פרק ו' - מהות התשובה · יד. אין התשובה יוצאת מדבורינו כי אם ממעשינו
במשל נפלא מבאר ה''חפץ חיים'' למה דומה אותו טפש שרק בפיו מבקש סליחה אבל לא מחליט לשנות מעשיו, וזה לשונו: עני אחד פגע ברחוב לבעל הבית אחד ויאמר לו: ''אולי אמצא חן בעיניו וילוה לי חמש מאות רובל כסף והייתי לוקח עסק פלוני; אולי יזכני ה' שאוכל על-ידי זה להגביה קצת מצבי השפל''. ויענהו: ''כן הדבר, אך עתה אני צריך לילך למקום פלוני, ובשעה חמישית אני אהיה בביתי ותבוא אלי ואלווך המעות''. ויהי בבוא הזמן צמצם הבעל הבית להיות אז בביתו והמתין עליו ולא בא.
ויהי למחר פגעו עוד הפעם בשוק ויאמר להבעל הבית: ''אם היה כבודו מלווני את המעות היה משיב לי נפשי בזה''. ויענהו הבעל הבית: ''הלא אמש קצבתי עמך שתבוא לביתי ולמה לא באת? הלא אנכי חיכיתי עליך! אך מה שעבר אין, אבל היום אמתין עליך שתבוא?'' ויענהו: ''הן''. ויצמצם הבעל הבית להיות ביום שני גם כן בשעה החמישית בביתו פן ואולי יבוא העני וילוהו, וסוף הדבר הזה שגם ביום השני לא בא.
ויהי ביום השלישי פגע עוד הפעם איש את רעהו ויאמר לו העני: ''אלו היה כבודו מלוני היה מחייני בזה''. ויען ויאמר לו: ''הלא גם תמול גם שלשום המתנתי עליך ואני רוצה למלאות רצונך, ולמה לא באת? אין זה אלא שבאמת אינו דוחק לך אלו המעות ואין רצונך להם ואתה מבקש רק בפיך ולא בלבבך, והראיה שאתה מתעצל לילך איזה פסיעות לביתי!'' והנה בענין זה בודאי הצדק עם הבעל הבית שהוא רוצה למלאות רצונו של העני, והוא רק עומד ומבקש ואינו רוצה לקבל.
וכאשר נתבונן, אנו מתנהגים באופן זה ממש עם הקב''ה, שאנו מבקשים בכל יום בברכת ''קריאת שמע'': ''אבינו מלכנו בעבור אבותינו וכו' כן תחננו ותלמדנו וכו' רחם עלינו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל וכו' והאר עינינו בתורתך'' וכו', וכן אנו מתפללים בתפילת ''שמונה עשרה'': ''חננו מאתך דעה בינה'' וכו', וכיוצא בזה אנו מבקשין ב''ובא לציון'': ''הוא יפתח לבנו בתורתו'' וכו'. והנה על בקשות כאלו בודאי רצון הקב''ה גם כן מסכים ואומר: ''מי יתן והיה לבבם לבוא לביתי וללמד תורתי, בודאי הייתי נותן להם אור עינים בתורה והייתי פותח לבם לזה'', וכמאמרם: ''הבא לטהר מסיעין אותו''.
אבל באמת, בעוונותינו הרבים, הדבר מצוי שאחר התפילה תכף הולך מבית המדרש לביתו ואינו שם אל לבו מה שמתחלה דבר ובקש מהקב''ה, ומכל מקום למחר חוזר ומבקש מהקב''ה שיאיר עיניו בתורתו וכהאי גונא, וחוזר ורץ מבית המדרש אחר התפילה לביתו, וכן ליום מחר. וזהו שמצוח הנביא ואומר: ''קחו עמכם דברים'' וגו', הינו: הדבורים שדברתם עמדי בתפילה, קחו עמכם וזכרוהו ואז בודאי תשובו אל ה'. וזהו כוונת התורה גם כן: ''כי קרוב אליך הדבר מאד'', אבל אימתי? אם בפיך, הינו בעת שאתה מדבר עמי, יש בלבבך גם כן לעשותו, אז נקל הדבר להיות עבד לה', לאפוקי אם רק בפיך אתה מדבר ובלבב רחוק האדם מה' ואינו מחשב לעשות הדבר שהוא מדבר, וכמו שכתוב: ''קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם'', אז בודאי אינו קרוב הדבר לקיים התורה.