שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן יג · ו
ש"ע דרכו להשמיט דברים שאין נוהגים בזמן הזה וכן הוא דרך פוסקי הלכות כידוע ומ"מ לפעמים מביאים איזה דבר באגב מילי אחריני או כדי ללמוד לדברים הנהוגים והוא פשוט וכבר כתבו כן הרבנים יד מלאכי בכללי הרי"ף אות ז' ומשק ביתי בכללי הפוסקים אות ב' בשם הרבנים מע"מ וכנה"ג ושלחן גבוה עי"ש ועל פי זה כתבתי במקום אחר דאף דגר תושב אינו נוהג בזמן הזה דאין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג כדאיתא בערכין דף כ"ט ופסקה הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות שמיטה דין ט' ובפרק י"ד מהלכות איסורי ביאה דין ה' ובפ' עשירי מהלכות עבודה זרה דין י' לא נוכל להכריח מחמת זה דמה שכתב הרב מגן אברהם בסי' ט"ל בשם הדרכי משה דגר תושב וממזר פסולים לכתיבת ס"ת ובתפילין אין לחוש עי"ש שכונתם על גר צדק דאילו גר תושב הרי אין דרכם להביא מה שאינו נוהג בזמן הזה דיש לומר דלפי שהמרדכי נקט גר וממזר נקט נמי הרמ"א גר אף דמיירי בגר תושב ואינו מצוי בזמן הזה. ובהכרח לומר כן דאילו גר גמור אף אם חזר לסורו אם הוא מחמת יראה כשר ועיין ביו"ד סי' ב' ואפילו אינו עובד ע"ז כגון גר תושב ובא"ח סימן תרי"ב לענין אכילת איסור כתב רבינו הטור כגון פיגול נותר וטמא וגבי ארבע מינים תנן של עיר הנדחת פסול ופסקו כן הפוסקים משום דאורחייהו לאתויי באגב והכי איתא בדוכתי טובא דברים שאין נהוגים ומייתו להו באגב ועיין לעיל בסי' ג' בדרך הרי"ף:
ודע דהגם דהרי"ף והרא"ש והריב"ה ומרן כלם שוים שלא להביא מה שאינו נוהג בזה"ז, כנ"ל מ"מ יש חילוק ביניהם בדבר אחד דהרי"ף והרא"ש כיון שהם מעתיקים הגמרא מביאים מ"ש בש"ס אף דאינו דין זה בזה"ז רק שנכון לעשותו גם בזה"ז אבל הריב"ה ומרן בש"ע אין דרכם להביא רק מה שהוא דין בזה"ז אבל לא מה שהוא משום נכון הדבר כן כתב הגאון נודע ביאודה במ"ת א"ח סי' צ"ד עי"ש והרב מצות חליצה בביאורו דף ח"י אות נ"ב הקשה על הטור שבהלכות לולב סי' תרמ"ט ובהלכות חליצה סי' קס"ט כתב הדין של עיר הנדחת ולמה לא כתב דין סנדל מוסגר ומוחלט וגם למה לא הזכיר בהלכות ציצית דין עיר הנדחת כן מצאתי כתוב בקונטרסי ועתה אין בידי ספר מצות חליצה ולפי הנראה גם הרב מודה שאין דרכם להביא מה שאינו נוהג בזה"ז אלא דקשיא ליה דמאחר דנחתו לכותבו באיזה הלכות מאיזה טעם שיהיה היה להם לכתבו גם בהלכות ציצית וגם מאו שנא דין מוסגר וכו' מדין עיר הנדחת:
וזימנין סגיאין אשכחן בדברי הפוסקים שכותבים העושה כן לוקה או אינו לוקה וכתב הרב ש"ך ביו"ד סי' ט"ז סוף ס"ק י"ז הטעם משום דאף לדידן יש נפקותא במה שלוקה שאז פסול לעדות מן התורה כדקי"ל בח"מ סי' ל"ד וכן לענין קידושי אשה באה"ע סוף סי' מ"ב ועי"ש להרב פרמ"ג וכן כתב הרב ערוך השלחן ביו"ד סי' רל"ד אות כ"ב עפ"י דברי הרש"ך ובסימן רט"ז אות ה' תמה על מה שכתב הרא"ש בשבועות סימן ה' (גבי שבועה שלא אוכל חרצן בכמה) דאין נפקא מינה האידנא דאפילו חצי זית חצי שיעור אסור מן התורה והרי איכא נפ"מ לפיסול עדות ולקידושין וכתב הרב אזן אהרן במערכת הלמ"ד אות ד' שכן כתב בספר חקת הפסח סי' תל"ד דף ט"ו:
ודע שמה שכתבתי שכותבים הפוסקים לוקה או אינו לוקה מטעם שכתב הרב שפתי כהן וכו' ומשמע דעל שתי החלוקות כתב הרב שפתי כהן דנפקא מינה לפסלו לעדות לא כן הם דברי הרב שפתי כהן כי הוא לא הזכיר דיש נפקותא זו אלא במה שכותבים הפוסקים לוקה שכן מדוקדק בלשונו שכתב ודע דנפקא מינה אפי' לדידן במה שלוקין דאז הוי פסול לעדות מן התורה וכו' דעת שפתיו ברור מללו שדבריו הם לחלוקת לוקה שכתב שם מרן ואף ששם יש גם חלוקת אינו לוקה נראה דלא הוה קשיא ליה עליה מאי נפקא מינה לדידן משום דיש לומר דאיידי דתני בהא לוקה תני באידך אינו לוקה גם דברי הרב ערוך השלחן הם בלשון זה דנפקא מינה אף לדידן במה שלוקין דאז הוי פסול לעדות מן התורה עכ"ל והנה גם הוא לא אמר נפקותא זו אלא למה שכותבים באיזה דין לוקה ולא במה שכותבים אינו לוקה וכן מתבארת דעת הרב אזן אהרן שכתב דברים אלו במערכת הלמ"ד בזה הלשון לוקה לפעמים כותבים הטור ושלחן ערוך באיזה דין לוקה אף שאין דין מלקות בזמן הזה מכל מקום יש איזו נפקותא לדינא עיין שפתי כהן וכו' ומדקבעיה להאי כללא במערכת הלמ"ד ואילו במערכת האל"ף (אינו לוקה) לא הזכיר מזה כלום נראין הדברים שסובר שלא נאמרו דברים האלה אלא לכשכותבים לוקה ולפי זה נראה דדוקא בחלוקה זו (לוקה לוקין) הוא דלא קשה לן מאי נפקא מינה משום שיש לומר דנפקא מינה דפסול לעדות אבל אם אומרים הפוסקים באיזה דין אינו לוקה ודאי דיש להקשות מאי נפקא לן מינה לדידן לומר דאינו לוקה דאין לומר דאיצטריך למימר אינו לוקה לומר שאינו פסול לעדות דהא ודאי אף אם לא היו אומרים בפירוש אינו לוקה לא היינו אומרים שפסול לעדות דליצטריכו למימר דאינו פסול לעדות ולכן ודאי קשה מאי נפקא מינה למימר אינו לוקה רק היכא דאיכא למימר דאיידי דאמור רבנן בההוא עניינא לוקה אמרו גם כן אינו לוקה אבל בחלוקה דאינו לוקה בלבד ודאי קשה מאי נפקא מינה דאף דבש"ס אמרינן הכי בין לחיוב ובין לפטור מכל מקום הפוסקים שאין דרכם לכתוב אלא דינים הנהוגים בזמן הזה אין להם לכתוב דבר שאין נפקא מינה בזמן הזה כן נראה לדעתי הקצרה מסברא:
ובזה מתיישבים אצלי דברי הרב תפארת ישראל בפירוש המשנה דפרק אלו טריפות משנה ה' (דף ח"ן ע"ב) אהא דתנן אכלה סם המות או שהכישה נחש מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות שהקשה דכיון דעל כל פנים אסורה משום סכנה למאי נפקא מינה תני דמותרת משום טריפה ודוחק לומר דאיצטריך משום מלקות שהרי הפוסקים ביו"ד סי' ס' סעיף ב' הביאו דין זה ומאי נפקא מינה לדידן ולכן המציא דנפקא מינה לקולא ולחומרא עי"ש וכתב על דבריו ידידי הגאון מליאדי יצ"ו בספר כרם חמד בח"א בנימוקיו לחולין שם וז"ל ושגה בזה דנפקותא גדולה איכא גם האידנא עיין שפתי כהן סי' ט"ז ס"ק י"ז ודוק עכ"ל. ולפי מה שכתבתי מתיישבים שפיר דברי הרב תפארת ישראל דיש לחלק בין אמרם לוקה להיכא שאומרים אינו לוקה או מותרת בדבר שעל כל פנים אסור משום סכנה כאמור ונראה שזו היא גם דעת הרב חגורת שמואל שהקשה על מה שכתב מרן ביו"ד סי' פ' סעיף ה' כל שיש ספק אם הוא חיה או בהמה חלבו אסור ואין לוקין עליו דמאי נפקא מינה לדידן והביא דבריו בכרם חמד חלק ב' בדף ח' סוף ע"ב וכתב על דבריו עיין בשפתי כהן סי' ט"ז ס"ק י"ז ודוק עכ"ל כונתו ניכרת שרצונו לומר דנפקא מינה למלקות על דרך שכ' בשפתי כהן לחלוקת לוקה ולי הדל הבדל רב בין שתי החלוקות ואין ישוב זה מספיק לחלוקת אינו לוקה כאמור (ספר חמדת שמואל אין מצוי אצלי) ולקושיית הרב תפארת ישראל נראה דיש לומר שאף שאין דרך הפוסקים בכך מ"מ בדבר שצריכים לומר הדין האמור בש"ס ניחא להו לתפוס לשון חכמים האמור בש"ס ולכן בדין זה שהוצרכו לומר דאסורה משום סכנה תפסו כמו ששנו חכמים בלשון המשנה וכמדומה לי שנמצא בסגנון זה במקומות הרבה ואין זה היפך דרכם כשר למו: