אור ברסלב

שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ· הרב חיים חזקיהו מדיני

כלל ל"ב

כלל ל"א

כל או כלם אי שייך על שני דברים או דוקא על שלשה ויותר הרב יד מלאכי בסי' של"ו האריך להוכיח דגם על שנים נאמר לשון זה והביא מקרא מלא עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' וכתב הרב דרך המלך דף א' ע"ג דיש לדחות דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ולפי הנראה לא ראה דברי הרב מוהראנ"ח בפרשת חיי שרה (שעל דבריו הוא מה שנשא ונתן הרב יד מלאכי) כי משם באר"ה דגם בלישנא דקרא סבר הרב מוהראנ"ח דלא שייך לשון זה בפחות משלשה ובהכי דרשינהו להני קראי את כל המעשים האלה וכל שלחנות מלאו וכו' ומאמר רז"ל בת היתה לאברהם ובכל שמה עי"ש אלמא מאן דסבר הכי לא שאני ליה בין לשון חכמים ללשון תורה ואהכי מקשי עליה ומאן דמותיב שפיר קא מותיב ומה שכתב על ראית הרב יד מלאכי מדתנן על כלם אם אמר שהכל דיש לומר דקאי נמי על פת ויין ואף דאיכא מאן דאמר חוץ מפת ויין כבר נדחה סברא זו וכו' עי"ש.

לדעתי יש להליץ בעד הרב דנהי דלית הלכתא הכי מיהו שמעינן דלא נפלאת לפרש כן ובהכי לא פליגי האמוראים ולא מפני לשון כולם נדחית סברתו ועיין למרן חיד"א בספר יעיר אזן מערכה זו אות ה' וק"ל ועל מה שהקשה הרב יד מלאכי שם על מרן בכלליו (שהוכיח מדברי התוס' בב"מ ד' ט"ל ע"א בד"ה וכולן שמין דעל שנים בלבד שייך לומר וכולן דאמאי לא יליף מגוף דברי הש"ס ושוב כתב דאין ראיה לא מן הש"ס ולא מהתוס' עי"ש) כתב הרב דרך המלך שם דהדין עם מרן דלרש"י וכלן שמין להם קאי אשבויין ונטושין ובורח ולהתוס' לא קאי אשבויין עי"ש באמת שכן נראה אמתות הדבר והתימה על מרן חיד"א ביעיר אזן שם שבקש להציל את מרן הקדוש ואמר דמשום הכי הביא מהתוס' דבש"ס אינו מפורש חלוקת שבויין והתוס' הוא שפירשו אשבויין נמי עי"ש והוא פלא דלהתוס' לא קאי אשבויים אלא אנטושים וכמו שהוכיח במישור הרב דרך המלך שם ומה שנרגש דא"כ הוי תלתא ודחה זה דאינו פירוש וכלן אלא מכח היתור וכו' אחרי המחי"ר אין נראה כן אלא האמת הוא דהשנים הם בורח ונטושים אבל שבוים אינו מן המנין.

ודברי הרב קהלת יעקב שהביא שם דמוכיח מהש"ס דלשון זה נאמר על שנים והם נטושים ובורח הנה מה שכלל בורח אתי שפיר לפי האמור אך זוהי שקשה דמסתמא מפרשינן הסוגיא כפירש"י ואם כן הוו תלתא וכמו שהקשה ביעיר אזן שם על דבריו עי"ש: ועל מה שתמה הרב יד מלאכי על מרן בכלליו ממה שכתב בכסף משנה סוף פרק ו' מיסודי התורה דלא יוצדק לומר כל על שנים בלבד כתב הרב דרך המלך שם שהוא טעות דהתם ליכא אלא תרי וכי דליית חד תו ליכא אלא חד וזהו כונת הכ"מ וכו' עי"ש.

האמת דהלשון דחוק קצת דמי סאני למרן למימר דלא יצדק כל על אחד אבל כיון שהאמת שאין שם אלא אחד על כרחין למשכוני אנפשין ודברי מרן צדקו יחדיו ואין נסתר מחמתו ועיין רשב"ם בבבא בתרא ד' מ"א סוף ע"ב ד"ה וכלן בשטר אשני לקוחות אחרונים קאי ובד' ק"ז ע"א הלכתא בכל הני שמעתתי מקמצין עי"ש ברשב"ם: והנה התוס' בכתובות ד' ח' (בד"ה שהכל) כתבו בשם ר"ת דבברכות ד' י"א גרסינן הילכך נימרינהו לתרווייהו ולא גרסינן לכולהו דאם כן הוה משמע דשלש ברכות הן והרב חינא וחסדא בח"א ד' קל"ז (ע"א וע"ב) כתב שנראה שסובר ר"ת דתיבת כל לא יוצדק על פחות משלשה אבל התוס' עצמם בכתובות ד' ד"ן בד"ה לית הלכתא אין סוברים כר"ת דהא התם ליכא אלא תרי שמעתי וקאמר ככל הני שמעתי וכו'.

אך הקשה דהריטב"א כתב שם בשם ר"ת בדברי התוס' ואם כן דברי ר"ת סתרי ורצה לומר דטעמיה דר"ת דאמר דבברכות גרסינן לתרוייהו משום שהם דברי רב פפא ורב פפא בכמה מקומות מישתעי בהאי לישנא בברכות ד' ט"ן ע"א גבי ברכת הקשת ובמגילה ד' כ"א הילכך נימרינהו לתרווייהו אבל בלשון שאר אמוראים מודה דנקטי כולהו וקאי אתרי אלו תוד"ק.

ולפי הנראה נעלם ממנו לפי שעה סוגיא דבבא בתרא ד' ק"ז ע"א דרב פפא קאמר והלכתא בכל הני שמעתתי מקמצין וקאי אתרי לחוד עי"ש: ואני ההדיוט רשמתי מאז בקונטריסי בענין זה איזהו מקומן דרך לימודי בש"ס ובמפרשים ולא פניתי לעיין בספרן שלצדיקים אם קדמוני. ואלו הן.

א) במס' שבועות ד' י"ט ע"א ת"ר שני שבילין וכו' ור' שמעון בן יהודה פוטר בכולן משום רש"מ וקאי אתרי גווני דאיתנו בבריתא ותו ליכא. ב) גיטין ד' ל' כולהו כרב לא אמרי וכו' והיינו שמואל ועולא.

ג) בהוריות ד' י"ג ע"א היה הוא ואביו ורבו בשביה הוא קודם לרבו ורבו לאביו ואמו קודמת לכולן ונחלקו הפוסקים אם אמו קודמת גם לדידיה ודעת הרב כנסת הגדולה ביו"ד סי' רב"ן אות ג' בהגהת ב"י דחייו קודמין לחיי אמו כמו שכתב בשמו הרב דרכי שלום בפרשת וישלח ד' כ"ח ע"ד והביא בשם הרב טל אורות שכן מפורש בירושלמי הוא קודם לאמו (והוא דחה הוכחתו עי"ש) ונמצא דלדעת הרבנים כנה"ג וטל אורות הא דתני אמו קודמת לכולן אינו אלא אביו ורבו וקתני כולן.

ד) נדה ד' כ"א ע"ב כסומכוס וקילא מכולהו עי"ש בדברי רש"י מדסומכוס ומדר' אחא. ה) קידושין ד' ז"ך ע"א תא שמע דקתני כל הני ולא קתני אגב וכתב הרא"ה הביאו הר"ן בהלכות (שם בד"ה מה"מ) דלא קאי אלא אדרבן גמליאל וזקנים ואמימרא דרבה בר יצחק.

וי"ו) בבבא קמא ד' ל"א ע"א ראשון חייב בנזקי כולם. זיי"ן) בכורות ד' כ"ג ע"ב אמר רב נחמן משמיה דרב הלכתא בכוליה פרקין בר מפלוגתא ואוקמינא דקאי ארשב"ג דמתני' רשב"ג אומר הלוקח בהמה מניקה מן העכומ"ז והן שתי בבות הא חדא ואידך נכנס לתוך עדרו וכו' וקאמר בכוליה פירקין.

אך מרן מוהריט"א בהלכות יו"ט אהאי מתני' דקדק מהא דרב נחמן דלא ככלליה דרב מוהראנ"ח ודחה זה משום דאף דבמשנתינו לא אמר רשב"ג אלא שתי בבות בתוספתא יש בבא שלישית וכו' עיי"ש (הרב משנת ר' אליעזר בח"ב בזכרונותיו ד' טו"ב אות ח' ציין לדברי מרן מוהריט"א בדף נ"א וציונו הוא על הס' הלכות יו"ט הנדפס בפני עצמו ואשר בידי הוא הנספח להש"ס ואשר נמצא בידו יראה אולי דבר בקדשו גם במקום אחר שוב ראיתי בחינא וחסדא ח"א ד' קל"ז ע"ג עי"ש וק"ל).

ח) בכתובות ד' מ"ח ע"ב תיובתא דכולהו תיובתא כתבו שם התוס' לאו דוקא דכולהו אלא להנהו דאמרי אף לתרומה (והם ר' יוחנן ור' חנינא) וכענין זה מצינו ביש נוחלין גבי מחלק נכסיו על פיו תיובתא דכולהו אף דלא הוי תיובתא אלא לחד עכ"ל. ט) קידושין ד' ע"ט סוף ע"ב אמר רבה בר רב הונא וכולן (דקתני מתני' אין צריך להביא ראיה על הבנים) בכרוכין אחריה ואין שם אלא שתי בבות כיעי"ש: ומרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו אות וי"ו האריך לדחות כל הוכחות הרב יד מלאכי ומסקנתו דמשמעות תיבת כלם ותיבת כל הוא על שלשה וזימנין דמשכחת על שנים ולאו דוקא כל ואם הוא אגב חלוקות אחרות מצינו דנאמר כל על אחד נמי כמו שכתבו הריטב"א והרא"ש וכן כתב הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' ס"ז וכן כתב הרב מרכבת המשנה אלפאנדארי בפרק ו' מהלכות יסודי התורה.

גם הרב מקנה אברהם במהדורא ב' במערכת הוי"ו אות קנ"ח ד' מ"ד עמד בכלל זה ודחה ראיית הרב יד מלאכי מקרא דעושה כלם ה' על פי מה שפירשו הראב"ע והרלב"ג ומה שרוצה לחלק בין כלם לכל עי"ש אין דעתי העניה נוחה בזה והרב משנת ר' אליעזר בזכרונותיו שבחלק ב' במערכת הכ"ף אות ח' אחר שציין דברי הרבנים יד מלאכי ויעיר אזן וקהלת יעקב בקונטריס לשון חכמים סי' רצ"ב ציין לעיין בס' הלכות יום טוב למרן מוהריט"א בפרק שלישי ד' נ"ח (או נ"א) ולא פניתי כעת לחפש דב"ק כי הוא מציין דפי הספר שנדפס בפני עצמו ואצלי נמצא הנספח להש"ס מסכת בכורות: והגרל"ם בס' התורה והמצוה בפרשת ויקרא סי' קצ"ו כתב בזה דברים נמרצים כדרכו בקודש וז"ל ויש כלל במלת כל שגם אם בא על שם בלשון יחיד אינו פחות משלשה כמ"ש התוס' בכתובות (ד' ז') והרא"ש (פ"ק דברכות) דלר"ת יש לגרוס בברכות (ד' י"א ע"ב) גבי בה"ת הלכך נימרינהו לתרווייהו ולא גרסינן נימרינהו לכולהו דאז הוה משתמע מלשנא דג' ברכות ק א כתב הרמב"ן בספר הזכות (ספ"ב דמכות) ומהא לא מחוור לי הא דאמרינן לקמן במיתת כולן הא חוזר דהא ליכא בזמן אחד אלא שנים מהן וכו' אלא כיון שיש זמן ששלשתן קיימין משום הכי אמר במיתת כולן הוא חוזר וכו' וכ"כ התוי"ט (סוף פרה) ועיין באילת השחר (כלל תקפ"ג) והגם שאחרי החיפוש ימצא בגמ' ומשנה לשון כל על שנים כמו שבקרו ע"ז האחרונים בכ"ז בלשון הכתוב כלל זה דוקא שעל שני נושאים ישמש בלשון שניהם כמו וילכו שניהם יחדיו ויכרתו שניהם ברית ולא יצדק לשון כולם כלל רק על מספר שלשה יוכל לתפוס מלת הכוללות כולם (או יוכל לומר צאו שלשתכם אם יש לו איזה כונה לספור הנושאים כמו ויפלו ארבעתן וכדומה) וברבה מצורע (פ' י"ט) מאן דאמר י"ג חופות עביד כל אבן יקרה מסוכתך תלת הרי מלת כל מורה שלשה ובב"ר (פ' צ') ויהי רעב בכל הארצות בשלש ארצות בפנקי ובערביא ובפלסתיני וברש"י יתרו (י"ח א') את כל אשר עשה ה' בירידת המן ובבאר ובעמלק (ט') על כל הטובה טובת המן והבאר והתורה כי מלת כל מציין עכ"פ שלשה דברים ובב"ר (פ' נ"ט) וה' ברך את אברהם בכל ר' לוי אמר תלת וכו' עכ"ל וחידוש הוא שלא נרגש ליישב מה שקשה על החלטתו (דבמקרא לא יבא מלת כולם על פחות משלשה) ממקרא מלא עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה' ותרגם המתרגם תרויהון ואי משמע ליה כדכתב מרן חיד"א דכיון דאיכא בעשיר כמה מינים וכן בעני מינים ממינים שונים שייך שפיר לשון כולם על כל פנים היה לו לבאר וכפי הנראה לא היה בידו ספר יד מלאכי ויעיר אזן כמו שיראה הרואה במלתייהו דרבנן קדישי שיש הרבה דברים בבקיאותו שכבר קדמוהו רבנן הנ"ל:

ותיבת כל יש לה שני פירושים לפעמים ר"ל הכל ולפעמים ר"ל שום דבר ומ"ש רמ"י (בלבוש סי' זר"ת) שלא לומר אין כל דבר נעלם ממך דמשמע דמקצת נעלם נראה דאין בכך כלום דהא כתיב לא תעשה כל מלאכה לא תעשה לך פסל ותמונת כל ורבים כאלה ותשב"י כתב דהיכא שכתוב שם באותו פסוק אין או לא משמעותו אין שום דבר והכא נמי כתיב אין כל דבר כן כתב בספר קנין פירות במערכת ראש השנה אות ס"ו בשם הרב של"ה ונראה ודאי דאין כונת התשב"י לומר דכשאין כתוב בסמוך אין או לאו מוכרח שרוצה לומר הכל דהא כתיב הממני יפלא כל דבר והיינו שום דבר אלא כונתו דכשכתוב אין או לא הוא ודאי שום דבר הא לאו הכי משמע הכי והכי הכל לפי הענין ומה שכתב דכל יש לו שני פירושים כן כתב הר"ן בחי' לסנהדרין ד' ל' ע"ב הביא דבריו הרב יד מלאכי באות ש"ג כל כולל שתי משמעיות יש שכולל כל הדבר כגון כל צפור טהורה תאכלו כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם ויש שמשמעות מקצת הדבר כגון לא תחיה כל נשמה החייתם כל נקבה לא תאכל כל תועבה ומשום הכי פליגי בכל נפש אדם אם הוא כוללות הנפש או מקצת הנפש בהשאלת לשון כל וזה נכון עכ"ל והרב חק"ל בזכרונותיו שבסוף ס' ישרי לב ד' ק"י אות ל"א כתב בשם הרשב"א בסי' תק"ץ כל לפעמים רוצה לומר שום או כלל לא דומה לא תעשה כל מלאכה דהיינו שום מלאכה או כלל לא דהא לא בעי שיעשה כל מלאכות עכ"ל (עיינתי שם בקשתיהו ולא מצאתיהו) וסיים הרב וכנ"ל ממ"ש כל חלב לרבות חצי שיעור והיינו אפילו כל שהוא עי"ש מ"ש עוד בזה והרב שלמי ציבור בדיני ערב יום הכיפורים ד' שי"ט ע"א כתב דנוסח הרמב"ם והרד"א אין כל דבר ומכל מקום יותר טוב שלא לאומרו כי לשון תפלה צריך שיהא מבורר יותר: ואם משמעות כל הוא כולו או אפילו מקצתו ידוע פלוגתא דתנאי בפרק כל הנשרפין ד' ע"ח גבי הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות ומה דאמר ר' יוחנן דפליגי בקרא דאיש כי יכה כל נפש אדם דרבנן סברי עד דאיכא כל נפש ור' יהודא בן בתירה סבר כל דהוא נפש והוה קשיא לי דר' יוחנן סובר חצי שיעור אסור מן התורה ומותיב לר"ל מדתניא כל לרבות חצי שיעור ודחי ר"ל מדרבנן וקרא סמכתא בפב"ת דיומא ד' ע"ד ומאי קושיא דילמא הא בריתא ריב"ב היא דדריש כל נפש כל דהו נפש הכי נמי דריש כל לרבות ח"ש דכל כל דהוא משמע אבל לרבנן דבעו כל נפש לא דרשינן כל לרבות ח"ש אלא לדרשה אחריתי.

ועיינתי בדברי המפרשים וראיתי למרן מוהרמב"ח בתוספת יום הכיפורים שהקשה לריש לקיש דאמר מדרבנן וקרא אסמכתא אם כן תיבת כל מה בא לרבות וניחא ליה עפ"י סוגיא דפסחים ד' מ"ג ע"ב דר"א הוא דדריש כל ורבנן לא דרשי וכתבו שם התוס' דהיכא דמסתברא כולי עלמא דרשי והיכא דליכא סברא רבנן לא דרשי ור"א דריש וא"כ ר"י דס"ל דאיכא סברא דחזי לאיצטרופי ס"ל דהא בריתא דברי הכל היא וריש לקיש דלית ליה סברא דחזי לאיצטרופי הוה מצי למימר האמני ר' אליעזר היא אלא דניחא ליה לאוקומא כדברי הכל עי"ש ומתיישבת שפיר גם קושיתנו דהא דפליגי רבנן עליה דריב"ב וסברי דבעינן כל נפש הוא משום דליכא סברא אבל הכא דאיכא סברא דחזי לאיצטרופי לכ"ע דרשינן לרבות כל דהו כמ"ש הרב תורת חיים שם גבי ולא יעיר כל חמתו דלא מסתברא לומר מקצתו יעיר וכן ואל יבא בכל עת אל הקדש עי"ש ועפ"י מחלוקת זו פירש רבין חסידא בס' נאות יעקב בקונטריס מענה לשון ד' כ"ב ע"ג כמה מאמרי רז"ל בדרך דרש עי"ש דברים נחמדים ועיין להרב מלא הרועים בח"ב ד' ל"ג מי ומי הסוברים דדרשינן כל וכן בהיפך ולא ידעתי למה לא הזכיר ההיא דפ"ק דברכות ד' י"ב ע"ב בקרא דכל ימי חייך דכולהו רבנן דהתם דרשי כל לרבות ועי"ש עוד הסוברים דכל ר"ל כולו וכן הסוברים אפילו מקצתו.

וכתב באות ב' דר' יהודה נראה שסובר כל מקצתו משמע בבכורות ד' ג' גבי בכור וכו' וצדד לדחות זה עי"ש וחידוש הוא שלא הזכיר בריתא דתורת כהנים בפרשת אמור על פסוק ואיש כי יכה כל נפש אדם (ויקרא כ"ד י"ז) דדריש דהאחרון חייב והיינו כר' יהודה בן בתירה וסתם ספרא ר' יהודה וכן כתב הגרל"ם בהתורה והמצוה שם סי' רמ"ו עי"ש ואם כן היה לו לייסד כל המשא ומתן שלו בסברת ר' יהודה על דברי הבריתא דתורת כהנים הנ"ל: וראיתי להביא מה שכתב הגאון נחלת יהושע בהקדמה לחלק שני (בד"ה וכן) שהר"ן הקשה בסנהדרין ד' ע"ח דרבנן סברי כל נפש עד דאיכא כל נפש ור"י בן בתירה סבר כל נפש כל דהו נפש והתוס' הקשו בבכורות ד' ג' על הא דקי"ל כל דם ואפילו מקצת ולענין כל נפש קי"ל כרבנן דלא אמרינן מקצת נפש ככל נפש אלא דקי"ל כרבנן דכל דוקא כוליה ועוד קשה הא קי"ל ביומא דכל לרבות חצי שיעור וכן בפסחים ד' מ"ג שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מניין תלמוד לומר כל אלמא דלשון כל הוא אפילו כל דהו לכן נראה לי דכל דבר שיש בו התחלקות ואצטרפות הוי הלשון כל אפילו כל דהו כמו דאמרינן גבי דם ואפילו מקצת דם דמקצת דם נמי הוי כל דכל פרט ופרט נקרא בשם כל מה שאין כן בכל נפש דאמרינן כל כוליה נפש משום דמקצת לא מיקרי נפש דנפש אין בו התחלוקות והצטרפות כמו שבארתי אבל גבי דם כל פרט ופרט נקרא בשם כל דהא אפילו מקצת דם נמי קרוי דם לכן אמרינן דכל אפילו כל דהו וכן בחלב כל מקצת נקרא בשם חלב לכן אפילו מקצת נמי קרוי בשם כל מה שאין כן בדבר השלימות לא נקרא מקצת בשם כל וע"כ חצי אבר לא מרבינן מכל לרבות חצי שיעור ועיין בספרי ע"י סי' יו"ד עכ"ל: וכתב הרב תורת חיים דגם בלשון חכמים מצינו כל שר"ל כל דהו ולא כולו ממש דאמרינן בפ' האיש מקדש ע"מ שאני תלמיד אין אומרים כשמעון בן עזאי אלא כל ששואלין אותו בכ"מ דבר אחד ואפילו במס' כלה והיינו נמי בכל דהו מקום אפילו במס' כלה עכ"ל וכתב כן עפ"י דברי רש"י שם בד' מ"ט ע"ב שכתב בכל מקום באחד מן המקומות אמנם רש"י ותוספות במס' שבת ד' קי"ד ע"א והרי"ף והרא"ש לא גרסי בכל מקום אלא כל ששואלין דבר אחד בתלמודו ואפילו במסכת כלה עי"ש וק"ל: ואי דרשינן כל לרבות או לא באר בזה הרב מלא הרועים בח"ב במערכת הכ"ף ד' ל"ג דעות הסוברים דכל הוא לרבות והסוברים דלא דרשינן כל לרבות עי"ש וכתב ידידי הגאון מפרעמישלא יצ"ו בס' בית יצחק בחלק א"ח סי' יו"ד דכמו שחלקו התוס' במנחות ד' י"א ד"ה ור"ש דאף מאן דלא דריש את דריש ואת הכי נמי יש לומר דאף מאן דלא דריש כל דריש וכל וכתבתי אני הדל במערכת החי"ת אות ה' (ד"ה ודע) דתיבת בכל ותיבת וכל שוו אהדדי עי"ש באות ב' (בד"ה ובגוף דברי):

תוכן העניינים

שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה