אור ברסלב
שובה ישראל פרק ה' - זמני התשובה

שובה ישראל

פרק ה' - זמני התשובה

פרק ד' - מעכבי התשובה

א. חיוב התשובה יום יום

רבים נזכרים להתעורר לתשובה משנה לשנה בימי הרחמים והסליחות. וראיתי להאריך בפרקים אלו על גודל טעותם והפסדם, כי יעילות פעלת התשובה נעשית דווקא יום יום.

רבותיבו תקנו לנו ג' פעמים ביום בקשת ''החזירנו בתשובה שלמה לפניך'', הרי שהאדם חיב לשוב תמיד בכל עת ולא די בימים מסוימים. והדבר יובן על-פי משל שהביא ה''פלא יועץ'' בערך 'תשובה':

משל לבן מלך ששלחו אביו לארץ מרחקים כדי שירויח ויקנה סחורה לעצמו וידע דרך משא ומתן. והלך וצרור כספו בידו, ולא עשה כפי שצוה אותו אביו אלא פנה אל רהבים ולוה ואכל עד שנעשה בעל חוב גדול והוא לא ידע סך חובו. ובעלי החובות הלכו אצל המלך שיפרע להם, ואמר להם המלך שימתינו כי ברצונו לכתב לבנו שישוב בתשובה וישלח כסף חובו; ואם לא, יפרע ממנו ביסורים, וכן עשה. והבן בראותו מכתב אביו התחיל לעשות תשובה ולשלח סחורות וכסף לאביו לכסות חובו, ומפחד היה תמיד שמא עדין לא מספיק מה ששלח או שמא נגנב בדרך, ולכך היה עובד ללא הפסקה ושולח ללא הרף כסף או סחורה לכסות הסכום, כי הוא לא ידע עד בואו האם נפרע כל חובו או לא.

הנמשל: האדם חטא לבוראו ולבסוף מחליט לחזור בתשובה, אולם אין הוא יודע מתי יכופר וירוחם; עומק הדין העלימו הקב''ה מבני אדם. על כן חיב אדם לשלח למעלה לאביו שבשמים בכל יום ובכל רגע דברי פיוס ומעשים טובים ותורה הרבה לכסות חובו משתי סבות: א. עדיף להזדרז לשוב ולזכות לנעם ה' כבר בחיים חיותו ולא להאריך קצף ה' עליו. ב. מי יודע אם כל ימיו יספיקו לו לכסות חטאיו, ורק אם יעשה כל שביכלתו יצא זכאי, שאפילו ימות באמצע התשובה - כיון שגלוי לפניו שלו היה חי עוד היה ממשיך ולא מתרפה מעסק התשובה, הרי נחשב לו תשובה שלימה.

וראה מה שכתב עוד ה''פלא יועץ'' בערך 'תשובה' וזה לשונו: ומה גם בדורות הללו דלונו מאד וחסרנו כל טוב, ואין אדם צדיק בארץ שיערב לבו לומר שיתקן את מעותו ויצא ידי חובה לגמרי, לו יחיה גבר שנין אלפין, כי אין רגע בלא פגע ובכל יום מוסיף חדשים על ישנים וכו'. וצא ולמד מגדולי עולם כמה עשו על חטא קל, ובראש דוד המלך שהקים עולה של תשובה. נאמר (''תהלים'' כד): ''ברכי כשלו מצום'' וכו' ואף-על-פי-כן אמרו רז''ל שלא נתרצה אלא שבע שנים אחר פטירתו כשנבנה בית המקדש, וכמה גדולי עולם שהושחרו שיניהם מהתעניות על חטא קל כמובא בגמרא, וכל שכן לנו שלא יספיק כל ימי שנותינו ולא נוכל לצאת ידי חובה.

ועוד שם: והסימן המובהק לאדם שעדין לא טוהר מחלאת עוונותיו, שאלו היתה נפשנו מוטהרה לא היתה יוצאת תקלה מתחת ידינו והיינו יכולים לכוון דעתנו לאהבה וליראה את ה' יראה גדולה ואהבה עזה ולכוון בתפילתו ללא מחשבות זרות וכו' ולעבד את בוראנו עבודה שלמה עבודה תמה ביראה ואהבה ושמחה וכן לשמח שמחה של מצוה יותר מכל טוב שבעולם וכן להתעצב בזמן צער כגון על חרבן בית המקדש ותקון חצות ועל עוונותינו כמי שבנו יחידו מוטל מת לפניו, והיתה נשמתנו עולה למעלה בכל לילה לחזות בנעם ה' וכו'. וכן מובא ב''ספר חסידים'' שסימן לאדם אם יתקן הוא או לא, אם יכול לכוון בתפילתו ללא מחשבות זרות וכו', עיין שם באורך. ומסיבה זו עלינו לשוב יום יום, כל עוד אין אותות התשובה וקבלתה ידועים לנו ואין אנו מצליחים לכוון היטב בתפילה.

ב. מעלת ''מארי חשבנא'' הנזכר ב''זהר''

[''מארי דחושבנא'' - בעלי חשבון, העושין חשבון נפש דבר יום ביום].

אמרו רז''ל בגמרא (''בבא בתרא''): ''על כן יאמרו המשלים באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון'' (''במדבר'' כא). אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב ''על כן יאמרו המשלים'' וגו', 'המשלים' אלו המושלים ביצרם. 'בואו חשבון' - בואו ונחשב חשבונו של עולם - הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. ''תבנה ותכונן עיר סיחון'' - אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא, עד כאן הגמרא.

כתב בספר ''טהרת הקודש'' בבאור דברי ''הזהר הקדוש'': כל יום הוא ענין גדול ונורא והוא ענין בפני עצמו, וצריך לתקן כל יום ביומו את אותו יום, שיצא יום מתוקן במצוות ומעשים טובים. ואם נאבד חס ושלום זה היום בהבלים בבטול תורה ובלי קיום מצוות, נאבד ניצוץ אחד מחלקי ניצוצי הנשמה, כי ידוע שכל נשמה מתחלקת מהרבה ניצוצין ובכל גלגול שולחין לנשמה לתקן מספר מסים של ניצוצין שצריכה לתקן בגלגול ההוא. וכפי מספר הניצוצין כן מספר הימים שאדם חי על-פני האדמה, כלומר שבכל יום עליו לתקן ניצוץ אחר מהנשמה השיך לתקנו באותו היום דוקא.

ובמות האדם מתלבשת הנשמה באלו הימים ובמצוות שתקן, כי הניצוץ של הנשמה צריך לבוש, והלבוש של הניצוץ הוא תיקון היום של אותו ניצוץ בתורה ומצוות, ובזה נעשה לאדם לבושין לגן-עדן. ואם החסיר מהלבושין? שהם המצוות ומעשים טובים שיש לתקן יום ביומו, כך חסרה הנשמה מלבושיה. כמו למשל הגוף הגשמי של האדם צריך לבוש מיחד לראש ולבוש מיחד לגוף ומנעל לרגל וכו', ככה מצטרכת הנשמה לפי ערכה לרבוי לבושין. וכמו שאדם שחסר לו כובע לראשו או מנעלים לרגליו או כסוי לגופו, הרי הוא בבושה גדולה כך הנשמה כשחסר לה לבושיה שהם המצוות ומעשים טובים ותקון הימים בתורה ומעשים טובים, הרי שאותם ניצוצין השיכים לאותם ימים, ערומים מלבוש, והרי בושתו לעתיד בעולם הנשמות רב למאד, ועל זה יתגלגל האדם בגלגולים רבים עד שגומר לתקן ניצוצות נשמתו ולהתקין להם לבוש שהוא על-ידי תיקון הימים, כל יום והניצוץ שלו, בתורה ומעשים טובים.

ג. עוד מענין ''מארי חשבנא''

ועוד שם: וזה היה כל עבודת הצדיקים לתקן אלו הימים, ולכן נשתבחו בזה אבותינו כמו שנאמר: ''ואברהם זקן בא בימים'' וכן: ''והמלך דוד זקן בא בימים'' - הכוונה שהיו כל ימיהם מתקנים בשלמות ללא חסרון כלל.

לכן צריך שידע האדם, שאם עובר עליו יום שלא תקנו כראוי בתורה ומעשים טובים, חסר תיקון ניצוץ אחד מנשמתו, כאמור שמספר הניצוצין של הנשמה כמספר ימי חיי האדם, ונחסר לניצוץ ההוא מנשמתו לבוש, וכל שכן חס ושלום אם חטא; לא די שאין לבוש קדוש לניצוץ נשמתו אלא תקן לבוש רע לניצוץ ההוא רחמנא לצלן. ואם תקשה: אם כן מה יעשה האדם שעברו עליו כבר ימים ושנים שהלך בחשך בלי תיקון וכעת בא ברצון מלא לחזור בתשובה, איך יתקן את אותם ימים שחסרים מתיקון נשמתו?! וכן הרבה פעמים חושב אדם שתקן, אבל מי יודע אם נתקבלו תורתו ומצוותיו כראוי לחשב לו תיקון היום בשלמות? וכי אין לו תקוה חס ושלום, הלא הקב''ה חנון ורחום מלא רחמים ורוצה בתקון עמו ישראל?!

רק גילה לנו בעל ''אור החיים'' הקדוש נחמה גדולה (בפרשת ''ויחי'') שאותם ניצוצי הקודש שלא נתקנו יום ביומו מסבת שפגם האדם אותם ימים ולא תקנם בתורה ומעשים טובים, אינם מסתלקים ונאבדים לגמרי חס ושלום אלא עומדים וממתינים לתקונם, וכשישוב בתשובה שלימה ויתחרט על הימים שעברו בחשך יחזרו לתקונם אלו הימים וניצוצי הנשמה התלויים בימים ויתחברו לנשמתו הקדושה של האדם.

אבל תדע שכל מה שאדם מתאחר מלשוב לה' ולתקן אלו הימים, יותר מתחשכים אלו הימים ומתעבה הזהמה והשקוץ כמו הזהב הטוב כשהוא משקע בתהום הארץ, ולפעמים שקוע הזהב ברפש וטיט המזהם והמשוקץ; וכמה שמשתהה יותר בטינוף, יותר מעלה חלודה ועכירות, ויותר קשה לנקותו ולצחצחו וליפותו ולהחזירו למראה גון זהב.

ככה הנשמה: כפי מה שמתאחר האדם מלתקן את ימים שעברו בחשך, ככה מתעבה ונחשך אור הניצוץ של הנשמה ומתחזקים הלבושים הרעים שמלבישם לאותו ניצוץ. ולכן דרשו רז''ל: ''אשרי איש ירא את ה' '' - אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש דהינו בבחרותו, עד כאן תוכן דבריו.

עוד שם מרבנו האר''י ז''ל, שאדם שפגם את יומו בעוונות, ממתינים לו מן השמים עד הערב של אותו יום ובזה יש לו אפשרות לתקן את יומו בנקל ובמהירות, כי אם כבר עבר הלילה בלא תשובה מתקשה תיקונו.

ד. עוד מענין החובה לעשות תשובה דבר יום ביומו

עוד שם: לכן אם מקדים האדם לשוב לה' בערב הראשון אז תקונו ביותר גדול ונעלה, ולכן מובא ב''זהר הקדוש'' (''וישב'' קצא) וזה לשונו: ''בכל יומא ויומא כד אתי ליליא בעי לאסתכלה ולמבדק בכל מה דעבד כל ההוא יומא בגין דיתוב מניהו ויסתכל בהו תדיר בגין דיתוב קמי מאריה כד''א (''תהלים'' נא): ''וחטאתי נגדי תמיד'' בגין דיתוב מניהו, עד כאן.

ואם אדם זוכה לתקן את בחינת היום בתשובה, אז מעלתו גדולה עד למאד, כי יש היכל מיחד בשמים שזה היכל קדוש ונורא שנקרא ''היכל מארי דחשבנא'' (ומי שהוא מהמארי דחשבנא זוכה לכנס בזה ההיכל לאחר אריכות ימיו ושנותיו), ועוד: מי שזוכה לשוב אל ה' ולהיות ממארי דחשבנא, הגם אם חטא ופגם לפני ה' ומחויב לירד שאולה בגיהנום, אינו משתהה שם אלא עולה משם בהקדם, כמובא ב''זהר הקדוש'' (פרשת ''קרח'' קעח), וזה לשונו: בגיהנום אית ביה מדורין על מדורין, מדורא תתאה שאול, מדורא תתאה מנה אבדון, ודא סמיך לדא, מאן דנחית לשאול ידונון ליה ומתמן יצפצף ועולה, הדא הוא דכתיב (''שמואל'' א, ב): ''מוריד שאול ויעל''. ומאן דנחית לאבדון תו לא סליק לעלמין. מאן דאית ביה עובדא טבא או דאיהו מארי דחשבנא, הא אוקמוה דבכל לילה ולילא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למעבד חשבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא ויתוב מניהו ויבעי עליהו רחמי וכו', הוא לא ישתאר תמן ולא ישתכח ביניהו וכו'. ולא ישתכח אלא לעילא לעילא באתר דכמה נהורין ובוצינין וכמה כסופין שארן ביה, וקודשא בריך הוא אתי לאשתעשעא עם שאר צדיקיא די בגן עדן, עד כאן.

לכן אשרי חלקו וגורלו למי שזוכה להיות מכת הנקראים ''מארי חשבנא'', כי כן נקראים בלשון ''מארי'' שהוא לשון חשיבות כמו מר, כי הוא שולט על החשבון וכו', עד כאן.

ועוד כתב בספר ''פלא יועץ'' וזה לשונו: פרש ב''זהר הקדוש'' שעל-ידי זה הזהירה תורה ''לא תלין נבלתו'' שלא ילין עם חטא כי נבלה היא. וכתבו המפרשים שהשב תכף באותו יום דומה לדיו לחה שבנקל יוכל לימחק ולהיקנח, לא כן כשהיא יבשה, עד כאן לשונו.

ה. אין לך אדם שאין לו שעה

פרש רבי אלימלך מליז'נסק בספר ''נעם אלימלך'' (פרשת ''בא''): ''אין לך אדם שאין לו שעה'' - מי שאין לו שעה מיוחדת להתבודד עם קונו ולחשב על תכליתו, אינו נחשב בגדר אדם כלל, וזה אין לך אדם שיקרא ''אדם'' מבלי שיהיה לו שעה ביום לחשוב על תכליתו, עד כאן.

וכן הרמח''ל זועק בקריאה נרגשת למה לא יפנה שעה בכל יום לחשב ולהתבונן על מה באתי לזה העולם, מה עשו אבותי שכה חשק ה' בהם, וכיוצא בזה מחשבות של חשבון מצבו, לפחות כמו שחושב כל יום הסוחר מחשבות חשבונותיו. והוא דבר שטרחתו מועטת ופריו רב, עד כאן. ועיין שם בארך ב''פרי עץ חיים'' שבסוף ספר ''מסילת ישרים''.

ו. בואו חשבון

עוד שם ב''טהרת הקודש'': ומהו החשבון שיש לחשב בשעה מן היום כאמור לעיל? הפסד מצוה כנגד שכרה, כי היצר מטעים לאדם מתאוות נעם צוף שקריו, וזה שכר שיש לו לחוטא בעולם הזה, אבל צריך שיחשב מהו ההפסד שכנגד שכר זה, וכמה צריך לסבל על כל רגע אחד של עברה, וכמה גלים יעברו על נפש החוטאת, וכן הפסד מצוה שאמנם הנך מפסיד כביכול בעשית המצוה כגון צדקה או שנותן מזמנך ללימוד וכביכול מפסיד פרנסה, משא ומתן וכדומה, אבל הבט מהו השכר שכנגד הפסד מדמה זה, והוא ''מה רב טובך אשר צפנת ליראיך'' נגד החוסים בך.

ועוד שם: אי אפשר לזכות להיות באמת ממארי דחשבנא, [בעלי חשבון, ונקראים כך על שם ישוב דעת שיש להם שאינם הולכים בעולם ככסילים שאין יודעים את תכליתם, וכמו שאומרים על מיושב ומתון: ''הוא חי בחשבון''.] רק אם מצין לו כל עברות שעשה מקטן ועד גדול. ועל זה נאמר: ''וזה יכתב ידו לה' '' - אלו בעלי תשובה שכותבים עוונותיהם על-מנת לשוב לה' עליהם. ועל-ידי התשובה יתעלה הבעל-תשובה הרבה, כמובא ב''זהר הקדוש'' שהבעל-תשובה ברגע אחד מתעלה, מה שצריך הצדיק להתיגעות זמן רב, עד כאן תוכן דבריו.

ובמשל נפלא מסביר ה''חפץ חיים'' מה בין הרושם חטאיו בפנקסו לבין אותו שאין רושם, וזה לשונו: וכדי לבאר ענין הכתיבה על פנקסו אסביר במשל לראובן שהלוה לשמעון אלף דינרי זהב. לימים פגש ראובן בשמעון ואמר לו: ''הזוכר אתה שהנך חיב לי עדין סך אלף דינרי זהב?'' השיב לו שמעון: ''ידעתי, לא נעלם ממני אף רגע אחד את החוב שהנני חיב לך ורשום על פנקסי והנני מקוה ומצפה אותו היום שיהיה בידי לסלק לך ברב תודה''. וייטב הדבר מאד בעיני ראובן, כי כבר בטוח הוא בשמעון שלא ילכו מעותיו לאבדון אצלו, ורק מפני מצוקות הזמן אי אפשר לו לסלקו. וכל זה אם שמעון הוא איש ישר ותמים, מה שאין כן אם שמעון הוא איש בליעל ואיש מרמה, וכשתובעו ראובן הוא עונה לו: ''לא היו דברים מעולם ולא ידעתי כלל אם אני חיב לך'', אז כבר מסופק ראובן במעותיו והלואי שיעלה בידו להשיג מקצת מן המקצת, כי אחרי שאיננו חש לכתב הדבר בפנקס לזכרון, בודאי אינו חושש על ממון אחרים שיש תחת ידו ולא מאיש כזה לחכות שיסלק המעות.

כן הדבר בעניננו: האיש החכם והנבון החרד לדבר ה', אם ארע לו פעם אחת שעבר על איזה חטא, לבו נוקפו עליו והוא שב ומתחרט עליו ורושם את עוונו בפנקסו לזכרון שלא ישכח ממנו, ותמיד יזרז את עצמו לשוב בתשובה עליו, וכדכתיב (''תהלים'' נא): ''וחטאתי נגדי תמיד''. מה שאין כן באחד שעבר עבירה אחת ומכל שכן עברה שחיבין עליה מיתה בידי שמים, ואינו שם לבו כלל על זה ואינו חושש לשוב בתשובה עליה, אז אין ספק בידו לעשות תשובה כראוי, מאחר שלבסוף ישכח ממנו העוון לגמרי, והחטא יהיה שמור לו לפי זה עד יום בואו לחשבון לפני ה'. וזהו כונת הגמרא שרבן גמליאל שחטא בשוגג והטה הנר בשבת כתב עוון זה על פנקסו, רצונו לומר ששם העוון נגדו תמיד וכל ימיו היה דואג ומצטער שמא לא יצא ידי חובה בתשובה שעשה.

ויכול לתקן הימים שעברו בחשך, לא רק הלא תעשה שעבר עליה אלא גם העשה שבטל כגון תורה ותפילה, שעל זה לכאורה לא שיך תיקון שהרי עבר הזמן והוי ''מעות לא יוכל לתקן'', גם על זה יש תיקון כמובא בספר הקדוש ''עשרה מאמרות'' על הפסוק: ''כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד'', דהינו שהקב''ה הבטיח לבעל תשובה כי לעתיד לבוא יהיה מר ואהלות כל בגדתיך'', כלומר: כל הבגידות שבגד החוטא בה', על-ידי התשובה יהיה מור ואהלות שהם מיני בשמים המריחים ריח טוב, כי יתהפך הכל לזכות וימים הבטלים גם יתקנו על-ידי התשובה.

כלל הדברים שימהר יחיש לעשות תשובה יום ביומו וכאמור משם האר''י שממתינים לחוטא עד הערב, וכמובא ב''זהר הקדוש'' (''בראשית'' קצא) שבכל יומא ויומא כד אתי ליליא [בכל יום ויום כשמגיע הלילה], בעי לאסתכלא ולמבדק בכל מה דעבד כל ההוא יומא [צריך להסתכל ולבדוק כל מה שעשה באותו יום], בגין דיתוב מניהו ויסתכל בהו תדיר בגין דיתוב קמי מאריה [כדי שישוב בתשובה עליהם ויסתכל בעוונותיו תמיד].

ז. ככל שהתשובה נעשית סמוך לחטא, מעולה יותר ובנקל יותר

כתב עוד ב''טהרת הקודש'': מדה היותר טובה ונבחרת, אם אדם עבר איזה עבירה חס ושלום הן קלה הן חמורה, לא ימתין עד הערב רק תכף ישוב לה' ויתחנן לו שימחל לו, וגם בעברה חמורה אם נותן תכף אל לבו לשוב לה' ובוכה ומתחנן ומתחרט ונותן אל לבו, אז תשובתו בודאי ובודאי בנקל בלי שעור וחקר, ויותר בנקל בא לתיקון מאשר כשמשהה העברה מלשוב לה' ודוחה תיקונו מיום ליום.

ועוד שם: והנה זו המעלה היותר גבוהה ונעלה ורמה להיות חי בחשבון כזה לשוב לה' תכף ומיד על כל מה שפגם ויאמר: ''אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי לפניך והכעסתי אותך, אנא ה' חוס וחמול על נפשי האמללה ולא אדחה מלפניך''.

עוד שם: וכל שכן אם חטא ונכשל חס ושלום באיזה עברה חמורה של כעס ולשון הרע וכל שכן בפגם הברית חס ושלום, אף-על-פי שמבין שלא ביום או יומים אפשר לתקן זאת, אף-על-פי-כן תכף יתחנן לה': אנא ה' ערב עבדך לטוב אל יעשקני זדים, דהינו שאל יקבל ה' יתברך המלשינות של המקטרגים שרוצים לקרעו כדג בסבת העברה, ויתחנן לה' שיהיה ערב בעדו עד שיזכה לשוב בתשובה שלימה לפניו. ואדם כזה אשר מתמיד בתשובה, הקב''ה חוננו ומרחם עליו ומתקנו בעודו בעולם הזה או ביסורים קלים ולפעמים חמורים חס ושלום, כדי שלא יצטרך לבוא לעולם העליון במומיו.

ועוד שם: ותכף ומיד שנכשלת באיזה מדה רעה חס ושלום כמו בכעס, בהלבנת פנים, בלשון הרע, בשקר אפילו כל שהוא, אכזריות, גאוה, מהעברות היותר חמורים וכל שכן חס ושלום עבירה במעשה: בפגם היסוד, בהרהור, בהסתכלות, בליצנות, בשיחת הילדים, רבוי שיחה עם אשה או תאות היתר יותר ממה שצריך לבריאות הגוף, או העובד ה' שלא קודש עצמו במתר לו או בטול תורה, דברים בטלים וכדומה מדברים המפרשים ב''תפילת השב'', כי אין רגע בלי פגע וצופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו חס ושלום, זה היצר הרע כמובא בגמרא (''קדושין'' ל:) כי היצר הרע אורב לאדם ולא נח ולא שקט, כי אין לו עבודה אחרת, רק זה העבודה לארב בעינים צופיות להחטיא את האדם בכל רגע בעברה אחרת.

ותכף שהכשילך היצר באיזה עבירה חס ושלום, תכף ומיד תרוץ לחדרי התשובה, כי באם לא כן, הרי בעל-כרחך עבירה גוררת עברה, כי העברה לא נחה ולא שקטה עד שתצמיד עמה חברתה, עברה האחרת, כמו שפרשו המפרשים על מאמר המשנה (''אבות'' פ''ד): ''ובורח מן העברה'', דהינו מן עבירה הקודמת, שלא ימשיכך לעברה האחרת, כי עבירה גוררת עברה, והיכן יברח וירוץ מן העברה? הבריחה הוא לתשובה תכף, כי לימוד התורה איננו מספיק להנצל מן עברה אחרת, כמובא בספר הקדוש ''ראשית חכמה'', כי אין חכם ועוסק בתורה יומם ולילה יותר מדוד מלכנו, עם כל זה לא הספיק לו הלימוד לתקן העברה, רק כל ימיו עסק בתשובה גדולה ונוראה וסגופים גדולים ונוראים, וכן אנו רואים אצל אחיתפל ודואג וירבעם שהיו גדולים בתורה ושקולים נגד כל חכמי ישראל ולא הספיק להם תורתם לכפר על עוונם כלום.

וכן תראה ותתבונן ב''ספר הגלגולים'' כי קדושי וחכמי עולם ואפילו התנא הקדוש רבי עקיבא לא הספיק להם תורתם, כי תורה לבד אינו מועיל, רק שממתינין לו בשמים בזכות תורה וצדקה ומסבירין לו פנים ומאריכין לו ימי תשובתו וממתינין בשמים עד שישוב לה' בתשובה, אם יזכה לשוב, ולואי שישוב. ואם לא ישוב על כל עברה, אז חס ושלום מר ומרור הוא מאד, כמבאר בספר הקדוש ''ראשית חכמה'' אשר כל דבריו קודש קדשין, ובשל''ה הקדוש וביתר ספרי יראים. וכל זה אחי חביבי דברים אמתיים מפי רבנו האר''י ז''ל וצדיקים אמתיים כמסירתם מסיני. ואם ישוב תכף ומיד לה' אז יהיה כמאמרם ז''ל (''חגיגה'' ה): ''העושה דבר ומתחרט בו, מוחלין לו מיד''.

ח. הזמן המבחר לחשבון הנפש ותשובה הוא אחר חצות לילה או קודם עמוד השחר

כתב בספר ''עטרת צבי'' וזה לשונו: והנה אידי דאתינא להא מלתא נאריך בה קצת. דע אחי, כי מובא בדברי רבנו האר''י ז''ל שמי שרוצה שתעלה נשמתו למעלה, אז טוב שיבכה קודם השינה, ועל-ידי בכיה יש להנשמה עליה.

אלא שמאיזה סבה מובא שם שעדיף לאחר חצות מאשר בתחלת הלילה קודם שנתו. לכן כתב שם הקדוש בעל ''עטרת צבי'' שיתודה קצת קודם שנתו, ועקר התשובה יעשה בעמדו מן המטה באשמרת הבקר לאחר חצות לילה וכו'. וידבר דבורים לפני ה', אפילו בלשון הנדבר כמו בדבורי אשכנז וכדומה, כדי שיהיו הדבורים רגילים ומסדרים בפיו שלא יגמגם בהם. ובודאי אם אפשר לו לסדר דבורים בלשון הקודש בודאי יותר טוב וחשוב (כאשר כתב בהוספות מהרצ''א שם), וידבר דבורים לפני ה' כתינוק המתחנן ומתגעגע לפני אביו. ככה ישפך שיח ותחנונים לפני קונו, שאל ישליכנו מעל פניו ויקבל תשובתו ויקרבהו לעבודת שמו יתברך. ואז באותו זמן שהוא לאחר חצות או קודם עלות השחר, הוא עת רצון למעלה ועת רצון לקבלת התשובה, ויפה שעה אחת בתשובה בעולם הזה מכל חיי העולם הבא (''אבות'' פ''ד), ואם יהיה רגיל בזה אז אשרי לו כי הקב''ה ברב רחמיו וחסדיו יפשט ימינו ויקבל תשובתו ברחמים וברצון.

ט. עוד מזמני התשובה - ערב שבת וערב ראש חדש

כתב בספר ''פלא יועץ'' וזה לשונו: ואם לא שב באותו יום, לפחות ישוב ביום ששי שבאותו שבוע שגם הוא זמן תשובה. וראוי לאדם להקדים הרהורי תשובה כדי שיוכל לומר הקידוש בליל שבת שהוא עדות, והרשע פסול לעדות. ועוד טעם חובות התשובה ביום ששי כדי שיזכה לתוספת נפש רוח ונשמה ולהארת קדושת שבת. ומזיו שפעת קדושתה של השבת שימשך עליו ישפע עליו לימות החל לשוב בתשובה ולעבד את בוראו עבודה שלמה. ולכן טוב לגבר שיפנה מעסקיו קודם קבלת שבת וישפך שיחה וידרש סליחה ואחר כך ילך למקוה וימצא תועלת לנפשו וטיהרו וקידשו.

וגם יום ערב ראש חדש הוא זמן תשובה על אשר חטא באותו חדש, וכבר רבים מאנשי מעשה נוהגים להתענות בכל ערב ראש חדש ומרבים בתחנונים. ונקרא שם היום ''יום כפור קטן'', וכבר כתבנו כי לא התענית עקר אלא התשובה שישוב מדרכו הרעה ויהיה מודה ועוזב אז ירוחם, עד כאן לשונו.

י. חובה להקדים תשובה לתפילה ולתורה

בילקוט (''נשא'') איתא: עד שאתה מבקש רחמים על דברי תורה שיכנסו לתוך מעיך בקש רחמים על עברות שעברת שימחלו לך, עד כאן.

כתוב ב''קהלת'' (ד, יז) ''שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלקים'', ותרגומו: ''טר רגלך וכו' דלא תהך תמן מלא חובין קדם עד דלא תתוב ותהא מקריב אודנך לקבלא אלפן אוריתא מן כהניא וחכימיא, ולא תהא כטפשין דמקרבין קרבנא על חוביהון ולא תיבין מן עובדיהון בישיא דאחידן בידיהון'' וכו'.

באור: שמור רגלך שלא תלך לבית ה' מלא עוונות קודם התשובה ותהא מקריב אזנך לשמע תורה מהכהנים ומהחכמים, ולא תהא כטפשין המקריבים קרבן על עוונותיהם ולא שבים ממעשיהם הרעים שעדין אוחזים בהם.

ומובא בספר ''משנת אהרן'' לרבי אהרן קוטלר זצ''ל שאין תפילתו מתקבלת בלי התשובה. והטעם פשוט, כי איך יעמד לפני המלך לבוש בלויי סחבות ומלוכלך ומטונף, ואיך לא יבוש לפניו.

והנה בתפילה אנו אומרים: ''אתה קדוש ושמך קדוש וקדושים בכל יום יהללוך סלה'', ואיך לא יבוש האדם בדרגתו ובמצבו הרעוע להכניס עצמו בין קדושים המהללים את שמו יתברך. ולא עוד, שהרי אין למלאכים רשות לפתח ב''קדושה'' עד שיפצחו ישראלי ומתאספים כל צבא מרום ומחכים לישראל כמו צבור המחכה לחתן שהוא המרכז ובעל השמחה. והנה הוא החתן עצמו - שלו מחכים צבא מרום מלומר שירה - נכנס לאולם בלבוש שק ובבלויי סחבות ובדרך בזיון. ולא רק שנכנס אלא בפיו בקשות וטענות רבות ורוצה שימלאו בקשותיו ומשאלותיו. כמה מהבזיון לומר שבחו של מלך באופן כזה!

ובמדרש ''קהלת רבה'' (פ''ד, יז) דרשו על הפסוק (''אסתר'' ד, ב): ''ויבוא עד שער המלך כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק''. ומה לכבוד מלך בשר ודם לא יעשה כן, לכבוד הקב''ה על אחת כמה וכמה. ויותר מזה שם בפסוק כתוב שאין לבוא בלבוש שק אפילו אל שער המלך, כל שכן שאין לבוא כך אל המלך ממש. והרי בתפילה האדם עומד לפני המלך ממש ונושא ונותן עמו. וכמו שאמרו שאפילו המלך שואל בשלומו לא יפסיק ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק שהרי הוא עומד ממש ומדבר עם המלך מלכו של עולם.

ועוד כתיב ב''משלי'' (טו, ח): ''זבח רשעים תועבת ה' ותפילת ישרים רצונו''. ומזה תלמד: אם תפילת ישרים רצונו, דבר והפוכו הוא תפילת רשעים שאינה לרצונו חס ושלום. והרי תפילה במקום קרבן וזבח רשעים תועבה, עד כאן מדבריו.

וכתב בספר ''טהרת הקודש'' וזה לשונו: ועוד כתבו בספרי יראים, זמן התשובה לפי תורתו, לכן נהגו צדיקי קדמאי להרבות בתשובה לפני לימודם, וכן היה אצל הקדוש ''החוזה מלובלין'' זיע''א, שפעם מצאו אותו שהיה בוכה ומתחנן ומתנפל לפני ה' קודם לימודו ואמר: ''רבונו של עולם, שמא אני מאותם שנאמר עליהם (''תהלים'' נ): 'ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי' ?!''

וכן תמצא מהקדוש בעל ''ישמח משה'' ז''ל שהיה נוהג לומר תפילה גדולה עם ודויים רבים קודם לימודו, כמובא בספרו ''תפילה למשה'' על ''תהלים''. וככה נהגו רב צדיקים קדושי קדמאי שהיו עוסקים בתשובה גדולה קודם לימודם מטעם הנ''ל.

וכתב בספר ''עבודת פנים'': ''השיבנו אבינו לתורתך וכו' והחזירנו בתשובה שלימה'' (תפילת ''שמונה עשרה'') - הקדים תפילה לתורה, ותורה - לתשובה, וקשה הרי צריך לחזור בתשובה קודם לימוד התורה, דאם לא כן: ''ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי''? אלא יש ב' דרגות בתשובה: א. מה שמפסיק מלחטוא מכאן ולהבא. וכבר אינו רשע כי עזב דרכו הרעה, וזה ודאי צריך להיות קודם לימוד התורה, אבל עדין אין זו תשובה שלימה עד שיתקן גם מה שחטא עד עכשיו. ועל כן על תשובה שלימה אנו מבקשים אחרי ''השיבנו אבינו לתורתך'', שלהשלים הפגם אי אפשר כי אם אחרי שלמד, שידע איך ומה לתקן, וזכות התורה שלמד מסיעתו לזה.

והנה הגם שעל-ידי חשבון-הנפש של תשובה קודם הלימוד אתה ממעט מזמנך בלימוד התורה, אבל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה (''דברים'' י), וטוב שתלמד אפילו רבע שעה ובתשובה כדי שיעלה לימודך לריח ניחוח לה'י משתלמד כמה שעות ויהי לימודך מזון לחיצונים חס ושלום, עד כאן.

יא. אין תשובה מועלת לימות המשיח

עוד שם (חלק א' בהקדמה): לכן עמי עם הקודש דרשו נא ה' ועזו רחמו רחמו נא עליכם שלא תשתארו ולא תשקעו בטמאת התהום חס ושלום, ועד לא יבוא הימים שאין בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה כדרשת רז''ל. כי באם נשמע תקיעת שופר של משיח הגם יביא כל אילי נביות שבעולם לא יוכל עוד לתקן כלום ולא יקבלו עוד השבים, כי מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת, היום לעשותם ומחר לקבל שכרם; היום דווקא בגלות המר הזה, כמו שמובא בספר הקדוש ''אילמה'' מרבי משה קורדובירו ז''ל אשר כל דבריו ברוח הקודש, וזה לשונו: וכבר הזמן הזה (פרוש בזמן הגאולה) אין תשובה מועלת כלל מפני שהתשובה היא מהבינה, וכיון שאור הבינה אינה מנהגת אלא אור החכמה, ימי המשיח אין בהם תשובה כלל שלא יקבלו כלל הרשעים אלא ימותו ויאבדו, עד כאן לשונו. הרי בהגלות נגלות פני משיח צדקנו אי אפשר עוד לתקן כלום ולא לשוב כי לא יקבלו עוד בעלי תשובה. וכן מובא במדרש (''ילקוט שמעוני'').

ואמר הכתוב (''ישעיה'' כא): ''אמר שמר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שבו אתיו'', ופרש רש''י: 'אמר שומר' - הקב''ה. 'אתא בוקר' - יש לפני להזריח לעשות בוקר לכם, 'וגם לילה' - מתקן לרשעים לעת קץ. 'אם תבעיון בעיו' - אם תבקשו בקשתכם למהר הקץ, 'שובו אתיו' - בתשובה. והתרגום פרש: ''אמר נביא אית אגר לצדיקיא ואית פרענות לרשיעיא אם תיבין אתון תובו עד דאתון יכלין למיתב'', עד כאן לשונו.

ומובא ב''שער הגלגולים'' להאר''י ז''ל וזה לשונו: הרי הכתוב מדבר מגאלה העתידה, ואמר הכתוב שובו עד שתוכלו לשוב, וכן מובא ב''מדרש תהלים'' (מאמר יז) וזה לשונו: ''מלפניך משפטי יצא'' - אמר הקב''ה לישראל: בני, עד ששערי תפילה פתוחים עשו תפילה ותשובה שאני נוטל שוחד בעולם הזה, אבל משאני יושב בדין לעולם הבא איני נוטל שוחד שנאמר: ''לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד'', עד כאן לשונו.

וכן מובא ב''חפץ חיים'' הסבר הענין על-פי משל וזה לשונו: והוא דומה לעבד שברח מאדונו ופגע בו אדם אחד ממכיריו ואמר לו: ''הלא אתה מכירני מכבר שהיינו רעים זה לזה, עמוד ואספר לך שנודע לי שאדוניך שלח שלוחים לבקשך ובודאי ימצאך ויענישך עונש גדול כמשפט עבד הבורח מאדונו. ושמעתי שהכריז שאם יבוא בעצמו קודם שימצאוהו שלוחיו, יהיה פטור מן העונש. על כן שמע לעצתי וחזור תיכף וקבל על עצמך שמהיום והלאה לא תברח עוד, ואני אעיד לפני אדוניך שאני מצאתי אותך בדרך בוכה ומתחרט על העבר ומקבל עליך על להבא לעבוד אותו באמת ותמים, ואז בודאי יקבל אותך בנפש חפצה. אך מהר ומהר לרוץ מהרה לבית אדוניך קודם שימצאוך שלוחיו המחפשים אותך''.

והנמשל הוא דבר אמת: האדון האמתי הוא הקב''ה, ואליהו הנביא הוא שלוחו. ואחר שיבוא אליהו יהיה אחר כך יום ה' הגדול והנורא, כמו שאמר הכתוב (''מלאכי'' ג): ''אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא''. וצריכים אנו לעשות תשובה קודם שיבוא אליהו ובודאי יקבל אותנו ברצון גמור, ואך שנקבל עלינו באמת שלא לשוב לכסלה עוד, וכמו שאמר הכתוב (''תהלים'' פה): ''אשמעה מה ידבר האל ה' (ושמעתי) כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, (אך) ואל ישובו לכסלה''. אבל אם נתעצל עוד מתשובה ונמתין עד שיבוא אליהו וימות המשיח מקודם, ועל-ידי זה יתגלו העוונות והפשעים של כל אחד כנ''ל, ואם כן יהיה בזיון גדול.

ודוגמא לזה מספרים שפעם אחת היתה בחינת חילות המלך, והמלך בעצמו בא לנסות אותם אם הם שלמים במלבושיהם ובעבודתם, ויחכו לבואו כמה וכמה שעות בעמידת הכן כל החיל וגם ראשיהם ומנהיגיהם עד שנלאו נשא לחכות. וינסה אחד מהראשים לצאת לאחרי מצב החיל להנפש כמה רגעים, ובתוך כך בא פתאם המלך ולא מצא אותו על מקומו. כעס עליו המלך ואמר: ''שוב איני חפץ בך!'' והנה נוכל לשער צערו של האיש ההוא, שבעבור כמה רגעים אבד שררתו. [ודגמא לזה מצינו בשאול המלך, שהמתין על שמואל הנביא בזביחת הקרבן, ובעבור זמן מעט שלא חכה עליו אף שהיתה השעה דחוקה כי פלשתים נפלו על ישראל, מכל מקום נענש על זה ונטלה ממנו המלוכה כמפרש בכתוב (שמואל א, ט)].

וכן הוא בעניננו: אם האדם עושה תשובה קודם שיבוא אליהו לבשר, היא תשובה גמורה. וכבר אמר הכתוב שלא יזכרו לו עוד החטאים והעוונות שעשה אלא נמחה לגמרי. מה שאין כן אם נמתין עד שיבוא משיח צדקנו, אפילו אם יתברר שהיה הכל אנס ושגגה, שלא ידענו גודל החטאים וגם לא היו לנו נביאים שיחזירונו בתשובה, וגם החיצונים שבנו עכבונו לעשות תשובה, ואפילו אם יתקבלו טענותינו ובכיותינו לפניו ולא ידחונו לגמרי, מכל מקום יש נפקא מינה גדולה אם נזדרז בתשובה קודם ביאת המשיח או אחר כך.

כלל הדבר: עקר התשובה בין ליחיד בין לצבור היא קודם ביאת המשיח, שכעת אם נשוב ניכר שהוא לכבוד ה', מה שאין כן אחר כך. המקום יעזרנו על דבר כבוד שמו (''זכר למרים'' פרק ד').

תוכן העניינים

שובה ישראל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה