שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן טז · נ
דרשות מדעתנו אין לנו לעשות ואף שנמצא דרשה זו לענין אחד בש"ס אין לדרוש מדעתנו גם לענין אחר עיין במה שהאריך הרב יד מלאכי בסי' קמ"ז ועיין דגול מרבבה בסימן תרנ"א על דברי הרב מטה משה שבמג"א סק"ח. ובמחה"ש ושיורי ברכה ויש לתמוה על המטה משה דמשוי אהדדי ארבע מינים לתפילין דכי היכי דדרשינן בתפלין כל זמן שבין עיניך יהיו שתים הכי נמי בארבע מינים והרבנים הנ"ל לא העירו על דבריו דאין לנו לדרוש כן מדעתנו וכן יש לתמוה על מה שכתב רבין חסידא בספר כפי אהרן בח' אה"ע סי' כ"ה (ד"ה ואם מעט) דאין נכון להחמיר להצריך נט"י להחולצת אחר שתחלוץ קודם קריאת הפסוקים (כמו שפסק בשו"ת לב חיים ח"ב סימן ק"ו) דדרשינן וחלצה נעלו וירקה וכו' שאין מחוסר אלא וכו' יצאה זו שמחוסר חליצה רקיקה ונטילה וכו' כדדרשינן גבי גט וכתב ונתן וכו' עי"ש. וכבר ראיתי שהושג על זה מרב אחד נר"ו הובאו דבריו בספר רוח חיים ח"ב עי"ש בדף קס"ב ע"ד (סיום הדברים הם שם ע"א עי"ש) ודבריו נכונים ועיין במה שרשמתי בקונטרס אסיפת דינים במערכת חליצה סי' ב' אות ז' ובשו"ת שם אריה אה"ע סי' ה' (ד"ה אמנם ראיתי) כתב בשם שושנת העמקים לדרוש וכתב ונתן מי שאינו מחוסר וכו' יצא מי שמחוסר כתיבה רפואה ונתינה וכתב על דבריו דאין לדרוש כן מדעתנו וכו' והבאתי תורף דבריו (בשדי חמד ח"א) בחלק אסיפת דינים מערכת אישות סי' ב' אות ח' (ד"ה ובסי') וגם במערכת בכור בהמה סי' ג' אות יו"ד הבאתי שבחידושי הגרשוני יו"ד סימן ש"ה תמה על הרב הלבוש בסי' שכ"א דדרש מדעתו בבניך תפדה ולא משל אחרים עתה השגתי ספר שושנת העמקים וראיתי בכלל כ"ג (ד"ה וראיתי להפנ"י) שהביא מה שכתב הפנ"י משום וכתב ונתן ובד"ה וראיתי בשו"ת בית אברהם וכו' כתב שהג' מוהרח"כ ראפפורט בתשו' שבס' בית אברהם כתב שמה שכתב הרב פנ"י הטעם דכתיב ונתן אין ממש בדברים אלו שנתן טעם מסברא דנפשיה כיושב ודורש מפי הגבורה שלא נמצא דבר זה בשום פוסק ראשון ואחרון עכ"ל ועיין בשו"ת שם אריה בתשו' הנוספות שבסוף ח"א סי' י"ד הבאתי דבריו בחלק אסיפת דינים מערכת גט סי' ל"ז אות י"ד (ד"ה ובשו"ת) וק"ל. ומדברי ראב"ן שהביא הרב ב"ח ביו"ד סי' קכ"א סק"ט היה נראה דחולק בעיקר כלל זה שהרי כתב דמה שנהגו עתה להשכיר בית דירה לעכומ"ז הוא משום דלא אמרה תורה לא תביא תועבה אל ביתך אלא בית המיוחדת לישראל לא כן עתה שנותנים מס למלך וכו' לא חשיב ביתך המיוחדת עי"ש אמנם ראיתי להרב צפיחת בדבש בדף קל"ה ע"ד בשם הרב חק"ל ח"ב חיו"ד סי' י"ז דף ל"ב ע"ג שצדד להתיר רבית בשותפות עכומ"ז דדרשינן כספך המיוחד לך ונרגש מהא דלא דרשינן דרשות מדעתנו וכתב דאין זה כשאר דרשות דהכא משמעות מכח יתור הוא וגם בלשון בני אדם יש להבין כן וכתב דכמו כן י"ל לההיא דראב"ן עי"ש. ועיין בשו"ת כתב סופר סי' קי"ב הבאתיו באסיפת דינים במערכת יוה"כ סי' ג' אות ג'. והרב עדות ביעקב (הביא דברי הרב דברי אמת בקונטרס ו' בד"ה וראיתי במוהרח"ש) כתב שגט שנקרע לשני קרעים וחזר ודבקן פסול דכי היכי דדרשינן וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא מי שמחוסר קציצה הכי נמי דרשינן יצא זה שמחוסר דיבוק ומתוך מה שהשיג עליו הרב דב"א למדנו דיש סעד גדול לעיקר כללין שכתב על דבריו דנעלם ממנו דבתוספתא ר"פ שני דגיטין שנינו רשב"א מדבק את הקרעים ונותנו לה והתוספות בסוטה דף ח"י כתבו דאם כתבו על שני דפין חתוכים ותפר אח"כ ונתנו לה אינו גט דספר אחד אמר רחמנא ולמה לא כתבו הטעם שמחוסר תפירה וכו' עי"ש הנך רואה דאף דלכאורה היה נראה דשפיר קאמר הרב עדות ביעקב למדרש כל שאינו מחוסר וכו' וכדאשכחן דדרשו בש"ס האי דרשה גופה נמצא סתירה לדבריו דיש לחלק במחובר לתלוש כמו שכתב שם הרדב"ז וכן בכל כיוצא בזה אף דהאדם יראה לעינים דיש לדמות מילתא למילתא ודרשה לדרשה אין לדרוש כן מדעתנו:
והרב עבודת הגרשוני בסוף סי' ב' אחר שהמציא בנדונו דאיכא שלשה כתובים הבאים כאחד וקי"ל דאפי' למאן דאמר שני כתובים הבאים כאחד מלמדים שלשה כתובים הבאים כאחד אין מלמדים כתב אבל מכל מקום לא מלאני לבי לסמוך על זה מאחר שאין דבר זה מפורש בש"ס הגם שבעל צידה לדרך כתב כיוצא בזה בפרשת בא בענין מה שחולק על הריב"ש במה שכתב שאין פודין את הבכור על ידי שליח עכ"ל הרי דאף דמדה זו יפה נדרשת בכל התלמוד מכל מקום לא מלאו לבו לסמוך על זה מאחר שלא בא מפורש בש"ס שאמרו כן בנדון זה וכן מתבאר מדברי הרדב"ז בחלק ה' בלשונות הרמב"ם סי' פ"ו (בדפוס ווארשא תרמ"ב היא סי' אלף תט"ן) דדוקא כשהדין מפורש בש"ס יכולים לדרוש ולומר דעל פי דרשה זו הוציאו רז"ל דין זה אבל אם אין הדין מפורש אין בכחנו לדרוש מדעתנו אחר שהראה מקום לדברי הרמב"ם מהש"ס סיים ואני אומר דרמוז בקרא וכו' לא שאני סומך לדרוש קראי מדעתי אלא אגמרא אני סומך ואפשר דרמוז בקרא עכ"ל והרי הוא כמבואר:
ובעיקר כללין ראיתי עתה לרבני גאוני דורנו יצ"ו שדברו בו ואשא את שמותם על שפתי עיין בספר כלילת המנורה ריש מערכת הדל"ת ובספר אמרי הצבי למסכת בבא קמא בח"ב על דברי הש"ס שבדף פ"ב ע"א (גבי תקנת עזרא שיהיו אוכלים שום וכו') בסי' קס"א סוף אות א' דף צ"ז ע"ב ומה שהוקשה לו על דברי הרא"ש בפסקיו שם (בסי' י"ט) שיהיו אוכלים שום וכו' דזמן עונה היא בשבת שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת ראשי תיבות ביאה דהיכי נקיט הרא"ש דרשה זו שלא הוזכרה בש"ס כלל וביד מלאכי האריך דאין לעשות דרשות מדעתנו וחידוש הוא שלא הביא דברי הרא"ש אלו יתכן לפרש על פי מה שכתבתי לקמן בסמוך דכל שהדין מפורש בש"ס יש כח ביד הפוסקים להסמיכו ולרמזו על פי איזו דרשה ולכן מצד זה אין לתמוה על הרא"ש ומה שיש לתמוה הוא דכיון דבש"ס דרשינן לה מקרא דאשר פריו יתן בעתו מה לו לרבינו לתפוס דרשה אחרת והוא מה שהקשה הרב פלפלא חריפתא ולכן לא היה להרב יד מלאכי להעיר על דברי הרא"ש מכח הכלל כמובן ועי"ש באמרי הצבי מה שכתב ליישב תמיהות הפלפלא חריפתא על דברי הרא"ש בזה:
ובספר עבודת השם (לרב גדול משאלוניקי) בחלק אהע"ז סימן ג' בדף מ"ו ע"א כתב גם כן דאין לנו לדרוש מדעתנו שום דרשה אם אין לה רמז בש"ס וכדכתבו הפוסקים והמפרשים אשר קבץ הגאון יד מלאכי בסי' קמ"ד ועל פי זה תמה על רבינו החינוך בפרשת כי תצא סי' תקע"ה במצוה דלא יבא פצוע דכא וכו' שכתב שנוהג איסור זה בזכרים דמשמע דבנקבות אינו נוהג אף אם נכרתו מהאשה אברי ההולדה בידים מותרת לבא בקהל והוקשה לו דמנא ליה דיש לחלק בדין זה בין זכר לנקבה ועלה בדעתו ליישב דלפי מה שכתב הרב החינוך בראשית דבריו דמשרשי מצוה זו הוא כדי להרחיק האדם לבלי הפסד כלי הזרע כידוע במלכים שמסרסין את הזכרים למנותן שומרים לנשים ויש מן הפחותים שרוצים בזה כדי לזכות את שלחן המלך ולהרויח ממון וכו' ולפי טעם זה דן הרב החינוך דגבי נשים דלא שייכי בהאי טעמא דלא איצטריכא להו להפסיד כלי ההולדה כדי לשבת בשער המלך ואדרבא כשנשים יולדות ראויות יותר לבית המלך להניק בניהם ובני השפחות וכו' אם כן כיון דלא שייכי בהו האי טעמא ליתנהו באזהרה זו אלא דלא הונח לו משום דאכתי קשה דמנא ליה לדרוש לעצמו טעמא דקרא ולהוציא דין מחדש ובפרט להקל באיסור תורה ואנו אין לנו לדרוש מדעתנו וכו' כמ"ש ביד מלאכי וכו' ובפרק המקבל בפלוגתא דר' יהודה ור' שמעון אי דרשינן טעמא דקרא אלו תורף דב"ק (בד"ה ואחזה אנכי) ובמחילת כבוד תורתו הרמה עם שהאמת הוא דאין לנו לדרוש דרשות מדעתנו כמו שהביא בשם הרב יד מלאכי מכל מקום במה שעוסק הרב אינו שייך כלל זה ואם הרב החינוך היה כותב דנשים ליתנהו בלאו זה והיה מסמיכו על איזה כתוב או דרש היה שייך להקשות עליו דאין כח בידי הפוסקים לדרוש מדעתם ולהוציא דינים שלא נאמרו בש"ם אבל כיון שהרב החינוך לא כתב שום דרוש על זה רק שאנו מפרשים בדעתו שהוציא הדין מכח הטעם מה שיש להקשות עליו הוא דזו מחלוקת אי דרשינן טעמא דקרא וכמו שציין הרב בסוף דבריו סוגיא דפרק המקבל ולזה צריך להתיישב במה שרשמתי בקונטרס הכללים במערכת הטי"ת אות ט"ו אם הלכה כמאן דדריש טעמא דקרא או לא ולהמעיין במקור הדינים בזה אולי תתברר לו איך דעת הרב החינוך בזה אבל אין זה ענין לדרשות מדעתנו והמבאר להמכילתא (הרא"ה ווייס נ"י) בפרשת יתרו פרשה א' העיר על רבינו הטור ביו"ד סוף סי' ר"מ שדרש מדעתו חיוב כבוד חתן לחמיו מדכתיב אבי ראה גם ראה ולא הביא מהמכילתא עי"ש ויפה היתה הערתו אם היה כדבריו אך אתה תחזה מה שהבאתי בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף אות ק"ך כי ממנו נעלם ילקוט שמואל שדרשו כדכתב רבינו הטור: