שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן טז · יט
היכא דחזינן דלמר מיבעיא ליה מילתא ולמר פשיטא ליה עבדינן כמאן דפשיטא ליה כן כתב הרב חשק שלמה בכלליו אות ל"א בשם הרמב"ן ועיין מה שכתבתי בס"ד בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים מערכת גט סי' מ"ג אות ו' והלאה אם נאמר כלל זה בפוסקים וע"ע לדוד אמת סימן ט"ו אות כ"א הובא בבית מנוחה בדיני בדיקה על ידי תינוק אות י"ב וז"ל תפסתי סברת הרב תרומת הדשן כי מוהר"י מינץ בלשון שמא אמרה ע"כ והוא לקולא עי"ש. ומצאתי להג' חקרי לב בזכרונותיו שבספר ישרי לב במערכת הלמ"ד אות ל"ו שכתב כלל זה כשם מרן כסף משנה בפרק י"ז מהלכות מאכלות אסורות הלכה ז"ך ולי ההדיוט במחכתה"ר אינו מוכרח שהרי כתב דלא שבקינן פשיטותיה דרב פדא ועבד עובדא מפני ספקו של ר"י וא"כ אפשר שכונתו היא רק בצרוף מאי דעבד עובדא ומעשה רב אבל לא בעלמא ומה שכתב עוד בשם מוהריק"ו להלכות שגגות בכ"י דאם המסופק הוא אחרון ליתיה להאי כללא נעלם מהם שכן כתב הרמב"ן לדעת הרי"ף וכן הריטב"א ונמק"י ושה"ג שהבאתי במערכת גירושין הנ"ל ועיין במה שרשמתי בשדי חמד ח"א בחלק הכללים במערכת ה"ה אות קי"ג ומה שהקשה על הכלל ממאי דפסקו הפוסקים בקידושין ט"ן ע"ב כרב דהוא ספק אי תנאה הוי אי חזרה ולא כשמואל דפשיטא ליה דתנאה הוי י"ל דלא נאמר כללין אלא במידי דלית לן הכרע מכללא אחרינא מה שאין כן בהאי דכללא דהלכה כרב באיסורי קאי אאיסדן. והמעיין שם בדברי הראשונים יראה שכתבו טעם זה ועוד סוגין בעלמא הכי דספק הוא אי תנאה הוי או חזרה וכו' עי"ש ומה שתירץ הרב דהיכא דפליגי בפירוש מילתיה דתנא ליתיה להאי כללא נראה שרוצה לומר דהיכא דפליגי בפלוגתא דתנאי כי התם דרב כרבנן ושמואל כרבי ליתיה להאי כללא (דהא התם לא נחלקו בפירוש מילתיה דתנא כיעי"ש) ואין בזה טעם ומעין כללין עיין להרב לחם משנה סוף פרק ג' מהלכות עבודת יוה"כ דכי פליגי הש"ס והירושלמי בסברת ר' יוחנן לא שבקינן מאי דאמר ר' אלעזר בבירור משום מאי דמספקא לן בסברת ר"י ע"כ והביא דבריו הרב יד מלאכי סוף אות תקע"א. ועיין בשו"ת בית יהודה אה"ע סי' ח"י לא שבקינן ודאו של הא"ז מפני ספקו של התה"ד. ועיין בב"י יו"ד סי' שצ"ט (סוד"ה כתב בה"ג הלכה למעשה) ואעפ"י שכתב הנמק"י שהמפרשים נסתפקו וכו' לא שבקינן פשיטותא דהרמב"ם והרמב"ן משום ספק דידהו. ובראש משביר ח"ב סי' ס"ט דף צ"ב ע"ג לא שבקינן פשיטות הרשב"א משום ספק של הר"ן ובדברי מנחם סי' תס"ח אות ב' בשם הרב ב"ד סי' תצ"ז דף קל"א לא שבקינן מאי דסברי התוס' בהחלט מפני מה שכתב הר"ן בדרך אפשר. ובנודע ביהודה מהדורא קמא יו"ד סי' ל' לא שבקינן מאי דפשיטא להמג"א בשביל ספקו של הש"ך וצריך לעיין בגוף התשו' שרשמתי בשדי חמד ח"א בחלק אסיפת דינים מערכת גט סי' ל"ה אות ל"ד ועיין שבות יעקב ח"א סי' קס"ז הובא בפ"ת ח"מ סוס"י רס"ב אין ספקו של הסמ"ע מוציא מידי ודאו של הרמ"א. ובהשמטות שבספר יפה ענף בדף צ"ה ע"ד (באות ספק) כתב אין ספק של פוסק אחד מוציא מידי ודאו של פוסק אחר והיכא דראה אחרון דברי הראשון ונסתפק אם מוציא ע"ל בהל' קי"ל ובדף ח"מ סי' ט"ז לב מבין דף רי"ב ע"ד ע"כ ועי"ש בגוף הספר דף ס"א אות ט"ו שאחר שהביא מ"ש בחשק שלמה דאם פוסק אחד מספק"ל וכו' אין ספק מוציא מידי ודאי כתב והרב חס"ל ח"ב סי' ל"ה כתב דהתו"ח סי' קל"ז חולק עכ"ל ואין מצוי אצלי לראות דב"ק דאיך יחלוק בכלל זה דלפי מה שרשמתי נראה דכלל זה שריר וקים וכן מצאתי להגאון מופלא בדורות שלפנינו בספרו (שנדפס בזמננו) תשובת שמואל בסי' ח' דף ל"ג ע"ג בסופו שכתב דכללא הוא בש"ס ופוסקים גבי פלוגתא כל היכא דלאחד פשיטא ליה להקל ולאחד מספקא ליה דין הוא להורות כמאן דפשיטא ליה להקל עכ"ל ומיירי בדין אחד שלהרמב"ם מספקא ליה ולהרשב"א פשיטא ליה לקולא עי"ש וכן כתבתי אני הדל בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף אות ק' (בד"ה והנה לשון הירושלמי) בפלוגתא דבירושלמי עי"ש: