אור ברסלב
שופריה דיעקב חלק א חלק יורה דעה › הלכות טרפות

שופריה דיעקב חלק א· הרב יעקב בירדוגו

חלק יורה דעה · הלכות טרפות

חלק יורה דעה

סימן א

שאלה מע"ת תאפילאלת יע"א

שאלת ע"ע בועה שנמצאת בלב ועור הבועה מלמעלה ומלמטה יפה אלא שהבשר שתחתיה מלמטה לצד החלל רקוב:

תשובה נראה דהבהמה מותרת. ל"מ לדידן דקי"ל בריאה שיש בה בועות גדולות אפילו מלאות מים עכורים וסרוחים דאין נזקקין לה כלל לראות אם קרקע שלהם שלם או רקוב וכדעת המכשירין שהביא מור"ם ר"ס ל"ז דפשיטא דכ"ש בשאר איברים שלא נזכר בהם דין סיח' ולא בועה דאין נזקקין להם. וכל שכן אם נזקקנו ונמצא קרקע הבועה שלם. ואפילו אם הבשר שתחת הבועה רקוב מה בכך דל הבשר ההוא מהכא כמאן דליתיה והרי אין כאן נקב לפנינו. דמ"ש החכם השואל בפנים שהבועה מעידה על הנקב. תימא ע"ע. אם כן היאך מתירין בועות הריאה שאינן סרוכות בלא בדיקה כלל והרי גם היא נקיבתה במשהו. אלא אפילו לדעת מר"ן בריאה שיש בה בועות מליאות מים עכורים וסרוחים דטריפה דסבירא ליה דבועה מליאה סרוחים. מעידה על הנקב הרי כתב בס"ס ל"ז ובס"ס מ"ו שבשאר איברים כשירה דלא אשכחן בועה וסיר' אלא בריאה וסתמא משמע דכשירה בלא בדיקה כלל לראות אם הקרקע שלם או רקוב. וכ"ש אם נבדקה ונמצא קרקעה שלם ולא איכפת לן בבשר שתחתיו אם הוא רקוב דהבועה היא כבשר האבר ההוא והרי אינו נקוב שהעור ה"ה שלם והבשר הרקוב שתחתיו כמאן דליתיה דמי. ואפילו למ"ש בבאה"ג בשם מהרש"ל דאפילו בשאר איברים פותחין הבועה ורואין אם העור התחתון קיים כשירה ואם הוא רקוב טריפה. אע"ג דבריאה לא בדקינן מידי. ופי' מהרש"ץ ז"ל דה"ק דאף על גב דלא אשכחן בועה וסי' אלא בריאה היינו לענין שאין להטריף בשאר איברים כמו בריאה לדעת מר"ן דטריפה בעכורין וסרוחין ואפילו הקרקע שלם דבשאר איברים אין להטריף אלא בקרקע רקוב. ומזה סובר הרב דאפילו לדידן דמכשירין בריאה ולא בדקינן מידי. מכל מקום בשאר איברים צריכין לבדוק אם הקרקע שלם כשירה. וא"ל טריפה ע"כ ולפ"ד זה חומר בשאר איברים מבריאה והטעם נראה משום דבריאה אין הבועה מעידה על הנקב שעלולה היא לכך מפני ששואבת כל מיני משקין. משא"ך בשאר איברים דאינה באה אלא מחמת נקב אנו רואים אם הקרקע רקוב אבל אם הוא שלם אינה מחמת נקב. וכדבריו גם כן כתב הרב ש"ך שם בס"ס מ"ו ע"ש מ"מ הרי כתב שאם העור שלם כשירה ופשוט הוא דעור הבועה קאמר. והיינו אפילו בעכורין וסרוחין דהוי לקות וסי' נקב וכמ"ש גבי כולייא וכ"ש בכרכומי כמראה הדבש דלא הוי לקותא גבי כולייא ע"ש:

ומזקנים אתבונן שבתשו' מהרש"ץ הנ"ל נשאל על בועה בטחול ואין תחתיה עובי דינר זהב וכתב שבודק אחד העיד משם מהרח"ם שהתיר וחכם א' הביא עזר להיתר מדברי מר"ן דלא אשכחן בועה וסיר' זולת בריאה. ואם כן הרי הבועה מכלל בשר הטחול ואין כאן נקב כלל וא"ץ עד"ז מקרקע הבועה ולמטה והוא ז"ל השיב עליו מדברי מהרש"ל דלא אמר מר"ן ז"ל אלא שלא להטריף אפילו בקרקע שלם כמו בריאה דבשאר איברים העיקר הוא הקרקע ובכל דבר דנין אותו כדינו דבטחול שצריך עד"ז צריך שיהיה הקרקע שלם ויש ממנו ולמטה כעד"ז ובשאר איברים כדינן. עכ"ד. הרי שכתב דבשאר איברים כדינן. ודין הלב עד שינקב לבית חללו. ואם נשאר אפילו קרום כל דהוא באופן שלא ניקב לחלל פשיטא דכשירה. והכא נמי שיש בועה וקרקעה שלם הרי אין כאן נקב לחלל. ויותר מזה כתב הרב מהרש"ץ ז"ל הנז' באותה תשובה וז"ל אחר כך העיד לפני טבח א' שמו כהרי"ע. ב"ד. שראה לטבחים קדמונים שהיו מכשירין בבועה שנמצאת בטחול בסומכיה אעפ"י שלא נשאר תחתיו עד"ז כיון שנשאר הבשר סביב ולא נקרע לגמרי די בכך. אך אם נרקב לגמרי אפילו כל שהוא הוי כנקב. ומה שצריך שישאר הבשר היינו מצד אחד דוקא הן מצד הכרס או מצד האחר. ואף שמצד הכרס נרקב לגמרי בחד מינייהו סגי. כן הוא המנהג ומוכרחין אנו לדון כדברי קדמונינו וכן פסקתי הל"ל עכ"ל. הרי שכתב דאפי' בטחול אם הבשר שלמעלה שסביב הבועה שלם אעפ"י שתחתיה רקוב לית לן בה והטעם דכל שבשר שסביבותיו שלם אין כאן נקב ומינה לנד"ז. אמת שראיתי להרב פר"ח בסי' מ"ג שכתב וז"ל נמצינו למדין שאם נמצא בטחול בועה מליאה מוגלא או מים עכורים וסרוחים ושאר לקותא דינם כנקב ואם מתחיל הלקותא מבחוץ אם נשתייר כעובי דינר זהב כשירה ולא אמרי' שסופו לירקב הכל וכמ"ש בסי' מ' סק"ח. אבל אם הבשר שלם מבחוץ מכל צד בלי שום ריעותא אף שמבפנים לקוי כולו בלא שיור עד"ז כשירה והכי נקיטינן עכ"ל ע"ש. ולכאורה זה היפך מנהג הקדמונים שכתב הרב דמשמע דכשהלקותא מבחוץ ע"י בועה סרוחה הוי כנקב ולא מהני אם הבשר שלם סביביו. ומוכרח לומר דמנהג הקדמונים היינו בבועה במים זכים או כרכומי במראה דלא הוי לקות לגבי כולייא. והפר"ח מיירי בגוונא דהוי לקות דחשיב כנקב כמפורש בדבריו. ומ"מ נראה דגבי טחול הוא דמצריך עובי דינר זהב מקרקע הבועה ולמטה בבועה במים סרוחים אבל בלב דלא צריך אלא קרום כל דהו שלא ינקב לבית חללו. אפשר דבקרקע הבועה שלם סגי. וכמ"ש מהרש"ץ לדעת מהרש"ל וכמש"ל. באופן דבנד"ז ל"מ אם היתה מליאה מים וכרכומי וכמ"ש בשאלה דכיון שהבשר שלם סביבה כשירה. אלא אפילו אם היתה מים סרוחים כיון שהקרקע שלם סגי. ועוד ראיה ממ"ש הרב המשבי"ר והסכים עמו מהריב"ץ בטרפס שניקב ונכנס מהכבד בנקב ונתהדק יפה כעין מסמר דכשר והטעם דכל שהוא סתום יפה אין הרוח נכנס לכבד דרך הנקב. וכל שכן הכא בלב שצריך שינקב לבית חללו ואז יהיה טריפה מפני שהרוח נכנס לחלל דרך הנקב דפשיטא דאם יש בועה וקרומיה חזקים ושלימים מלמעלה דפשיטא דמהני ולא מיקרי כלל ניקב לבית חללו. שוב ראיתי להרב מר דודי זלה"ה שכתב שאין מצריכין בטחול עד"ז אלא אם קרום העליון של הבועה נקוב משמע שאם אין הקרום העליון נקוב לית לן בה ואין חילוק בין מים זכים לעכורין וסרוחים וזה שלא כדברי הפר"ח ז"ל וכן המנהג כדברי הרב מ"ד זלה"ה:

ע"ה יעקב בירדוגו ס"ט בן לא"א הרב יקותיאל זצ"ל

סימן ב

שאלה טבח א' שהעידו עליו עדים שהוא מומחה ותמיד הוא רגיל לשחוט בהמותיו. והחכם המומחה עומד על גבו. ופעם א' ניבל בהמה אחת שהיתה משותפת בינו ובין אדם אחר. יורנו המורה אם חייב לפרוע הכל או לא. ושכמ"ה:

תשובה אמת שאם היתה בהמת אחרים כיון שהוא שוחט בחנם ואינו נושא שכר על כך פטור אם הוא מומחה. ומיקרי מומחה כל ששחט שלשה פעמים עופות קטנים וכמ"ש רש"ל הביאו הש"ך שם בסי' ש"ו סק"ז. אלא שנד"ז יש להסתפק כיון שהיא בהמה של שותפים. וקי"ל השותפים שומרי שכר הם ושוחט בשכר חייב אפי' מומחה. דהו"ל לאזדהורי טפי. מי אמרי' דלגבי הא מילתא נמי נקרא ש"ש. א"ד דלגבי הא אין השותף אלא ש"ח דאין עיקר השות' לכך. וצד זה נר' עיק' שה"ז מעין מ"ש הרמב"ם גבי מתע' שאינו אלא ש"ח על חלק הפקדון אעפ"י שנוטל שט"ו שאין עיק' השכר בשביל השמירה אלא בשביל הטורח ואעפ"י שהראב"ד חולק וקי"ל כוותיה הכא כ"ע מודו שאין עיקר השותפות לכך. וגם יש להסתפק בהא דכתב מהרש"ל בגדר המומחה אי לעיכובא קאמר דאינו נקרא מומחה אלא מי ששחט שלשה פעמים עופות קטנים. אבל מי שלא שחט שלשה פעמים עופות קטנים וניבל בהמה גסה אעפ"י ששחט מקודם בהמות גסות אין זה מומחה ליפטר. או דילמא דלקולא קאמר שכל ששחט שלשה פעמים עופות קטנים נקרא מומחה. ואם ניבל בהמה גסה בפעם ראשונה ששחט פטור. ואינו חייב אלא אם לא שחט שלשה פעמים עופות קטנים וניבל גסה או דקה או עוף. אבל אם היה רגיל לשחוט גסות שלשה פעמים ויותר וניבל גסה. או דקות וניבל דקה. או עופות וניבל עוף. פטור. וצד זה ג"כ נר' עיקר. דבכל דוכתא קי"ל בתלתא הוי חזקה. וכיון שהוחזק לשחוט דבר א' שלשה פעמים. וברביעית ניבל מומחה מיקרי:

עוד יש להסתפק אפי' בעלמא בבהמת אחרים ומומחה. מי אמרי' כיון שבעל הבהמה. הוא מביא בהמתו לשוחט הקבוע לשחוט בשכר. וזה בא ומפייסו לתת לו לשחוט. ושבח הוא לו שהוא שוחט. שמודה לו ומקבל לשחוט ע"ד החיוב שעל השוחט הקבוע הוא מקבל. שאם ניבל חייב כיון שהא' בשכר או דילמא דסוף סוף כיון שאין זה מקבל שכר ורגיל פטור. והשוחט הקבוע שמסר לו הוא שחייב שמיעט שמירתו. זולת אם מסר לו בפני בעל הבהמה ולא מיחה שאז אפשר ששניהם פטורים:

ואיך שיהיה כיון שיש ספק בדבר כל כיוצא בזה פטור השוחט. דמספיקא לא מפקינן ממונא. וכמ"ש שם ס"ה. וכל שכן שצדדי הפיטור נראין יותר. ובנד"ז שהיא בהמת השותפים והשותף מסתמא עמו במלאכתו הוי שמירה בבעלים. ואפי' אם אינו מומחה פטור דפשיעה בבעלים היא. ואפי' נאמר דבאינו מומחה חייב דהו"ל כשותף המשנה דידו על התחתונה הכא הרי עדות יש שהוא רגיל ואין לו דין משנה. ושמירה או פשיעה בבעלים היא ופטור. ואין לו לשותף לחשב זה כ"א מכלל ההפסד. וכל א' יפרע חלקו. זהו הנלע"ד וצויי"מ ויראנו מתורתו נפלאות כי"ר:

ע"ה יעקב בירדוגו נר"ו בן לא"א הרב יקותיאל זצ"ל

תוכן העניינים

שופריה דיעקב חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה