שדי חמד פאת השדה מערכת ה· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת ה · סימן ב
הפסד ומניעת הריוח כתבתי בנדפס במערכה זו אות ס"ט שבמקומות הרבה כתבו הפוסקים לחלק בין מניעת הריוח להפסד עי"ש ובספר הנחמד אזן אהרן לרבין חסידא תנא ירושלמאה בעל ספר כפי אהרן ראיתי במערכה זו אות ח"י שכתב הרחקת הנזק לדעת הרא"ש מיקרי הנאה ולדעת הרמב"ם לא מיקרי הנאה ועיין פחד יצחק מערכת המ"ם ד' ר"ד ע"ג עכ"ל ואין מצוי אצלי לראות איה מקום כבוד דברי הרא"ש והרמב"ם בזה ומלבד המקומות שרשמתי בנדפס עיין עוד באבן העזר סי' ז' סעיף י"א ודוקא שחייבים להם שיראים ליגע בה פן יפסידו מכיסם אבל אם תפסו אותה כדי שיפדוה בממון שלא יפסידו מכיסם אסורה לבעלה כהן והר"ן בפרק קמא דעבודה זרה (אמתניתין דעיר שיש בה כו"מ חוצה לה מותר בד"ה ומיהו כי שרי) כתב וז"ל ומיהו כי שרי משום דבר האבד היינו דוקא בדברים שהוא צריך להם לעצמו אבל להשתכר בהם לא משום דהנאת ריוח לא מיקרי דבר האבד והכי מוכח בפרק קמא דמועד קטן (ד' יו"ד שהביא לעיל מזה רבינא הוה מסיק זוזי בבני אקרא וכו' עי"ש) והיינו דאמרינן בגמרא פשיטא וכו' עכ"ל:
ובמה שכתבתי שם בד"ה ובספר) דעם שחילוק זה שבין הפסד למניעת הריוח מוסכם מכל הפוסקים מכל מקום לא נמצא מפורש כן בש"ס וכו' עי"ש הנה עתה נזכרתי מה שאמרו בריש מסכת מועד קטן בחילוק שבין בית השלחין לשדה הבעל לענין להשקותם בחול המועד עי"ש ובדברי הפוסקים בריש סי' תקל"ז והרי הוא כמבואר דיש חילוק בין הפסד למניעת הריוח ותמיה לי על מה שכתב הרב שלחן גבוה בחלק יו"ד סי' ח"י ס"ק מ"ז וז"ל דלא דמי מפסיד מן הקרן למפסיד מלהרויח וכמדומה שכבר ראיתי חילוק זה בספרים ואם לא נאמר ראוי הוא שיאמר ואחר זה ראיתי בפר"ח סי' ט"ל ס"ק כ"ו שכתב שאינו דומה הפסד מהכיס להפסד ריוח והוא זה דכשאין (נראה דט"ס וצ"ל דכשהוא) מפסיד מן הקרן מר לו מר ומהפך בזכות ומיקל במקום שאמרו להחמיר אבל כשמפסיד מלהרויח בלבד הא ודאי אפילו כיליי שבכיליים אינו מיקל וחוטא ומחטיא בשביל להרויח כן כתב הרב נחמד למראה ח"ב ד' קן ע"ד בשמו ותמה עליו שלא זכר שכן כתבו כמה רבני אלפין שציין הרב יד מלאכי בכלל הדינים במערכת המ"ם אות תמ"ה עי"ש ולי ההדיוט תמיה לי על שני המאורות שלא זכרו שדבר זה מקורו טהור בים התלמוד בסוגיא דמועד קטן הנ"ל ואדמקיף אדרי להביא מדברי הפוסקים גמרא גמור ובריש פרק מי שהחשיך דתנן נותן כיסו לנכרי אמרינן בגמרא לא שנו אלא כיסו אבל מציאה לא והיינו מהאי טעמא דכיסו הוי הפסד ומציאה היא מניעת ריוח: והנה כל הכתוב באות זו נכתב בהיות קונטריסי (משדי חמד מערכה זו) בבית הדפוס ולא היה באפשרות להוסיף שם את הכתוב פה ובמפתחות הספר ציינתי לעיין בהשמטות כמו שיראה הרואה ועתה קבלתי מכתב מידידי הגאון בעל ספר עמודי אש יצ"ו והביא גם הוא סוגיא דריש מועד קטן הנז"ל וגם שקיל וטרי קצת על דברתי בשדי חמד בזה וז"ל באות ס"ט הקשה דברי הרדב"ז אהדדי דבח"א סי' תקס"ז כתב דמודר מחברו הנאה מותר לו ליהנות ממנו דבר שהוא רק מניעת ההיזק ולא ריוח ועל זה הקשה עליו דסותר את עצמו למה שכתב בתשובה שהביאה הפרי חדש ביורה דעה סי' ל"ט דהא דמקלינן כמה פעמים בבהמת ישראל דהוא הדין כשלוקחים השו"ב את הכרכשתות מבהמות הכשרות יש גם כן להקל דהא זה הוי רק מניעת הריוח לא ידענא מאי קושיא הא הרדב"ז לא אמר שם רק שבלשון בני אדם לא נקרא מניעת הריוח הנאה וכשנודר ממנו הנאה כוונתו הוא שלא יהנה ממנו דבר ולא כשלא יסלק היזק ומה זה ענין לדרכי התורה ומה שכתב שם בשם ספר חיים ביד סי' י"ו דמבואר בש"ס ופוסקים דמניעת הריוח לא מקרי הפסד כתב מעכת"ה דנעלם ממנו איה מקום כבודו בש"ס לדעתי היא משנה מפורשת במ"ק (ב' ע"א) משקין בית השלחין ולא שדה בית הבעל ומפרש שם בגמרא דיש חילוק בין הרוחה לפסידא ושם (ג' ע"א) אמרינן אברויי אילן אסור סתומי פילי שרי ועי"ש ברש"י וכן הך דינא דסי' תקל"ט ס"ד הוא נובע מירושלמי מ"ק (פ"ב ה"ג) ושם הוי פלוגתא בין ר' יוסי ור' מני אם האגרא הוי כקרן עמ"ש בספרי בעמודי ירושלים במ"ק שם ובש"ס קדושין (ל"ב א') אמרינן דכיבוד הוא משל אב מיתיבי נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיס ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מניה לבטול מלאכה מבואר דאף דאין צריך ליתן לאב מכיסו עם כל זה צריך לבטל ממלאכתו דהוי רק מניעת הריוח וביו"ד סי' ר"מ ס"ח בהגהת רמ"א נפסקה ההלכה והוא מדברי הר"ן פ"ק דקדושין דהא דזרק ארנקי לים אסור להכלימו הוא כשכבר זרק אבל אם רוצה לזרוק יכול למונעו דזה דוקא ברוצה לזרוק כיסו דהוא הפסד אבל אם רוצה להעביר ממנו ריוח אסור ואמת שאין זה כלל מוחלט לכל דוכתי וכפי שראו רבותינו בחכמתם כן הורו לנו עכ"ד יצ"ו:
אמר המחבר מה שהביא מש"ס דמועד קטן הצדק אתו וכבר זכיתי בה תחלה כמו שהודעתי למעלה ועל טוב יזכר גם הוא יצ"ו ומה שתמה עלי עד דלא ידע מאי קשיא לי בדברי הרדב"ז דהא לא אמר לחלק כן אלא בלשון בני אדם ומה ענין זה לדרכי התורה הנה כונתי מבוארת מתוך מה שכתבתי בנדפס בשם תשובת הרדב"ז שבפרי חדש שכתוב בה בזה הלשון מה שכתבו הפוסקים להקל בבהמת ישראל הוא הדין במקום שהשו"ב נוטל בשר מהכשרות ולא מהטרפות יש להתיר משום חלק השו"ב שלא חלקו חכמים בין הפסד מועט להפסד מרובה עכ"ל והנה הא פשיטא לי דאף דאמרינן לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמן ולשון בני אדם לעצמן מכל מקום לשון הפוסקים הוא כלשון בני אדם ומה שאמרו לשון חכמים לעצמן היינו לשון חכמים בש"ס ובמדרשיהם אבל הפוסקים משתמשים בדבריהם כלשון בני אדם וכיון שבלשון בני אדם פשיטא ליה להרדב"ז דמניעת הריוח לחוד והפסד לחוד אם כן שפיר קשיא לי על הרדב"ז היכי יליף ממה שכתבו הפוסקים להקל במקום הפסד דבעל הבהמה למניעת הריוח של השו"ב דנהי שלא חלקו בין הפסד מרובה להפסד מועט מכל מקום בין הפסד למניעת הריוח יש לחלק שפיר בדבריהם כדרך שמחלקינן בלשון בני אדם זאת היא כונת קושיתי על הרדב"ז ומדוקדק כן במה שכתבתי בשמו שמה שכתבו הפוסקים וכו' וזה פשוט:
וראיתי לידידי הגאון מוהר"ר שלום דוב הערינסאן אבד"ק קלעץ מחבר ספר היכלי שן יצ"ו שכתב בספרו הנחמד דרכי נועם בדרך עץ החיים דף ה' ע"ב (בד"ה וטעמא) שהוכיח בתשובה אחת בכת"י דהא דקיימא לן התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה היינו דוקא כשחב אבל מניעת הטובה לא חשיב חב וכתב שהוכיח כן מדברי הנמק"י (בפרק קמא דמציעא ד' יו"ד) בשם הרי"ף בתשובה דהיינו דוקא אי גברא פסדנא הוא או עני וירד מנכסיו ויראה לבית דין שכשיבואו שאר הבעלי חובות לא ימצאו מקום לגבות דבכי האי גוונא תקנה הוא שהתקינו רבנן דלא קנה וכו' עי"ש דהיינו חוב גמור אבל מניעת הטובה לא חשיב חוב לענין דנימא דלא קנה עכ"ל יצ"ו וכתב שהאריך בזה בתשובתו ומסתמא הביא בתשובתו דברי רבינו מהר"ם אלשיך בתשובה סי' ל"ו שכתב לחלק כן בדין זה (תופס לבעל חוב) בין הפסד למניעת הריוח והביא דבריו הגאון יד מלאכי בכללי הדינים אות קפ"א כמו שכתבתי בנדפס בשמם:
וכתב הגאון תפארת ישראל בקונטריס כללי שמחות שבראש סדר מועד (גבי אבל דמותר בדבר האבד דלא מיקרי דבר האבד אלא כשמפסיד מהקרן וכו') וז"ל אמנם נראה דעבורי רווחא גדול מאד ודאי מיקרי דבר האבד וכן מסתבר שלא יהיה הפסד פרוטה מהקרן עדיף מהפסד ריוח של מאה מנה וכו' וחילי דהרי שרינן להלוות ברבית המותרת לעכומ"ז כשרגיל אצלו ויש לחוש שיתרגל אצל אחרים כבסי' ש"פ ס"ז ונראה דהוא הדין בקונים שרי כי האי גוונא כשיש חשש זה על כרחין מטעם שכתבנו מדהוי עבורי ריוח גדול ומהאי טעמא שרינן נמי התם לקנות סחורה כמשצויין עתה מוכרים בזול ולא אחר כך עכ"ל ולכאורה מילי דסברא נינהו ומזה יש להעיר על מה שכתב ידידי הגאון אבד"ק באטישאן יצ"ו בספרו הבהיר חיים של שלום בסוף סי' כ"ה על מה שנשאל בנער שמצא בערב שביעי של פסח חבית יי"ש שנפל מעגלה של נכרי והביאה לביתו ובלילה נודע לאביו ואחר הפסח נשאל הרב אם יש היתר ליי"ש זה או דינו כחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח וחזר על כל הצדדים ולא מצא היתר (עיין שם בציור השאלה ובהתשובה) וכתב שאף שיש מצדדים להתיר ביי"ש שעבר עליו הפסח (משום דהוי זיעה וכו') בהפסד מרובה מכל מקום בנדון זה שאינו סך גדול אין כאן הפסד מרובה וכו' וסיים וגדולה מזו גם אם יהיה שיווי הי"ש סכום רב אין לדון כאן הפסד מרובה דמציאה לא חשיב הפסד כמו שכתב הרא"ש בסוף מועד קטן הובא בארח חיים סי' תלק"ט עי"ש במגן אברהם סק"ט עכ"ל והנה טעם האיסור במציאה הוא משום דאין כאן הפסד מן הקרן ומניעת הריוח לא חשיב הפסד אמנם לפי מה שהסביר הרב תפארת ישראל דעבורי ריוח גדול מיקרי דבר האבד נראה שבנדון הרב יצ"ו אם היה סכום רב היה אפשר לצדד היתר ובלאו הכי נמי יש לפקפק שנדונו אינו דומה לדינו של הרא"ש דמיירי שעדיין לא באה המציאה לידו כי אם רוצה לטרוח לחפש אחריה (זה לשון מרן בשלחן ערוך שם סעיף ו' מציאה אסור לטרוח ולחפש עליו כגון נהר שהציף דגים על שפתו אסור לאספם כדי לכבשם אלא אם כן יהיו ראוים לאכול מהם במועד) אבל בנדונו שכבר החבית של יי"ש בביתו אפשר שיש לדון בה דין הפסד מן הקרן ולא מניעת ריוח בלבד ועיין בש"ס ריש פרק מי שהחשיך גבי נותן כיסו לנכרי לא שנו אלא כיסו אבל מציאה לא ולא אמרן אלא דלא אתא לידיה וכו' איכא דאמרי וכו' כיון דלא טרח בה לאו ככיסיה דמי ויש לצדד בכל זה ולא היה לו להרב יצ"ו להחליט כן בפשיטות:
הן אמת דממה שכתב בתפארת ישראל פרק האשה שנתארמלה משנה ט' במאי דתנן האשה שנחבשה על ידי ממון מותרת לבעלה משום שמתירא להיות עמה שיפסיד ממון שיענישוהו בערכאות וכתב על זה וז"ל ואף דבפרק שני דעבודה זרה ד' כ"ג ע"א דלבעול תקיף יצרו אף במקום פסידא תירץ אאמ"ו דהתם רק בהפסד ריוח שתפסל לקרבן אינו כהפסד קרנא כמגן אברהם תקל"ג סק"ה וראיה לדבריו מדברי הרמ"א באבע"ז סי' ז' סעיף י"א עי"ש והרי בההיא דעבודה זרה גבי פרה אדומה הוא מניעת ריוח גדול שדמיה יקרים מאד ועיין בקידושין ד' ל"א ע"ב בחידושי הריטב"א (בד"ה תנו רבנן איזהו כיבוד) שכתב במאי דאיבעיא לן משל מי ואסיקנא משל אב וז"ל ואף על גב דאייתינן לעיל ראיה דדמה בן נתינה הפסיד בשביל כבוד אביו ששים רבוא שכר (פירש רש"י בדף ל"א ע"א ששים רבוא דינרי זהב) תירצו בתוספות דהתם דלא הפסיד משלו אלא העברת ריוח בעלמא לא חשיב דבר האבד ולא חסרון כיס וכדחזינא נמי לענין מלאכת חול המועד דהעברת ריוח לא חשיב דבר האבד ואסור למכור פרקמטיא בחולו של מועד אף על פי שלא ישתכר במכירתה לאחר המועד כמו שמשתכר עכשיו דלאו דבר האבד הוא הכא נמי לא חשיב דבר האבד אלא בביטול מלאכתו עכ"ל הרי דהפסד שכר של ששים רבוא דינרי זהב קרי ליה מניעת ריוח ולא דבר האבד ושמעת מינה דאף ריוח גדול כזה לא חשיב הפסד ומזה סעד למה שסובר הרב יצ"ו דאף מניעת ריוח גדול לא חשיב הפסד רק שיש לפקפק מפני שמציאה זו כבר היא בביתו ויש ליישב דאיסורא לא ניחא ליה למיקני ולא חשיבא דאתאי לידיה) ועל סתירת דברי הרב תפארת ישראל כבר עמד ידידי הגאון אבד"ק ראגאווא יצ"ו בקובץ הארות השמש סי' ט"ז אות י"ב (ד"ה ובהך) עי"ש שדחה מה שהכריחו להגאון מר אביו לחלק בההיא דכתובות כן דמעיקרא לא קשיא לפי מה שכתבו התוספות בעבודה זרה שם (בד"ה התם יצרו תקפו) דפרה אדומה שאני כיון דדמיה יקרים עומדת לימכר לישראל וכיון שהוא ודאי מוכר הפרה וסבור הוא להעלים ואינו חושש כיון שיצרו תקפו ואם כן באשה שנחבשה שהיא בת דעת בודאי לא יוכל להעלים והוא ירא לבעול ועיין רש"י בדבור המתחיל על ידי ממון ובפני יהושע עכ"ד וקצת נראה מדבריו דניחא ליה בדברי הרב תפארת ישראל שבכללי השמחות הנ"ל דמניעת ריוח גדול הוי הפסד וכבר כתבתי דברי הריטב"א שמתבאר דאף מניעת ריוח גדול לא חשיב הפסד אלא מניעת הריוח: