אור ברסלב
שובי נפשי פרק ב' - חרדות דאגות דכאונות ויתר בעיות הנפש › יא. יצירתיות - רפואת הדכאון / ספורים אישיים

שובי נפשי

פרק ב' - חרדות דאגות דכאונות ויתר בעיות הנפש · יא. יצירתיות - רפואת הדכאון / ספורים אישיים

ט. תורה - מישבת דעתו של אדם

הַיּוֹם יֶשְׁנָם אִרְגּוּנִים רַבִּים הַמַּעֲסִיקִים אֲנָשִׁים הַסּוֹבְלִים מִבְּעָיוֹת מֶתַח - בְּשֵׁם ''רִפּוּי בְּעִסּוּק'', בְּהֶחְלֵט שֶׁזֶּה מוֹעִיל אָמְנָם זֶהוּ עֲדַיִן חִקּוּי לַיְעִילוּת שֶׁיֶּשְׁנָהּ בְּדֶרֶךְ רִפּוּי זֶה.

אָדָם מְסֻגָּל לַעֲבֹד בַּעֲבוֹדָה שֶׁמַּשְׂכָּרְתָּהּ נְמוּכָה אוּלָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִמֶּנָּה סִפּוּק יוֹתֵר בְּקַלּוּת מֵאֲשֶׁר בַּעֲבוֹדָה שֶׁמַּשְׂכָּרְתָּהּ גְּבוֹהָה אוּלָם לְלֹא סִפּוּק מִמֶּנָּה.

הַסִּפּוּק וַחֲזוֹן הַיְצִירָתִיּוּת מְהַוֶּה לָאָדָם אֶת אָשְׁרוֹ הָאֲמִתִּי וְנוֹפֵחַ בּוֹ כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַרְבֵּה קְשָׁיִים הָעוֹמְדִים לוֹ בְּדַרְכּוֹ, כְּשֶׁלְּנֶגֶד עֵינָיו תְּמוּנַת הַיְצִירָה תּוֹצָאַת עֲמָלוֹ וִיגִיעוֹ.

כָּךְ הִטְבִּיעַ הַקָּבָּ''ה בְּטֶבַע הָאָדָם שֶׁיַּחְשֹׁק לִיצֹר, וּמִסִּבָּה זוֹ בְּנֵי אָדָם נוֹשְׂאִים נָשִׁים, מְקִימִים בָּתִּים, עוֹבְדִים וְטוֹרְחִים, אַחֶרֶת לֹא הָיָה קִיּוּם לָעוֹלָם.

רַבִּים סוֹבְלִים מִ''דִּכָּאוֹן'' - מַהוּ ''דִּכָּאוֹן''?

חֹסֶר סִפּוּק, לֹא שָׁוֶה לָהֶם הַחַיִּים, אֵינָם מוֹצְאִים נַחַת מִכְּלוּם, הַרְגָּשַׁת רֵיקָנוּת מְשַׁוַּעַת, וּכְכָל שֶׁתְּחוּשַׁת הָרֵיקָנוּת עֲמֻקָּה יוֹתֵר כֵּן הַדִּכָּאוֹן עָמֹק וְחָשׁוּךְ יוֹתֵר.

כִּיהוּדִים מַאֲמִינִים בַּה' וְתוֹרָתוֹ קַל לָנוּ לְהָבִיא לְעַצְמֵנוּ סִפּוּק וְאֹשֶׁר.

וְכָאן נָבִיא כַּמָּה דֻּגְמָאוֹת מִסּוֹבְלֵי דִּכָּאוֹן שֶׁשּׂוֹחַחְתִּי עִמָּהֶם כֵּיצַד רָאוּ כָּל אֶחָד מִשֶּׁלּוֹ לִבְחֹר לְעַצְמוֹ סִבָּה לְאֹשֶׁר וְסִפּוּק.

סִפֵּר לִי אֶחָד בְּשֵׁם ד.ק.: כְּשֶׁרָאִיתִי שֶׁהַדִּכָּאוֹן מַתְחִיל לְהִשְׁתַּלֵּט עָלַי הֶחְלַטְתִּי לַעֲסֹק הַרְבֵּה בְּחֶסֶד וּצְדָקָה, הִכְנַסְתִּי אֶת עַצְמִי לְעֹל שֶׁל צְדָקָה וּגְמַ''ח, הַחִלּוֹתִי לַעֲזֹר לַאֲנָשִׁים בִּמְצוּקָה, לִשְׁמֹעַ אוֹתָם, לִתְמֹךְ בָּהֶם כְּפִי יְכָלְתִּי, לְהַלְווֹת לָהֶם. וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן אַף פָּתַחְתִּי אֲגֻדָּה לְסַלֵּי מָזוֹן, וּבְמוֹ יָדַי הָיִיתִי מְחַלֵּק בְּצִנְעָא סַלֵּי מָזוֹן לְמִשְׁפָּחוֹת נִזְקָקוֹת, הַסִּפּוּק הָיָה עָצוּם וּמַרְנִין, כַּמּוּבָן מִלְּבַד סְגֻלַּת הַמִּצְוָה הַמַּבְטִיחָה ''כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם'', עֶצֶם עִסּוּקִי וְטִרְדָּתִי בְּמִצְוָה זוֹ הִסִּיחָה דַּעְתִּי הַרְבֵּה מִמַּחְשְׁבוֹת הָעֶצֶב שֶׁלִּי, מִלְּאָה לִי הַרְבֵּה חָלָל לָרֵיקָנוּת שֶׁהָיְתָה בִּי וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן יָצָאתִי מִדִּכְאוֹנִי אֶפְשָׁר לוֹמַר לְגַמְרֵי.

סִפּוּר נוֹסָף מֵאַחֵר בְּשֵׁם ר. ס. שֶׁסָּבַל כְּמוֹ כֵן מִדִּכָּאוֹן קָשֶׁה סִפֵּר לִי שֶׁכִּמְעַט לֹא הָיָה יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ, יוֹם אֶחָד יָעַץ לוֹ אֶחָד מִידִידָיו לָתֵת שִׁעוּרֵי תּוֹרָה וּמְסַפֵּר הוּא: לֹא הָיִיתִי מְסֻגָּל לְהַאֲמִין שֶׁזֶּה בִּשְׁבִילִי, הֲרֵי אֲנִי בְּקֹשִׁי יוֹצֵא מֵהַבַּיִת, אוֹתוֹ יָדִיד שִׁכְנַע אוֹתִי רַבּוֹת, וּבְמַאֲמָץ רַב הֶחְלַטְתִּי לְקַבֵּל עֲצָתוֹ וְלָתֵת שִׁעוּר תּוֹרָה, בֶּהֱיוֹת וְהָיָה לִי קְצָת כֹּשֶׁר דִּבּוּר, הַחִלּוֹתִי בְּשִׁעוּרֵי תּוֹרָה בַּתְּחִלָּה לִשְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים וּלְאַט לְאַט גָּדַל כַּמּוּת הָאֲנָשִׁים, וְכֵן הִתְרַבּוּ הַשִּׁעוּרֵי תּוֹרָה, וְהָיִיתִי הוֹלֵךְ מִשִּׁעוּר לְשִׁעוּר לָתֵת תּוֹרָה לַאֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים וַעֲמָמִים, וְהִרְגַּשְׁתִּי סִפּוּק עָצוּם בָּרַב קֶשֶׁב שֶׁל שׁוֹמְעַי, וּבַהִתְעַנְיְנוּת שֶׁלָּהֶם לִשְׁמֹעַ פִּסְקֵי הֲלָכָה וְתַלְמוּד. וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הִתְרַבּוּ הַשּׁוֹמְעִים וְהַסִּפּוּק הָלַךְ וְגָדַל.

עוֹד אֶחָד בְּשֵׁם מ.ל. אֲשֶׁר הוּא כְּהַיּוֹם אֶחָד מֵחֲשׁוּבֵי הַמַּרְצִים בָּאָרֶץ וּמֵחֲשׁוּבֵי מְזַכֵּי הָרַבִּים בְּיָמֵינוּ שֶׁסָּבַל שָׁנִים מִדִּכָּאוֹן נַפְשִׁי עָמֹק, וּלְבַסּוֹף הֶחְלִיט לָלֶכֶת עַל זִכּוּי הָרַבִּים, וְכָךְ הוּא מְסַפֵּר: ''הַחִלּוֹתִי לִדְרֹשׁ דִּבְרֵי מוּסָר וְהִתְעוֹרְרוּת בְּאַחַד הַבָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁבְּעִירִי, וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הִתְמַחֵיתִי קְצָת יוֹתֵר בְּאֹפֶן מְסִירַת הַדְּרָשׁוֹת, וְהֻזְמַנְתִּי מִבֵּית כְּנֶסֶת לְבֵית כְּנֶסֶת, וּמִדְּרָשָׁה לִדְרָשָׁהּ הִשְׁתַּפֵּר אֶצְלִי מְאֹד כֹּשֶׁר הַדִּבּוּר, קָרְאוּ לִי לְאַחַר תְּקוּפָה לִהְיוֹת מַרְצֶה בְּאִרְגּוּן מְסֻיָּם, וּלְאַחַר מִכֵּן הִצְטָרַפְתִּי לְאִרְגּוּן הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל וּמְפֻרְסָם עַד שֶׁיָּדַי הָיוּ מְלֵאוֹת תַּעֲסוּקָה בְּהַרְצָאוֹת, בְּטִפּוּל הֶמְשֵׁךְ עִם מִתְקָרְבִים, וְכַיָּדוּעַ שֶׁקֵּרוּב רְחוֹקִים הַיּוֹם בְּיָמֵינוּ זוֹ עֲבוֹדָה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף וְכַמּוּבָן שֶׁאֱמוּנָתִי חֲזָקָה בְּהַבְטָחַת רַבּוֹתֵינוּ כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ, וּמִסְּתָמָא נִשְׁמַר הוּא מִשְּׁאָר חֳלָיִים וּפִגְעֵי הָעוֹלָם.

וּנְסַיֵּם בְּעוֹד אֶחָד שֶׁשּׂוֹחַחְתִּי אִתּוֹ, וְדַוְקָא הוּא מָצָא לְעַצְמוֹ דֶּרֶךְ פְּשׁוּטָה יוֹתֵר בֶּהֱיוֹת וְלֹא הָיָה מֻכְשָׁר לֹא לְמוֹסֵר שִׁעוּר וְלֹא לְמַרְצֶה, אֶלָּא עוֹזֵר לִמְזַכֵּי הָרַבִּים, כְּגוֹן לְהַסִּיעַ מַרְצִים, לִהְיוֹת טַלְפָּן מִתְנַדֵּב בְּאִרְגּוּנֵי תְּשׁוּבָה, אוֹ בִּשְׁאָר צְרָכִים הַנִּצְרָכִים שָׁם, וּכְמוֹ כֵן אִרְגּוּן תְּהִלִּים לִילָדִים, וּבָזֶה רָאָה סִפּוּק רַב, בִּהְיוֹתוֹ מְסַיֵּעַ בְּקֵרוּב רְחוֹקִים.

לְסִכּוּם, לַיְּהוּדִי הַמַּאֲמִין לֹא חָסֵר יְצִירוֹת יָפוֹת וּמְסַפְּקוֹת שֶׁיָּכוֹל הוּא לִמְצֹא לְעַצְמוֹ כְּדֵי לְהָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ אֵלָיו וּלְהוֹצִיאָהּ מִשּׁוֹמְמוּתָהּ וְרֵיקָנוּתָהּ וּלְשַׁקְּעָהּ בְּתַעֲסוּקָה מְסַפֶּקֶת שֶׁתִּפְאֶרֶת הִיא לְעוֹשֶׂיהָ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

וּכְמוֹ כֵן לְנָשִׁים יְשָׁנָה אֶפְשָׁרוּת לְהִצְטָרֵף לְאִרְגּוּן מַדְרִיכוֹת בְּטָהֳרַת הַמִּשְׁפָּחָה, אִרְגּוּנֵי חֶסֶד, תְּהִלִּים, רִשּׁוּם יְלָדִים לת''ת, וְכַדּוֹמֶה.

יב. שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך...

הוֹלֵךְ אֶת הַחֲכָמִים יֶחְכַּם, וְהוֹלֵךְ אֶת הַמְיֻשָּׁבִים - יִתְיַשָּׁב.

אֵין סָפֵק שֶׁדּוֹרֵנוּ חָסֵר אֹשֶׁר סִפּוּק וְשִׂמְחָה מִכְּפִי שֶׁהָיוּ בַּדּוֹר שֶׁלְּפָנֵינוּ וְכָל שֶׁכֵּן בְּדוֹרוֹת קוֹדְמִים יוֹתֵר, וְכַמָּה סִבּוֹת לְכָךְ, אוּלָם נִתְיַחֵס לְאֶחָד מֵהַגּוֹרְמִים הַמַּכְרִיעִים בְּיוֹתֵר וְהוּא לֶהֱיוֹתֵנוּ ''דּוֹר חָכָם בְּעֵינָיו''.

רַבּוּ וְהִתְרַבּוּ הַיּוֹם הַלּוֹחֲמִים מִלְחֶמֶת חָרְמָה בְּמִדַּת הַ''תְּמִימוּת'', עַד שֶׁאֵין לְךָ הַיּוֹם יוֹתֵר מִסְכֵּן וְלֹא יֻצְלַח כְּמוֹ הָאִישׁ הַתָּמִים. הַיּוֹם הָאִישׁ הַתָּמִים לֹא מוֹצֵא אֶת עַצְמוֹ כָּשִׁיר לִכְלוּם, דָּחוּי הוּא לַשּׁוּלַיִם בַּחֶבְרָה. הַחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם סוֹלְדִים מִמֶּנּוּ בַּגָּלוּי לְלֹא הַסְתָּרַת פָּנִים.

וּלְיֶתֶר בֵּאוּר כַּוָּנָתֵנוּ ''אִישׁ תָּמִים'' - לֹא לְטִפֵּשׁ, לֹא לִמְצֻמְצָם בִּידִיעַת הֲוָיוֹת הָעוֹלָם, כַּוָּנָתֵנוּ תָּמִים - יָשָׁר, וְנַסְבִּיר מַהוּ ''אִישׁ יָשָׁר''.

''וְהָאֱלֹקִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים''.

הֲרֵי מְגַלֶּה לָנוּ הַפָּסוּק שֶׁמִּדַּת הָאִישׁ הַיָּשָׁר הִיא לְהֶפֶךְ מֵהַמְבַקֵּשׁ חִשְּׁבוֹנוֹת רַבִּים.

הַקָּבָּ''ה בָּרָא אֶת הָאָדָם יָשָׁר, וְאִם יֵלֵךְ הָאָדָם יָשָׁר כְּפִי שֶׁבְּרָאוֹ הַקָּבָּ''ה מֻבְטָח הוּא כִּי הַשַּׁלְוָה וְהָרֹגַע יְלַוּוּהוּ עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן.

הַרְבֵּה מִבְּעָיוֹת הַנֶּפֶשׁ נוֹבְעִים מִתִּסְכּוּל שֶׁל קֻשְׁיוֹת וְאִי הֲבָנוֹת בְּמִקְרֵי הַחַיִּים הַחֲרִיגִים שֶׁגּוֹרְמִים לְזַעֲזוּעַ נַפְשִׁי, וְהַשְּׁאֵלוֹת לָמָּה זֶה קָרָה? מַה יִּהְיֶה? מַה יִּתְפַּתַּח מִזֶּה? אוֹ אִם קָרָה כָּךְ בְּוַדַּאי שֶׁגַּם יִקְרֶה כָּךְ. וְכַדּוֹמֶה מַחְשָׁבוֹת מִסּוּג זֶה הֵמָּה אוֹיְבֵי הַתְּמִימוּת, וּבְמֵילֶא אוֹיְבֵי הַשַּׁלְוָה וְהָרֹגַע הַמַּכְנִיסִים אֶת הַנֶּפֶשׁ לִמְעַרְבֹּלֶת שֶׁל בִּלְבּוּל, לְאִבּוּד יַצִּיבוּתָהּ, וּלְהִתְעַרְעֲרוּתָהּ בְּמַצָּב חָמוּר.

הִבְטִיחָה תּוֹרָה!

תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ, וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ''י כַּאֲשֶׁר תֹּאחַז בְּמִדַּת הַתְּמִימוּת וְתִהְיֶה ''תָּמִים'', אָז תִּזְכֶּה שֶׁתְּהֵא ''עִם ה' אֱלֹקֶיךָ'', תְּהֵא צָמוּד אֵלָיו צָמוּד לִשְׁמִירָתוֹ לְהַשְׁגָּחָתוֹ הַפְּרָטִית לְטוֹבָה עָלֶיךָ.

בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת הַמִּלְחָמָה עַל הַתְּמִימוּת זוֹ מִלְחָמָה עַל הָאֱמוּנָה, כִּי אֱמוּנָה פֵּרוּשָׁהּ ''הַטָּלַת אֵמוּן'', דְּהַיְנוּ הַמַּאֲמִין הַשָּׁלֵם מַצְהִיר: אֲנִי מַטִּיל אֵמוּן מָלֵא בְּבוֹרֵא עוֹלָם וּמַשְׁלִיךְ עַצְמִי עַל גְּזֵרוֹתָיו וְהַנְהָגוֹתָיו עִמִּי, וּמַאֲמִין וְסוֹמֵךְ עָלָיו שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בִּשְׁבִילִי אֶת הֲכִי טוֹב שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת בִּשְׁבִילִי.

וְכַיָּדוּעַ כַּמָּה הַיּוֹם הַמִּלְחָמָה בְּעִצּוּמָהּ, ''מִלְחֶמֶת הָאֱמוּנָה לְעֻמַּת הַמִּקְרֶה'', הַכְרָזַת כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי וְהַכְחָשַׁת הָאֱמוּנָה וְהַהַשְׁגָּחָה בְּעִצּוּמָהּ אֵצֶל הָרְחוֹקִים תּוֹפְסֵי הַתִּקְשֹׁרֶת, הַמֻּמְחִיּוּת שֶׁל אֵלֶּה מִתְבַּטֵּאת בִּמְיֻחָד בָּעִקָּרוֹן שֶׁלָּהֶם הֲכֵיצַד לְנַתֵּק וּלְנַטְרֵל אֶת אֵרוּעֵי הָעוֹלָם מִמְּקוֹרָם שֶׁהוּא הַבּוֹרֵא, וּלְפָרְשָׁם בְּדֶרֶךְ עַרְטִילָאִית מִכֹּחַ עֶלְיוֹן לְכֹחַ עַצְמִי וְשֶׁיִּהְיֶה פִּשְׁרוֹ הַטִּפְּשִׁי בְּיוֹתֵר, אוּלָם כָּאָמוּר זוֹהִי מֻמְחִיּוּת ''לְהַחְכִּים אֶת הַטִּפְּשׁוּת''.

לוּ הָיִינוּ מִתְעַצְּמִים לְאַמֵּץ לָנוּ אֶת מִדַּת הַתְּמִימוּת בַּה' בְּהִתְבַּטְּלוּת גְּמוּרָה לְמַהֲלַךְ הַנְהָגָתוֹ וּמִתּוֹךְ אֵמוּן מָלֵא בּוֹ שֶׁאָכֵן אָנוּ בְּיָדַיִם אוֹהֲבוֹת וְנֶאֱמָנוֹת, וְנַעֲשָׂה עֲבוּרֵנוּ הֲכִי טוֹב שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת עֲבוּרֵנוּ, אֲזַי, הָיִינוּ רְגוּעִים וּשְׁלֵוִים וְיוֹצְאִים בְּקַלּוּת מֵהַיִּסּוּרִים הַמְסֻבָּכִים וְהַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר שֶׁתּוֹקְפִים אוֹתָנוּ בַּגּוּף וּבַנֶּפֶשׁ. מַה שֶּׁבְּהֶעְדֵּר מִדָּה זוֹ סְבַךְ קָטָן כְּבָר מַצְלִיחַ לְהָבִיךְ אוֹתָנוּ וּלְתַעְתֵּעַ בָּנוּ לְהָנִיעַ וּלְהָנִיד אֶת מְנוּחָתֵנוּ כַּאֲשֶׁר יָנוּעַ הֶעָלֶה בָּרוּחַ.

תוכן העניינים

שובי נפשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה