שורשי הים על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יצחק מאיו
פרק ב · הלכה ג
ומשביתין את החמץ בלילה מתחילת ליל י"ד לאור הנר כו'. וכתב המ"מ ריש פסחים ד"ב אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר כו' וכתבו התוס' ד"ה אור לי"ד כו' פ"ה שלא לעבור כו' וקשה לר"י כיון דצריך ביטול ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו בדיקה עכ"ל הוצרכו להרכיב קושייתם אתרי רכשי דצריך ביטול ומדאורייתא בביטול בעלמא סגי. ולכאורה לא היו צריכין לומר אלא דכיון דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי אמאי הצריכו חכמים בדיקה ול"ל מימר דצריך ביטול כו' הוא משום דבעו להק' בין לשיטת רש"י שפירש לקמן בדף ד' ע"ב ד"ה בביטול כו' דתשביתו דקרא היינו ביטול ופירש הר"ן כוונתו דביטול נמי שמעינן מהאי קרא ובדיקה נמי מדאורייתא היא וכל שבדק אינו צריך ביטול וכל שבטל אינו צריך בדיקה וכ"כ הפר"ח ברס"י תל"א ואולם התו' משמע להו דתשביתו דקרא מיירי לאחר זמן איסורו והיינו הבערה ולא ביטול וביטול דאורייתא נפקא לן מקרא דלא יראה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וכל שביטלו הרי זה אינו שלו כמ"ש לקמן בד"ה מדאורייתא יע"ש.
והשתא לשיטת רש"י לא מצו להקשות דכיון דביטול מהני למה הצריכו בדיקה דכיון דשניהם בדיקה וביטול הם מדאורייתא ושוים הם הצריכו בדיקה דעדיף טפי דס"ס דאורייתא היא ולזה הוצרכו לומר דכיון דצריך ביטול ג"כ אחר הבדיקה ובדיקה לחודה לא מהניא אמאי הצריכו בדיקה ולפי שיטתם ז"ל דמשמע להו דמדאורייתא לא שמעינן אלא ביטול כתבו וכיון דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי דלא שמעינן בדיקה אלא מדרבנן למה הצריכו בדיקה ועיין בספר לשון לימודים דפ"ד ע"א. ודע שהרע"ב ז"ל בפי' המשנה יישב בתוך דבריו מה שהק' התוס' לפי' רש"י ז"ל שכתב וז"ל בודקי' את החמץ אית דמפרשי טעמא דבדיקה כדי שלא יעבור על בל יראה וב"י אם יהיה חמץ בביתו בפסח ואע"ג דבביטול בעלמא סגי חיישינן שמא ימצא גלוסקא יפיפיה וימלך על ביטולו ויחשב עליו לאוכלה ויעבור עליו בבל יראה וב"י הילכך בודקין את החמץ כדי לבערו מן העולם עכ"ל ולכאורה איכא למידק על תי' זה מדפריך תלמודא לקמן ד"ו ע"ב עלה דאמר ר"י אמר רב הבודק צריך שיבטל מ"ט אי נימא משום פירורין כו' ומשנינן אמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקה יפה ודעתיה עילויה כו' וכתב רש"י אבל משבטלה אפילו חס עליו לשורפה אינו עובר עליה יע"ש. ולפי דברי הרע"ב מה הועילו חכמים בביטול זה אכתי איכא למיחש שמא יחזור וימלך על ביטולו הראשון ויחשב עליה לאוכלו וכיון שביטל הביטול הראשון נמצא החמץ ברשותו וקעבר על בל יראה וב"י וא"כ למה ליה ביטול אחר הבדיקה כיון דאכתי החששא של שמא ימצא גלוסקא במקומה עומדת לפי דברי הרב ז"ל. ונראה דחששא זו דשמא ימלך על ביטולו הראשון ויחשב לאוכלה היא חששא רחוקה כל שבדק וביטל אחר הבדיקה דהו"ל תרתי חששות חששא שמא ימצא וחששא שמא ימלך ויבטל הביטול הראשון וכשאין כאן אלא ביטול לחוד אז איכא למיחש שפיר שמא ימלך על ביטולו ויחשוב לאוכלו דכיון דליכא בדיקה וימצא בודאי אצלו חמץ ברשותו במקומות דאתחזק בהו חמץ חששא דשמא ימלך על ביטולו קרובה היא אבל כי בדק ולא מצא חששא דשמא ימלך הוייא חששא רחוקה וליכא למיחש אלא שמא יחוס עליה לשורפה וכל שבטלו אין כאן חששא זו ועיין במ"ש שם התי"ט על דברי הרע"ב דמבואר מדבריו דביטול החמץ מהני בלבו ולא בעי שיוציא הדברים בפיו מיהו הר"ן בפ' כ"ש הביא דבריו מרן בב"י בסימן תל"א כתב בשם י"מ דדברים שבלב אינן דברים ועיין להרפ"ח בסימן תל"ד ס"ג.
ואין קובעין מדרש בסוף יום י"ג וכן החכם לא יתחיל לקרות בעת זו כו'. הנה הטור ז"ל בסי' תל"א כת' ע"ש ה"ר יונה שאם התחיל כבר אין צריך להפסיק וכת' עליו ונ"ל שכיון שהט' משום שמא יטריד בלימודו אין חילוק ואפילו אם התחיל פוסק עכ"ל ותמהו עליו מדתנן בשבת ואם התחילו אין מפסיקין ואע"ג דטעמא הוא משום שמא ימשך ואפילו שהתחיל באיסו' כמ"ש התוס' שם והפוס' ועיין להפ"ח שם שדחה דברי הטור יע"ש והק' עוד דס"ס קשה מ"ש דמקמי תפילה לא גזרו על הלימוד ולא חיישינן שמא ימשך ותי' דשאני בדיקה דמזמן לזמן קאתי יע"ש. וליתא דא"כ מאי פריך בפ' לולב הגזול עלה דתנן נוטלו על שולחנו למימרא דמפסיק ורמינהי אם התחילו אין מפסיקין כו' ומאי קושייא שאני לולב דמזמן לזמן קאתי ומוהראנ"ח ז"ל בח"א סי' מ"ח רצה לחלק בין מצוה דאית בה מעשה למצוה שאין בה מעשה כתפילה דזה שנון וזה שנון כמ"ש התוס' בפ"ק דמ"ק גבי תפילה כל שהתחיל בלימודו אינו מפסיק כיון דעסק בתורה ותפילה שנון היא נמי משא"כ גבי בדיקה יע"ש ולחילוק זה נמי קשיא ההיא דפרק לולב הגזול ועיין להר"ב מ"א ז"ל ולדידי עיקר דברי הטור נוחים הם דמשמע ליה דגבי לימוד איכא למיחש שמא ימשך טפי משאר מלאכות וההיא דתנן אם התחילו אין מפסיקין היינו דוקא בשאר מלאכות כאכילה ושתייה וכיוצא אבל בלימוד אפילו התחילו מפסיקין ואיכא למיחש טפי שמא ימשך והיינו דאמרינן בשבת די"א דסיפא דמתני' מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפי' אתאן לד"ת כגון רשב"י וחביריו אבל כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפילה ומשמע ליה להטור דמיירי אפילו בדאיכא שהות ביום ואע"ג דבשאר מלאכות קתני רישא דאם התחילו אין מפסי' בלימוד מפסיקין דאיכא למיחש טפי ובדרך זה הלך רבינו בפ"ב מהלכות ק"ש הל' ה' ו' כמ"ש הלח"מ והראנ"ח בדרשות פרשת צו ועיין בספר באר יעקב מ"ש לדעת הטור ואין דבריו נכונים בזה יע"ש.