שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן טז · יג
אין עושין כך וכך כשכותב הפוסק בלשון אין לעשות דבר פלוני ולא כתב אסור לעשות דבר פלוני משמע דאינו אסור בדיעבד כן כ' מרן החבי"ב בכנה"ג יו"ד סי' צ"ה הגהט"ו אות ט' וגדולה מזאת כ' הרב תפארת אדם בזכרונותיו מערכת השי"ן אות ב' בשם הרב אהל יעקב ששפורט דנהוג הוא בדברי הפוסקים לכתוב בלשון שלילה אין עושין אלא כך וכך אף על דבר שהוא למצוה או למנהג טוב עי"ש דף קפ"ב ע"ג ומה שציין לעיין בדברי הרא"ש פ"ב דפסחים הוא בסי' ל"א שכתב דלרש"י בדיעבד מותר עי"ש. וספר יד אהרן שציין אין מצוי אצלי לראות דב"ק ויש להבין דמרן חיד"א ביעיר אזן במערכת הלמ"ד אות כ"ג כ' דמוכח מש"ס זבחים דף ז"ן דלא שייך למיתני לשון שלילה אלא בדבר של תורה דדייקינן מדתנן הפסח אינו נאכל אלא עד חצות דראב"ע היא דהוי דאורייתא עי"ש. וא"כ איך נאמר דעל דבר שהוא למצוה או מנהג טוב בעלמא רגילים הפוסקים לכתוב בלשון שלילה ולחלק בזה בין לשון הש"ס לדברי הפוסקים אין נכון בעיני ומה גם דמדברי הרב תפ"א נראה דגם בלשון הש"ס הוא כן והרב המגיד בפרק א' מהלכות מגילה הלכה ז' כ' דמדלא אמר אין קורין אלא בעשרה משמע דלאו לעכובא ומדבריו קשה על הרבנים אה"י ותפ"א הנ"ל שהרי נראה דאי הוה תני הכי הוי עכובא ולא למצוה ושמא ר"ל דאי הוה תני אלא ביו"ד היה באפשרות לפרש דהוא עכובא ולא שהוא מוכרח ומ"מ מדברי ה"ה שמעינן דכל שהוא לעיכובא אף שהוא מילתא דרבנן שייך לומר אלא היפך ממאי דכייל לן מרן חיד"א ודוחק לומר דמגילה דדברי קבלה היא חשיב כדאורייתא לענין זה והרב יד מלאכי באות מ"א הביא דברי ה"ה הנ"ל דיש לחלק בין היכא דאיכא לשון אלא וכו' ומכלל המקומות שציין בענין זה נראה דמתברר דגם בעניינים דרבנן שייך לומר בלשון זה בדבר שהוא לעכב ובסוף דבריו הביא ש"ס דזבחים הנ"ל להוכיח דמשום דהוא לעיכובא תני בלשון אלא ועיין למרן חיד"א ביעיר אזן מערכת האל"ף אות ל"ח וק"ל ועיין אהל יעקב להרב מוהר"י מנשה במער' הלמ"ד אות ז' וקצת תימה דכל יומא שמעתתי' דמרן חיד"א בס' יעיר אזן בפומי' בס' הלז ובזה לא זכר שר את יוסף במ"ש במערכת האל"ף ומערכת הלמ"ד כיעי"ש. וראיתי להרב נחמד למראה בח"ב דף ל"ח ע"א שכתב דצידה היא מדאורייתא לרש"י ודעמיה ואהכי תני לשון שלילה אין צדים דגים וכו' וכמ"ש היע"א הנ"ל ולא הבנתי מה הלשון אומרת לשון שלילה בההיא דאין צדין דלפי הנראה לא הוי לשון שלילה אלא כי ההיא דמיירי מרן חיד"א ביעיר אזן דקתנו בלשון אלא עד חצות דאילו הוה תני הפסח אינו נאכל אחר חצות הוה מצינן שפיר למימר דאינו אלא מדרבנן כדתנן בדוכתי טובא באיסורין דרבנן בלשון זה ומדתני בלשון אין אלא עד חצות הוא דמשמע דלא הוי מדרבנן:
והנה מדקדוק לשון הרב כנה"ג הנז"ל בראש האות משמע דדוקא בלשון הפוסק הוא דדיקינן מדלא אמר אסור משמע דמותר בדיעבד אבל בלשון משנה וברייתא ואמוראים בש"ס אף אם לא אמרו אסור יש במשמע אף דיעבד הכל לפי הענין ובשו"ת אורי וישעי סי' מ"ט כ' בשם הרב השואל דמדאמר רב הונא בשבת דף כ"א בלשון אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה משמע לכתחלה דוקא ובדיעבד מותר והקשה מדאמר רבא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני והשיבו דזה אינו דיוק מלשון אין מדליקין ובכל מקום שתמצא לשון כזה כגון אין אדם משים עצמו רשע אין ב"ד יכול לבטל וכו' אין אדם מקנה וכו' אין עד נעשה דיין וכיוצא מי תימא דמשמע לכתחלה דוקא ולא דיעבד דבר זה לא ניתן ליאמר כלל ומדאמרו אין מבטלין איסור לכתחלה לומר דבדיעבד מותר מוכח דבמקום שלא נאמר הלשון לכתחלה ודאי מעכב אף בדיעבד וגם בכאן לא מהני אף בדיעבד רק באין לו שמן אחר דמודה ר"ה דמדליקין אף לכתחלה עכ"ל משמעות לשונו הוא שאומר דרך כלל שכל מקום שנאמר איזה דבר בלשון אין הוא לעכב ואם לכך נתכוון במחילת כתה"ר אין דבריו נראים לי הדל דלפי המשוער בדעתי הקצרה יש ויש במקומות הרבה בש"ס לשון זה על דבר שאינו אסור אלא לכתחלה ואין לתת כלל החלטי בזה והכל לפי הענין: