אור ברסלב
שובה ישראל פרק ז' - העוון ותקונו › הקדמה - הסיגוף הגדול ותשובת המשקל - עצם ההתנתקות והפרישות מהחטא

שובה ישראל

פרק ז' - העוון ותקונו · הקדמה - הסיגוף הגדול ותשובת המשקל - עצם ההתנתקות והפרישות מהחטא

פרק ז' - העוון ותקונו

בספר ''בנימין זאב'' שו''ת סימן עב כותב על אחד שנשתמד וחזר בו, מה תשובה יעשה. וכותב בסוף: ''ונראה דאין להכביד עליו סגופים כפי מה שהיה ראוי, לפי שאין לך סגופים גדולים ורעים בגופו מאשר סובל בכל יום שמסתלק מן ההנאות שהגויים שרויין בהם, והוא היה כבר שרוי עמהן. ולפי זה אין להחמיר עליו כל כך. אמנם אם הוא בעל תשובה גמור שגמר בלבו לעשות תשובה מעליתא יעשה הוא התשובה כפי חטאו שידע ממה שעבר עליה כדי לצאת ידי שמים''.

ב''תרומת הדשן'': ''מומר שיצא מן הכלל וחזר לדת האמת, נראה דאין להוסיף ולהרבות עליו יותר מדי, מפני שסורו רע יותר מבעל שאר עברות לפי שהרגל בין הנכרים בכל שרירות לבו ואיכא למיחש פן יבעט בתשובתו. וכן מצאתי בספר המצוות דאין להכביד עליו סגופים כפי מה שהיה ראוי, מטעם אחר: לפי שאין לך סגופים גדולים ורעים מאשר סובל בכל יום שמסתלק מכל הטובות וההנאות שהנכרים שרויין בהן. והוא היה גם כן כבר שרוי בהן עמהם, ומקבל עליו תמיד פחדים ובהלות ורשעות וצרות שהאמות מצרים לישראל.

וקודם ששב לא היה לו דאגה בכל זאת, ונמצא תשובתו גורמת לו כל סגופים הללו, ולא דמי לשב מן העריות או רציחות, דברשעו נמי היה בכל צרות הללו ותשובתו לא גורמת לו צרות הללו''.

בהקדמת ספר ''ישמח משה'' על נ''ך להרב הצדיק משה טיטלבוים זלה''ה מביא מה שמצא רשום בכתב יד קדשו וזה לשונו: ''ביום ראש חדש מנחם אב קדמ''ת לפ''ק. בבקר ואני בחלומי ואלי דבר יגנב, אם כל ימיו עשה עבירה ונשתקע בה, ובאחרונה כשעשה נתחרט והלך וטבל ובוכה בכיה רבה בחרטה ועזיבה לגמרי שלא יעשה עודי מוחל לו. ואף שאם עשה רק פעם אחת העברה לא די לו בזה אלא צריך 'תשובת המשקל' שיסבל צער כנגד הנאה שהיתה לו, הכא עדיף טפי, דהתם כיון שלא נשתקע בה לא הוי הפרישה לו צער, כיון שלא הרגל בה. לכך צריך לצער אחר. מה שאין כן זה שרגיל בה מאד. אם כן הפרישה בעצמה היא לו צער גדול, בכל עת שיצרו תוקפו לעשות המרגל. אין לך 'תשובת המשקל' גדולה מזה, שהוא זובח יצרו בכל פעם, ומחשב לו הצער כנגד ההנאה. ועל כזה נאמר (''ויקרא'' יג, לג): 'כלו הפך לבן טהור הוא'. ושמא תאמר: אם כן יחטא האדם הרבה, כדי שלא יצטרך תשובה? לזה אמרו רז''ל (''יומא'' פה, ב): 'האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה', שאם עשה על-מנת כן, לא יועיל לו. והכי פרושו: האומר אחטא והדר אחטא, כדי שיהיה לו תשובה בנקל, אין מספיקין וכו'. וכן אמרו לי על איש אחד שהיה כנ''ל. עד כאן החלום, וברוך השם כי חפץ חסד הוא'', עד כאן לשונו.

ואף אלו המצדדים בתעניות וסגופים, כל זה באדם חזק ובריא שאין רבוי הצומות מזיק לו כלל לבריאות גופו וכמו בדורות הראשונים. אבל מי שרבוי הצומות מזיק לו, שאפשר שיבוא לידי חלי או מחוש חס ושלום כמו בדורותינו אלה, אסור לו להרבות הראשונים. אבל מי שרבוי הצומות מזיק לו, שאפשר שיבוא לידי חלי או מחוש חס ושלום כמו בדורותינו אלה, אסור לו להרבות בתעניות, ומכל שכן אם הוא לומד תורה שאסור לו להתענות, כי מחמת חלשת התענית לא יוכל לעסק בה כראוי. אלא מאי תקנתיה? יתן צדקה, כמו שכתוב (''דניאל'' ד, כד): ''וחטאך בצדקה פרק''. כן כתוב בספר ''רב פעלים'' להרב הגאון רבי יוסף חיים זצ''ל. ומביא בשם ה''חסד לאברהם'' כי הרוצה לחזור בתשובה ואינו יכול להתענות, יכול לפדותם בצדקה. וכן מביא בשם הרב ''נאמן שמואל'', שכותב: ''כך למדתי מדברי אדירי גבירי עולם ואשמע בקולם'', עד כאן. ועוד יבואר בפרקים הבאים.

תוכן העניינים

שובה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה