אור ברסלב
שובי נפשי פרק א' - חלישות הדעת מרצף התמורות › יג. ''קרא עלי מועד לשבר בחורי'' (איכה א, טו)

שובי נפשי

פרק א' - חלישות הדעת מרצף התמורות · יג. ''קרא עלי מועד לשבר בחורי'' (איכה א, טו)

יב. לו היינו מאמינים

אֶחָד מֵחֲגִיגוֹתָיו שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁחוֹגֵג הוּא לִשְׁבֹּר אֶת בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הוּא לְהָבִיאָם לְטֻמְאַת ''מִקְרֵה לַיְלָה''. וּמִכָּךְ לַהֲבִיאָם לְעַצְבוּת וּלְשִׁבְרוֹן הַגּוֹרֵם לָהֶם לִפֹּל לַחֲטָאִים גְּדוֹלִים וּלְהִתְיָאֵשׁ מִכָּל עֲבוֹדַת ה', וְלָכֵן לְבָאֵר הָעִנְיָן הֵיטֵב נְבָאֵר בְּפֶרֶק זֶה אֶת תַּרְמִית הַיֵּצֶר בְּעִנְיָן זֶה.

אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ ז''ל, אֵין אָדָם חוֹלֵם אֶלָּא מֵהִרְהוּרֵי לִבּוֹ. וְעוֹד אָמְרוּ, ''וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע'' - שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה.

טֻמְאַת מִקְרֵה לַיְלָה הַפּוֹקֶדֶת לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אוֹ רְחוֹקוֹת תּוֹךְ כְּדֵי חֲלוֹם, מְעַגֶּמֶת הִיא אֶת נַפְשׁוֹ שֶׁל הָאָדָם מְאֹד, וּפְעָמִים רַבּוֹת מַשְׁרָה עַצְבוּת גְּדוֹלָה עַד כְּדֵי לְיָאֲשׁוֹ מֵהַתְמָדַת עֲבוֹדָתוֹ בַּקֹּדֶשׁ לְהִשָּׁמֵר מִכָּל רַע, אַחַר שֶׁאֵרַע לוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ דְּבָרִים שֶׁהֵמָּה הֶפֶךְ מֵהַמַּאֲמַצִּים שֶׁהוּא מַשְׁקִיעַ, וְאוֹמֵר הוּא לְעַצְמוֹ, הֲרֵי כָּל מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלַי אֲנִי עוֹשֶׂה וּמִשְׁתַּדֵּל, אוּלָם כָּל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֹוֶה לִי כַּאֲשֶׁר כָּל הַבִּנְיָן נֶהֱרָס לִי לְאָנְסִי וּמִתּוֹךְ כְּפִיָּה שֶׁנִּכְפֶּה אֲנִי לְמִקְרֶה אֲשֶׁר לֹא טָהוֹר בְּעַל כָּרְחִי.

עַל כָּךְ מְעוֹדְדֵנוּ וּמַזְהִירֵנוּ מְאֹד הָרַב ''שׁוֹמֵר אֱמוּנִים'' זצוק''ל, שֶׁאָכֵן אִם בֶּאֱמֶת מִשְׁתַּדֵּל הָאָדָם לִשְׁמֹר עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר רַע בְּמַחְשָׁבָה, דִּבּוּר וּמַעֲשֶׂה, אֲזַי מִתְגָּרִים בּוֹ כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה לָבוֹא עָלָיו מִכִּוּוּן זֶה שֶׁל טֻמְאַת מִקְרֵה לַיְלָה כְּדֵי לְהַפִּילוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁכָּל יְגִיעָתוֹ לָרִיק, וּבְכָךְ יִתְעַצֵּב וְיִתְיָאֵשׁ, וְאַדְּרַבָּה, עָלָיו לָדַעַת! מִקְרִים כָּאֵלֶּה אֵינָם פּוֹקְדִים אֶת הַחֲדֵלִים מֵעֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ וּמְטַמְּאִים עַצְמָם בְּמֵזִיד בִּרְאִיּוֹת וּמַעֲשִׂים אֲסוּרִים. לְכָאֵלֶּה אֵין מִזְדַּמְּנִים מִקְרֵי טֻמְאָה בְּאֹנֶס מִתּוֹךְ דִּין ''קִים לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִינֵיהּ'', דְּהַיְנוּ, הֱיוֹת וּכְבָר מִסְתַּפֵּק הַיֵּצֶר בְּכָךְ שֶׁהֵמָּה כְּבָר מְטַמְּאִים אֶת עַצְמָם בְּמֵזִיד, אֲזַי דַּי לוֹ כְּבָר לְהֵחָשֵׁב מְנַצֵּחַ בְּכָךְ, וּמַה לּוֹ לָקוּם וּלְהוֹסִיף עֲלֵיהֶם מִקְרֵה לַיְלָה הַבָּא מִתּוֹךְ אֹנֶס וּשְׁגָגָה. וּלְהֶפֶךְ - אָדָם שֶׁאֵרַע לוֹ לְעִתִּים מִקְרֵה לַיְלָה, זֶהוּ אוֹת וּמוֹפֵת עַל כְּנִיסָתוֹ לַקֹּדֶשׁ, וְכֵיוָן שֶׁאֵין כֹּחַ הָרַע יָכוֹל לְהַכְרִיחוֹ לְהִכָּשֵׁל בְּמֵזִיד לִהְיוֹת סָר מֵרָע בְּכָל יְכָלְתּוֹ, מְנַסֶּה הוּא לְהַפִּילוֹ בְּמִקְרֵה לַיְלָה בְּדֶרֶךְ שְׁגָגָה אוֹ אֹנֶס. וְהָעִקָּר הוּא לִהְיוֹת פִּקֵּחַ, לֹא לְהִתְעַצֵּב וְלֹא לִדְאֹג מִזֶּה כְּלָל, לְפִי שֶׁבְּכָךְ מִתְגָּרִים הֵמָּה בְּיוֹתֵר בִּרְאוֹתָם שֶׁהִנֵּה, דֶּרֶךְ זוֹ מֻצְלַחַת בְּיָדָם לְהַפִּילוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, אוּלָם כְּשֶׁלֹּא יִתְעַצֵּב מִזֶּה וְלֹא יִדְאַג מִזֶּה כְּלָל, יְנִיחוּהוּ וְיֵלְכוּ לָהֶם. וּמְקוֹר דְּבָרָיו הֵמָּה מֵהַחִידָ''א (''עבודת הקודש'' - ''צפורן שמיר'' סוף סימן ז).

עַד כָּאן דְּבָרֵינוּ לַיְרֵא שָׁמַיִם הַמִּשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לָסוּר מֵהָרַע, אוּלָם הַמִּשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לַחְטֹא בְּמֵזִיד בְּפֹעַל אֶלָּא שֶׁלֹּא נִזְהָר מֵהִרְהוּרִים וּמֵרְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת, הֲרֵי שֶׁכָּאן בְּצֶדֶק נִטְמָא בַּלַּיְלָה, לִהְיוֹת גְּרָמָא בִּנְזָקִין לְעַצְמוֹ בְּכָךְ שֶׁמְּזַלְזֵל וְאֵינוֹ נִשְׁמָר מֵרְאִיּוֹת אֲסוּרוֹת, אֲזַי, הֲגַם שֶׁנִּשְׁמָר מֵחֵטְא בְּמֵזִיד, מִכָּל מָקוֹם גּוֹרֵם הוּא לְעַצְמוֹ שֶׁיְּטַמְּאוּהוּ בַּלַּיְלָה שֶׁלֹּא לִרְצוֹנוֹ, אֲבָל עֲדַיִן עָלָיו לָדַעַת, שֶׁפְּגָם שֶׁכָּזֶה רָחוֹק הוּא כְּמֶרְחַק שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִפְּגָם בְּמֵזִיד, חַס וְחָלִילָה, וְנִתָּן לְתַקְּנוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר בְּקַלּוּת מִפְּגָם בְּמֵזִיד, וְאַל לוֹ לוֹמַר, מֵאַחַר וּכְבָר נִפְגַּם בְּטֻמְאַת לַיְלָה כְּבָר אֵין בֵּינִי לְבֵין הַפּוֹגֵם בְּמֵזִיד וְלֹא כְלוּם. חַס וְחָלִילָה מִלּוֹמַר כָּךְ, דַּהֲרֵי סוֹף-סוֹף שׁוֹמֵר עַצְמוֹ בְּכָל יְכָלְתּוֹ שֶׁלֹּא לַחְטֹא בַּיָּדַיִם, אִם כֵּן, בְּוַדַּאי שֶׁכְּבָר הִגִּיעַ לְהֶשֵּׂג גָּדוֹל וְעָצוּם בַּמַּעֲלוֹת הַקְּדֻשָּׁה, אֶלָּא שֶׁעָלָיו לְהִשְׁתַּלֵּם עוֹד לִגְדֹּר עַצְמוֹ בִּרְאִיָּה, בְּמַחְשָׁבָה וְדִבּוּר. לָכֵן יִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהִתְפַּתּוֹת חָלִילָה. כִּי אַף אָמְנָם שֶׁאֵין מֻשְׁלָם עַתָּה בְּכָךְ שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָר מֵרְאִיּוֹת וּמַחְשָׁבוֹת, וַאֲפִלּוּ שֶׁאֵרַע לוֹ מִקְרֵה לַיְלָה, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם צוֹעֵד הוּא קָדִימָה, וְסוֹף-סוֹף יְנַצַּח בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא, כְּשֶׁיִּרְאוּ מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁבֶּאֱמֶת מִצְטַעֵר הוּא וְעוֹשֶׂה אֶת אֲשֶׁר בִּיכָלְתּוֹ. אוּלָם אִם חָלִילָה יִפֹּל לַאֲחוֹרָה - יְאַבֵּד הַכֹּל, וְשׁוּם סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא לֹא תְּלַוֵּהוּ יוֹתֵר, חַס וְחָלִילָה. לְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא זוֹכִים רַק כַּאֲשֶׁר מִתְאַמְּצִים, וְכָל מַאֲמָץ מְזַכֶּה - בַּהֶתְאֵם - לְסִיּוּעַ מִן הַשָּׁמַיִם, אוּלָם כַּאֲשֶׁר, חַס וְחָלִילָה, פּוֹרְקִים עֹל לְגַמְרֵי - מִנַּיִן וּבְאֵיזֶה זְכוּת תָּבוֹא סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא?!

וְעִקָּר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתִּי מִמּוֹרִי וְרַבִּי זצוק''ל, שֶׁדִּבֵּר עִם אֶחָד מֵעִנְיָן זֶה, וְאָמַר לוֹ שֶׁלֹּא יִפְחַד מִזֶּה. וְכִמְדֻמֶּה שֶׁאָמַר שֶׁכָּךְ קִבֵּל מֵאֲבוֹתָיו שֶׁלֹּא לִפְחֹד מִזֶּה קֹדֶם הַשֵּׁנָה, וּבְאִם נִזְדַּמֵּן, חַס וְשָׁלוֹם, יִזָּהֵר מְאֹד מֵעַצְבוּת וּמִמָּרָה שְׁחוֹרָה. כִּי בְּאִם הַחִיצוֹנִים רוֹאִים שֶׁמִּתְדַּבֵּק בְּעַצְבוּת וּבְמָרָה שְׁחוֹרָה, אָז מִתְגַּבְּרִים עָלָיו שׁוּב בְּכָל כֹּחָם, כִּי שָׁרְשָׁם וְעַצְמוּתָם הִיא מָרָה שְׁחוֹרָה וְעַצְבוּת.

וּמַה שֶּׁכָּתַבְתִּי שֶׁהַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם לֵב נִשְׁבָּר גָּדוֹל עַל יְדֵי זֶה, דַּע, אָחִי, כִּי לֵב נִשְׁבָּר אֵינוֹ עַצְבוּת, כַּמּוּבָא בְּסֵפֶר הַתַּנְיא, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב נִשְׁבָּר, אַדְּרַבָּא - מִתְגַּבֵּר וּמִתְחַזֵּק עוֹד יוֹתֵר בַּעֲבוֹדַת ה' בְּחִיּוּת, רַק הוּא בְּשִׁפְלוּת רוּחַ וּבְלֵב נִשְׁבָּר. וְעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה הִיא, שֶׁלִּבּוֹ נַעֲשֶׂה מְטֻמְטָם, וְעוֹמֵד עַל מַעֲמָדוֹ וְאֵינוֹ עוֹסֵק בַּעֲבוֹדַת ה' מֵחֲמַת נְפִילַת דַּעְתּוֹ בְּעֵינֵי עַצְמוֹ. וְזֶה, חַס וְשָׁלוֹם, סַכָּנָה גְּדוֹלָה לַנֶּפֶשׁ, כִּי עֶצֶם הָעַצְבוּת מַחְשִׁיכָה הַנֶּפֶשׁ עוֹד יוֹתֵר מֵעֶצֶם הָעֲבֵרָה. וְעוֹד מַאֲרִיךְ שָׁם בָּזֶה, כִּי בְּעַצְבוּת וּנְפִילַת הַדַּעַת אֵין מַרְוִיחִין כְּלוּם, רַק מַפְסִידִין הַרְבֵּה מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם, כִּי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לְתַכְלִית מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת וּלְתַקֵּן.

וְדַע, חֲבִיבִי, שֶׁבְּאִם תִּרְצֶה לְתַקֵּן נַפְשְׁךָ, אָז הֲגַם שֶׁתִּרְאֶה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהַיֵּצֶר רוֹדֵף אַחֲרֶיךָ בְּעִנְיַן קֶרִי וּמַחְשָׁבוֹת, לֹא תִּפְחַד כְּלוּם. הֲגַם שֶׁתִּרְאֶה שֶׁיִּזְדַּמֵּן לְךָ, חַס וְשָׁלוֹם, אֲפִלּוּ בְּכָל לַיְלָה - אַל תִּירָא וְתִפְחַד, וְאַל תִּתְעַצֵּב וְהִשָּׁמֵר מִזֶּה מְאֹד, וְאַל תִּסּוֹג אָחוֹר מִסֵּדֶר תְּשׁוּבָתְךָ, כִּי סוֹף-כָּל-סוֹף אַתָּה תִּהְיֶה הַמְנַצֵּחַ, וְהֵמָּה יִפְּלוּ כְּקַשׁ וְתֶבֶן וּכְמוֹץ אֲשֶׁר תִּדְפֶנּוּ רוּחַ. וַהֲגַם שֶׁתִּרְאֶה שֶׁעָבַר עָלֶיךָ כָּכָה שָׁנִים וּזְמַנִּים הַרְבֵּה, אַל תִּפֹּל בְּעֵינֶיךָ, כִּי כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת סֵדֶר תִּקּוּנְךָ דַּיְקָא.

וְעִקָּר - שֶׁתִּזָּהֵר וְתִשָּׁמֵר מֵרְאִיּוֹת מֵזִיד, חַס וְשָׁלוֹם, וּמִלְּהַכְנִיס עַצְמְךָ, חַס וְשָׁלוֹם, לְהִרְהוּרִין בִּישִׁין וְכַדּוֹמֶה, וְתַעֲסֹק בִּתְשׁוּבָה בְּכָל כֹּחֲךָ וְלֹא תִּירָא וְלֹא תִּפְחַד כְּלוּם, בְּעֶזְרַת ה'.

וְעִקָּר, לְתַקֵּן בְּאוֹתוֹ יוֹם דַּיְקָא, וְלֹא תַּשְׁהֶה הַתִּקּוּן לְיוֹם אַחֵר, כִּי בְּאוֹתוֹ יוֹם הַתִּקּוּן בְּנָקֵל יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִבְּלִי שִׁעוּר מִבְּאֵם יַשְׁהֶה הַתִּקּוּן לְיָמִים אֲחֵרִים.

וְהִנֵּה, רֵאשִׁית כֹּל - תִּקּוּן הָרִאשׁוֹן הוּא לִטְבֹּל בְּמִקְוֶה, כִּי בְּכָל הָאֳפָנִים, כָּל מִינֵי יְצִיאַת הַזֶּרַע, אֲפִלּוּ שֶׁהוּא עַל יְדֵי חֻלְשָׁה וְטֹרַח וַעֲיֵפוּת, וַאֲפִלּוּ שֶׁהוּא בְּהֶתֵּר לְקִיּוּם הַמִּצְוָה, וְעִם כָּל זֶה גּוֹרֵם טֻמְאָה. כְּמַעֲשֵׂה רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי אֶלְעַי (ברכות כב) שֶׁרָאָה קֶרִי וְלֹא רָצָה לִלְמֹד עִם תַּלְמִידָיו עַד שֶׁיָּרַד לִטְבֹּל, וַהֲגַם כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ סוֹבֵר שֶׁאֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מְקַבְּלִין טֻמְאָה, אֲבָל הוּא הֶחְמִיר עַל עַצְמוֹ. וְעִקָּר, אִם אֶפְשָׁר לוֹ לִטְבֹּל אַחַר זֶה בְּמַיִם קָרִים.

וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁטּוֹבֵל בְּמִקְוֶה תָּכַף [כִּי כָּל מַה דְּאֶפְשָׁר שֶּׁלֹּא לִשְׁהוֹת הַטֻּמְאָה עַל עַצְמוֹ, יוֹתֵר טוֹב לוֹ], וְאָז בְּזוֹ הַטְּבִילָה מַחְלִישׁ כֹּחַ הַטֻּמְאָה בִּמְאֹד, וְרוֹצֵץ רָאשֵׁיהֶם.

תוכן העניינים

שובי נפשי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה