פרק א' - אין להתיאש מהתשובה · ה. ה' יתברד כביכול מחזיק טובה לשב בתשובה, ולא עוד אלא שמפייסו
אמר רבי יצחק, אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי: בוא וראה שלא כמדת הקב''ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, האדם שמקניט ומצער את חברו ובא לפיסו, לא בהכרח שיתפיס; אפשר שיתפיס ואפשר שלא. ואפילו אם יסכים להתפיס, אולי לא יסתפק בפיוס סליחה בדברים בלבד אלא ירצה ממון דווקא כדי להתפיס. אבל מדת הקב''ה אינו כן: אדם עובר עבירה בסתר, מתפיס ממנו הקב''ה בדברים בלבד, שנאמר: ''קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ''. ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה, כלומר: הקב''ה נוהג בו כמי שעשה טובה להקב''ה כביכול? שנאמר (''הושע'' יד): ''וקח טוב'', ולא עוד אלא שדומה כמי שבנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ''ונשלמה פרים שפתינו''.
ושמא תאמר פרי חובות, כלומר: כאלו קרבן חובה, תלמוד לומר (שם): ''אהבם נדבה'', כלומר: נחשב לו כאלו הקריב קרבן וכאלו עשה מה שלא מטל עליו, שמתקבל תשובתו בחבה ואהבה, לא כמי שמביא פיוס על אשמה, אלא כמי שמטוב לבו מנדב מתנה, שבזה ודאי מתקבלת מתנתו באהבה יותר.
ומסביר המהר''ל: בשר ודם שהוא גשמי מתפיס בדבר שהוא גשמי כגון: ממון, מתנות וכדומה, אבל הקב''ה שאינו גשמי, מתפיס בדבר שאינו גשמי שהוא דבור של תחנון ותשובה, שנאמר: ''קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ''.
בשר ודם פעמים מתפיס ופעמים אינו מתפיס, כי אדם נמשך אחר המקרה, ולכן פעמים שיקרה שיתפיס ופעמים יקרה שלא יתפיס. אבל ה' יתברך לא נתון למקרים, אלא כך מדתו רחום וחנון שתמיד מתפיס.
מדת בשר ודם כשמתפיס לא מחשיב למפיס כאלו עשה לו טובה, אלא להפך: מחשיב את עצמו למיטיב בזה שהסכים להתפיס. אולם מדתו יתברך כשמפיסו החוטא, הקב''ה מחזיק לו טובה כאלו כביכול נהג לפנים משורת הדין. ועיין עוד שם בעמק דבריו הטהורים.
ולא עוד אלא שמפיס הקב''ה בדברים את החוזר בתשובה, כמובא במדרש (''דברים רבה'' ב, טז) על הפסוק: ''ושבת עד ה' אלקיך'': אמר ר' שמואל פרגריטא בשם רבי מאיר: משל למה הדבר דומה? לבן מלך שיצא לתרבות רעה, והיה אביו המלך משלח שרים אחריו שישוב בתשובה, והיה הבן עונה לשליח: ''רוצה אני לשוב לאבי, אבל אני מתביש ואין לי פנים לבוא אל המלך אחר מה שעשיתי''. והיה המלך שולח לומר לו: ''בני, וכי יש בן שמתביש לחזור לאביו, הלא לא לחברך אתה חוזר אלא לאביך?!'' כך הקב''ה משלח את ירמיה לישראל בשעה שחטאו, שנאמר: ''הלך וקראת'' וכו'. וישראל עונים: ''באילו פנים אנו חוזרים להקב''ה, נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו'', והיה הקב''ה משלח להם: ''בני, אם אתם חוזרים, הלא לאביכם אתם חוזרים'', עד כאן.