אור ברסלב

שורשי הים על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק מאיו

פרק ג · הלכה ד

הלכה ג

וצריך שיכתוב לשם האשה כו' כתבו שלא לשמה כו' אינה מקודשת כו'. הכי איתא בגמ' בפ"ק דקדושין ד"ט ע"א אתמר כתבו לשמה ושלא מדעתה רב פפא ורב שרבייא אמרי אינה כו' הנה רבינו ז"ל כאן פסק כרב פפא ורב שרבייא דאינה מקודשת ולפ"ז מתני' דאין כותבין שטרי ארוסין ונשואין אתייא כפשטה בשטרי אירוסין ממש כדקאמרינן בשמעתין אבל הוא ז"ל בפכ"ד מה' מלוה ולוה הביא למתני' דאין כותבין שטרי אירוסין ונשואין בנראה שהוא מפרש לה בשטרי פסיקתא וכ"כ ה"ה שם יע"ש וכבר עמד ע"ז הל"מ ואין זו קושייא כ"כ דאע"פ שהוא פוסק כרב פפא ורב שרבייא מפרש לההיא מתני' בשטרי פסיקתא כיון דרבא ורבינא מפרשי לה הכי ולענין דינא במקדש שלא מדעתה פסק כרב פפא ורב שרבייא דמסתבר טעמייהו ורב אשי קאי כוותייהו בפ' הנושא ואינהו לא פלוג בעיקר דינא בשטרי פסיקתא ארבא ורבינא אך מה שקשה טובא לדעת רבינו ז"ל הוא מה שהוקשה לו עוד להרב לח"מ דמאחר דרבינו פסק בפ"ו מה' זכיה ומתנה די"ז דדברים הללו לא ניתנו ליכתב ובפ' הנוש' דק"ב אמרי' דמאן דאית ליה הכי מוקי הך מתני' דשטרי ארוסין בשטרי אירוסין ממש ולא בשטרי פסיקתא דאי בשטרי פסיקתא הא לא ניתנו ליכתב ומאי אין כותבין אלא מדעתן דקתני אלא ע"כ בשטרי אירוסין ממש קאמר כדאיתא התם א"כ איך מפרש לה רבינו בשטרי פסיקתא, והלח"מ תירץ דלפי המסקנא דתירצו לברייתא אחרת דמייתי התם תלמודא הכא במאי עסקינן בשקנו מידו הך מתני' דאין כותבין שטרי ארוסין נמי מצינן לתרוצי בהכי בשקנו מידו ומיירי בשטרי פסיקתא בשקנו מידו ואע"ג דבקנו מידו לא בעינן דעת דסתם קנין לכתיבה עומד הכא בשטרי פסיקתא לא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד אלא בעי' דעת שניהם עכ"ל יעש"ב והרואה יראה שאין בזה כדי שביעה דמה טעם לחלק בין שטרי פסיקתא וקנו מידו לשאר שטרי קנין כיון דסתם קנין לכתיבה עומד מה לי שטרי פסיקתא מה לי שאר שטרי קנין.
ואולם אפשר ליישב באופן אחר דלפי מה שנראה מדברי רבינו בפ"ו מה' זכיה שהוא מפרש מאי דבעי רבינא דברים הללו ניתנו ליכתב או לא ניתנו ליכתב שהכונה אי מהני בהו כתיבה לגבות ממשעבדי או לא מהני בהו כתיבה דאפילו נכתבו אינו טורף ממשעבדי שלא עלה על דעתם להשתעבד באמירה שלהם אלא אצל ב"ח אבל לא אצל משועבדין כמ"ש שם ה"ה ולפ"ז כי פריך ליה רבינא ור"א דאמר לא ניתנו ליכתב ולא מהני בהו כתיבה ממתני' דאין כותבין שטרי ארוסין אלא מדעת שניהם הכי פריך דאם איתא דאפילו יכתוב לא מהני בהו כתיבה לטרוף ממשעבדי למה לי דעת שניהם דדעת שניה' מאי מהני וע"ז תריץ יתיב שפיר ר"א דמתני' בשטרי אירוסין וכרב פפא ורב שרבייא ועל זה הוקשה לו לרבינו קושיית התוספו' שם דכיון דרבינא ס"ל דשטרי ארוסין לא בעינן דעתא וע"כ לאוקמא להך מתני' בשטרי פסיקתא א"כ מאי קמבעיא ליה אי דברי' הללו ניתנו ליכתב או לא תפשוט ליה מהך מתני' דמהני בהו כתיבה לטרוף ממשעבדי מדבעינן דעת שניהם וליישב זה משמע ליה לרבינו דאע"ג דמתני' איירי בשטרי פסיקת' אכתי ספוקי מספ"ל לרבינא בפירושא דמתני' דאין כותבין אלא מדעת שניהם דילמא אף על גב דלא ניתנו ליכתב ולא מהני בהו כתיבה לטרוף ממשעבדי מיהו הבא לכתוב דברים הללו לראיה בעלמא ולטרוף מבני חרי מיהא לא יכתוב אלא מדעת שניהם כלומר עד שידע מפי שניהם שנתרצו בדבר וגמרו אפסיקא דומייא למאי דקתני לעיל מיניה כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה עמו דהכונה אע"פ שאינו יודע מפי המלוה שאם הלוהו אם לא וכותבין שטר למוכר אע"פ שאין הלוקח יודע ועלה קתני דשטר אירוסין אין כותבין לראיה ביד אחד מהם אלא מדעת שניהם דאע"ג דאין בשטר זה דין שטר ויכול לטעון להד"מ שהרי אין כאן כתיבת ידו מיהו כל שנכתב בשם העדים פ' פסק כך עם פ' אהני עדותן מיהא לגבות מב"ח ולכך אין כותבין אלא מידיעת שניהם וכעין זה כתבו התוס' שם בד"ה ניתנו ליכתב יע"ש ומאי דפריך ליה רבינא לר"א דאמר לא ניתנו ליכתב ממתני' דאין כותבין אלא מדעת שניהם הכונה דכיון דמתני' אפשר לפרשה לענין גביה ממשעבדי ולהכי אין כותבין אלא מדעת שניהם אמאי מפשט פשיטא לך לו' דלא ניתנו ליכתב דלא מהני ליה כתיבה וכ"כ בשיטת הראשונים ז"ל יע"ש ודחי ליה ר"א דמתני' בשטרי אירוסין ולהכי מפשט פשיטא לי בשטרי פסיקתא דלא מהני בהו כתיבה ומ"מ שמעינן לרבינא דלא מצי לאוקמא בשטרי אירוסין ממש דהא איהו ס"ל דאפי' שלא מדעתה מקוד' דמתני' בשטרי פסיקתא איירי וכיון דקי"ל כר"א דמפשט פשיטא ליה דדברים הללו לא ניתנו ליכתב ע"כ לפרש מתני' לרבינא בשטרי פסיקתא וכפירושא דאמרן דאין כותבין שטרי פסיקתא לראיה ולגבות מבני חרי אלא מידיעת שניהם שגמרו ביניהם הפסיקא כדבר האמור והן הן דברי רבינו בפכ"ד מה' מלוה ולוה.
א"נ אפשר לומר דרבינו משמע ליה דכי אקשי ליה רבינא לר"א ממתני' דאין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם היינו משום דפשטא משמע דאפי' לא אמר לו המתחייב לכתוב כל שהוא בידיעת שניהם ששניהם נתרצו בדבר דידעו גמר הפסיקא אבל לא ידעו בכתיבה דומיא דהנך דלעיל מיניה כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה וכותבין שטר למוכר אעפ"י שאין לוקח עמו ולהכי אקשי ליה רבינא לר"א דאם איתא דדברים הללו לא ניתנו ליכתב כלומר דאפי' נכתבו לא טריף ממשעבדי מפני שאין דעת שניהם להשתעבד באמירה אלא אצל בני חורין אבל לא אצל משועבדין דעת שניהם ל"ל כיון דליכא תועלת לגבות ממשעבדי בידיעה.
ואולם רבינא גופיה אע"ג דאיהו מוקי להך מתני' בשטרי פסיקתא כמ"ש התוס' ז"ל ניחא ליה מתני' דבעי דעת שניהם דאיהו לא מספקא ליה אי ניתנו ליכתב או לא כלו' אי אהני כתיבה לגבו' ממשעבדי אלא כשנכתב שלא בלשון חיוב ומדעת המתחייב אלא באמירה בעלמא פ' אמר כך ופ' אמר כך והיינו טעמא כמ"ש ה"ה ז"ל שלא עלה על דעתם באמירה לבד אצל משועבדים הילכך אפי' נכתב בספר אמירה זו אינו טורף אבל כשנכתב בלשון חיוב בצווי המתחייב שחייב עצמו טורף ממשעבדי שהרי אין כאן אמירה לבד כי אם חיוב בשטר וכ"כ הרמב"ן בס' המלחמות בפירקין על פי' זה וז"ל שהטעם שכיון שלא קבלו עליהם בחיוב ולא פירש חייב אני לך מנה לבני לענין המשועבדים לא קנו אלא א"כ פי' חייב אני לך מנה בשטר יע"ש וכמ"ש כל זה הרב נתיבות משפט דצ"ה ע"ב.
אשר ע"פ זה מ"ש רבינו בפכ"ג מה' אישות וז"ל מהו אלו שפסקו לזון אותם אם קנו מידו או שחייב עצמו בשטר הרי זה כבעל חוב וטורפת עכ"ל, יע"ש ועיין להב"ח בא"ה סי' נ"א הרי דמשמע ליה לרבינו דחיוב בשטר מהני אע"ג דלא קנו מידו אע"ג דהוא ז"ל כתב בפ"י מה' זכיה דדברים אלו אינן כשטר לטרוף בהם כלומר דלא מהני בהו כתיבה לטרוף ממשעבדי אלא ודאי דיש חילוק בין כתיבה בלשון חייוב ומדעת המתחייב לכתיבת הדברים בלבד פ' אמר כך לפ' מעתה מתני' דאין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם מצינן לפרושה שפיר בכה"ג דאין כותבין שטרי פסיקתא בלשון חייוב אלא מדעת שניהם דכשהוא מדעת שניהם שגילו דעתם בפי' שרצונם להתחייב בשטר כותבין בלשון חייוב בשטר ואז גובה ממשעבדי ורבינא דחיק ומפרש מתניתין בהכי אע"ג דלא הוי דומיא דהנך דלעיל כמ"ש התוס' אלא דרב אשי דמפשט פשיטא ליה טובא דלא ניתנו ליכתב אקשי ליה מהאי מתני' דפשטא אזלא כהנך דלעיל ודחי ליה דהאי מתני' מיתנייא לענין שטרי אירוסין ממש דלא שייכא כלל בהנך דלעיל והילכך לענין הלכה דקי"ל כר"א דדברים הללו לא ניתנו ליכתב מפרשינן למתניתין בשטרי אירוסין ושטרי פסיקתא וכדמפרש לה רבינא לענין שאין כותבין אותם הדברים בלשון חייוב שנתחייבו בשטר עד שיהיה מדעתם ומרצונם להתחייב בשטר ואז גובה ממשעבדי כלע"ד ועיין בב"הת שער ס"א ח"א ובספר גד"ת שם דף של"ז ע"ג במה שתמה שם עמ"ש התוס' דתלמודא משמע ליה דאין כותבין אלא מדעת שניהם היינו בידיעת שניהם דומיא דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין המלוה עמו ותמה על דבריהם דעל דדייקי מרישא לדייקו מסיפא דקתני אין כותבין למלוה עד שיהא לוה עמו יע"ש וע"פ האמור ניחא דרבינו גופיה הכי מפרש למתני' אלא דלר"א הוא דפריך דמפשט פשיטא ליה מילתא דלא ניתנו ליכתב דכיון דמתני אפשר לפרושה דדומיא דהנך דלעיל הוא דקתני ולא דומיא דסיפא אמאי פשיטא לך מילתא לומר דלא ניתנו ליכתב ודוק.

תוכן העניינים

שורשי הים על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה