שדי חמד קונטרס הכללים מערכת כ· הרב חיים חזקיהו מדיני
כלל ל"א
כבוד אביו ורבו דקיימא לן דכבודם מחול כתב הרב דרכי שלום בדף כ"ד ע"ב בשם הריב"ש בסי' ל"ג דדוקא כבודם מחול (שלא לעמוד מפניהם וכיוצא) אבל בזיונם אינו מחול גם הרב החסיד בס' קהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות ח"ק ואות רצ"ה כתב כן בשם הריב"ש בסי' ל"ג ותמה על הרב כנסת הגדולה ביורה דעה סי' ר"מ שכתב חילוק זה בשם ס' צפחת המים ולא זכר שכן כתב הריב"ש בין ברב ובין באב ובאות רצ"ה הוסיף לתמוה שלא הביא שהן דברי הר"ן בסוף פרק קמא דראש השנה והריב"ש בסי' ל"ג ופסקים וכתבים בסי' קכ"ז ומרן חיד"א בס' יעיר אזן במערכה זו אות י"א הביא גם הוא חילוק זה בשם הריב"ש אך כתב שאין זה בסי' ל"ג כי אם בסי' ר"ך.
והרב דרכי שלום לפי הנראה לא ראה בגוף דברי הריב"ש רק נמשך אחר מה שכתב בקהלת יעקב ולכן כתב זה בשמו בסי' ל"ג עי"ש והרבנים הנ"ל לא זכרו שמרן כסף משנה בסוף הלכות תלמוד תורה כתב כן בשם הריב"ש שכתב בשם הראב"ד עי"ש והרב מראה הגדול בח"א ד' י"ב גם הוא תמה על הרב כנה"ג שלא הזכיר תשו' הריב"ש בסי' ר"ך והרב ישרי לב בדף י"ז סוף ע"ג הביא תמיהת הרב קהלת יעקב על הרב כנה"ג שלא הביא תשו' הריב"ש בסי' ל"ג וכתב על דבריו ואחרי המחי"ר לא ראיתי בדברי הריב"ש שום זכר מזה דעל בזיונו אינו מחול עכ"ל והאמת אתו שאין רמז מזה בסי' ל"ג (כמו שהעיד מרן חיד"א) אך לא ראה הרב שט"ס הוא בקהלת יעקב ודברי הריב"ש הם בסי' ר"ך ולא זכר שר דברי מרן הכ"מ בסוף הלכות תלמיד תורה הנ"ל וגם הרב אמר יוסף שהביא שם לא ראה דברי הריב"ש וכסף משנה הנ"ל עי"ש: ועל מה שכתב בקהלת יעקב בשם הר"ן כתב בישרי לב שם דליכא למישמע מידי דמה שכתב דכל היכא דלא מיפייס ליה בעי למינקט בלביה היינו בזלזול ובפרהסיא דאי מיפייס לא בעי למינקט וצריך למחול ומעביר על מדותיו בלי פיוס היינו שלא בזהו ומדברי הרב פו"כ יש קצת תימה עכ"ל ולא הבנתי דב"ק בזה ואנכי הרואה דהר"ן והריב"ש קיימי בחד שיטתא דעל בזיונו אינו יכול למחול וכתב הר"ן דאי מיפייסו ליה מצי מחיל ושו"ת הריב"ש אין מצוי אצלי אך ממה שהביא בשמו מרן בכסף משנה בסוף הלכות תלמוד תורה הנ"ל מתבאר שסובר דמהני פיוס לבזיונו שהרי אחר שכתב לחלק בין כבוד לבזיון סיים והיינו דאמרינן ביומא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח והרי איתא התם דאי מיפייסו ליה מיפייס אלא שבצד מה נראה שיש חילוק בין הר"ן להריב"ש שהר"ן כתב דהיכא דמבזו ליה בצנעא דליכא בזיון דתורה מצי מחיל אף דלא מפייסי ליה והריב"ש שאינו מחלק בזה משמע קצת שסובר דאף בצנעא אינו יכול למחול בלי פיוס וצריך לעיין בגוף דברי הריב"ש אולי יתברר זה מתוך דב"ק.
אמנם מדברי הרב תה"ד בפסקים סי' קכ"ז נראה שסובר דלא מהני פיוס שכתב ולכן הוו נזהרים לנהוג כבוד למוהרי"ב שלא יסייע לשכנגדו המכוונים לזלזלו אעפ"י שמוהר"י מוחל על כבודו אפילו לרב יוסף דס"ל הכי (כונתו לפי הנראה למה שאמר רב יוסף בקידושין ד' ל"ב ע"א רב שמחל על כבודו כבודו מחול) לזלזולי ביה מודה דאינו יכול כדמוכח מההוא טבחא דאתפקר ברב טובא וכו' (כונתו לפי הנראה למ"ש במועד קטן ד' ט"ז עי"ש) עוד אמר אביי היכי ליעביד וכו' לישרו ליה וכו' לא ה"מ א"כ בהא אתפייס כדאיתא התם וכש"כ לאביי כן כתב רבינו שמחה עכ"ל נראה שכונתו לומר דאף דאיפייס מכל מקום לא מהני ליה עד שיקבל ענשו הראוי לפי חטאו: ומכל מקום דעת הר"ן והריב"ש דהיכא דמפייסו ליה מצי מחיל בזיוניה ומרן חיד"א ב"ס שיורי ברכה יו"ד סי' ר"מ אות ח' כתב ראיתי בס' מנחה בלולה פרשת משפטים שכתב וז"ל ומקלל תרגם הירושלמי ודי מבזה ואף על גב דהאב יכול למחול על בזיונו מכל מקום מאחר דהכתוב מדבר בעדים והתראה ודאי לא מחל דהעדים יאמרו אותו עכ"ל ובס' פענח רזא כתב וז"ל ומקלל אביו תימא איך יפסוק בזה מיתה ימחול האב ויפטר שהאב שמחל על כבודו כבודו מחול וי"ל דמכה ומקלל אין חייבין בלא התראה ועדים ומשקבל התראה בעדים שוב אינו יכול למחול עכ"ל וליתנהו להני מילי דהריב"ש בתשובה סי' ר"ך כתב בשם הראב"ד דאין האב יכול למחול על בזיונו עכ"ד מרן חיד"א ולפי מה שכתבתי דלהריב"ש מהני פיוס יש ליישב רצת דהס' פענח רז"א כונתו להקשות דאיך ימסר זה למיתה יפייס את אביו וימחול לו דבכי האי גוונא גם בזיונו מחול דאף שהיה בפני עדים לא מיקרי זה פרהסיא כל שלא היה בפני עשרה מישראל ולזה חדש דאחר ההתראה לא מהני ליה מחילה והרב מנחה בלולה סובר דכל דפייסיה לאבוה ואיפייס מהני ליה מחילה אף אחר ההתראה אלא דקרא מיירי בדלא מחיל ליה ואהכי חייב מיתה: ואם כנים אנו בזה דלהר"ן והריב"ש מהני פיוס גם לבזיון יש ליישב חקירת מרן חיד"א ביעיר אזן בקונטריס מדבר קדמות במערכה זו אות ה' דלפי מה שכתבו המפרשים דטעם דתשובה מהני לישראל הוא משום שנקראו בנים ואב שמחל על כבודו מחול הא תינח בשאר עבירות אבל אותן העבירות שהחוטא הוא מזלזל ח"ו כהנהו דפרק חלק דנאמר עליהם כי דבר ה' בזה ובזהר הקדוש אמרו דעבדין קלנא לשכינתא איך מהני להו תשובה וניחא ליה דכי היכי דאמרינן דאף שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול מכל מקום לגבי קודשא ב"ה דכולי עלמא דיליה כבודו מחול הכי נמי לגבי בזיון אף דקים לן דאין בזיון האב מחול מכל מקום לגבי קודשא ב"ה דכולי עלמא דיליה מהני מחילה.
ולי הדל במח"כ קדושתו דבריו תמוהים דבשלמא לגבי מאי דקים לן דמלך שמחל על כבודו אינו מחול מהני טעמא דרכוליה עלמא דיליה לומר שכבודו מחול משום דמה שאין כבוד המלך מחול הוא משום שכבודו הוא כבוד בני מלכותו ואם הוא מוחל אין בני מלכותו מוחלים ואין בידו למחול כבודם אבל הקב"ה כביכול דכולי עלמא דיליה לכן יש בידו למחול כי הכל שלו וכמו שהאב יכול למחול על כבודו כן הוא יתברך יכול למחול על כבודו אף שהוא מלך הכבוד יתברך שמו וכל זה לגבי כבוד אבל לגבי בזיון דבאביו אף שכבוד שלו הוא ואין לזרים אתו בכל זאת אינו יכול למחול על בזיונו שמעת מינה דמחילת הבזיון אינו תלו באם הכבוד שלו לבדו או של אחרים אלא כך שורת הדין מחייבת דעל בזיון אינו, מועיל מחילה ואם כן אף דהקב"ה כביכול כולי עלמא דיליה והוא לבדו מלך הכבוד ולכן יכול למחול על כבודו אבל על בזיון חלילה הרי אינו תלוי בזה ואיך יכול למחול בעבירות שנאמר עליהן כי דבר ה' בזה:אמנם לפי מה שכתבתי דהא דלא מהני מחילה לבזיון האב היינו דוקא בלא פיוס והרצאת הבן את האב אבל אם הבן מפייס את אביו ואיפייס ומחיל מהני מחילתו מתיישבת שפיר חקירתו לפי שעל ידי התשובה אנחנו מפייסים אותו יתברך והוא ברחמיו מתרצה ברחמים ומתפייס בתחנונים כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו כי חפץ חסד הוא ולכן תשובה מועלת על כל העבירות אף על אותן שח"ו הוא כמזלזל בכבודו כי כן שורת הדין דמחילה מהניא על ידי פיוס וריצוי ולפי מה שכתב הרב זכור לאברהם בח"א בחיו"ד ד' ר"ס ע"א (ד"ה ת"ח אי מותר) וז"ל ועיין כנה"ג סי' של"ד דהא דאמרו ת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול היינו דוקא כבודו אבל בזיונו אסור והוא מדברי הריב"ש וראיתי בס' חסדי אבות להרב חיד"א בפ"ו ד' קכ"ה שהביא מהרב חות יאיר בסי' ר"ה דאף דאסור לת"ח למחול על בזיונו אם הוא מפורסם בחסידות שרי עכ"ל הנה לפי זה מתיישבת חקירתו בענין התשובה דמהניא דמי כה' אלקינו יתברך שמו צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו ויכול למחול ותשובה מועלת שפיר על כל העבירות אלא דבעניותי איני מבין טעם ההיתר בזה למפורסם בחסידות דחילוק כזה נכון הוא במה שאנו אוסרים לכל אדם משום יוהרא אזי נאמר דלמפורסם בחסידות אין לחוש משום יוהרא אבל זה שאסור לת"ח למחול על בזיונו משום כבוד התורה איך יהיה היתר בזה מפני שהנעלב הוא מפורסם בחסידות ואדרבא כל הגדול מחבירו יהיה אסור לו למחול על בזיונו שבזיונו גדול משאר אדם ושני הספרים חות יאיר וחסדי אבות אין מצוים אצלי לראות דב"ק ומה שכתבתי למעלה בישוב החקירה דעל ידי פיוס מהני הנה נבון לדעתי העניה.
(אחר זמן רב ראיתי בס' עדות ביהוסף להגאון מסלאנים בחלק הדרוש בדרוש ט' שנשא ונתן בדין זה אם בבזיון אמרינן דמחול ומתוך מה שכתב שם באות י"ז בשם הגאון חות יאיר בסי' ר"ה מובן שדבריו הם בדין אם יכול לבזות את עצמו לכבוד חתן וכלה שעל זה הוא שנשאל שם ואם על זה הוא מה שכתב דאם הוא מפורסם בחסידות שרי נראה דיש לומר דדוקא משום דיש בזה סרך מצוה הוא דשרי וגם בזיון שהאדם מבזה את עצמו אינו דומה למה שאחר יבזהו דרך אפקירותא ואין מזה הכרח לרב מפורסם בחסידות שביזהו אחר שיהא מותר למחול לו זולת בצדדים המותרים גם לשאר רב וכתב שם בשם החו"י על שאלתו אם ת"ח רשאי לבזות עצמו לכבוד חתן וכלה דתלי במחלוקת הפוסקים אם רשאי החכם להשיב אבידה שאינה לפי כבודו דלהאוסרים שם כל שכן בדבר שאינו מצוה ולהמתירים יש לומר דדוקא משום מצוה הוא דשרי והרב המחבר המציא שזו מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה בסנהדרין ד' י"ח גבי מלך ישראל אם רשאי לחלוץ משום שהוא מצוה ועמד לבאר פסקי הרמב"ם דבהשבת אבידה פוסק דרשאי משום מצוה ובחליצה פוסק כר' יהודה דאינו רשאי ועל השאלה שבחות יאיר כתב שנעלם ממנו שמפורש בדברי התוס' בסנהדרין ד' י"ח ד"ה מצוה שאני דאף למי שסובר דמשום מצוה רשאי למחול עם כל זה לא כן לגבי חתן וכלה עי"ש דב"ק):
ומצאתי להרב המגיה בס' שלמי צבור ד' קכ"ד ע"ג שהביא מה שכתב מרן חיד"א במחזיק ברכה א"ח סי' קט"ו דאף שכתבו הפוסקים ביו"ד סי' רמ"ב דאב שמחל על בזיונו אינו מחול מכל מקום קודשא ב"ה דכולי עלמא דיליה יכול למחול אף על מה שאנחנו פושעים כנגדו ח"ו וכתב על דבריו וז"ל גם מה שכתב בשם הפוסקים שאין האב יכול למחול על זלזולו ועפ"י זה דרש ופירש כונת הברכה לגבי אבינו נזכיר חטא דוקא לא פשע שהוא זלזול (השיבנו אבינו לתורתך וכו' סלח לנו אבינו כי חטאנו) משא"כ במלכות (מחול לנו מלכנו) מזכיר פשע דכ"ע דיליה ומצי מחיל לא ידעתי מנין לו לחלק בהכי דאם כנים הדברים גבי אב דאף דכבודו מחול בזלזולו אינו רשאי למחול הוא הדין נמי גבי הקב"ה דהא דכולי עלמא דיליה אימא דלא מהני אלא לחלק בין מלכותא דארעא למלכותא דרקיע ואולם האמת הוא דכל כי האי מילתא שאנו מתפללים ונפשנו לשאול הגיע בריצוי ובפיוס אין חילוק בזה דאפילו האב יכול למחול היכא דמפייסו ליה והפוסקים שזכר הרב לא ידעתי מי הם שהרי אנכי הרואה כי לדעת רמב"ם וסמ"ג והטור ומרן אפי' בזיון וזלזול וחירוף וגדוף יכול אפילו דלא מיפייסי ליה ואף לדעת הר"ן ספ"ק דרה"ש והריב"ש הביא דבריו מרן כ"מ סוף הלכות ת"ת והכנסת הגדולה יו"ד סי' רמ"ד וסוף סי' של"ד דמחלק בין כבוד לביזוי מבואר דהיינו דוקא היכא דלא מיפייסי ליה וכן כתב להדיא בס' דינא דחיי עי"ש עכ"ל ונראין הדברים שכיונתי לדעתו עלץ לבי אמנם ראיתי שמרן חיד"א בהשמטות להמדבר קדמות הנ"ל הביא דברי הרב המגיה שבש"ץ הנ"ל והשיב על כל דבריו ומחזיק בסברתו דמאי דכולי עלמא דיליה מהני גם לגבי זלזול וגם באר דאף לדעת הר"ן והריב"ש דסברי דמהני פיוס למחול הבזיון יש לומר דלגבי הקב"ה כביכול לא מהני לולא הטעם דכולי עלמא דיליה עי"ש ובס' ברכת מועדיך לחיים ד' ג' ע"א וע"ב:
וכתב בברכת מועדיך לחיים שם שמצא בס' קצור ציצת נובל ד וי"ו ע"ב שכ' דאף לדעת הפוסקים המדקדקים לומר דוקא למחול על כבודו כגון לקום מפניו אבל לא על זלזולו וכל שכן על הכאתו הכל הוא אם לא נתן רשות מתחלה אבל אם נתן רשות רצונו זהו כבודו וכתב על דבריו וז"ל ונראה להביא ראיה לדבריו מדקימא לן בדין מעלין בקודש ולא מורידין דאם התנה מתחלה שיהא לזמן מהני התנאי ואין בזה משום מעלין בקודש ולא מורידין כמו שהכריח מרן בחקרי לב ח"ג ליו"ד סי' צ"ט עכ"ל ותמיה לי עליה דרב דכל רז לא אניס ליה ונעלם ממנו שהגאון טורי אבן והביא דבריו מרן חיד"א בס' שיורי ברכה ביו"ד סי' ר"מ אות ח' הוכיח דלא מהני מחילה ורשות להכאה מהא דאמרינן בריש הנחנקין דרב ומר בריה דרבינא לא שבקי לברייהו למישקל סילוא ולמיפתח כוותא דילמא חביל להו ואם איתא דמהני מחילה ורשות להכאה היה להם למחול ולהרשות אותם על זה ולא היה להם עוד לחוש אלא מוכח דלא מהני מחילה ורשות ועיין בגוף דברי מרן חיד"א שכתב לדעת הרב טורי אבן שמחלק בין רבו לאביו דברבו אין בזיונו מחול כלל ובאביו לבזיון מהני מחילה אבל לא להכאה ואם כן הרב ציצת נובל צבי שנראה שסובר דמהני מחילה ורשות להכאה גם כן אף אם דבריו הם לגבי אביו קשים דמהש"ס מוכח דלא מהני מחילה ורשות להכאה וכל שכן לדעת מרן חיד"א שאב ורב שוים והביא מה שכתוב בשאלתות דאב שמחל על כבודו מחול אבל הכאתו וקללתו לא ויש נוסחא שכתוב בה אבל הכאתו וקללתו וצערו לא וכתב דלנוסחא דמוסיף צערו בזיון האב אינו מחול ולנוסחא דידן אפשר דבזיון דאב מחול ולכל הנוסחאות על הכאתו אינו מחול ומסתמא מוכיח כן מההיא דריש פרק הנחנקין ומשם מוכח דגם המחילה שקודם המעשה לא מהני כמו שכתב הרב טורי אבן (ומה שכתב מרן חיד"א דלנוסחא דידן דלא גריס צערו אפשר דעל בזיונו מחול יש לפקפק דהא גם לנוסחא דידן הא קאמר דעל קללתו אינו מחול וקללה היינו בזיון כדמתרגם הירושלמי ומקלל אביו ודי מבזה) באופן שדברי הרב ציצת נובל צבי הנ"ל אינם מוסכמים ומוכרחים ומסוגיית הש"ס דסנהדרין הנ"ל מוכח דלא מהני רשות ומחילה של קודם ההכאה:
ומה שהביא הרב ברכת מועדיך לחים ראיה לדבריו מדין מעלין בקודש דמהני ביה תנאי לי הדל במחכה"ר אין דמיונו עולה יפה דבמילתא דתלי קדושתיה בדעת המקדשו ולאו ממילא הוא קדוש אמרינן שפיר דהמקדיש דאחית ליה קדושה איהו גופיה אסיק לה על ידי תנאי והפה שאסור הוא הפה שהתיר אבל באב ואם ורבו דזכי להו רחמנא מורא וכבוד ולא האב והבן המציאו הדבר רק גזרת מלך רב יכול היא מאן לימא לן דמהני תרי שפיר יש לומר דלא בזה בחר ה' שיהא האב רשאי למחול על הכאתו כלל בין אחר מעשה ובין לפני מעשה ואין ראיה מדמהני תנאי לגבי העלאה בקודש כאמור: ומה שכתבתי למעלה דמה שכתוב בשאלתות לחלק בין כבוד להכאה וקללה מסתמא למד כן מההיא דפרק הנחנקין דנא שבקי לברייהו למישקל סילוא ולמיפתח כותא וכו' הנה לא היה אז אצלי ס' השאלתות ועתה עיינתי וראיתי בפרשת משפטים סוף שאלתא ס' שדבריו הם בדין דאסור לבן לעשות חבורה לאביו והביא ההיא דפרק הנחנקין וכתב דאע"ג דמדאוריתא שרי חיישינן דילמא אתי למיעבד חבורה וכי אמרינן האב שמחל על כבודו כבודו מחול הני מילי כבודו אבל הכאתו וקללתו לא עכ"ל הרי דעל פי סוגיא דסנהדרין הנ"ל הוא שהוכרח לחלק כן וכמו שכתבתי וראיתי שם להגאון העמק שאלה יצ"ו שהביא מה שכתב הריב"ש לחלק בין כבוד לבזיון דעל בזיונו אינו מחול וכתב שהרד"ל הביא ראיה לזה ממ"ש במועד קטן ד' י"ז דשמתה שפחה של רבי לאחד שהיה מכה בנו גדול דילמא מחל לו על הכאה ודחה ממה שכתבו התוס' בקידושין ד' ל"ב ד"ה דמחיל וצריך לומר שהודיעו קודםלכן שלא יהא כמי שנתכוון לאכול בשר טלה וכו' וכתב על דבריו ואין זה דיחוי חדא דילמא באמת הודיעו ותו דבשביל זה אינו חייב נידוי כיון שלא עבר על לאו ממש אלא ודאי לא מהני ממילא ועוד ציין הרד"ל לס' החסידים סי' תק"ע ותקע"ג ותקע"ד ובאמת לא נצרכנו לראיות אלא על בזיון בעלמא דלא מהני מחילה אבל קללה והכאה פשיטא שהרי אפילו במקלל עצמו עובר בלא תעשה וקי"ל דאסור לחבול בעצמו הרי דלא מהני מחילה עכ"ד הגאון העמק שאלה יצ"ו ומרן חיד"א בשיורי ברכה שם (מד"ה וחזה הוית) הרבה לדקדק בדברי ס' החסידים בסימנים הנ"ל עי"ש: גם הרב נחמד למראה בח"א ד' קכ"ב ע"ד כתב בשם הרב אביו שהוכיח כדברי הריב"ש מעובדא דשפחתו של רבי במ"ק ד' י"ז ע"ב הנ"ל והוקשה לו מעובדא דר' טרפון בירושלמי בפרק ד' דשביעית שנכנס לגינתו לאכול פירות שביעית שלא בטובה כסברת בית שמאי ולא הכירוהו פועלין והיו מכים אותו וכשידעו שהוא ר' טרפון השתטחו לפניו ובקשו ממנו מחילה ואמר להם שקודם כל מכה שהיו מכים אותו היה מוחל להם דשמעת מיניה דמהני מחילה להכאה והני תרי עובדי סתראי נינהו.
וכתב ליישב דיש לחלק בין שוגג למזיד דעובדא דר' טרפון חשיבי שוגגים שלא עלה על דעתם שהוא תלמיד חכם שאם כן לא היה עושה כבית שמאי ובעובדא דשפחת רבי אם היה הבן בועט באביו היה מזיד ולכן אינו מועיל לו מחילה ועוד חלק בין צנעא לפרהסיא דעובדא דר' טרפון היה בצינעא ומהני מחילה ועובדא דאמתיה דרבי פרהסיא הוה ולא מהני מחילה אלו תוד"ק ולפי דבריו אם רוצה אדם להכות את בנו הגדול בסתר ומוחל לו על מה שיבעוט בו מותר לו להכותו דבכי האי גוונא מהני מחילה והוא חידוש גדול ואין נראה כן מסתמיות דברי הפוסקים וצ"ע ולסתירת הני תרי עובדי דבש"ס דילן עם עובדא דר' טרפון שבש"ס ירושלמי יתכן ליישב על פי שיטת מרן חיד"א שכתב הרב זכור לאברהם דחסיד מפורסם מותר למחול על בזיונו ור' טרפון מפורסם בחסידות ומצי מחיל: ועל מה שכתב הרב צפחת המים דאם הכה אביו בעדים והתראה שוב אינו יכול למחול כתב הרב קהלת יעקב במענה לשון באות ח"ק וז"ל ועיין בס' משנה למלך בהלכות ממרים פרק ז' הלכה ח' בשם הירושלמי לענין בן סורר ומורה דאפילו אחר שאביו ואמו הביאוהו לבית דין יכולין למחול כל שלא נגמר דינו עכ"ל הנה כונתו מבוארת להקשות על הצפחת המים שכתב דלא מהני מחילה אחר התראה והלא בבן סו"מ מהני מחילה קודם שנגמר דינו ולא זכיתי להבין למה תלה קושיתו על פי מה שאמרו בירושלמי הלא מגוף הדין שנאמר גם בתלמוד דידן ד' פ"א בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול מוחלין לו אף אם נאמר דהפירוש הוא כמו שכתב רש"י דמוחלין לו היינו עד שלא הביאוהו לבית דין דמשמע דאחר שהביאו לב"ד אף שלא נגמר דינו אין יכולים למחול מכל מקום שמעינן מיהא דמהני מחילה אף אחר ההתראה שהרי אם לא הביאוהו עדין לבית דין יכולים למחול אף אחר שהתרו בו וקלקל ותקשי לסברת הרב צפחת המים אלא דלי הדל נראה דיש לחלק דבזיון דמכה או מקלל חמיר טובא ולא דמי לבזיון דבן סו"מ על שגנב משל אביו ואכל תרטימר בשר ולפי חומר הבזיון אפשר דלא מהני ביה מחילה אחר ההתראה: וראיתי בס' זכרנו לחיים ד' ע' ע"א אות א' שכתב שבס' עיר מקלט (המחובר לס' נחל קדומים) פר' ויקרא מצוה קל"ב כתב מרן חיד"א וז"ל אח"י ואף בחטא לאביו ומחל לו נשאר מה שחטא לה' בזה וכמ"ש הרב פ"ח עכ"ל ונראה דבחטא לאביו שהקל בכבודו הוא דקאמר דאף דכבודו מחול נשאר לו מה שחטא לה' וכמו שכתב בשיורי ברכה סי' ר"מ אות ח' ואות ט' בשם ס' החסידים דאף דכבודו מחול חייב בדיני שמים וסייעיה מדנענש יעקב אע"ה על שלא קיים כבוד אב ואם עי"ש (ואולי בס' זל"ח יש טעות ובמקום הרב פ"ח צריך להיות ס"ח והוא ר"ת ס' חסידים) ומה שקשה על זה מההיא דקידושין ד' ל"ב דרב הונא קרע שיראי באפי' רבה בריה וכו' דמחיל ליקריה ואם נשאר לו חלק גבוה אכתי קשה היכי עביד הכי ומה אהני דמחיל ליה כבר ראיתי למרן חיד"א בברכי יוסף סי' ר"מ אות י"ג אך חילק בין מחילה לאחר שחטא למחילה מקודם עי"ש: