אור ברסלב

שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני

סימן ג · ד

ג

בעייא דלא איפשיטא במידי דרבנן כשדעת הרי"ף לפסוק לקולא הוא משמיט זו הבעיא כן נראה מדברי הרא"ש בפרק לולב הגזול סי' ח"י וזה לשון רבינו הטור בסימן תרמ"ח מבעיא ולא איפשיטא ודעת הרי"ף להקל ע"כ אף שהרא"ש כתב בלשון משמע שהרי"ף סובר וכו' מ"מ הריב"ה מעיד שכן דעת הרי"ף ומרן הב"י בא"ח סי' י"ב (ד"ה ומ"ש רבינו גבי כדי עניבה) כתב וז"ל אבל הרי"ף והרמב"ם לא הזכירו דין זה משמע דסברי דאזלינן לקולא משום דשיעור זה אינו אלא מדרבנן ע"כ ותמיה לי עמ"ש מרן בב"י א"ח סי' תקל"א (סוף ד"ה אין מגלחין) וז"ל וכתב הנמק"י כיון דסלקא בתיקו אזלינן לחומרא ואין נראה שהוא דעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שהשמיטוה ויש לתמוה למה לא פסקו לקולא ע"כ והוא היפך ממ"ש הרא"ש והוא עצמו כנז"ל וצ"ע:

ועוד יש להבין דכיון דדעת הרי"ף דתיקו בדרבנן לקולא כמ"ש בהדיא בפרק במה אשה וכמ"ש הרב יד מלאכי סי' תרל"ד וכן דעת הרא"ש כיעי"ש א"כ מאי שנא דבאיזה דוכתי מייתו האבעיא דלא איפשיטא ובאיזה דוכתי לא מייתו לה דכיון שדעתם לפסוק לקולא היה להם להשוות מדותיהם להביא או שלא להביא:

והנה הרב קרבן נתנאל ע"ד הרא"ש דפ' לולב הגזול הנ"ל כתב דאפ"ל דאדרבא משום דהרי"ף ס"ל להחמיר הוא דהשמיט וכו' וכ"כ הר"ן ע"כ יגעתי ולא מצאתי שכתב הר"ן שם כן אך אולי כוונתו עמ"ש הר"ן בפ' לולב הגזול במה שהביא הרי"ף (אמתני' דהדס הגזול) מאי דגרסי' בב"ק להידור מצוה עד שליש וז"ל והרי"ף מסתם לה סתומי (שלא פירש אם שליש מלבר וכו') כי היכי דנינקוט לחומרא דהכי עדיף טפי ע"כ והביאו בקרב"ן שם אות ל' עי"ש וביש"ש פ"ק דב"ק סי' כ"ד מפרש ג"כ בדעת הרי"ף בהידור מצוה דדעתו להחמיר מדהשמיט:

גם בפ"ק דביצה בבעיא דתלתא גברי ותלתא מיני (בד' י"ד ע"ב) כתב הר"ן דמדהשמיט הרי"ף בעיא זו נראה דעתו לחומרא וצ"ע למה ע"כ ובים של שלמה שם סי' מ"ג מסכים שזה דעת הרי"ף וישנו בנו"ט על מה שפסק לחומרא. וגם שם כתב בקרב"ן דמדהשמיטו הרי"ף והרא"ש הך בעיא שמעינן דפוסקים לחומרא והביא טעם היש"ש הנ"ל עי"ש אלא דלענ"ד מ"ש דגם הרא"ש דעתו כן הוא תמוה דאיך נייחס לו מילתא דאיהו לא ס"ל שהרי גילה דעתו בההיא דפרק לולב הגזול דדבר השמיטה היא הנותנת להוכיח דדעת הרי"ף להקל ולפי הנראה נעלם ממנו לפי שעה דברי הרא"ש הנ"ל. וכן נעלם ממרן חיד"א במחזיק ברכה סימן תקל"א אות ג' ממה שלא העיר בזה על דברי הרב קרבן נתנאל עיין שם:

ומצאתי להרב פתח הדביר ח"ג סי' ש"א דף ק"ע ע"ג שכתב על דברי הר"ן דפ"ק דביצה הנ"ל דאדרבא י"ל דכיון דדרבנן הוא השמטתו להקל כמ"ש השה"ג בפ' אין צדין בפלוגתא אי יש מוקצה לחצי שבת ומסתברא כלישנא בתרא דבדרבנן הלך אחר המקל ולכך לא הביאה הרי"ף ע"כ וכתב שגם בספר שבת של מי ד' צ"ח ע"א תמה כן ע"ד מרן והוא כתב ליישב דבעלמא מודה הר"ן להשלטי הגבורים דהוא להקל. אלא דבההיא דתלתא גברי דהרב בעל הלכות גדולות פסק לחומרא אם הרי"ף לא סבירא ליה הכי היה לו להביא דבריו ולחלוק עליו עי"ש והרואה יראה דדרך זה לא יתכן לדברי הר"ן דפ' לולב הגזול הנ"ל וק"ל והרב מלא הרועים ח"ב ד' נו"ן ע"ג אות ב' כתב דמדהשמיט הרא"ש הבעיא בפ"ק דביצה מוכח דס"ל להחמיר והקשה על הרא"ש דידיה אדידיה עפ"י הנחה זו עי"ש. ולי ההדיוט אדרבא דעת הרא"ש להקל ואהכי משמיט בעיא בדרבנן ולא קשיא דידיה אדידיה. ובספר עמודי אש הנד"מ בד' ד"ן ע"א כתב בשם ס' שלמי שמחה בכלליו סי' ט"ו דהרא"ש ס"ל בעיא דלא איפשיטא לקולא והרי"ף ס"ל לחומרא עיין בפ"ק דביצה סי' כ"ד והגאון המחבר יצ"ו כתב דדבריו תמוהים דכמו דמוכח דהרי"ף ס"ל לחומרא מדהשמיט ה"ן מוכח דעת הרא"ש עי"ש וגם הם לא ראו דברי הרא"ש והטור הנ"ל בראש אמי"ר והרב שלחן גבוה בסי' תח"ל סק"ו כתב מסברא דנפשיה דמדהשמיטו הנהו בעיי הרי"ף והרא"ש מוכח דדעתם להקל משום דבדיקת חמץ מדרבנן ולא ראה שיש בזה מבוכה כנזכר לעיל:

תוכן העניינים

שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה