פרק ג' - חובת התשובה · יב. מגודל שמירת העינים של רבותינו בעלי התלמוד
איתא במדרש (ילקוט פרשת ''ויחי'' סימן קסא) וזה לשונו: מעשה ברבי מתיא בן חרש שהיה יושב בבית המדרש ועוסק בתורה, והיה זיו פניו דומות לחמה, וקלסתר פניו דומות למלאכי השרת, שמימיו לא נשא עיניו לאשה בעולם. פעם אחת עבר שטן ונתקנא בו. אמר: אפשר אדם כמו זה לא חטא? אמר לפני הקב''ה: ''רבונו של עולם, רבי מתיא בן חרש מה הוא לפניך''. אמר לו: ''צדיק גמור הוא''. אמר לפניו: ''תן לי רשות ואסיתנו''. אמר לו: ''אין אתה יכול לו''. אף-על-פי'. כן אמר לו ''לך''. נדמה לו כאשה יפה שלא היתה כדמותה מעולם מימות נעמה אחות תובל קין שטעו בה מלאכי השרת, שנאמר (''בראשית'' ו): ''ויראו בני האלקים את בנות האדם''.
עמד לפניו, כיון שראה אותה הפך פניו ונתן לאחריו. שוב בא ועמד לו על צד שמאלו, הפך פניו לצד ימין, היתה מתהפכת לו מכל צד. אמר: ''מתירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני''. מה עשה אותו צדיק? קרא לאותו תלמיד שהיה משרת לפניו, אמר לו: ''לך והבא לי אש ומסמרין''. הביא לו מסמרין ונתנם בעיניו. כיון שראה השטן כך נזדעזע ונפל לאחריו. באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא לרפאל. אמר לו: ''לך לרפא את רבי מתיא בן חרש''. בא ועמד לפניו. אמר לו: ''מי אתה?'' אמר לו: ''אני הוא רפאל ששלחני הקב''ה לרפאת את עיניך''. אמר לו: ''הניחני, מה שהיה היה''. חזר לפני הקב''ה. אמר לפניו: ''רבונו של עולם, כך וכך אמר לי מתיא''. אמר לו: ''לך ואמר לו: אני ערב שלא ישלט בו יצר הרע''. מיד רפא אותו. מכאן אמרו חכמים: ''כל מי שאינו מסתכל בנשים, על-אחת כמה וכמה באשת חברו, אין יצר הרע שולט בו, עד כאן לשונו.
וכתב שם: ותראה, הלא תסמר שער ראשך מה שעשה זה הצדיק אשר מלאך המות בעצמו נפל מגודל הפחד בראותו עצה נוראה כזו. ואין חדוש, כי באמת כך צריך לעשות לכל איש ולסמות את עיניו הגשמיות חס ושלום מלסמות את העינים הרוחניות חס ושלום, אשר הוא יותר ויותר מרה כלענה. ותראה אשר אמרו עליו שנקרא צדיק וקדוש מפני שמעולם לא הסתכל בדמות אשה ולא מפני רבוי תורתו, הגם שהיה מגדולי התנאים הקדמונים. ולא נקרא צדיק וקדוש רק מפני ששמר ראות עיניו.
וכן תראה רבנו הקדוש שהיה גדול בחכמים וכל התורה שבעל-פה הוא על-ידו, כי התנאים והאמוראים כמעט רבם היו תלמידיו ותלמידי תלמידיו, לכן נקרא סתם ''רבי'' בדברי רז''ל, כי סדר המשניות. וסתם בריתא סדרו רבי חיא ורבי אושעיה תלמידיו. והרביץ תורה ומעשה בלי שעור וחקר. והיה ניצוץ גלגול יעקב אבינו כמובא מרבנו האריז''ל. עם כל זה אמרו רז''ל: למה נקרא שמו רבנו הקדוש? מפני שלא הסתכל מעולם במילתו וכן לא הכניס ידו למטה מטבורו. ולא נקרא ''הקדוש'' רק מפני שמירת עיניו וידיו ולא מפני גדלות תורתו ועבודתו ורוח קודשו, עד שהתירו בעת פטירתו שהכהנים יטמאו אצלו.