פרק ב' - חרדות דאגות דכאונות ויתר בעיות הנפש · ג. הדאגה והחרדה אין מי שנצול ממנה
''מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת'' מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנָם לֶעָתִיד לָבוֹא - קַטְנוּת אֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה בָּהֶם. (סוטה מח)
מִבְחַן הָאֱמוּנָה הִנּוֹ מִבְחָן דַּק וּמְסֻבָּךְ וְכָל אֶחָד נִבְחָן בּוֹ לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, מִבְחָן זֶה תּוֹקֵף אֶת הָאָדָם בָּאֳפָנִים רַבִּים וּמְגֻוָּנִים הַשּׁוֹנִים זֶה מִזֶּה, וְכִמְעַט שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ שֶׁלּוֹ דּוֹמֶה לְשֶׁל חֲבֵרוֹ.
תַּכְלִית הָאָדָם הוּא לִהְיוֹת נִבְחָן בְּנִסְיוֹנוֹת הָאֱמוּנָה הֵיאַךְ הוּא עוֹבֵר אוֹתָם, וְהֵם דִּבְרֵי חֲבַקּוּק הַנָּבִיא שֶׁכָּלַל אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ עַל כְּלָל אֶחָד, וּכְנֶאֱמַר בִּגְמָרָא מַכּוֹת כד: בָּא חֲבַקּוּק וְהֶעֱמִידָן עַל אַחַת - ''וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. כְּלוֹמַר, גַּם לְאַחַר שֶׁיַּגִּיעַ הָאָדָם לְמַדְרֵגַת צַדִּיק, סָר מֵרַע וְעוֹשֶׂה טוֹב, וְכָל הֲלִיכוֹתָיו וְהַנְהָגוֹתָיו עַל פִּי הַתּוֹרָה לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה, עֲדַיִן קִיּוּמוֹ תָּלוּי בְּסַכָּנָה וְרַק עִם הָאֱמוּנָה יֵשׁ לוֹ סִכּוּי לִחְיוֹת וְלֹא לְהֵאָבֵד מִן הָעוֹלָם. וְהֵם דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בְּסוֹטָה (מח) מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שֶׁיִּתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנָם לֶעָתִיד לָבוֹא - קַטְנוּת אֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה בָּהֶם. יָכוֹל לִהְיוֹת צַדִּיק בְּפֹעַל אוּלָם גַּם אֵצֶל אוֹתוֹ צַדִּיק יִתָּכֵן וְתִפֹּל הַטְעָיָה בִּשְׁלֵמוּת הָאֱמוּנָה.
טָעוּת בְּהַכָּרָה אֲמִתִּית שֶׁגַּם:
לִדְאֹג, זוֹ עֲבֵרָה הַנּוֹבַעַת מִפְּגַם הָאֱמוּנָה
לְפַחֵד, זוֹ עֲבֵרָה הַנּוֹבַעַת מִפְּגַם הָאֱמוּנָה
לְהֵעָצֵב, זוֹ עֲבֵרָה הַנּוֹבַעַת מִפְּגַם הָאֱמוּנָה.
זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם אֵצֶל צַדִּיקִים וְשׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת.
וּמְבָאֶרֶת לָנוּ שָׁם הַגְּמָרָא דֻּגְמָא לְקַטְנוּת אֲמָנָה, ''מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ הַיּוֹם וְאוֹמֵר מָה אֹכַל לְמָחָר הֲרֵי זֶה קְטַן אֲמָנָה''.
הָרְאֵתָ לָדַעַת שֶׁתָּפְסָה הַגְּמָרָא דֻּגְמָא שֶׁל דְּאָגָה פְּשׁוּטָה וּמְצִיאוּתִית בְּהֶחְלֵט, אָדָם שֶׁתְּלוּיִים בּוֹ תִּינוֹקוֹת לְפַרְנְסָם וְאֵין לוֹ מִמַּה לְּפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי הַגְּמָרָא דִּבְּרָה בְּכָל אֹפֶן גַּם בְּאֹפֶן שֶׁבֶּאֱמֶת הָאָדָם אוֹבֵד עֵצוֹת מֵהֵיכָן יָבִיא פַּת לִבְנֵי בֵּיתוֹ מָחָר, אִם הַיּוֹם יֵשׁ לוֹ מַה לְּהַאֲכִילָם וְדוֹאֵג מַה יְּהֵא מָחָר חוֹרֶצֶת הַגְּמָרָא אֶת מַדְרֵגָתוֹ בָּאֱמוּנָה - כִּקְטַן אֱמוּנָה, וְלֹא תֹּאמַר, שֶׁאָדָם כָּזֶה רַק חֶסְרוֹן מַדְרֵגָה יֵשׁ בּוֹ וְאֵין שׁוּם תְּבִיעָה עָלָיו שֶׁהֲרֵי עָנְשׁוֹ שֶׁיִּתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנוֹ עַל כָּךְ לֶעָתִיד לָבוֹא.
וְאָכֵן נְדַיֵּק בְּדִבְרֵי הַגְּמָרָא שֶׁלֹּא תָּפְסָה לְשׁוֹן עֲנִישָׁה לְצַדִּיק שֶׁאֵינוֹ מֻשְׁלָם לְגַמְרֵי בֶּאֱמוּנָתוֹ, אֶלָּא רַק חִסָּרוֹן וּפַגָּם בְּשָׁכְרוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.
וְנִרְאֶה הַטַּעַם פָּשׁוּט, כֵּיוָן שֶׁאֵין הַקָּבָּ''ה בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו וְלֹא כָּל אָדָם וַאֲפִלּוּ לֹא כָּל צַדִּיק יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגָה זוֹ שֶׁלֹּא לִדְאֹג כְּלָל, לָכֵן אֵין מַגִּיעַ לוֹ לִהְיוֹת נֶעֱנָשׁ אוּלָם הֱיוֹת וְסוֹף סוֹף חֲסַר אֱמוּנָה הוּא נִפְגָּם שֻׁלְחָנוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא, אֶלָּא אִם כֵּן הָאָדָם בְּמַדְרֵגָה גְּדוֹלָה כְּיוֹסֵף הַצַּדִּיק שֶׁנֶּעֱנַשׁ עַל שֶׁהִשְׁתַּדֵּל לְהֵעָזֵר בְּשַׂר הַמַּשְׁקִים.
וּבִכְלָל זֶה עֶצֶם הַסֵּבֶל שֶׁסּוֹבֵל הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה לֶהֱיוֹתוֹ דּוֹאֵג, שֶׁזֶּה עִנּוּי נֶפֶשׁ לְעַצְמוֹ שֶׁיָּכֹל הַצַּדִּיק לַחְסֹךְ אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ בִּהְיוֹתוֹ מִתְחַזֵּק בְּבִטָּחוֹן בַּה' וּמַשְׁלִיךְ עַצְמוֹ לַהֲלִיכוֹת הַגּוֹזֵר וְיוֹדֵעַ כִּי הַגְּזֵרָה אֱמֶת וְהֶחָרִיצוּת שֶׁקֶר כִּלְשׁוֹן החו''ה, וְאָז הָיָה מַרְוִיחַ חַיִּים נוֹחִים וּשְׁקֵטִים שְׁלֵוִים וּרְגוּעִים שֶׁזֶּהוּ בְּעֶצֶם מַהוּת הַבִּטָּחוֹן וְעִקַּר מִצְוָתוֹ.
הֲרֵי שֶׁבְּעֶצֶם חֹלִי הַדְּאָגָה הִנּוֹ נַחֲלַת הַכְּלָל וּפוֹגֵעַ הוּא אַף בַּצַּדִּיקִים, אִם כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹעֶלֶת, אֶת תּוֹעַלְתּוֹ שֶׁל חֹלִי זֶה וּנְחִיצוּתוֹ נְבָאֵר בַּקֶּטַע הַבָּא.