אור ברסלב
שדי חמד פאת השדה מערכת א מערכת א › סימן צד

שדי חמד פאת השדה מערכת א· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת א · סימן צד

סימן צג

אין עונשין מן הדין בנדפס במערכה זו אות שכ"ט הבאתי מחלוקת אם בדבר שהוא גילוי מילתא עונשין מן הדין אליבא דכ"ע או לרבא אין עונשין כמו בבת בתו וגם הבאתי שני טעמים שנאמרו במדה זו עי"ש ועל זה כתב אלי ידידי הרה"ג מוהר"ר דוב בעריש שטיינבערג רב בעיר קאמאראנא יצ"ו וז"ל והנה לאשר כי מה מאד מצאו דבריו היקרים חן בעיני ובכל עת אנכי משתעשע בם ובעה"י עת עיינתי בם העליתי פלפולים נכונים אמרתי להציע עוד לפני כבודו הנה במערכת האל"ף אות שכ"ט הביא מני"ר בשם מלא הרועים דאביי ורבא דפליגי בסנהדרין דף ע"ו על בת בתו ענוש כרת וכו' הכ"נ פליגי בכל מקום דלרבא גם בכה"ג אף דאיכא רק גמ' אין עונשין מה"ד יע"ש אף השאג"א בתשובות החדשות כתב דרבא לא פליג על האי סברא דבגילוי מילתא עונשין מן הדין אלא דהאי לא חשיב לי' גילוי מילתא וכו' עכ"ל והנה איתא בש"ס יבמות (דף ב' ע"ב) מכדי כולהו מאחות אשה נפקא ליתני וכו' אלא בתו כיון דאתיא מדרשא חביבא י' ועיין תוס' שם ד"ה בתוכו היינו בתו מאנוסתו דאי בתו מנשיאותו מערות אשה ובתה נפקא דלא גרע מבת אשתו וא"ת והא אין מזהירין מה"ד ואור"י דלא דמי וכו' והקשה הגאון בעל מלא הרועים בספרו ערוך לנר וז"ל לכאורה זה החלוק שחילק גם רש"י בסנהדרין דף ע"ו ד"ה גלוי וכו' בין בתו לאחותו א"כ לפ"ז קשה דהא שם ביי אמרינן כן אבל רבא הרי ס"ל בסוגי' שם דאעומה"ד גם בכה"ג והכא הא ארבא קיימינן ותי' דיש ג' חילוקים דהיכי שהוא בכלל ממש כגון בתו שהוא בכלל בת אשתו גם רבא מודה וכו' יע"ש ומוכח דלחלק יצא ולאו בכ"מ פליגי. אמנם מדברי הגאון מהר"ש קלוגער מבראד בספרי בגדי יו"ט (הנד"מ) על ביצה (דף ז') דתלה לה פלוגתת אביי ורבא אי בגילוי מילתא עומה"ד בסברת המהרש"א שכתב בסנהדרין (דס"ד ע"ב) וז"ל ומזה נראה לתת טעם הא דאמרינן בכל דוכתא אעומה"ד אע"ג דק"ו מדה הוא בתורה מ"מ אין לדון כן לענין עונש דאימא זה שעשה עבירה חמורה אין מתכפר בעונש המפורש בקלה ממנה עכ"ל דלרבא דס"ל דאף בגמ' אין עונשין מן הדין ס"ל טעם המוהרש"א ומשום הכי אף בגילוי מילתא אין עומה"ד דמה בכך דהוי גמ' מ"מ איך ילפינן ליתן עונש הקלה להחמור ממנו אבל אביי דס"ל דבגמ' עומה"ד ע"כ לא ס"ל טעם המהרש"א כנ"ל (וכן הביא כהד"ג בשם ספר נחלי מים דתלי לה פלוגתתם בסברת המוהרש"א) וא"כ קשה קו' הערוך לנר הנ"ל דהא לדבריהם ל"ש לחלק בין היכי שהוא בכלל ממש דמה יוסף תת כח הלמוד אם הוא בכלל ממש מ"מ האיך נילף ליתן כפרה להחמיר בעונש הקלה ממנה וקושית הער"ל חוזרת ונראית ותירוצו ל"ש:

והנה בגוף קו' התוס' הנ"ל (יבמות שם) אמרתי ליישב ע"ד החידוד והנה לפי טעם המוהרש"א הנ"ל דמשו"ה אין עומה"ד דהיא הנותנת משום דחמור הוא אינו מתכפר בעונש הקלה ממילא היכי דא"א לומר דהתורה חייבו בעונש חמור מהקלה אז שפיר עונשין מה"ד כיון דאין מגיע לו עונש בהקלה ממנו: והנה התוס' חולין (די"א ע"ב) ד"ה וליחוש כיילי לן כללא דבין מיתה למיתה לא אזלינן בתר רובא כיון דבין כך ובין כך הוא נהרג ורק לענין באיזו מיתה נהרג לא אזלינן בת"ר וא"כ ממילא בנ"ד בבתה מנשיאתו דאף אי תחייבו במיתה היותר חמורה ממדת ערות אשה ובתה ע"כ לא נוכל לענשו בעונש החמור ורק כמיתת אשה ובתה דהא נימא דלמא לאו אביו הוא ואין לו עונש רק משום ערות אשה ובתה וא"ל דאזלינן בתר רובא הא בין מיתה למיתה אין הולכין אחר הרוב כיון דבין כך ובין כך הוא נהרג (והוא כעין קו' הגאון מוהר"ר צבי מהאלברשטאם הנודעת ומפורסמת בעולם לענין בת כהן בשריפה דהאיך משכח"ל וגם אנכי בחדושי פלפלתי בזה הרבה ותי' הגאון הנ"ל ל"ש הכא) וא"כ מיושב קו' התוס' והוא דבר נכון ומתקבל ע"ד הפלפול ועפי"ז יש לישב גם קו' התוס' דף נ"ג ע"ב ד"ה השתא כו' אבל אין עונשין מה"ד ל"ש הכא וכו' יע"ש והבן:

והנה עפי"ז מיושב נמי קו' הנ"ל על הגאון מוהרש"ק ועי' נחלי מים הנ"ל האיך תירצו התוס' דהוי גמ' לרבא הא רבא דס"ל לדבריהם כטעם המוהרש"א ע"כ אין חילוק לדידי' בין אי הוי גמ' או לא ולפמ"ש מיושב לנכון דלרבא דס"ל טעם המוהרש"א בלא"ה ל"ק קו' התוס' כמ"ש דכיון דהוי בין מיתה למיתה שפיר עומה"ד אך הי' קשה להתוס' דהא ע"כ גם לאביי קשה קו' הש"ס ליתני אחות אשה ברישא וע"כ דתירץ ג"כ כיון דאתי' מדרשא חביבא לי' ולדידי' אתיא מק"ו וא"כ קשה הא אעומה"ד ותי' דהוי רק גמרא: אמנם בעיקר הדבר מ"ש דהוי בין למיתה ולא אזלינן בת"ר כבר סגר עלינו המדבר הגאון האדיר מוהר"ר עקיבא איגר בתשובותיו החדשות (בסי' קכ"ט ובסי' קמ"ח) בהקשותו בהא דסנהדרין דף פ"ד ע"ב אלא למ"ד חנק חמור מא"ל וכו' יע"ש והקשה הגאון הנ"ל הא אם נפרש דמכה אביו אינו חייב רק ע"ד דמיקטל לי' א"כ הוי בין מיתה למיתה והאיך נחייבו במיתה החמורה נימא דילמא לאו אביו הוא (ועיין פמ"ג או"ח סי' שכ"ח בא"א ס"ק ל"ג) ועיין שו"מ מהדורא תליתאה (סי' ר"כ) וע"ש שתי' דדוקא בנסקלין בנשרפין דמה דאנו רוצים ליזל בת"ר היינו הך מילתא עצמו דיתחייב בחמורה בזה אמרינן דבין מיתה למיתה לא אזלינן בת"ר משא"כ באביו דמשעה שנולד דיינין מכח הרוב שהוא אביו לכמה דברים א"כ הוי רוב שכבר הוחזק וראיה דהאיך חייב לפדות בנו הא אין הולכין בממון בת"ר (וכבר נודע ד"ז בשם הגאון בהפלאה ספ"ק דכתובות) ועיין ישועות יעקב אהע"ז (סי' ד' ס"ק ט"ז) ועיין בשו"מ מהדורא רביעא (סי' ל"ח) והסברא לפמ"ש התב"ש (סי' ח"י ס"ק כ"ט) דמה שאנו היינו מחזיקין להיתר אף שיוכל להיות שבטעות החזקנו מ"מ הוי זה שאנו החזקנו חזקה יע"ש מ"ש דתרי חזקי איכא והביא ראי' מכתובות דכ"ד יע"ש. וזה רבות בשנים כתבתי בתשובה להביא ראי' לדברי התב"ש ע"ד הפלפול מדברי התוס' גיטין (די"ז ע"א) בסוגיא דזמן בד"ה משום כו' שהקשו דנעמידנה בחזקה אשת איש יע"ש והנה הלא נודע דברי הנמ"י פאד"מ שהקשה מאי פריך הש"ס מפני מה תיקנו זמן בגטין הא בעינן זמן משום רו"ח (ועיין פנ"י בסוגי' שם) שנעלם ממנו דברי הנמ"י הנ"ל ועיין קצה"ח (סי' ל') ובתומים (סי' ל"ד) ותי' כיון דאיכא כתובה למישקל מיני' כד"מ דמיא ואפקעינהו רבנן לקידושין מני' יעו"ש וא"כ לפי"ז מאי הקשו התוס' דנעמידנה בחזקת אש"א הא ע"כ אמרינן אפקעינהו א"כ לא היתה מעולם אשת איש ומה הקשו התוס' הא אם נימא דנתגרשה ליכא חזקת אשת איש כלל. אמנם לפמ"ש התב"ש הנ"ל שפיר הקשו בתוס' דהא עכ"פ אנחנו החזקנו אותה לאשת איש ושפיר הוי חזקה עוד אמרתי להביא ראי' מכתובות (ד' כ"ב ע"ב) בהא דאמר אביי עד אומר מת וע"א לא מת ותרווייהו בא"א קאמסהדי והקשיתי למ"ל לומר כ"מ שהאמינה תורה כו' דזה הוא רק בזאח"ז הלא נודע שיטת רש"י (שבת קמ"ה) דאפקעינהו רבנן לקד"מ בע"א במיתת הבעל יע"ש א"כ חלוק גדול יש בין ע"א אומר מת ואחד אומר לא מת לא' אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה דבא' אומר נתגרשה וא' וכו' תרווייהו באש"א קאמסהדי משא"כ בא' אומר מת וא' וכו' אפקעינהו רבנן לקד"מ ולא היתה אשת איש מעולם אכן לדברי התב"ש מיושב לנכון (שוב הראני אחד שהרב הגאון אבד"ק פרעמישלא בספרו בית יצחק העיד בראי' זו מהא דכתובות אמנם בעת כתבתי התשובה הנ"ל לא בא עדיין לביה"ד ואנכי זכיתי בה תחלה):

אמנם הגאון ר' עקיבא איגר בתשובה הנ"ל חזר שם ודחה דברי עצמו מתוס' חולין (דף י"א) ד"ה מנה"מ וכו' ולמאי דמפרש ר"ח כו' ואם נימא דרוב שכבר הוחזק שאני ליכא ראי' מפרה אדומה דהתם כבר היינו דנין על הפרה עצמה שאינה טרפה מכח הרוב וממילא אף דמסתעף ממנו לטהר הטמא ולהוציאו מחזקת טומאה מ"מ אזלינן בת"ר כמו דאזלינן כה"ג בתר רובא נגד חזקת ממון אבל בעלמא היכא דהרוב אתי מתחלה להוציא מחזקה זה לא שמענו די"ל דרובא לא מפקא מחזקה כמו דלא מפקא מחזקת ממון וע"ש שהניח בצ"ע. ולדעתי לא קשה כלל דע"כ אמרינן רוב שכבר הוחזק רק היכי דהי' לנו איזו נפ"מ בזה אי כשרה הוא או טריפה אבל בפרה אדומה מעולם לא היה לנו נפ"מ לענין זה להחזיקה בחיים לכשרה דהא חלב לא משכחת בפרה דאין חולבת אלא א"כ יולדת ובבא עלי' זכר הא פסולה א"כ ל"ש בזה חזקה ומעולם לא החזקנו אותה ונכון הוא בעזהשי"ת:

ובזה אמרתי ליישב קו' הגאון מהרש"ק בהגהותיו ליו"ד על הפמ"ג (סי' ל"א) שהקשה בהא דנסתפק הפמ"ג (ס"ק א' בשפ"ד) בבר אווזא דממסמק קוע"י דמה דאסור מחשש ניקב הושט אי מהני שהיות יב"ח דאיכא חזקה בהמה בחי' וכו' יע"ש וכתב עליו וז"ל במחכת"ה נעלם ממנו דברי הש"ך לעיל (סי' כ"ג ס"ק י"ט) דאף בחשש ניקב הוושט מתיר שם להשהות כ"א יום אם תתעבר ואין חילוק בין עיבור לחי יב"ח כו' יעו"ש ולפמ"ש מיושב לנכון דהתם (בסי' כ"ג) מיירי הש"ך בעופות שכבר אכלנו ממנה הביצים והחזקנו אותה לכשירה א"כ שפיר מהני שהיו' כ"א יום אבל הפמ"ג מסתפק בבהמה זכר אשר מעולם לא החזקנו אותה לכשירה י"ל דלעולם ל"מ שהיו' יב"ח והבן כי ברור הוא ויש אתי ת"ל בזה אריכות דברים אך אין הפנאי מסכים עמדי ומוכרח אנכי לקצר בזה אך עוד דבר אחד אמרתי אעירה נא בזה עכ"ד יצ"ו: ודע דבמה שכתבתי בנדפס בשם מוהרש"א בטעם שאין עונשין מן הדין דכיון דעבירה חמורה היא יש לומר שאין מתכפר בעונש הקל ראיתי עתה בסי' מקור חיים (שנדפס שנית בווארשא תרב"ן ע"י ידידי הרב המזכה את הרבים הגאון מוהר"ר חיים יעקב נפתלי יצ"ו ובו עניינים רבים שנשמטו בדפוס שהיה בידי) בחידושיו לריש מסכת כריתות שבס' משנה לחם הקשה ממה שכתבו התוס' בפסחים דף כ"ד בד"ה הכל מודים דשמא אין מזהירין מה"ד לפי טעם מוהרש"א קשה כיון דמתכפר בעונש מלקות באכילת בב"ח כ"ש אהנאה וכו' עי"ש ולק"מ דיש לחלק בין עונש לאזהרה דהא במכות י"ז ע"ב אמרינן דאפי' מאן דס"ל עונשין מהדין מ"מ אין מזהירין מהדין ומאן דס"ל לא ע"כ לא ס"ל טעם שכתב המהרש"א ואפי"ה ס"ל אין מזהירין והכא בבשר וחלב באזהרא קיימינן והיינו דאין עונשין מהדין אא"כ מזהירין דהיינו דבעינן שיכתוב לאו בתורה לאזהרה ואין מזהירין מן הדין אף דיש להענישו מה"ד והוא פשוט וידידי הרה"ג מדזיקוב מוהר"ר חיים יחיאל טאהרן יצ"ו כתב לי וז"ל במערכת האל"ף אות ש"ל הביא כ"ת טעם המהרש"א דמשום דחמיר לא תיסגי ליה במכות והביא כיד בקיאותו הטובה עליו שרש ממכות דף ב' ומדף ח' שגגת סייף ניתן לכפרה וכו' ותמיה לי מדוע לא הביא שם ערוך בפרק קמא דתמורה דף ד' אימא מוציא שם שמים לבטלה סגי ליה במכות אבל מקלל חברו בשם כיון דקעביד תרתי לא תסגי ליה במלקות עכ"ד יצ"ו:

ובעיקר הסברא דבעבירה שהיא חמורה יש לומר דשמא לא ניחא ליה דתיהוי ליה כפרה בעונש זה וכתבתי בנדפס דכי האי גוונא איתא בריש מכות וכו'. הנה עתה ראיתי מה שכתבו התוספות בפסחים דף ל"ב (בד"ה מעילה) תימה נימא היא הנותנת דשאר מצות שהן חמורות שהן בכרת אין לזדונה כפרה אבל מעילה שהיא קלה וכו' יש לזדונה כפרה וכי האי גוונא איתא בריש מכות וכו' עי"ש דב"ק:

ולענין אי עונשין במה מצינו כתבתי בנדפס באות מ"ה מחלוקת בזה עי"ש וידידי הרב מוהרש"א הנז"ל באות ע"ט יצ"ו כתב אלי בזה וז"ל באות מ"ח הביא דעונשין בממ"צ ולענ"ד מכללי הגמ' למוהרי"ק והרא"ש ויבין שמועה בהליכות עולם דפוס ווארשא דף כ"ו מוכח דסברי דאין עונשין דהקשו למה לי מדת ק"ו הא מצי למילף במה מצינו ומי ס"ד דבמ"מ עונשין למה לא אמרו דצריך ק"ו שלא לענוש ולרש"י בסוכה ל"ח דכל המדות חוץ מק"ו אין אדם דן מעצמו ודאי עונשין אך כבר השיגוהו ואכמ"ל. שמואל אביגדור הלוי. עכ"ד יצ"ו:

ואם עונשין ממון מן הדין כתבתי בנדפס במערכה זו אות ז"ך עי"ש ובמה שכתבתי על דברי התוס' שהוכיחו מפרק הפרה דתלמודין סובר דעונשין ממון מן הדין דאין משם ראיה כל כך דיש לומר דנהי דמיכרה לא מצינן למילף דאין עונשין ממון מן הדין אפשר דתלמודין יליף מוטבחו או מכרו כדיליף במכילתא הנה עתה ראיתי להרב לב שומע יצ"ו באות י"ב שכתב וז"ל ובפרק שור שנגח דף מ"ט בד"ה על הבריה כתבו התוס' שהש"ס שלנו חולק על המכילתא בהא וס"ל דגם בממון אין עומה"ד (אמר המחבר נראה דט"ס הוא וצ"ל דס"ל דגם וכו' וכונתו שהש"ס חולק על מה שסובר המכילתא דאין עונשין ממון מן הדין שהרי כן הוא לשון התוס' במכילתא אמרינן מכאן שאין עונשין מן הדין אבל הש"ס שלנו אין סובר כן עכ"ל) ואולם רבינו בצלאל ברפ"ק והרשב"א בחידושיו שם כתבו ישוב לזה על אופן דלא פליגי עכ"ל ומובן מזה דגם בבריה סובר תלמודין כהמכילתא דאין עונשין מן הדין. ועל מה שכתבתי בנדפס בענין זה הנה ידידי הרב המאוה"ג שמואל אביגדור הלוי מעיר סארעצק יצ"ו כתב בזה אלי וז"ל כתב דראיית תוס' מפ' הפרה יש לדחות דאפשר תלמודין יליף מוטבחו ותמהני א"כ איך דרש"י מיתורא דכי יכרה הא כיון דאין עמה"ד איצטריך כי יכרה לגופי'. עוד כתב להוכיח מכ"ד דעמה"ד ולע"ד י"ל דהתם מדרבנן מהפקר ב"ד ובתוס' מוכיח דעונשין מן התורה עכ"ד יצ"ו:

וידידי הרה"ג מוהר"ר ליב בערגער יצ"ו מעיר בענדין הסמוכה למדינת פרייסין כתב לי בענין זה וז"ל מה שכתב באות כ"ז אי בממון עונשין מן הדין אציע לפניו מה שיישבתי קושית תוס' בבא קמא (דף ב' ע"א) בזה שהקשו דמשמע ממתניתין דממון עונשין מן הדין ובמכילתא מבואר שאין עונשין ממון מן הדין ונראה לעניות דעתי לתרץ דהנה בקובץ פרק ו' מהלכות ע"ז הלכה ד' כתבו דלפי טעם דאין עונשין מן הדין משום דילמא יש פירכא אם כן גם בממון אין עונשין מן הדין כי המוציא מחבירו עליו הראיה. אכן יש להעיר דהנה האחרונים הקשו לפי הטעם דאין עונשין מן הדין משום דילמא יש פירכא אם כן איך מהני קל וחומר להתיר וכל הש"ס מלא על כל גדותיו בקל וחומר להתיר ויש לומר דכל הי"ג מדות נאמרו בין להתיר בין לאיסור ואם כן להתיר אם לא תאמר הקל וחומר לא יהני הקל וחומר לעולם וההלכה ניתנה מסיני בע"כ שתדרוש הקל וחומר להתיר מה שאין כן לאסור יש לומר שמהני על כל פנים לאסור לא למלקות או למיתה וזה סברת הרב המגיד דהיכי דאיכא לאו הבא מכלל עשה ענשינן על הקל וחומר משום דאם לא כן לא יהני הקל וחומר כלום וזה סברא ברורה אבקש בזה דעתו הרחבה ויבוטל דעתי. והנה בספר אורים ותומים חשן משפט סי' כ"ה בקיצור תקפו כהן אות כ"ב כתב קושיא בשם כנסת הגדולה אמאי ספק ממון לקולא לנתבע הא יש ספק איסור גזל ותירץ דאם יתנו לחבירו גם אצלו יהא ספק גזל ובתומים תמה עליו אמאי ברי ושמא לאו ברי עדיף יוציאנו מידו מטעם ספק גזל ואצל חבירו לא יהא ספק גזל כי בספק איסור מהני ברי לי כדאיתא כתובות (דף כ"ב) ותירץ התומים משום דספק גזל התירה התורה דכך נאמרה הלכה המוציא מחבירו עליו הראיה ועל פי זה יש לומר דבזה תליא אי בממון אמרינן עונשין מן הדין דלכנסת הגדולה בממון עונשין מטעם דהוא אצלו ספק גזל ואצל חבירו לא יהיה ספק גזל כי יש קל וחומר ולהתיר מהני הקל וחומר אבל לשיטת האורים ותומים דספק גזל התירה התורה שוב אמרינן אין עונשין מן הדין מטעם דילמא יש פירכא וספק ממונא לקולא והנה בשיטה מקובצת כתובות דף י"ט ע"א בשם רמב"ן בשם ברייתא חיצונית דר' מאיר סובר דאף על הגזל אמרינן יהרג ואל יעבור יעויין שם הדברים ואם כן לדידיה ודאי ספק גזל (אסור) כי אינו מסתבר שיהא ודאי גזל יהרג ואל יעבור וספק יהא מותר ועל פי זה מיושב בטוב קושית התוס' דלדידן דקיימא לן ברי ושמא לא ברי עדיף ואם כן ע"כ כדברי האורים ותומים דספק גזל מותר ע"כ קשיא המכילתא דאין עונשין מן הדין בממון מה שאין כן מתניתין אתיא כר"מ דסתם מתניתין כוותיה ולדידיה ספק גזל אסור וע"כ שוב בממון עונשין מן הדין כן נראה לי ודוק כי ברור הוא בעזרת השם יתברך עכ"ד יצ"ו:

ועל מה שכתבתי באות כ"ד כתב הרב מוהרש"א הנ"ל יצ"ו וז"ל הביא דקרבן עונשין מה"ד ויש לעיין מזבחים (ק"ו ע"ב) עכ"ד יצ"ו וגם על מה שכתבתי בנדפס באות כ"ה כתב הרב מוהרש"א הנ"ל יצ"ו וז"ל הביא כמה רבוותא דבכרת עונשין מן הדין ומקשין מיבמות (כ"ב ע"ב) וי"ל דסברי דבקרבן אין עונשין מן הדין והתם נ"מ לקרבן עכ"ד יצ"ו. גם ידידי הרה"ג מוהר"ר ליב בערגער יצ"ו הנ"ל כתב לי בענין זה וז"ל בחלק הכללים אות כ"ה פלפול אי שייך בכרת אין עונשין מן הדין נראה לי ראיה מתוספות זבחים (דף ק"ו ע"ב) ד"ה מכולהו וכו' תימא נילף מכולהו כרת בקל וחומר מחלב שהותר מכללו עכ"ל משמע מדבריהם דבכרת עונשין מן הדין אכן יש לדחות די"ל הקשו שם לפי הוה אמינא דרבינא דקאמר לא יאמר לאו בחלב ותיתי קל וחומר מנבילה אם כן היה סבירא ליה עונשין מן הדין יעויין שם הדברים ועיין עוד רש"י זבחים (דף י"ד ע"א) ד"ה חוץ לזמנו הפוסל בשלמים ומיהו כרת לא נפקא לן בו מינה דהא קל וחומר מכח שלא לשמו אתי ודיו להבא מן הדין להיות כנדון עכ"ל מוכח מדבריו לכאורה דבכרת עונשין מן הדין דאי לאו הכי למה ליה לתרץ משום דיו להבא מן הדין. אכן אחר העיון אין ראיה דהתם קאי לר"ש ואיהו ס"ל סנהדרין (דף ע"ד ע"א) דעונשין מן הדין אפילו עונש בידי אדם אכן מדברי תוספות שם ד"ה קסבר לא משמע כן יעיין מר ויש להביא ראיה להיפך דרש"י סבירא ליה דגם בעונש בידי שמים שייך אין עונשין מן הדין דהנה במנחות (דף כ"ז ע"ב) מאי טעמא דרבנן אי סלקא דעתך כדקאמר ר' יהודא לכתוב רחמנא אל הקודש ואל פני הכפורת ולא בעי מבית לפרוכת ואנא אמינא היכל מחייב מבית לפרוכת מבעי מבית לפרוכת דכתב רחמנא למה לי שמעת מינה במיתה וברש"י ד"ה מבעיא הא היכל בכלל מבית לפרוכת דלא נכנס לשה אלא דרך היכל ומשמע ביאת היכל קם ליה במלקות עכ"ל ובגמרא שם ור' יהודא מאי טעמא אי סלקא דעתך כדקאמרי רבנן ליכתוב אל הקודש ומבית לפרוכת ולא בעי אל פני הכפורת ואנא אמינא מבית לפרוכת במיתה אל פני הכפורת מיבעיא אל פני הכפורת דכתב רחמנא למה לי וכו' רש"י ד"ה אל פני הכפורת מיבעיא דמחייב מיתה הא משעה שנכנס מבית לפרוכת מיחייב מיתה ויש בכלל מבית לפרוכת פני הכפורת עכ"ל משמע מדבריו אלה דשייך גם במיתה בידי שמים אין עונשין מן הדין ע"כ פירוש דכבר נתחייב מיתה משעת כניסת מבית לפרוכת דאי לאו הכי אמאי לא פירש כפשוטו מטעם דהוו ילפינן מן הדין ואף כן לפי זה מכל שכן בכרת דחמור ממיתה בידי שמים בודאי אמרינן ביה אין עונשין מן הדין. אחר כך מצאתי בהשמטות לשיטה מקובצת הנדפס מחדש בש"ס ווילנא שהקשה אדברי רש"י אלו שכתב משום דכבר מחוייב משעת כניסתו להיכל הא משכחת לה שנכנס להיכל להקטיר קטורת דלא היה ביאה ריקנית ואינו חייב מטעם כניסת היכל ועל כן כתבה שמחוייב מטעם מבית לפרוכת על כן פירש דכוונת הגמרא הוא דפשיטא דחייב דפני הפרוכת קדושתו יותר מהיכל וז"ל והכא הכי פירושו אהיכל שאינו קדוש כל כך כמו מבית לפרוכת מחייב מבית לפרוכת דקדיש טפי מיבעיא עכ"ל וקשה על דבריו הא אין עונשין מן הדין והכא מיירי במלקות וצריך לומר דסבירא ליה דהוי רק גילוי מילתא בעלמא אכן זה ניחא אליבא דאביי דסובר בסנהדרין (דף ע"ו ע"א) לוקין על גילוי מילתא אבל לרבא דסובר שם אין לוקין על גילוי מילתא והגם שכבוד הדר"ג הביא בשם שאגת אריה דגם רבא סבירא ליה לוקין על גילוי מילתא רק דזה לא חשיב ליה גילוי מילתא אכן מנא ליה לחלק בין הנושאים בין בתו להכא וספר שאגת אריה אינו בידי לעיין בו וי"ל לפי המבואר יבמות (דף ס"ח ע"ב) קל וחומר מגרושה ומה גרושה שמותרת בתרומה אסורה לכהונה זו שאסורה בתרומה אינו דין שפסולה לכהונה וכי מזהירין מן הדין גילוי מילתא בעלמא הוא וברש"י שם דתרומה היינו קדושת כהונה והפירוש דהכל הוא מטעם קדושת כהונה דזה שמותרת בתרומה הוא מטעם קדושת כהונה ואם כן הכא דאסירא בתרומה בע"כ שאין לה קדושת כהונה וממילא אסורה לכהונה ואם כן הכא נמי יש לומר דקדושת היכל הוא מטעם קדשי קדשים ועל כן הוא רק גילוי מילתא הוא דהיכי שנכנס למקום המקודש חייב והתם דלא חשיב ליה רבא גילוי מילתא הגם דאיסור בת בתו הוא מצד בתו כמו שכתב רש"י שם יש לומר דסבירא ליה דאין איסור עריות מצד קורבה רק הוא גזירת הכתוב כמו שכתב רמב"ן פרשת אחרי וז"ל והנה העריות בכלל החוקים שהם גזירת מלך והגזירה הוא הדבר העולה על דעת המלך וכו' עכ"ל. ויותר מבואר דבר זה בהרב המגיד פרק א' מהלכות אישות הלכה ד' וז"ל ואל תתמה האיך תהיה הישראלית ביאתה בזנות בלאו והעובדת כוכבים מדברי סופרים לפי שהאיסור עריות הוא בגזירה ודבר שאין לו טעם בכל פרטיו והנה תראה שאם חמותו הוא בסקילה ואם אמו מדברי סופרים ונדות הוא בישראלית מדין תורה בכרת ובעובדת כומ"ז אין נדות כלל אלא מדברי סופרים עכ"ל ואם כן אין האיסור בת בתו משום בתו רק הוא גזירת הכתוב על כן לא חשיב ליה רבא גילוי מילתא ובמקום אחר הארכתי שזה מחלוקת אביי ורבא ואין כאן מקום לקבל ארוך:

אכן גוף דברי רש"י צריך לעיין שכתב דכבר מחויב מיתה משעת כניסת היכל הא איתא בזבחים (ד' פ"ב ע"ב) אלא אמר רבא כל מידי דחשיב עליה לפני ולפנים לא מיפסל בהיכל ועיין רש"י שם אם כן הכא נמי יש לומר כן דהיכי שכונתו ליכנס מבית לפרוכת לא מחויב על כניסת היכל דלא חשיב ביאה להיכל ויש לחלק בין הבאת דם לביאת אדם כמו שכתבו תוספות זבחים שם ד"ה לא נצרכה לענין דרך משופש בסוף הדבור וז"ל ויש לחלק בין הבאת הדם לביאת גוף האדם עכ"ל עוד קשיא לי על דברי רש"י הנ"ל דכבר משעת כניסת היכל קים ליה במלקות דילמא כוונת התורה שיהא חייב שני מלקות והגם שכתב ים של שלמה יבמות ריש פרק נושאין על האנוסה דלא אמרינן לעבור עליו בשני לאווין רק היכי שמציאות כל לאו בפרטות אבל דלא משכחת כל לאו בפני עצמו לא אמרינן לעבור עליו בשני לאווין אם כן הכא נמי לא משכחת ביאת קדשי קדשים בלא ביאת היכל אכן הים של שלמה לא כתב כן שם רק אליבא דרבא אבל סתמא דגמרא לא סבירא ליה כן וגם לענין מיתה יש לומר כן דכתבה התורה שיהא חייב שתי מיתות בידי שמים וראיה דמשכחת ב' חיובין בידי שמים מהא דאיתא כתובות (ד' למ"ד ע"א) ולאפוקי מדרבי נחוניא בן הקנה דס"ל דגם כרת פוטר מתשלומין אם כן אמאי הבא על אחותו קנס נימא קים ליה מדרבה מיניה ויש להקשות לכאורה דהנה בהקדמה לספר פני יהושע מביא קושיא בשם חתנו הגאון ר' בעריש ז"ל אמאי הבא על בתו פטור מקנס מטעם קים ליה בדרבה מיניה הא חיוב אינו רק בגמר ביאה כמו שכתבו תוספות יבמות (דף נ"ט) ומיתה חייב על העראה ואינן באים כאחת ותירץ דגם על הגמר איכא חיוב מיתה רק אטו בתרי קטלי קטלית ליה והוי כמו חייבי מיתות שוגגין ויעיין מר בשו"ת רבינו עקיבא איגר סי' קס"ד והביא סברא זאת בשם הירושלמי דכתובות יעויין שם הדברים והנה שיטת רש"י ז"ל פסחים (דף כ"ט ע"א ל"ב ע"א) דהא דס"ל לר' נחוניא בן הקנה דכרת פוטר מתשלומין זהו רק מזיד אבל לא בשוגג אם כן שוב אתיא מתניתין שפיר כר' נחוניא בן הקנה רק הכא משום דחיוב כרת הוא על הערה וקנס אינו חייב רק בגמר ביאה ואי משום דגם על הגמר חייב כרת הא לא הוי רק כמו אחייבי כריתות שוגגין וגם ר' נחוניה בן הקנא ס"ל דחייב אלא ע"כ דמשכחת ב' כריתות ממש ויש בזכרוני שגם המשנה למלך דבר מזה אי משכחת ב' חיובין בידי שמים ושכחתי מקומו אבקשו שיורני בזה אם כן יקשה לשיטת רש"י שכתב דכבר מחוייב מיתה הא י"ל לחייב שתים ויש ליישב בפשיטות דכל היכי דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאו יתירי וגם לענין מיתה בידי שמים י"ל כן מכל מקום נחזור לדידן שמוכח מדברי רש"י דגם בעונש בידי שמים שייך אין עונשין מן הדין כנ"ל ובגוף הדבר שכתב הרא"ם דבכרת עונשין מן הדין כבר תמהו עליו אחרונים מש"ס מכות (דף ה' ע"א) ללמדך שאין עונשין מן הדין והתם איירי לענין כרת דאחותו ועיין עוד יבמות (דף כ"ב ע"ב) והוא תמוה עצומה:

ונראה לעניות דעתי ליישב דהנה י"ל הסברא דבכרת עונשין מן הדין על פי מה שכתב הרב המגיד בטעם דאין עונשין מן הדין משום דקל וחומר אינו יכול לעשות שתי פעולות למלקות ולאיסור והנה הרמב"ן פרשת ויקרא כתב דשוגג דלאו מותר מן התורה כיון שלא חייבה התורה עליו כלום יעויין שם הדברים ואם כן חזינן מדבריו דלא משכחת בשוגג איסור בלא קרבן וזהו הטעם דבכרת עונשין מן הדין כי אינו נפקא מינה רק לענין קרבן וכיון שנלמוד מקל וחומר שיש איסור שוב ממילא חייב קרבן כי לא משכחת איסור בשוגג בלא קרבן בשלמא במזיד משכחת איסור בלא מלקות ע"כ בעי הקל וחומר לעשות שתי פעולות איסור ומלקות וזהו גם כן סברת ריטב"א המובא בספרו אות כ"ד דקרבן עונשין מן הדין והם סברא אחת והנה סברת רמב"ן דשוגג דלאו מותר מן התורה יש לומר דתליא בזה דהנה החתם סופר סוכה (דף ל"ג ע"ב) מביא בשם חידושי ר"ן סנהדרין ריש פרק הנחנקין דבאיסור כרת ומיתה דיש עונש בשוגג או קרבן או גלות לכולי עלמא חייב באין מתכוין דלא גרע משוגג כי פלוגי ר' יהודה ור"ש בחייבי לאווין כי סברת ר"ש דמתיר משום דשוגג מותר מן התורה ולענין שבת לכולי עלמא פטור אין מתכוין רק לר"י דאוסר חייבי לאווין מן התורה גזר בשבת מדרבנן יעויין שם הדברים וי"ל דר"י ור"ש דפליגי בדבר שאין מתכוין פליגי בזה אי שוגג דלאו מותר מן התורה דדבר שאין מתכוין דומה לשוגג והנה הספר חי"ר אין בידי לעיין מכל מקום בודאי י"ל כן ועל פי זה מיושב שפיר דברי הרא"ם הנ"ל דהנה במכות שם קאמר הגמרא אומר לי אביו בני לאו קל וחומר הוא אמר לו לימדתנו רבינו שאין עונשין מן הדין דתניא ואיש אשר יקח וכו' הא למדת שאין עונשין מן הדין והוא ספרא פ' קדושים אות יו"ד פסוק י"א וסתם ספרא ר' יהודה כדאי' בכמה מקומות בש"ס ומהם שבועות ק י"ג ע"א) ואיהו ס"ל דבר שאינו, מתכוין אסור אם כן שוגג דלאו אסור מן התורה ומשכחת שוב איסור בלא קרבן והוי גם כן שני פעולות מה שאין כן אנן דפסקינן הלכתא כר"ש ואם כן שוגג דלאו מותר מן התורה כמו שכתב רמב"ן בפשיטות פרשת ויקרא וע"כ בכרת שוב עונשין מן הדין. ועל פי זה יש ליישב מה שתמהו אחרונים ומובא בדברי כבוד גאונו מקידושין (דף נ"ז ע"ב) אי מה שלי בשלך ענוש כרת דמשמט דכרת עונשין מן הדין ויש לומר דהתם קאי לר"מ וי"ל דסבירא ליה דבר שאין מתכוין מותר כר"ש וע"כ ס"ל עונשין מן הדין וזה ברור. עכ"ל יצ"ו:

והנה השגתי עתה סי יקר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי וראיתי במערכת העין אות ח' שכתב דבדיני שמים לכולי עלמא עונשין דבר הבא בקל וחומר שהוא מן הדין עכ"ל ותמיהני שהחליט כן לכולי עלמא והמעיין במה שרשמתי בנדפס יראה דבמחלוקת הוא שנוי ועיינתי בקונטריס שיורי טהרה (שציין שם במערכת הדלי"ת אות כ"ד ושם הביא מה שכתב במנחת יהודה שבספר דעת זקניה לרבותינו התוספות על התורה על פסוק כל איש אשר יקרב (בפרשת אמור) בשם רבינו אליקום ואי משום דאין עונשין מן הדין לא אמרינן הכי במיתה בידי שמים אלא במלקות ובמיתת בית דין עכ"ל למדנו מזה דחד מקאמיא סובר הכי אך אין שייך לומר מכח זה דלכולי עלמא עונשין כמובן: וכתב הגאון ישועות יעקב באהע"ז סי' כ' (בכלל זה דאין עונשין מן הדין) שבחידושיו על הרמב"ם כתב שדעת הרמב"ם דכל היכא דבלאו הכי יש איסור מן התורה אז יש כח ביד הקל וחומר לחייבו מלקות דדוקא שתי פעולות דהיינו לאסור איסר ולחייב מלקות הוא דאין ביד הקל וחומר ושהאריך בכלל זה והביא מש"ס דפסחים דף מ"ד בסוגיא דהיתר מצטרף לאיסור דאמרינן שם מדרבי עקיבא נשמע לרבנן לומר היתר מצטרף לאיסור וציין ש"ס דביצה (בד' ח' ע"ב) בהך דשאור וחמץ וסוגיית הש"ס פסחים דף מ"א בהך דבשל מבושל במים והתוספות שם ד"ה א"ב וש"ס דחולין ד' ס' בהך דנשאו דשאים קל וחומר בעצמן דמכל אלה מבואר כדעת הרמב"ם ובספר אמת ליעקב להרב מוהרש"א ראבינאוויטש שנדפס חדש ממש באודיסה בקונטרי' על ס' מגלת אסתר בהשרשים האריך בעיקר הכלל בכמה פרטים בכלל ובפרטות בסברת הרמב"ם הלזו עי"ש בדף מ"ז והלאה ובעיקר כללין האריך ידידי הגאון אבד"ק שאויל יצ"ו בספר הנורא זכר יהוסף בדפי הספר דף פ"ו ע"ג וע"ד ודף פ"ז בפלפול עמוק וחריף בבקיאות נפלא כדרכו בקודש אי בגלוי מילתא עונשין ובהטעמים שנאמרו במדה זו ומסתעף לכמה עניינים עי"ש דב"ק:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכת א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה