אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה· רבי יצחק מאיו

פרק א · הלכה ד

הלכה ג

שורש איסור חמץ שעבר עליו הפסח חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה לעולם ודבר זה קנס הוא כו'. ע"כ. זה לי ימים שנשאלתי מאת החכם השלם ספרא רבא ויקירא כמוהר"ר בנימין פונטרימולי הי"ו וז"ל.
שאלה זה היה מעשה באשה אחת שבשלה לאחר הפסח בולגו"ר שעבר עליו הפסח שהניחה אותו בביתה כל ימי הפסח ואחר הפסח בשלה אותו בקדירה ואכלתו ושאלו לה השכנים מאין הבולגו"ר הזה אף היא תשיב אמריה שהצניעה אותו מקודם הפסח בביתה ונשאלה שאלה על אודות הקדירה אם מותר לבשל בה או לא.
תשובה מילתא כדנא והנדון שלפנינו תלמוד ערוך הוא בידינו שרו לן עורבא ולאו מכללא איתמר אלא בפירושא איתמר. תנן בפרק כ"ש חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ובגמרא לפום מאי דשמעינן לר"ש דחמץ שעבר עליו הפסח מותר הוה בעי לאוקומי למתני' דלא כר"ש ואסיק רבא דמתני' ר"ש היא ור"ש קנסא קניס הואיל ועבר על בל יראה ודאורייתא לא מתסר ועוד אסיק רבא באותה סוגייא הלכתא חמץ שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר כר"ש והקשו והא רבא הוא דאמר דלר"ש נמי אסור דמוקי מתני' דתני איסורא כר"ש וקנסא הוא ותירצו הנ"מ בעיניה אבל ע"י תערובת לא יע"ש הרי להדייא דכי קתני מתני' חמץ שעבר עליו הפסח היינו בעיניה ואסיר לר"ש משום קנסא ואפי"ה אמרי' דשלא בזמנו דהיינו לאחר הפסח אם נתערב מותר לאכול התערובת עצמו וכ"כ רש"י ז"ל בהדייא אבל ע"י תערובת אפי' שהייה בעיניה ועבר עליו לא קניס למיסר תערובתו והכי מוכחא כולה סוגייא וכוותיה דרבא נקטינן וא"כ אף אם האשה זאת היתה מערבת הבולגו"ר במין אחר היה מותר לאכול אם היה ס' לכ"ע ולדעת רש"י אפילו בנ"ט וא"כ ק"ו הדברים שהקדיר' שבשל בה הבולגו'ר שהיא מותרת לבשל בה דקיל טפי מתערובת וכמ"ש רש"י ז"ל שם גבי קדירות בפסח ישברו יע"ש וזה ברור לע"ד ודברי הר"ב המפה בסימן תמ"ז שכתב ומיהו כלים שנתבשל בהם מותרים לאחר הפסח כו' מיירי בנתבשל החמץ עצמו בפסח ואיצטריך לאשמועינן דאפי"ה אין צריכין שבירה או הגעלה אם שלפי ענ"ד אין זה חידוש דמאחר דהחמץ בעיניה אי שהייה לאחר הפסח מותר לאכול תערובתו לאחר הפסח אין צריך לומר דמה שבלעה הקדירה בפסח דודאי משרא שרי ודברי הערוך והפר"ח והירושלמי יש בהם מן היישוב ואני לא באתי רק למה שנוגע לענין הדין עוד זאת איכא הכא צד להיתרא דמאחר שנהגו כל ישראל שבודקין את החמץ לאור הנר ומבטלים אותו בע"פ בזמנו אין ספק שהאשה הזאת נמי ג"כ בטלה החמץ והפקירה אותו והא איכ' מ"ד דביטול מהני אף לחמץ ידוע ולא קעבר עליה על בל יראה מאחר דאינו שלו ויש פנים לומר דאף לר"ש נמי שרי דהא תלי טעמא דקנסא משום דקעבר על בל יראה וכל דליכ' בל יראה לא לקנסיה ונוכל לו' דאף הבולגו"ר עצמו מן המותר בפיך קרינן ביה ואף דמרן ז"ל פסק דחמץ שעב' עליו הפסח בין בשוגג בין במזיד ואפילו אנוס אסור היינו בלא ביטלו אלא דאם איתא להא יקשה דמאי מקשה תלמודא על רבא דאמר דשלא בזמנו מותר מדברי עצמו דר"ש קניס ליה משום דעבר על בל יראה ומאי קושייא נימא דמילתיה דרבא היינו בביטלו דלא קעבר עליה וכי קניס ר"ש היינו בלא ביטלו אשר מסוגייא זאת היה נראה לי להוכיח כמ"ד דלחמץ ידוע לא מהני ביטול כמובן.
שוב ראיתי להרא"ש ז"ל בפרק כ"ש שכ' דחמץ שנמצא בבית ישראל לאחר הפסח מן הדין מותר דכיון שביטלו שוב לא עבר עליה על בל יראה וליכא למקנסיה אלא דבירושלמי משמע דמשום חשש הערמה אסור יע"ש משמע דהלכה כר"י דחייש להערמה וכ"כ מרן ז"ל בס' הקצר סימן תמ"ח סעיף ה' דחמץ שנמצא בבית ישראל אחר הפסח אסור אפי' ביטלו וטעמא דהלכה כר"י דחיישינן להערמה ואין כאן אלא איסורא דרבנן היכא דביטלו ואולם מדברי ה"ה ז"ל שכתב דכי קניס ר"ש ותלי טעמא משום שעבר עליה לאו דוקא אלא ר"ל שראוי לעבור עליה ולא מיעטו אלא חמצו של נכרי יע"ש לית' למאי דכתיבנא ועיין להרפ"ח שם בסימן תמ"ח והוא מצוי אצלי ואולם תפשוט מינה לקדירה שנתבשל בה הבולגו'ר היא מותרת כדכתיבנא מעיקרא להלכה ולמעשה עמו כלי הקרב והנשק וחצוצרות התרועה בידו ותרועת מלך בו יורה יורה נאם הצעיר בנימין פונטרימולי הי"ו עכ"ל.
והנה יצחק בא אחריך בנימין עליון למעלה כאשר גזר עלי הנה חמותי ראיתי מה שכתב בתשובתו שהדברים ק"ו שאם האשה הזאת היתה מערבת הבולגו'ר במין אחר היה מותר לאכול אם היה ששים לכ"ע ולדעת רש"י אפי' בנ"ט כ"ש שקדירה שבשל בה הבולגו'ר שהיא מותרת לבשל בה דקיל טפי מתערובת כמ"ש רש"י גבי קדרות בפסח ישברו ואני אומר דק"ו זה לא ניתן לידרש דאיכא למימר דשניא היא מערב חמץ במין אחר או במינו ואינו ניכר דלא שרינן אלא בנתערב בשוגג והוא לא כיוין לבטלו וכמ"ש הפר"ח בסימן תמ"ז סי"א ד"ה והנה יע"ש משא"כ קדירה שבשל בה חמץ שעבר עליו הפסח שהקדירה בלעה איסורא בעיניה ואי שרינן ליה לבשל באותה קדירה לכתחילה דהו"ל מכוין לבטל איסור לכתחילהאפשר דכל כה"ג אסו' אפילו לר"ש ואל תשיבני ממ"ש רש"י גבי קדירות בפסח דט' המובלע בקדירה חשוב פחות מתערובת שנתערב בעיניה כו' דאיכא למימר דרש"י ז"ל לא כתב כן אלא לענין קדירות דקודם הפסח דבלעו היתרא וכל כה"ג דבר השוה הן עם חמץ שנתערב בשוגג לאחר הפסח אבל בנדון השאלה דהקדירות בלעו איסורא מחמץ בעיניה אע"פ שהוא מובלע תוך הקדירה ס"ס אח"כ היא נותנת טעם חמץ של איסור בתבשיל המתבשל בה וכל כה"ג אין בידינו להתיר לכתחילה לבשל בה ולבטל טעמו במזיד וא"נ אפשר לומר דרש"י ז"ל בסתם קדירות קא מיירי דמסתמא אין רגילין להשתמש בהן חמץ הרבה ביחד וכמ"ש התוס' שם אמנם בנ"ד דבשלו בה חמץ הרבה ובליעתה הרבה מנין לנו להתי' לבשל בה לכתחילה והו"ל מבטל איסור לכתחילה וזה אפילו לשיטת רש"י ודעימיה דס"ל דתערובת חמץ אחר הפסח אפילו בנ"ט שרי איכא למימר דדוקא בנתערב בשוגג קא מיירי ובנ"ד אי שרינן ליה לבשל באותה קדירה לכתחילה כמבטל איסור לכתחילה דמי וכמדובר כ"ש לשיטת הטור ומרן ז"ל שכתב בפ"ח סימן תמ"ו סי"א דס"ל דלא שרינן בנתערב אחר הפסח אלא דוקא בס' ולדידהו איכא למימר דבנ"ד פשיטא דאסור לבשל בה אח"כ דכיון דבכולה משערינן והדבר ידוע שאין בתבשיל המתבשל ס' נגד כל הכלי ודאי דאסור כנלע"ד ויתר דברי התשובה שכת' מר נכונים אליו ויפה העלה דאין טעם להתיר משום טעמא דביטול וכמ"ש הפר"ח בסימן תמ"ח ס"ה יע"ש ואולם אם יש מקום לצדד להתיר בנ"ד אינו אלא מתוך דברי מור"ם ז"ל בספר המפה ברס"י תמ"ז והביא דבריו מרן החבי"ב בכנה"ג הגה"ט אות ב' והרפ"ח שם הסכים עמו ודחה דברי הרוקח ועיין בספר מג"א שם וברס"י תנ"א ולזה דעתי נוטה להלכה ולמעשה.

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה