שדי חמד פאת השדה מערכת א· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת א · סימן צג
אין הקב"ה מביא תקלה על ידי בהמתן של צדיקים כתבתי בזה בנדפס אות רמ"ב ורמ"ג אם הוא דוקא במידי דאכילה ואם אפשר לסמוך על זה ובענין זה כתב לי ידידי הרב המופלג מוהר"ר אליאו שמואל בהרה"ג ידידי מוהר"ר נתן לעווין אבד"ק ניקאפאל וצ"ו וז"ל אציע לפני כת"ר אשר שאלתי בילדותי יען מצאתי כי גם כת"ר נגע בענין זה והוא לפי מסקנת התוס' דבאכילה אין הקב"ה מביא תקלה ע"י הצדיקים אם נתערב יבש ביבש חד בתרי דאם נאבד או נאכל אחד מהם השאר מותר אם כן יש לשאול אם יזדמן תערובת כזה וראינו שאיש צדיק מוחזק בדורנו לצדיק ואכל אחת לא כי לא ידע שיש בהתערובת איסור אם תולין שנאכל האיסור הא אין הקב"ה מביא תקלה באיסור אכילה ואם נאמר שההיתר אכל קשה לחלק כדין בין שאר אדם לצדיק ויש לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן דבדרבנן מצינו בתוס' חולין דף ז' דשכיח שמביא תקלה בזה ועיינתי בספרו שדי חמד סי' רמ"ג אם אפשר לסמוך לעשות מעשה על פי זה וכו' עכ"ד יצ"ו ומסתברא דאין לחלק בזה ולא ישתנה, הדין לעולם בין עובד אלקי"ם לאשר לא עבדו הדין אמת דנאכל אחת מהן השאר מותר וכיון דעיקר מאי דבעינן נאכל אחד מהן להתיר השאר אינו מן הדין דמן הדין מותר לאכלן בבת אחת או אדם אחד בזה אחר זה בלא השלכת אחת מהן ורק מצד חומרא הוא עיין ביו"ד סי' ק"ט נראה דאין להחמיר בזה וכיון שנאכלה אחת מן החתיכות אף שהאוכלה איש צדיק תמים היה אנו תולין שחתיכת האיסור אכל ולפי שהיה לו לדקדק ולשאול אם יש בזה חשש תערובת חשיב כמו מזיד ולא אמרו שאין הקב"ה מביא תקלה וכו' אלא בשוגג גמור וכמו שכתב הרב טירת כסף בדרוש ראשון לפרשת תולדות בשם הרב יפה מראה אעובדא דבירושלמי פרק קמא דדמאי דר' זירא אכל תאנים ונמצאו שאינם מעושרים והוקשה לו איך נכשל בזה ר' זירא והא אין הקב"ה מביא תקלה וכו' וניחא ליה דשמא מן השמים אין שומרים את הצדיקים אלא כשהוא שוגג גמור אבל ר' זירא היה לו לשאול אם הם מעושרים וכו' עי"ש והכי נמי יש לומר דלא חשיב שוגג גמור ועם שיש לחלק בנושאים מסתברא דאין להחמיר בדבר זה כן נראה פום ריהטא והמעיין יכריע. וכבר רמזתי באות רמ"ב מה שכתב הרב פתח הדביר בשם מרן חיד"א לחלק בין דורות ראשונים וכו' ודבריו הם בפתח עינים למסכת נדרים בסוף פרק קמא (הובא בעין יעקב הקטנים דפוס ראם) וז"ל חסידים הראשונים היו מתאוים להביא קרבן חטאת לפי שאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהן וכו' מהכא מקשו למ"ש התוס' פ"ק דשבת ופ"ק דחולין ושאר דוכתי דהא דאין הקב"ה מביא תקלה היינו דוקא במידי דאכילה אמנם בשאר מילי משכחת לה דתבא תקלה ומהכא משמע דאין הקב"ה מביא תקלה כלל והתאוו תאוה להביא קרבן חטאת ולא מצו להביא לא באיסורי מאכלות ולא בשאר איסורים כלל ושמעתי דאפשר דלימים הראשונים קדישי עליונים היו נשמרים מכל איסור ואין הקב"ה מביא תקלה כל עיקר על ידיהם ובתר דנא ירדו לשערים ולא זכו למדריגה עליונה כזו זולת דבמידי דאכילה הוי להו סיעתא דשמיא דאין תקלה באה על ידיהם והוא הדבר אשר דברו בירושלמי אהא אם הראשונים מלאכים אנו בני אנוש וכו' כלומר דמדריגות מדריגות יש דייקא נמי דנקט הכא חסידים הראשונים כלומר דהם היה להם מעלה זו דאין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם כל עיקר. אחר זמן ראיתי שכ"כ הרב בני חיי בחי' גיטין דף ג' ע"א עכ"ל ובעיקר כללין עיין להרב טהרת המים במערכת התי"ו אות ח' ובקונטריס שיורי טהרה במערכת הדל"ת אות ד' המצויין שם והגאון חקרי לב בזכרונותיו שבסוף ספר ישרי לב דף צ"ו אות ע' ציין גיטין דף ז' חגיגה דף ט"ו ד"ה אם: