אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק מאיו

פרק ג · הלכה ו

הלכה ה

שורש לשון הקידושין הרי את שלי הרי את חרופתי מקודשת כו'. הכי איתא בגמ' דקידושין פ"ק ד"ו ע"א שכן ביאודה קורין לארוסה חרופה ורבינו לא חילק בין יאודה לשאר מקומות וכבר ביאר דעתו הרשב"א בחי' דמשמע ליה דתנא דברייתא דקתני דוקא ביאודה מקודשת ס"ל כמ"ד דקרא מיירי בשפחה כנענית אבל לדידן דקי"ל כמ"ד דקרא מיירי בחצייה שפחה וחצייה בת חורין האומר חרופתי מקודשת במקדש בת חורין כיון דאשכחן לשון זה בענין יחוד דצד חירות ואע"ג דנחרפת לאו היינו מאורסת אלא מיוחדת כדדחי תלמודא בפ' השולח הא מיהא ל' יחוד הוי והו"ל כצלעתי וסגורתי דמשום דאתמר בענין אישו' ויחוד היא מקודשת יע"ש ואף הריטב"א ז"ל כתב כן והביא דבריו מרן בכ"מ ויש ט"ס כי לא בא לשונו על נכון יע"ש, וראיתי למרן כ"מ אחר שהביא לשון הריטב"א שכתב וז"ל ועדיין ק' דהא משמע בהשולח דאפילו למ"ד התם דתפסי בה קידושין ס' קידושין הן דתניא ואם נשתחררה וקבלה קידושין מאחר מקודשת מס' עכ"ל ודבריו מגומגמי' דודאי למ"ד התם דהוייא מקודשת לאו קדושי ס' אלא מקודשת ודאי ומ"ש דאם נשתחררה וקבלה קידושין מאחר מקוד' מס' אינו אלא משום דמספ"ל כמאן הלכתא וכ"כ רש"י בהדייא משום דפלוגת' דאמוראי הוא דספק"ל הי מינייהו הוו קדושין יע"ש.
ולענין האומר מיועדת לי באמה העבריה אם היא מקודשת בלשון זה הדבר מבואר דבספקא תלייא מילתא שאלו היתה מקודשת בכך אין מקום להסתפ' בשאר נשי דעלמא דכל דאשכחן שהוא לשון יחוד גבי אישות אע"פ שהוא גבי אמה העבריה מינה ילפינן דאלת"ה היכי הוה בעינן למפשט בעייא דהרי את חרופתי ממ"ש גבי שפחה חרופה ולפי שיטת רש"י ורבינו קושטא קאי הכי דהאומר חרופתי מקודשת כמ"ש ע"ש הרשב"א דלשון חרופתי פירושו מיועדת כמ"ש הר"ן ז"ל וכיון שכן ק"ל עמ"ש רש"י בפ' משפטים ד"ה ואם לבנו יעדנה וז"ל מלמד שאף בנו קם תחתיו ליעדה ואומר לה הרי את מיועדת לי בכסף שקבל אביך ורבינו בפ"ד מה' עבדים כתב כיצד מצות יעוד אומר לה הרי את מקודשת הרי את מאורסת הרי את לאנתו עכ"ל והיא ברייתא שנוייא לקמן די"ט ע"ב.
ובהיותי בענין זה כתבתי פתקא א' לעמיתינו בתורה החכם השלם והכולל כמ' אליקים גאטינייו בלשון זה יעיין כת"ר במ"ש רש"י בפ' משפטים בפסוק ואם לבנו יעדנה וז"ל מלמד שאף בנו קם תחתיו ליעדה ואינו צריך לקדשה קדושין אחרים אלא אומר לה הרי את מיועדת בכסף שקבל אביך ע"כ דק"ל דבפ"ק דקידושין ד"ה ע"א מספקא לן גבי קדושין באומר מיועדת לי מהו ולא איפשיטא וא"כ קשה איך פשיטא ליה לרש"י ז"ל באומר לה הרי את מיועדת לי ורבינו בפ"ד מה' עבדים כתב כיצד מצות יעוד אומר לה הרי את מקודשת הרי את מאורסת הרי את לי לאשה ואלו את מיועדת לא קאמר והכי איתא בברייתא בפ"ק די"ט ע"ב והר"ן בפ"ק דקידושין גבי בעייא זו דהרי את מיועדת לי כתב כלשון הזה ויעוד הכתוב באמה העבריה לשון מושאל הוא בודאי ולא לשון מיוחד באישות כדכתיב הילכו ב' יחדיו בלתי אם נועדו ע"כ ואין לומר דס"ל לרש"י דלשון זה מהני גבי אמה העבריה דוקא ובגמ' לא מספקא לן אלא גבי נשים דעלמא ומאמה העבריה לא ילפינן דא"כ קשה היכי הוה בעי למפשט לשון חרופתי מהא דתנייא האומר חרופתי מקודשת שנאמר והיא שפחה נחרפת לאיש כו' והשתא מאי פשיטותא איכא מהאי קרא שלא נאמר אלא גבי שפחה חרופה לנשי דעלמא ועכ"ל דכל שנאמר גבי יחוד ואישות אפי' שנאמר גבי שפחה ילפינן מינה וא"כ ה"נ נאמר ללשון זה דמיועדת לי ועיין בחי' הרשב"א שם באותה סוגייא שדקדק מפי' רש"י דס"ל לפום קושטא דמילתא דהאומר חרופתי מקודשת וכסברת הרמב"ם בפ"ג מה' אישות יע"ש ומיהו ק"ק אמאי לא פשיט תלמודא בעיין דהאומר מיועדת לי דלא מהני מאותה ברייתא דמייתי לקמן בדי"ט ע"ב דקתני כיצד מצות יעוד הרי את מקודש' הרי את מאורסת ואילו הרי את מיועדת לא קאמר וכעת צ"ע.
ועיין עוד בלשון הר"ן שם שכתב על מה שפסק רבינו דהאומר הרי את חרופתי מקודשת וז"ל וראיתי שהק' היאך אפשר דטפי עדיף לשון חרופה שפירושו מיועדת משום דאיתיה בחציה בת חורין יותר מאמה העבריה דשייכי בה קידושין גמורים וכתיב בה לשון יעוד וא"ה מספ"ל מיועדת לי מהו כו' והא ל"ק לי מידי דלשון יעוד דכתיב באמה העבריה כו' אבל ל' חרופתי גבי אישו' דחצי' שפח' וחצי' בת חורין אפש' שהוא מיוחד בו עכ"ל ודוק וע"פ דבריו הללו אפש' ליישב בדוחק דס"ל לרש"י דבתר דמייתי תלמודא ברייתא דהאומר חרופתי מקודשת למפשט בעיין דהאומר חרופתי כו' ה"ן איפשיטא דמיועדת לי נמי מכל דכן דהא חרופתי הוי פי' מיועדת כמ"ש הר"ן וכיון דבאומר חרופתי מקודשת כ"ש מיועדת לי וכיון דלשיטת רש"י באומר חרופתי לפום קושטא דמילתא אפשיטא בעיין ולשיטת רבינו ה"נ גבי מיועדת לי נמי איפשיטא בעיין כנלע"ד.
ועל זה שלח אלי פתקא אחת החכם השלם הנז' וז"ל על מאי דבדיק לן כת"ר במאי דכתב רש"י קושייא מעיקרא ליכא דהרי כתב רש"י בגמ' בלשון הבעייא וז"ל מיועדת לי לשון אשר לא יעדה שהוא לשון קידושין באמה העבריה וכ"כ הר"ן נמצא דכל הספק הוא בשאר קידושין ולא באמה העברי' דהתם ודאי כך הוא לשון הכתוב עכ"ל וכה היתה תשובתי אליו חזיתיה לדעתיה דמשפט פשיטא ליה טובא בכוונת רש"י והר"ן ז"ל דבעו מימר דלשון מיועדת הוא לשון קידושין באמה העבריה והיא מתקדשת בהאי לישנא ולבבי לא כן יחשוב דא"כ מאי טעמא ספוקי מספ"ל להש"ס בשאר נשים טפי מאמה העברי' דכיון דאשכחן באמה העבריה שהיא מתקדשת מהיכא תיתי לבא לידי ספק בשאר נשים וכי תימא דשאני אמה העבריה שהיא מתקדשת בכסף מכירתה א"כ נימא דדוקא בלשון מיועדת היא מתקדשת ולא בלשון אחר ואלו בבריית' לקמן די"ט וכתבה רבינו בפ"ד מה' עבדים קתני כיצד מצות יעוד הרי את מקודשת הרי את מאורסת וכיון דבשאר לשונות מתקדשת כשאר נשים א"כ היא כשאר נשים וכיון דגלי לן קרא דבלשון יעוד היא מתקדשת א"כ נימא נמי שגם בשאר נשים נמי דינא הכי ועוד דא"כ היכי פשי' תלמודא לשון חרופתי מקרא דוהיא שפחה נחרפת לאיש לימא דבחציה שפחה שייך לשון זה ולא בשאר נשים וכבר הר"ן הוקשה לו כן לפום מאי דמשמע ליה לרש"י ורבינו לפום קושטא דהאומר חרופתי מקודשת דמאי שנא לשון מיועד' לי ותריץ יתיב דשאני לשון יעוד שהוא לשון מושאל ולא ל' מיוחד באישו' יע"ש וכוונתו ז"ל לע"ד דהכתוב כיון דלא מיירי בלשון המקדש לא קפיד למינקט לשון מושאל אבל במקדש עצמו צריך לקדש בלשון ברור ולא בלשון יעוד דמשמע נמי לשון כדכתיב הילכו ב' ולהכי קמספ"ל לתלמו' בלשון מיועדת לי טפי מלשון חרופתי והעד ע"ז שבברית' לקמן די"ט ורבינו בפ"ד מהל' עבדים לא נקטו בקדושי אמה העבריה לשון מיועדת לי וזה ברור אצלי והדרא קו' ע"ד רש"י שבפי' התורה לדוכתא דמילתא דפשיטא ליה ספוקי מספ"ל להש"ס.
ואולם את זה אחוה לך מה שראיתי בס' הילקוט בפ' משפטים נוסח הברייתא דלקמן בדף י"ט כיצד מצות יעוד הרי את מיועדת לי הרי את מקוד' כו' וכן מצאתי בדברי הרי"ף בפ"ק דקידושין ד"ה ע"ב הביא ברייתא זו אגב גררא וגריס בה בהדייא הכי יע"ש ולפ"ז צריכין אנו לומר דהכא לא מספק"ל אלא בשאר נשי' ולא באמה העבריה ומאי דקשיא לן אמאי לא פשיט מינה תלמודא לשאר נשי' י"ל דכיון דהכתוב נקט באמה העבריה לשון יעוד במקום לשון קידושין מעתה תו ליכא לאסתפוקי שמא לשון יעוד קאמר משא"כ בשאר נשים ומעיקר קרא לא מצי למפשט מידי דהכתוב לשון מושאל נקט אלא דבתר דנקט קרא לשון מושאל מינה דמצי לקדש בהאי לישנא באמה העבריה דוקא ולא בשאר נשים.

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה