פרק ג' - חובת התשובה · כה. למה דומה האדם המבלה עולמו בלי תשובה
אמרו חז''ל (ב''אבות'' פרק ג'): ''הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים''. מסביר ה''אור יהל'', משל לאדם שבא לבית עשיר ורואה שם בביתו רהיטים יקרים וחשובים, מינים ממינים שונים, ובהיותו מתבונן רואה שלכל רהיט וחפץ יקר קשור חוט דק וחותם תלוי עליו, וישתוקק לדעת מה זה ועל מה זה. וישאל לעשיר ויתן העשיר קולו בבכי ויאמר לו: שמע, הנך רואה אותי יושב כעשיר וכבעל הבית שהכל שלי, דע לך שהנני בעל חוב גדול, וכל החפצים כאן הנם מעקלים לנושים: חפץ זה לפלוני וחפץ זה לאלמוני, ואם לא אשלם את החוב במועדו, הרי הכל לנושים. זהו: ''הכל נתון בערבון''.
''ומצודה פרוסה על כל החיים'' - לא רק המטלטלים והחפצים מעקלים אלא גם החיים עצמם מצודה פרוסה עליהם, שגם החיים בסכנת מות.
''החנות פתוחה'' - האדם בעולם אינו משלם כלום בשעת לקיחה, הכל בהקפה, ומי שרוצה ללוות יבוא וילוה. וכידוע מלוה להוצאה נתנה, הלווה מבזבז הכסף לעצמו וחיב להחזיר כסף אחר. הפנקס פתוח והיד כותבת, ובכל זאת לא נמנע האדם מללוות הלאה והלאה.
והנמשל מובן: אין בחנם! על כל הנאה והנאה שאדם נהנה חיב לשלם, זוהי תכלית הבריאה שהאדם לא יהיה מסכן שנהנה בחנם, והוא הנקרא בחז''ל ''נהמא דכסופא'' - לחם בושה, אלא יהנה מיגיעו. וזהו מחסד ה' על האדם שבזה יהיה שכרו כביכול מיגיעו ומעמלו, והתמורה - מצוות ומעשים טובים, תורה ותפילה. והשוכח את תפקידו דומה למשל הנ''ל. וכששב מחטאיו ועושה תשובה הרי שמגיע לו שיהנה ולא ינכו לו משכר מצוותיו, כי משתמש בעולם לצרך עבודת ה', עד כאן תכן דבריו.