שדי חמד קונטרס כללי הפוסקים· רבי חיים חזקיהו מדיני
סימן ג · ג
הרי"ף והרא"ש זה דרכם כשר למו דכי פליגי תנא קמא ואיזה תנא מייתו מתניתין כצורתה והגם דלא פסקי בהדיא הלכה כדברי מי סתמא דמילתא לדידהו הלכה כת"ק אף אם החולק הוא רשב"ג כן כתבתי אני עני במקום אחר (ורמזתיו בשדי חמד ח"א בחלק הכללים מערכת ה"ה אות י"א עי"ש) וכן ראיתי להג' כתב סופר א"ח בסי' ו' שכתב בדעת הרי"ף דשפטו כל הראשונים דמדהביא בסתם פלוגתא דת"ק ורשב"ג דעתו כת"ק וע"ע הרא"ש פרק מי שמתו סוף סי' ד"ן וסוס"י ב' ובפ"ה דקמא סי' ה' ועתה רואה אני דאין זה פשוט עיין טור ח"מ סימן ר"ץ סי"ז שכתב וכן דעת א"א הרא"ש וכתב מרן הב"י ואיני יודע היכן פסק כן עי"ש ואי ס"ל כדכתיבנא מאז הרי מדהביא פלוגתא דת"ק ורשב"ג בסתם סתמו כפירושו דס"ל דהלכה כת"ק. גם מדברי הרב הדרישה שם מוכח דלא ס"ל הכי שכתב דכיון שהביא פלוגתא דת"ק ורשב"ג ולא אמר הלכה כרשב"ג מכלל דס"ל דהלכה כת"ק דהא כללא דרשב"ג הוא דוקא במשנה ולא בברייתא עי"ש ש"מ דבפלוגתא דת"ק ורשב"ג במשנה אין לנו הכרח דפוסקים כת"ק די"ל דסמכו אכללא דרשב"ג והרב ב"ח שם כתב כדברי רב הדרישה הנ"ל עי"ש הרי מדברי שלשה הרועים הנ"ל מתבאר דלא כמאי דכתיבנא. וגם הרב צרור החיים בפרק כ"ו מהלכות שבת (ד"ה והנה) הבאתי דבריו בקונטרס הכללים במערכת הכ"ף אות ק"ל או"ק י"ג נראה דס"ל דלא כדכתיבנא עי"ש ודו"ק ומיהו לפי מה שהעלו רבנן בתראי דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא נקטי ככללא דכל מקום ששנה רשב"ג כלל א"כ לדידהו משנה ובריתא שוו אהדדי ושפיר מצינן למימר כדמעיקרא דמסתמא דעתם לפסוק כת"ק כדאמרינן לדעת הדרישה וב"ח הנ"ל במחלוקת שבברייתא ומיסתייעא מילתין מדברי קדשם ונכון הדבר לאומרו לדעת הריב"ה לפי מה שהוכחתי מדבריו בקיצור פסקי הרא"ש בכמה דוכתי דמייתי הרא"ש פלוגתא בכה"ג פוסק איהו בק"פ כדברי ת"ק וגם בההיא דסי' צ"ר דרך בדרך זה כיעי"ש. ולכל הדברות במחלוקת שאינו עם רשב"ג אלא ת"ק ותנא אחר נראה ודאי דלכ"ע מסתמא דעתם לפסוק כת"ק ועיין למרן הב"י יו"ד סימן שצ"ג (ד"ה ומ"ש שהרי"ץ גיאת) שכתב ומדברי הרי"ף נראה שסובר כהרמב"ם ע"כ ומאין נראה כן לולא מדהביא המחלוקת דת"ק ור"י בסתם ולא כתב דהלכה כר"י כיעו"ש וכן מצאתי שכתב להדיא רבינו הטור בא"ח סוס"י תרפ"ט וא"א הרא"ש הביא המשנה כצורתה א"כ דעתו לפסוק כת"ק ועיין שם בב"י שכן נראה דעת הרי"ף:
ואין להקשות ממ"ש ביבמות ד' מ' ע"א הכונס את יבמתו זכה בנכסים של אחיו ר"י אומר וכו' וכתבו שם הרי"ף והרא"ש דאין הלכה כר"י ולפי כלל הנ"ל לא הוו צריכי להכי די"ל כיון דבש"ס אמרינן דעולא ור"י נפחא סברי דהלכה כר"י אהכי אינו מן התימה אי איכפלו לאשמועינן בהדיא דאין הלכה כר"י אע"ג דלא צריך ובסוף פרק כל הנשבעין כתב הרי"ף בפירוש דנקיטינן בכל דוכתא כסברא הסתמית עי"ש בפלוגתא דת"ק ור' יוסי שבירושלמי שהביא שם ושמעינן מינה דאף בברייתא אמרי' הכי עי"ש. וע"ע בדברי מרן הב"י באה"ע סימן פ"ה (ד"ה ומ"ש וא"א הרא"ש כתב כסברא הראשונה) איני יודע היכן כ"כ וכו'. ואילו עמ"ש עוד ומדברי א"א יראה שפוסק בשניהם כחכמים לא קשיא ליה היכן כתב כן משמע דהיינו דמשמע הכי ממ"ש הרא"ש המשנה כצורתה מוכח דס"ל כת"ק אף נגד רשב"ג ואף דהרב ב"ח הכריח כמה הכרחיות ע"ז מ"מ אם גם מרן ס"ל שמפני ההכרחיות ההם הוא דמשמע הכי הוה ליה לפרש. ומה גם דלדעת הקרב"ן ע"ד הרא"ש הנ"ל אינם הכרחיות כלל עי"ש ונלע"ד דמ"ש הרב"ח ע"ד מרן הב"י דתקפה עליו משנתו נכתב בטעות אצל מ"ש ומ"ש עוד וא"א הרא"ש יראה שפוסק בשניהם כחכמים. ומקום כבוד דברים אלו הוא אצל מ"ש בתחלת הסעיף וא"א כס' הא' כי ע"ז הוא מ"ש מרן איני יודע וכו' כמבואר בדב"ק והרב קרב"ן הבין דמרן משיג על הריב"ה במ"ש דפוסק בשניהם כת"ק וע"ז הוא שכתב הרב"ח תקפה ע"מ והוא דחה דבריו ומסיק דהרא"ש פוסק כרשב"ג וכהשגת מרן עי"ש ולע"ד מרן לא השיג על ענין הפסק כלל והמעיין יבחר. ועיין בדברי הרא"ש פרק הערל סי' ב' שכתב דמדהביא הרי"ף הברייתא בסתם ולא פסק כרי"ש בנו של ריבב"ק משמע דסובר דפליגי וממילא הלכה כרבנן עכ"ל: