אור ברסלב

שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן טז · כד

כג

היה אומר כשמביאים הפוסקים סברת איזה פוסק בלשון היה אומר ר' פלוני או היה אוסר היה מתיר וכיוצא הנה בשדי חמד ח"א במערכת ה"ה אות ח"ק הבאתי דברי רבני האחרונים דתפסו לכלל מוחלט דמשמעות לשון זה הוא דלכתחלה היה סובר אותו פוסק כן אבל לא עמד בסברתו וחזר בו ואם כן אם אמרו על פוסק פלוני שהיה אומר שדבר פלוני מותר נבין שדעתו דאסור וכן בהיפך ואני ההדיוט תמהתי עליהם והבאתי מקומות רבים שמתבאר מהם שאף בדברים שדעתם כן באמת מביאים הפוסקים סברותיהם בלשון היה אומר וכיוצא עי"ש באורך ועתה מצאתי בזכרונותיי מימי חרפי שציינתי בזה הלשון היה אומר אם משמעות לשון זה הוא שלא עמד הפוסק בסברתו עיין תוס' בחולין דף קי"ב ד"ה ודגים (והר"י מאורלינאס היה אומר) ובדברי הר"ן שם (בד"ה והרב ר"י היה אומר) ובכתובות דף ס"ט ד"ה ואישתיק (מכאן היה רגיל ר"ת ובדברי הרב חשק שלמה בסי' י"ז הגב"י אות יו"ד) ובמסכת ביצה דף י"א ד"ה מערים (הר' שמואל היה אומר) ובסנהדרין ריש דף פ' (תוך ד"ה בשור. ומטעם זה היה אומר ר"ת) ובהרא"ש פ"ק דפסחים סי' ד' ובסי' יו"ד ובפ"ק דחולין סוס"י י"ט ובפרק כל הבשר סימן ל"ד (והרש"ל ביש"ש שם סי' ע' הבין מדברי הרא"ש דפוסק כריב"א) ובטור א"ח ססי' י"א (וא"א לא היה מדקדק) ובסוס"י ל"ד וסי' רט"ז ובסס"י רל"ב וסי' תרע"א והרמ"א היה מדקדק להניחה למעלה מג"ט) ובסי' תרע"ג (והרמ"מ לא היה מדליק) ולמרן הב"י א"ח סי' רל"ב (ד"ה והרי"ף) ובריש סי' תרע"ג (שמוהר"ם היה רגיל) וביו"ד סי' פ"א (ד"ה טרפה) ובסי' קכ"ג (ד"ה והתמד) ובסי' ש"ה (ד"ה מ"ש ור"י היה מסתפק) ובש"ע סי' ת"ס ס"ב (הרא"ש היה משתדל) ובהגהות מרדכי בגיטין אות תס"ז ולהה"מ בהלכות מלוה פ"ט הלכה ז':

תוכן העניינים

שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה