פרק ו' - מהות התשובה · ד. תשובה על ידי התעוררות עצמית - עיקר ותכלית התשובה
כתב ב''טהרת הקודש'': אבל באם עיקר גילוי התעוררות הוא שבא באדם הזה מעצמו, שלא על-ידי יסורים ופחדים ואיומים וכדומה, רק מצד אמונת הבורא או אהבתו אליו או פחדו ממנו מעבור על רצונו שלא יקבל עונש הבורא, וכל שכן באם נותן אל לבו גודל חסדי ה' אתו וגודלו יתברך ויתעלה, שמן הראוי שבכל רגע ימסור נפשו לו ובודאי שלא להכעיסו חס ושלום ולהמרות רצונו, אז באופן כזה גם תשובה קטנה וסיגוף קטן שאדם עושה, נחשב בשמים לרב, והוא חלוק כבין משמים לארץ בערך תיקון נפשו בין דבר שבא מהתעוררות עצמו בין אם ממתין עד שיעוררו אותו משמים בעל-כרחו.
וכן גם אם שמע לקול המוכיח הוא בכלל זה, או על-ידי ספרי מוסר המעוררים לתשובה, מפני שהוא מאמין לדברי המוכיח או לדברים הנאמרים בספר, אז זו ההתעוררות הוא גם כן מעצם אמונת ה' שלו. וכל שכן אם מקבל על עצמו לעבוד את בוראו במסירות נפש לתקן כל כללות נפשו, ואומר לנפשו שחי ונעברה, בודאי נתגדל כבודו בשמים, והקב''ה ברב רחמיו פושט ימינו ומקבלו באהבה רבה, כי רבים רחמיו ואוהב ומחבב השבים לפניו.