שורשי הים על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יצחק מאיו
פרק ג · הלכה ב
שורש קדושי ספק הכסף נתנה היא ואמרה לו הריני מקודשת וכו'. ברייתא במס' קדוש' ד"ה ע"ב ת"ר כיצד בכסף וכו' סוגייא זו מבוארת כל הצורך בדברי הרב ע"י ומהא דמשני הכא תלמודא דנתן הוא ואמרה היא נעשה וכו' יש לתמוה עמ"ש הרב גופי הלכות בכלל תכ"ג ע"ש שיטת הראשונים דלא אמרי' נעשה כל היכא דתני סיפא בלשון אבל יע"ש, ושיטה זו הביאה הר"ב בשיטה מקובצת לבבא מציעא ד"ל ע"א יע"ש ועיין בהר"ן ז"ל ר"פ בני העיר דיש ראיה לזה ודוק והוא תימה שהרי הכא בשמעתי' משני תלמודא נעשה אע"ג דתני סיפא בלשון אבל, ואולי אפשר דמשמע להו דמה"ט משני שינוייא אחרינא, ועוד אפשר לומר דהכא נמי תני סיפא בלשון אבל כי היכי דלא נימא נעשה אכל מאי דדייקינן ברישא שהרי על מה שדקדקו בתוס' דאמאי לא דייק תלמודא דייוקא דרישא ודייוקא דסיפא בחלוקה דנתנה היא ואמר הוא, תירץ הר"ן דהא לא קשייא משום דהא והא איתא וכאן באדם חשוב וכאן בשאינו חשוב והשתא אי לא תני סיפא בלשון אבל כי מפרשינן לסיפא בנעשה לכל מאי דדייקינן ברישא בין נתן הוא ואמרה היא ובין בנתנה היא ואמר הוא מפרשינן לה וא"כ עכ"ל דגם חלוקה דנתנה היא ואמר הוא לעולם אינה מקודשת ואפי' באדם חשוב דומייא דחלוקה דסיפא דנתנה היא ואמר הוא דמפרשינן לה בנעשה והא ודאי ליתא דבנתנה היא ואמר הוא באדם חשוב מקודשת להכי תני סיפא בלשון אבל כי היכי דלא נפרש לה בנעשה אכל מאי דדייקינן ברישא כיון דלשון אבל הוצרך למתני' לחלק ושלח לפרש לה בנעשה לכל מאי דדייקינן ברישא אע"ג דבחדא מן החלוקות דדייקינן מריש' מפרשינן לסיפא בנעשה אין קפידה ודוק.
ועל מאי דמסקינן בשמעתין דנתן הוא ואמר' היא ספיקא הוי כתב הר"ן ז"ל וז"ל לפיכך אני מסתפק בכל ספק קדושין דאמרינן ספיקא הוי אי חומרא זו דבעייא גט הוא דוקא מדרבנן או דילמא אפילו דאורייתא והרי"ף ז"ל לקמן גבי בעייא דכלב רץ אחריה דסלקא בתיקו כתב וז"ל וכיון דספיקא דאורייתא היא אזלינן לחומרא וצ"ע עכ"ל, ועיין למוהרי"ט ז"ל בח"א סימן קל"ח דקפ"ה ע"א וע"ב שהאריך בדברי הר"ן ז"ל הללו, ועיין להרפ"ח בי"ד סימן ק"י בכללי הס"ס שכתב דלהכי קא מספק"ל להר"ן ז"ל אע"ג דקי"ל דמדאוריית' מוקמינן לה אחזקא דמעיקרא משום דמשמע ליה דספקא דדינא חשיב כחסרון דידיעה ועיין להרב יבין שמועה כלל קפ"ו שכתב להפך דס' דדין קיל מספק דמציאות וצ"ע ועיין דברי אמת בתשו' די"ז ע"ג ועל מה שהוקשה לו להר"ן מדברי הרי"ף דלקמן תמה עליו הרפ"ח איך יצאו דברים אלו מפיו דכונת הרי"ף מבוארת דמשום דהוי ס' במידי דאורייתא קאמר דאזלינן לחומרא ולעולם דאינו אלא דרבנן מאי דאזלינן לחומרא יע"ש גם הרב עצמות יוסף כתב שדברי הר"ן בזה מגומגמים ואין ספק שהוא ז"ל לא הגדיל מדורת קושיתו כהרפ"ח משום שי"ל דהר"ן ז"ל דקדק מדברי הרי"ף מדלא קאמר והו"ל ספק במידי דאורייתא וכתב והו"ל ספק דאורייתא דכונתו לומר דאף מדאוריית' נמי אזלינן לחומרא ועיין להרב בני חיי שם בי"ד סי' ק"י דע"ג ע"ד יע"ש.
ומהרימ"ט בחי' על הרי"ף כתב דטעמו של הרי"ף ז"ל דס"ל דמדאורייתא נמי אזלינן לחומרא ולא מוקמינן לה אחזקה דמעיקרא משום דחזקה דפנויה הא איתרע לה במה שפשטה ידה וקבלה קדושין והביא ראיה ממ"ש התוס' בפרק האשה שנתארמלה דכ"ג ע"א ד"ה תרווייהו שכתבו דמש"ה לא אזלינן בתר חזקה דפנויה כשעד א' אומר קרוב לו ועד א' אומר קרוב לה משום דחזקה זו הא איתרעא לה משעה שזרק לה קדושין וכתב שכיונו לומר דמה"ט לא תינשא לכתחי' אפי' מדאורייתא ומיהו בדיעבד אם נשאת לא תצא כיון דלית לה חזקה דאיסורא דלאוסרה על מי שנשאת צריך כח עכת"ד ז"ל ועיין בדברי הר"ן לקמן בפרקין גבי ההוא גברא דקידש באבנא דכוחלא שכתב בהדיא כדברי מהרימ"ט הללו ואין ספק דמ"ש דמדאורייתא נמי אינה נשאת לכתחילה אינו אלא לשיטת האומרים ספקא דאורייתא לחומרא דאורייתא היא וזה ברור ומיהו איכא למידק לפי דבריו בספק גרושין דע"א אומר קרוב לו וע"א אומר קרוב לה דמשעה שזרק לה גיטה הא איתרע לה לחזקת א"א אמאי תני סיפא שאם נשאת תצא ומאי שנא מספק קדושין ואפשר דמדרבנן הוא דאמרינן שאם נשאת תצא בספק גרושין דלא אמרינן דאתרעא לה לחזקת אשת איש משעה שזרק לה גיטה דלחומרא דוקא הוא דאמרינן הכי ולא לקולא וכן ראיתי להרב גופיה בתשו' ח"א סי' נ"א שישב כן למה שהקשה עליו מחכמי דורו מההיא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דמוקמינן גברא בחזקת טמא אע"ג שכבר טבל לפנינו והורעה לחזקת טומאה יע"ש אבל אנכי לא ידעתי למה לא הוקשה להחכם המשיג ע"ד מהא דספק קדושין והביא ממרחק לחמו ועיין עוד להרב ז"ל באותה תשו' שכתב דע"כ לא אמרינן דכל שפשטה ידה וקבלה קדושין דאתרעא לה לחזקת פנויה אלא בשראינו שפשטה ידה וקבלה קדושין קודם שבאו העדים שאמרו קרוב לו וקרוב לה אבל אם לא ידענו ולא שמענו אלא מפי עדים אז לא אמרינן הכי כיון דע"פ העדים אנו חיים והאומר שנתקדשה אומ' קרוב לה והאומר שלא נתקדשה אומר קרוב לו יע"ש ומיהו אין ליישב בהכי הא דתני סיפא גבי גרושין שאם נשאת לא תצא דמיירי בכה"ג שלא ראינו ולא שמענו מהגרושין אלא ע"פ העדים עצמן דלפ"ז לא אתרע לה לחזקה דמעיקרא דא"כ גבי קדושין אמאי לא תנשא לכתחלה כיון דאית לה חזקה דפנויה וברור.
ואולם זו היא שקשה טובא לדבריו דבפ"ד אחין עלה דמתני' איזהו ספק קדושין זרק לה קדושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו שקיל וטרי תלמודא התם למיהב טעמא אמאי לא קתני הכי בספק גרושין ובין לפום מאי דס"ד למימר מעיקרא ובין למאי דמסיק לבסוף משמע דלא ס"ל לתלמודא האי כללא דכייל לן הרב ז"ל דכל שפשטה ידה וקבלה קדושיה וגרושיה הורעא לחזקתה דמעיקרא מן התורה והוא דמעיקרא קאמר תלמוד' דה"ט דלא קתני הכי גבי ספק גרושין משום דבספק גרושין כה"ג דספק קרוב לו וספק קרוב לה לא שייך למיתני חולצת ולא מתייבמת משום דאף חליצה נמי לא בעיא שאם אתה אומר חולצת מתייבמת וביבום אסירא כיון דאשה זו עד השתא בחזקת היתר לשוק עומדת ובחזקת איסור ליבם, והשתא לפי דברי הרב ז"ל דמשעה שזרק לה גרושי' אתרעה לה לחזקה דמעיקרא השתא נמי אם תתייבם אין בכך כלום דהא חזקה זו דהוה לה מעיקרא דהיתר לשוק ואיסור ליבם הא אתרעה לה משעה שזרק לה גרושיה והשתא לית לה לחזקה דמעיקרא דהתר לשוק במה שפשטה ידה א"כ איך מתירין אותה לשוק בלא חליצה משום גזרה שאם אתה אומר חולצת מתייבמת דכיון דמהשתא אתרעה לחזקה דמעיקרא אשה זו קיימא בספק וכיון דספקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא הו"ל למימר שתחלוץ מן התורה גם במסקנא אסיקנא התם דתרי ותרי ספקא דרבנן היא דמדאורייתא אזלינן בתר חזקה בין באיסורא כגון אשת איש דתרי אמרי קרוב לה זרק לה גיטה ותרי אמרי קרוב לו דמדאוריית' אזלינן בחר חזקת א"א דמעיקרא וכן להיתרא כגון בתרי ותרי בספק קדושין יע"ש וזה הפך מה שכתב הוא ז"ל דכל דאתרעה לה לחזקה דמעיקרא במה שפשטה ידה לקבל גרושיה וקדושיה הותרעה לחזקתה דמעיקרא מן התורה.
וכבר ראיתי בספר קרית מלך רב בפ"ג מה' אישות סוף ד"ב דל"ז ע"ד עמד בזה ובסוף דבריו כתב וז"ל שוב ראיתי שנראה דמהרי"ט כבר הרגיש מכל הנז' בחי' שם ותירוצו צריך ישוב ונראה דכונתו לומר דכל שקודם שנולד לנו הספק כבר אתרע חזקה דהיינו שידענו שנתקדשה סתם ולא ידענו מהספק כי אם אח"ך אז לא אזלינן בתר חזקה עכ"ל והרואה למהרימ"ט בחי' יראה שדברים אלו לכאורה הם דברי נבואה ולא עלה על דעת מהרי"ט ז"ל שמץ דבר ממ"ש הוא ז"ל בזה ואולם אף כי באו דברי מהרי"ט סתומים וחתומים דבר ה' בפיהו אמת ואני אפרש כי הרב כבר הביא דבריו הללו בתשו' ח"א סי' מ"א ושם בסימן נ"א שכתב וז"ל ואם באת לדחות את דברי היה לך לדחות באוקמתא שבפרק הזורק דאוקמוה למתני' בתרי ותרי ולכך לא אזלינן בתר חזקה אע"ג שהיא חזקה אלימתא ולכך חולצת ולא מתייבמת ושוב כתב ומ"מ דברי התוס' שבפרק הזורק אינן הפך מ"ש בפ"ב דכתובות דשניהם אמת דאף אם לא היו הגרושין לפנינו אלא ע"פ שתי כיתי עדים הללו אנו דנין ודאי לא אתרעה חזקתה דהוי כמו קול ושוברו עמו שאלו המחזיקים אותה במגורשת הם מכחישין זה את זה וכמאן דליתניהו דמי ואוקי אתתא אחזקתה.
ומ"מ כתבו התוס' דבתרי ותרי מדרבנן אין להעמידה אחזקתה דהכי הוא קושטא דמלתא כדמסקינן בפ"ד אחין וכשהיו הגרושין והקדושין לפנינו אפי' בחד וחד לא אמרינן אוקמא אחזקתה להתירה לכתחילה עכת"ד מהרימ"ט יע"ש וכונתו מבוארת שהרב ז"ל הוקשה לו לכאורה לדבריו שכתב בסימן מ"א דטעמא דמתני' שזרק לה הקדושין או הגרושין דאיכא ספקא דחד אמר קרוב לו וחד אמר קרוב לה דחולצת ולא מתייבמת ולא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא היינו משום דחזק' דמעיקרא הורעה משעה שידענו שפשטה ידה לקבל קדושיה וגרושיה והביא ראיה לדבריו דכל כה"ג לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא ממ"ש התוס' בכתובות פרק הכותב דלפי זה אין מקום לקושיתם שהק' בפרק הזורק דע"ח ע"ב ד"ה והא שכתבנו וז"ל וא"ת ונימא אוקי תרי בהדי תרי ואוקי איתתא בחזקת א"א ותירצו וי"ל כיון דמספ"ל בתרי ותרי מדרבנן נתנו לה דין מגורשת ואינה מגורשת עכ"ל והשתא לפי דבריהם שבפרק הכותב לא הוו צריכי לזה דבלא"ה ניחא משום דחזקה דמעיקרא הורעה לה משעה שזרק לה גרושיה וע"כ הוצר' הרב ז"ל לומר דקושטא דמילתא קמשנו דאפילו איכא חזקה אלימתא כגון שלא ראינו הגרושין והקדושין לפנינו מ"מ כיון דתרי ותרי ס' דרבנן עשאוה ספק מגורשת זה נראה ברור בכונת דברי הרב מהרימ"ט ז"ל והרואה יראה שט"ס נפל בדבריו במ"ש ומ"מ דברי התוס' שבפ' המגרש וצ"ל שבפ' הזורק והן הן הדברים שכתבנו ועיין בס' מוצל מאש שבס"ס רב יוסף סימן מ"א.
ואיך שיהיה הנה מבואר יוצא מדבריו הללו דע"כ ל"א דכל שפשטה ידה וקבלה גרושיה וקדושי' דאתרע לה לחזקה דמעיקרא אלא בשראינו כן קודם קבלת העדות אבל אם ע"פי העדים אנו חיים לית לן בה והשתא אותה סוגיא שבפ"ד אחין דמוכחינן דאזלינן בתר חזקה דמעיקרא מיירי בהכי שלא ראינו ולא שמענו אלא מפי העדים המכחישין זא"ז ומ"מ אנכי לא ידעתי אמאי זה דחה הרב דבריו שכתב בסימן מ"א דטעמא דמתני' היינו משום דאתרע לה לחזקה דמעיקרא כמ"ש התוס' בפרק הכותב מתוך מאי דאסיקו התם בפ"ד אחין דתרי ותרי חזקה דרבנן כי אלו לפום מאי דס"ד דתלמודא דהתם ניחא וכבר כתבנו כי לפום מאי דס"ד דתלמו' אין מקום לפרש מתני' בכה"ג דא"כ יכולה היא לחלוץ ואדרבא אם לא תחלוץ איכא איסורא מדאורייתא והוא תימא בעיני וכעת צ"י.
ודע שמהרימ"ט בתשו' ח"א סימן קל"ח דקפ"ז ע"ג הקשה בהוכחה זו שהכריח הר"ן דמ"ש מכל תיקו דממונא דאזלינן ביה בתר חזקה דמעיקרא ותמה עליו דמה הוכחה היא זו דחזקה דממונא ודאי דעדיפא טובא מחזקה דפנויה שהרי חזקה דממונא עדיפא מחזקת הגוף דעדיפא מחזקת דפנויה ואם חזקת ממון עדיף מחזקת הגוף כ"ש מחזקת פנויה דגריע לגבי חזקת הגוף שהרי בפרק מי שמת תנן לא כתב לה ש"מ הוא אומר ש"מ היה והם אומרים בריא היה רמ"א אם בריא הוא עליו להביא ראיה שהיה ש"מ וחכמי' אומרי' המע"ה אלמא רבנן לא חיישי לחזקת הגוף דברי הוה במקום חזקת ממון ובס"פ המדיר בשמעתתא דכלה אמרינן לא תימא ר"י לא אזיל בתר חזקה דגופה כלל אלא כי לא אזיל ר"י בתר חזקה דגופה היכא דאיכא חזקת הגוף כו' וחזקת דגופה עדיפא מחזקה דפנויה כדמוכח התם גבי מומין כדכתבו התוס' שם דמהני חזקת הגוף אעפ"י שיש חזקה אחרת כנגדה דהיינו העמידנה בחזקת פנויה א"כ היכי מדמי הר"ן חזקת פנויה לחזקת ממון דעדיפא טובא וכתב וז"ל ונראה שעיקר ראית הר"ן היינו ממ"ש שהסכימו כל גדולי האחרונים שאפי' תקפו תובע מוציאין אותם והיינו משום דמוקמינן ממונא בחזקת מרא קמא ומפקינן לו מיד התוקף והיינו דומיא דחזקה קמייתא דפנויה אבל חזקת ממון דעדיף מחזקת הגוף היינו הוצאת ממון מיד בעליו הראשונים עכ"ל.
ואנכי לא ידעתי מה יענה הרב ביום שידובר בו ההיא דפ"ד אחין דל"א ע"א דקא' תלמודא דשתי כיתי עדים דחד אמר קרוב לו היו הקדושין וחד אמר קרוב לה מדאורייתא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא דפנויה וקאמר מידי דהוי אנכסי דבר שטייא דבר שטייא זבין נכסי ואתו תרי ואמרי כשהוא חלים זבין ואתו בי תרי ואמרי כשהוא שוטה זבין ואמר רב אשי אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת דבר שטייא יע"ש הרי דקמדמי תלמודא חזקה דפנויה לחזקה דממונא ואין לומר דה"נ מוקמינן ממונא בחזקת בר שטיא ומפקינן לה מיד המוחזק שהרי התוס' בפרק האשה שנתארמלה ד"ך ע"א ד"ה ואוקי ממונא כו' כתבו דדוקא בקרקע הוא דאמרינן הכי דכל היכא דאיתיה בחזקת מאריה קמא איתיה אבל במטלטלין אמרינן דהוו בחזקת המוחזק יע"ש הרי דמדמי חזקה דפנויה לחזקת ממון אעפ"י שממון זה לא אתינן לאפוקי מיד המוחזק כי היכי דנימא דדמיין אהדדי על הדרך שכתב הוא ז"ל בדברי הר"ן ז"ל וכעת צ"ע.