פרק ו' - מהות התשובה · א. הכניעה - תחילת התשובה
כתב ה''חובות הלבבות'' בתחלת שער התשובה, וזה לשונו: אמר המחבר הואיל ובארנו בשער הקודם את חובות ההכנעה והואיל וההכנעה היא יסוד התשובה והתחלתה, הנני מוצא לנכון לבאר אחריה את גדרי התשובה, עד כאן לשונו. הרי שההכנעה תנאי הכרחי לפני בואו לעשות תשובה.
ומה היא הגדרת ההכנעה? כתב ה''חובות הלבבות'' בתחלת שער הכניעה, וזה לשונו: ''הכניעה היא שתהיה נפש האדם נמוכה ושפלה ושלא יהיה לה ערך בעיני עצמה, והיא אחת ממדות הנפש וכו'. הכניעה לפני הבורא יתברך להכניע עצמו לפניו בכל זמן ובכל מקום וכו'.
ובהמשך הפרקים שם מבאר הרב ''חובות הלבבות'' מהות הכניעה, שצריך האדם להרגיש שהוא מכחו אין לו כלום, וכל כחו והצלחתו תלויים בבורא יתברך, ואין הוא מוגן מיסורי העולם אלא רק בחסדי ה' נשמר מכל רע, ואין ליחס לעצמו שום כח ועוצמה אלא לבטל עצמו לגבי קודשא בריך הוא בטול גמור כעבד הנתון לחסד אדונו, ולא להתגאות בשום מקום ובשום זמן. והדברים נכרים בסימנים על אבריו, דהינו שהוא מדבר בלשון רכה ובקול נמוך והוא עניו בשעת כעסו ואינו נוקם גם אם יש לו היכולת לנקום, עד כאן.
וכן כתב הרמב''ם ב''הלכות תשובה'' (פרק ז' הלכה ח): בעלי תשובה דרכם להיות שפלים וענוים ביותר. אם חרפו אותם הכסילים במעשיהם הראשונים ואמרו להם: ''אמש היית עושה כך וכך ואמש היית אומר כך וכך'', אל ירגישו להם [אל יקפידו עליהם] אלא שומעים ושמחים ויודעים שזו זכות להם, שכל זמן שהם בושים במעשיהם שעברו ונכלמים מהם זכותם מרבה ומעלתם מתגדלת.
העולה, שהכניעה נצרכת לבעלי תשובה משתי סבות: טעם א' ל'' חובות הלבבות'' שרק על-ידי הכניעה לה' יתברך וידיעה ברורה שאין בכחו כלום ותלוי הוא בבורא יתברך אם לחסד ואם לשבט, יוכל להכנס לשער התשובה, כי איך יבוא לשוב והוא גאה ורם תועבת ה'?!
טעם ב' לרמב''ם שחיב להקדים כניעה כדי שלא יסוג אחור מכל פגיעה ובושה שיבישוהו או יזכירו לו מעשיו הראשונים. ולכך צריך להיות נכנע ועניו: ללמוד שאין לענות כלום למחרפיו, ואז התשובה תעלה בידו בהיותו איתן, שמח בבושה, שומע חרפתו ואינו משיב.