דרך העכבר ליכנס בהן וצריך שימצא הככר עצמו שנטל העכבר דבמקומות שדרך ליכנס רגלים לדבר דזהו הככר שנאבד אבל בשאר מקומות הבית איכא למיחש דמעלמא אתא כיון דליכא רגליים לדבר ובכן דברי רבינו עלו ובאו דבר דיבור על אופנו אין בהם נפתל ועיקש.
וראיתי להרדב"ז בח"ב סימן קל"ח דקדק עוד במ"ש רבי' אע"פ שמצא פרורין אין אומרי' כבר אכל אותו הפת אלא כו' דמאי אירייא מה"ט תיפוק ליה דאפילו מצא כל הככר כיון שאינו מכירו שזה הככר שנטל העכבר צריך לחזור ולבדוק יע"ש ועפ"י מ"ש הר"ב מש"ל ליישב דברי רבי' במה שהצרי' שימצא הככר עצמו שנטל העכבר ולקמן בהל' י"א כת' סתמא או שבדק ומצא הככר אין צריך לבדוק עוד כו' דהכא דאיכא פרורין לפנינו וע"כ איכא חד דאתי מעלמא כל שלא מצא אותו הככר לא תלינן להקל משא"כ לקמן דליכא ריעותא קמן יע"ש הנה נכון ג"כ דקדוק זה שדקדק הרדב"ז דמש"ה הוצרך רבינו לומר תחילה דהני פרורין שם היו דאי מטעמא שאינו מכירן הא כל דליכא ריעותא תלינן להקל משא"כ השתא דיהיב טעמא מעיקרא דודאי הני פרורין מעלמא אתו הילכך בעינן שימצא הככר עצמו שנטל העכבר וברור. והרדב"ז ז"ל כת' ליישב דברי רבינו ממ"ש לקמן בדי"א דאפילו מצא ככר כל שהוא תלינן להקל וז"ל הא לא קשייא כלל דהכא איירי שראה העכבר נכנס לבית וככר בפיו שודאי הוקבע האיסור לפנינו אבל התם איירי שלא ראינו את העכבר נוטל את החמץ ונכנס אלא שהיו שם צבור של חמץ וידענו שנטל העכבר וידענו ג"כ שנכנס בבית זה אבל לא ראינו שנכנס והככר בפיו ולפיכך אין כאן קבוע דדילמא במקום אחר הכניסו ודוק ותשכח עכ"ל ולדבריו ז"ל צ"ל דהא לא דמי לדין ס' על ס' לא על דאמרינן בגמ' היינו פלוגתא ר"א ורבנן דשאני הכא שהדבר ידוע שנכנס העכבר אלא דמספ"ל אי עייל לככר בפיו או לא ואיכא חזקת איסור קצת במה שידענו שנטל החמץ בפיו ולכן לכ"ע בעינן שיבדוק אלא דהיכא דבדק ולא אשכח או דאשכח ככר באנו למחלוקת ר"ע ורבנן ודוק. ואולם אכתי לא ידעתי מה יענה הרדב"ז לדברי הטור דבר"ס תל"ח דקדק וכת' וצריך לבדוק אחר הככר משמע דצריך שימצא אותו הככר עצמו ואם מצא אחר לא תלינן זהו שאבד וצריך בדיקה בין ביטל בין לא ביטל וכמו שדקדק מדבריו הר"ב מש"ל ואלו בסימן תל"ט כתב וז"ל ראה שהכניס הככר לבית ונכנס אחריו ובדק ומצא אם ביטל תלינן להקל שזה הוא שהכניס' העכבר יע"ש הרי דאפילו כשראה שהכניס הככר לבית דאתחזק ריעותא לפנינו כת' הטור דכל שביטל תלינן להקל וא"כ אמאי לא חילק ברס"י תל"ח בין ביטל ללא ביטל והר"ב מש"ל ישב דברי הטור לפי דרכו אמנם לדרכו של הרדב"ז ז"ל קשה ועיין להרב"ח מ"ש ליישב דברי רבינו דלא תיקשי ממ"ש לקמן בדי"א יע"ש ברס"י תל"ח ולדבריו ג"כ דברי הטור אינן מן הישוב כאשר יראה הרואה והנכון מ"ש הר"ב מש"ל ועפ"י מ"ש בפי' דברי רבינו דכל שמצא ככר כל שהוא במקומות שדרך העכבר ליכנס תו אין צורך לבדוק ותלינן לומר שזהו שהכניס מקום יש בראש ליישב דמ"ש לקמן בדי"א או שבדק ומצא ככר כו' מיירי בכה"ג שמצא אותו במקומות שנכנס בו העכבר ולכן כת' שאין צורך לבדוק עוד שאר הבתים דאז ודאי תלינן להקל כמ"ש אלא דחלוקה דבדק ולא מצא אינו מתיישב שפי' לפי' דבעי' לפרושי בשבדק כל המקומות שבבית דאי בשבדק החור והחלון מקום כניסת העכבר איך כת' שאינו צריך בדיקה שנייה וזה היפך מ"ש בהל' ח' דכל שלא מצא כלום צריך לחזור ולבדוק כל הבית וכיון דחלוקה זו מיירי בכה"ג דוחק לפרש חלוקת בדק ומצא ככר דמיירי בשמצא במקום כניסת העכבר לבד שהוא החור או החלון ולכך הדרך הנכון מ"ש הרב מש"ל ודוק.
והנה הרב מש"ל הביא דברי הטור דרס"י תל"ח וכת' דהך בבא מיירי אפי' בביטל כלומ' מדלא חילק הטור כמו שחילק לקמן בסימן תל"ט משמע דבכל גוונא מיירי ודקדק עליו ממ"ש ברס"י תל"ט דאם ביטל אין צריך לבדוק ועלה לחלק דשאני התם דלא אתחזק חמץ בבית אבל הכא דאיכא ודאי חמץ וס' אי אכלתיה או לא אין ספק מוציא מידי ודאי ואפילו בדרבנן אזלינן לחומרא וכת' שלפי דברי התוס' בד"ה כדי לחד תירוצא משמע דבדרבנן אתי ספק ומוציא מידי ודאי יע"ש והנה כדבריו ז"ל כת' ג"כ הרב"ח ברס"י תל"ט בדעת הטור והפ"ח ז"ל הודה בזה לדעת הטור ז"ל יע"ש ומכאן ק"ל למ"ש הפר"ח בי"ד סימן ק"י בכללי הס"ס ס"ק ט"ו בשם הרש"ך דהא דאמרינן ספקא דרבנן לקולא היינו דוקא כשאין לו חזקת איסור אבל בס' שיש לו חזקת איסור אזלינן לחומרא והוא ז"ל נחלק עליו והסכים דאף דאתחזק איסורא אמרינן ספקא דרבנן לקולא והכריח כן מההיא דתנן ברפ"ז דתרומות שני קופות אחת של תרומה וא' של חולין ואינו ידוע איזו היא של תרומה ואיזו היא של חולין נפלה אחת מהן לחולין אינה מדמעתן יע"ש ולא ידעתי מה יענה הרפ"ח לדברי התוס' בתירוצם השני דמבואר דמשמע להו דאף בדרבנן לא אמרינן אתי ספק ומוציא מידי ודאי ואף הטור ז"ל בשיטה זו קאי כמ"ש הב"ח והמש"ל וכעת צ"ע שוב ראיתי שיש לחלק בין איסור חמץ דהחמירה בו תורה טפי משאר איסורים א"צ משום דתחילתו בא על הספק כמ"ש ה"ה בפ"ב מהלכות חו"מ גבי ט' צבורין של חמץ כו' בשם הרא"ה ודוק ועיין בס' נדפס מחדש למופת הדור מוהר"י אזולאי ברכי יוסף א"ח סימן קפ"ו אות ד' יע"ש ועיין להר"ב ראש יוסף ברס"י תל"ח שהוק' לו קו' הב"ח והרב מש"ל ותי' דהטור מיירי בככר גדול דליכא למתלי שאכלו העכבר יע"ש ואין זה נכון דא"כ היה לו לפרש ולחלק בין ככר גדול לקטן כמ"ש בסימן תל"ט יע"ש.

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה