שדי חמד פאת השדה מערכת א· רבי חיים חזקיהו מדיני
מערכת א · סימן פז
אין נהנים ממעשה נסים בנדפס במערכה זו כתבתי באות ש"פ דאף שרש"י במסכת תענית ד' כ"ד ע"א נקיט בלישניה דאסור ליהנות ממעשה נסים נראה מדברי מרן חיד"א ביעיר אזן בקונטריס מדבר קדמות במערכת המ"ם אות ג' דאינו אלא משנת חסידים וציינתי דאיכא דוכתי בש"ס ובפוסקים דאמור רבנן אסור אמידי דליתיה אלא מדת חסידות עי"ש. ועתה ראיתי במכתב רב אחד מידי"ן המובא להלן איה"ש שכתב בשם הגאון והרש"ק דהא דאין נהנין ממעשה נסים וכו' אינו אלא איסור דרבנן והכריח כן שהרי נהנו אבותינו ממן ומבאר וכו' עיין בדבריו ומתבאר דהיה סלקא דעתין לומר דאסור מן התורה וקאמר רב מוהרש"ק דאינו אלא מדרבנן ואם כן על כל פנים הוא איסור גמור מדרבנן כשאר איסורין דרבנן ולי ההדיוט נראה דלא יתכן לומר כן לפום כללא דכייל לן הרב ט"ז בא"ח סי' תקפ"ח סק"ה וביו"ד סי' קי"ז ובח"מ סי' ב' דדבר שבא היתרו מפורש בתורה אין כח ביד חז"ל לאסרו וכתב מרן חיד"א בברכי יוסף סי' תרט"ן דרבינו המאירי בחידושיו למגילה כתב כדברי הרב ט"ז ובקונטריס שדי חמד במערכת היו"ד אות טו"ב (בחלק הכללים) הבאתי בס"ד שהרבה מרבנן בתראי נקטי ואזלי בשיפולי גלימיה דרבינו הט"ז בזה עי"ש והיתר הנאת המן אין לך דבר שהתירו מפורש בתורה גדול ממנו וכיון שהתירה התורה בפירוש ליהנות ממעשה נסים איך יכלו חז"ל לאסרו אמנם באמת זה הוא לפי שיטת הגאון מוהרש"ק שמכריח דבריו ממה שנהנו וכיוצא דמשמע ליה דגם במן שייך הא דאין נהנין ממעשה נסים אבל באמת לפי החלוקים שהבאתי בספרי שם אין במן משום לתא דאין נהנים ממעשה נסים וכמו שהשיב על דבריו ידידי הרה"ג מוהר"ר יוסף יוסקאוויץ יצ"ו (מעי"ת לידא בהיותו בווארשא) במכתב לחזקיאו ואעתיק דברי מכתבו וז"ל. אמרתי לכתוב לו קצת מחידושי ע"ד הפלפול הנוגע לספרו הבהיר שדי חמד ח"א מערך א' אות ש"פ בענין אין נהנים ממעשה נסים (וכבר כתב בזה הגאון המובהק מוהר"ר חיד"א ז"ל בס' מדבר קדמות ב') והנה מה שהקשו איך נהנו ישראל ממן במדבר דאסור ליהנות ממעשה נסים וכבר כתב בזה הגאון המובהק מוהר"ר חיד"א ז"ל בס' מדבר קדמות במערכת המ"ם אות ג' ובמערכת הנו"ן אות כ"א וכבוד הדרת גאונו שיחיה תירץ על פי מ"ש בספר יד דוד בסוף תענית דברבים אין שייך לומר דמנכין מזכיותיהם ומותר להנות ממעשה נסים עכ"ד. והנה מזה נסתר ג"כ מ"ש הגאון מוהרש"ק ז"ל בספר החיים שלו דהא דאסור להנות ממעשה נסים אינו רק מדרבנן והביא ראי' ממן במדבר והשליו והבאר ולפי מ"ש הדר"ג בשם יד דוד הנ"ל אין מזה ראיה ובלא"ה כבר השגתי עליו ויען כי דברי הנאמרים בזה הם ע"ד הפלפול ישר צויתי להעתיק מחידושי לאו"ח הלכות חנוכה בסי' תר"ע אשר כתבתי ביומי דחנוכה העבר וזה לשוני שם כתב בדו"ז הגאון הט"ז ז"ל בסק"א ליישב קושיית הב"י למה קבעו ח' ימים חנוכה הלא על לילה ראשונה לא הי' נס ותירץ עפ"י מ"ש בזוה"ק דאין הברכה שורה אלא במה שיש כבר בעולם ולהכי הי' נס גם בלילה הראשונה דנשתייר ועל אותו השיור באה הברכה והקשה הגאון ר' שלמה קלוגר ז"ל בס' החיים שלו אדרבא הי' להשי' לברוא יש מאין והי' הנס גדול יותר וכתב לתרץ דמזה ראיה דצריך להיות בכל התורה מן המותר בפיך אף בדרבנן וא"כ הי' אסור להדליק מהשמן הנעשה ע"י הנס כיון דאסור לישראל דאסור להנות ממעשה נסים ולכך ה"נ הוצרך שיהי' נשתייר מעט דקמא קמא בטיל לי' את"ד בקיצור יעיי"ש. והנה דבריו תמוהין דזה לא הוה בכלל אינו מותר בפיך דלא אוסרה התורה אלא דברים האיסורים לישראל וא"כ נמאסים לגבוה משא"כ מעשה נסים ואדרבא הוא חביב יותר כמובן ובפרט כשרואין שלזה נעשה הנס כדי להדליק המנורה (ועי' מ"ש בסמוך) וראי' לזה דא"כ האיך הקריב אאע"ה האיל תחת יצחק בנו דהאיל בא בדרך נס והקב"ה ברא אותו מששת ימי בראשית והאבות קיימו כל התורה וא"כ לא הי' האיל מן המותר בפיך א"ו דזה אינו בכלל אינו מותר בפיך כמ"ש. ומ"ש הגאון הנ"ל דהא דאסור להנות ממעשה נסים אינו אלא מדרבנן והביא ראי' ממן במדבר שאכלו ישראל והשליו והבאר אי משום הא לא אירי' דשם נעשה להם עיקר הנס כדי שיאכלו ולא שייך לומר אסור להנות ממעשה נסים (דלא עביד הקב"ה ניסא לשקרא ח"ו) וכזה מצאתי אח"כ בספר מדבר קדמות להג' המובהק מוהר"ר חיד"א ז"ל ערך נ' אות כ"א שהוא כתב כן על אשת עובדי' שהי' מותר לה להנות מהשמן שנתן לה ע"י נס מאלישע עי"ש ומ"ש דלפימ"ש הט"ז ניחא דשפיר הי' מותר לישראל דקמא קמא בטיל תמוה הלא קיימ"ל חוזר וניעור ובפרט כשרבה האיסור הבטל על ההיתר המבטל בזה לכ"ע לא אמרינן קמא קמא בטיל ועי' בטוש"ע יו"ד סי' צ"ט. בפר"ח ופר"ת באריכות מזה והכא בפך השמן נתרבה הרבה פעמים יותר ממה שנמצא ולא שייך לומר קמא קמא בטיל. אמנם אם נימא בזה קמא קמא בטיל נתיישב לי במעשה דאלישע איך נהנה האשה מהשמן והלא אסור להנות ממעשה נסים ובזה ניחא דלזה שאל אלישע להאשה מה לך בבית אמרה לו אסוך שמן ומזה הפך שמן יצקה כל הכלים שמן וכאשר הציקה מעט נתרבה בהפך וא"כ שוב קמא קמא בטיל ונתבטל ברוב ולהכי מותרת להנות ממנה וז"נ. ומה שפלפל שם הג' הנ"ל וכתב להקשות לר' יהודה דס"ל דמין במינו לא בטיל א"כ האיך הדליקו נר חנוכה הא הוא מעשה נסים וא"ל דקמא קמא בטיל הלא לר' יהודה מין במינו לא בטיל ומה שתירץ הגאון הנ"ל דהא דאסור להנות ממעשה נסים הוא רק דרבנן ובדרבנן אף לר"י בטיל כמ"ש התוס' בכ"ד עיי"ש כבר כתבתי לסתור ראייתו למעלה ומה שנראה לי בזה דבר חדש עפ"י מ"ש המרדכי והובא בהגהת רמ"א ז"ל ביו"ד סי' ק"ב סעיף ד' ובאו"ח סי' ש"ך דדבר שיש לו מתירין אף דאינו בטיל אך אם לא הי' ניכר קודם שנתערב בטיל אף שהוא דבר שיל"מ ועיין בפרמ"ג במ"ז סי' ס"ט ס"ק ל"ה שהביא בשם האו"ה דהה"ד לכל הדברים החשובים דלא בטלי אם לא הי' ניכרין בפ"ע בטלין עי"ש וברמ"א הנ"ל כתב ג"כ הלשון כל איסור שלא היה ניכר קודם שנתערב וכו' עי"ש והנה זה רבות בשנים אמרתי הסברא למה דבר שיל"מ אינו בטיל דמה שייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כיון דחכמים התירו בס' וא"כ איך שייך לומר תאכלנו בהיתר הלא גם עתה היא היתר גמור ובפרט למ"ש הגאון בנודע ביהודה מה"ת סי' נ"ד דדבר הבטיל בס' לאו מתורת רוב היא אלא דהאיסור כמאן דליתא ונאבד במעוטו ועיי"ש וכבר קדמו לחלק בין בטול לח בלח לבטול יבש ביבש מר"ן הכסף משנה בשם הר"י קורקוס ז"ל בסוף פ"א מהל' אבות הטומאה ועיש"ה ומ"מ צ"ל דהוא בכלל ביטול דאל"כ בשיל"מ ג"כ יבטיל בס' ודו"ק ואכמ"ל בזה) ואמרתי דהנה לר"י מין במינו לא בטיל ואף דלית הלכתא כוותי' מ"מ בדבר שיש לו מתירין בלא הביטול חששו חכמים לדר"י וזהו הפירוש עד שתאכלנו באיסור היינו לר"י תאכלנו בהיתר לכ"ע אף לר"י ובמין בשאינו מינו באמת קיימ"ל דאף בדבר שיש לו מתירין בטיל ואח"ז מצאתי שכוונתי בסברא זו להגאון מוהר"ר שמחה מקעמפנה זצ"ל הובא בתשובת רעק"א זצ"ל סי' ר"ט עי"ש וא"כ לפי"ז צריך לומר למ"ש המרדכי הנ"ל באם לא הי' ניכר קודם שנתערב אף בשיל"מ בטיל היינו דבזה ר' יהודה מודה דאף מין במינו בטיל דאל"כ מאי נפקא מינה אם לא היה ניכר קודם שנתערב סוף סוף שייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר כנ"ל והסברא בזה כיון דהאיסור לא קנה הוויתו בפני עצמו לא חשוב ואין בכחו לאסור ועיין באחרונים שם מ"ש לחלק בין זה למ"ש המרדכי דדבר המערב בתחלת ברייתו לא בטיל בכו"פ ובפרמ"ג ובתשו' נוב"י סי' נ"ד ובתשו' הארכתי בזה (ומזה תמהתי על שיטות האחרונים הסוברים באיסור שנתבטל ויכול למוכרו ע"י קצת טורח בלא פסידא יש לו דין דבר שיש ל"מ על ידי זה ולמ"ש תמוה דלפי"ז גם מין בשאינו מינו יהי' לו לפעמים דין דשיל"מ היכא דיכול למוכרו שלא ע"י טרחה וזה לא מצינו בש"ס ופוסקים כל עיקר והטעם בזה כמ"ש דבמין בשאינו מינו מותר לכ"ע וליכא לשום מ"ד איסור בזה לא שייך לומר עד שתאכלנה ע"י ביטול תאכלנו שלא ע"י ביטול היינו משום דלר"י מין במינו לא בטיל כנ"ל משא"כ בשאינו מינו לא שייך לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר הא גם עכשיו היתר גמור הוא והתורה התירה אותו (ועתה ראיתי בספרו של כק"ת ש"י שהביא הרבה אחרונים שחולקים ע"ד הפרי תואר בזה ותדין עמהם כנלע"ד) אמר המחבר כונתו למה שכתבתי בשדי חמד מערכת הדל"ת אות פ"ה עי"ש) וא"כ יוצא לנו מזה דבר חדש דאף לר"י דסובר מין במינו לא בטיל אם לא הי' האיסור ניכר קודם שנתערב אף מין במינו בטיל כמו לדידן דקיימ"ל דדשיל"מ ושאר דברים חשובים שאינן בטילין מ"מ אם לא הי' ניכרים שפיר בטילין כמו כן לר"י מין במינו בטיל אם לא הי' ניכר בפ"ע קודם שנתערב ולפי"ז שפיר מיושב קושיות הגאון הנ"ל כיון דכאן באה שמן הנוסף ע"י הנס בתחילת ביאתו ע"י תערובת ולא הי' ניכר מעולם בפ"ע ולכן שפיר בטיל אף לר"י וא"ש ג"כ במעשה דאלישע דגם שם באה השמן הנוסף ע"י תערובת בתחילת ביאתו ולא הי' ניכר מעולם בפ"ע ובטיל אף לר"י והשתא דזכוני לזה י"ל דגם חוזר וניעור לא אמרינן בכיה"ג היכא דלא הי' ניכר מעולם ודו"ק) והנה למ"ש הגאון הנ"ל דהא דאסור להנות ממעשה נסים אינו אלא מדרבנן י"ל דלא קשה מהא דחוזר וניעור לשיטת הפרי חדש ביו"ד סי' צ"ט ס"ק כ"א דבאיסור דרבנן לא אמרינן חוזר וניעור א"ש דלא אמרינן כאן חוזר וניעור. אמנם כבר השיג עליו הפר"ת שם דאף במלי דרבנן ג"כ אמרינן חוזר וניעור עיי"ש וכל זה ע"ד הפלפול עכ"ל בחידושי שם לעניינו יותר לא ראיתי להאריך כעת מפני הטרדא ואי"ה עוד חזון למועד עכ"ד יצ"ו ועתה נדפס קובץ כנסת חכמי ישראל ועיין שם בקונטריס קהלת שלמה לידידי הגאבד"ק ליאדי יצ"ו בדף ע"ו אות ל"ה מה שכתב על דברי הגאון מוהרש"ק הנ"ל ומן האמור למעלה אתה תחזה שיש להעיר קצת בדב"ק:
גם ידידי הגאון אבד"ק וואשילקאווא (הנז"ל באות פ"ב) יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל באות ש"פ מ"ש הדר"ג לענין הנאה ממעשה נסים אם יש בזה איסור או מד"ח יש להעיר ממה דאמרי' בברכות (ה' ב') א"ד הדר חלא והוי חמרא וא"ד אייקר חלא ואזדבן בדמי חמרא. ונר' דמ"ד הדר חלא והוי חמרא ס"ל מותר ליהנות ממע"נ ומ"ד אייקר חלא וכו' ס"ל דאסור וע"כ אין לומר דהדר חלא והוי חמרא דאין ליהנות ממעשי נסים אבל שיוקיר השער אין זה ממע"ן ואף דאכתי הא לכ"ע עכ"פ איכא משום מדת חסידות י"ל דכאן שהי' הפסד גדול אין בזה אף משום מדת חסידות להחמיר על עצמן ולהפסיד מכיסו. ואילי אף למ"ד שאסור ליהנות ממעשי נסים מ"מ להפסיד מכיסו בזה לא אמרו ופלוגתתם בברכות שם בהנך לישני י"ל דפליגי בפלוגתת רב יוסף ואביי בשבת (נ"ג ב') דלר"י שאמר שם כמה גדול אדם זה שנעשה לו נס כזה אמרו שפיר שנעשה לו נס והדר חלא וכו' ולאביי שאמר שם כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדרי בראשית ע"כ אמרו כאן דאייקר חלא ואין זה נס וצא מגדר הטבע ולא נשתנו לו סדרי בראשית [ויתכן עוד מ"ש בשבת שם שנשתנו לו סדרי בראשית ולא שנשתנה בשבילו משום דנס שנעשה בפירסום בשביל רבים ונתקדש ש"ש עי"ז אין מנכין הם מזכיותיהם דיצא ההפסד בשכר שנתקדש ש"ש עי"ז משא"כ נס שנעשה ליחיד בביתו שאין בזה פירסום כ"כ מנכין לו מזכיותיו וע"כ אמר אביי כמה גרוע אדם זה שנשתנו לו סדב"ר לו לבדו דבזה מנכין לו מזכיותיו וגם בההיא דברכות אף דאמרינן בב"מ (פ"ג א') ד' מאות דנא תקיפי קלא אית לי' למילתא מ"מ הוי הנס רק ליחיד ואין בזה פרסום וקדוש ש"ש כ"כ ע"כ אמרו א"ד דאייקר חלא וכו' וכמ"ש] עכ"ד יצ"ו:
והרי הוא כמבואר דלרב פשיטא ליה דלמאן דאמר אין נהנים ממעשה נסים איסורא נמי איכא וזה שלא כמו שכתבתי בנדפס דמשמע מדברי מרן חיד"א שבמדבר קדמות שאינו אלא מדת חסידות מדקרי לה פרקא דחסידי וכו' עי"ש והרב הנ"ל יצ"ו נקיט כמשמעות לשון רש"י בתענית דף כ"ד ע"א דאיכא איסורא ולא מדת חסידות בעלמא וכן משמע ליה להגאון מוהרש"ק כמו שכתב בשמו הרב מוהר"י יוסקאויץ הנז"ל יצ"ו וקצת נראה כן מדברי מרן חיד"א במחזיק ברכה סוף סי' תרע"ז שרמזתי דבריו בנדפס בסוף ות ש"פ והוא שהביא חקירת רב אחד בדורו בדין שמן הנותר בשמיני של חנוכה דנקיטינן שעושה לו מדורה ושורפו משום שהוקצה מצותו מה יהא הדין באם נעשה נס ושרתה ברכה בשמן הנותר והבעל הבית הרגיש בזה והיה ממלא כלים מכלים שונים (והעיד בגדלו מה שראה בילדותו שהיה מעשה כזה בעיר קדשנו ירושלים תוב"ב) אם נאסר כל השמן הנוסף מן הברכה העליונה כיון שבא מכח השמן הנותר שהוא מוקצה שאם היה הכלי ריקן לא היתה שורה בו ברכה או לא נאסר ואחר שביאר מרן חיד"א שהשמן המתברך לא נאסר וכו' סיים ואל תשיבני דהא קיימא לן אין נהנין ממעשה נסים דע שכבר כתבו המפרשים דהוא ובני ביתו אין נהנין אבל לאחרים מותר עכ"ל משמע שסובר שמן הדין אסור ולא ממדת חסידות שאם סובר שהוא מדת חסידות מה היה להשיב מהא דאין נהנין וכו' הלא כל מה שנשא ונתן בזה הוא מצד הדין כאשר יראה המעיין בדברי קדשו ולא היה מקום לסתור דבריו הקודמים שהם בנוים על יסוד הדין מהא דאין נהנין ממעשה נסים ויש לדחות שכונתו לומר דאף דמן הדין מותר מכל מקום משום מדת חסידות הה מקום לדון שיש למנוע מליהנות ואמר מר דגם לזה אין לחוש שכבר כתבו המפרשים וכו' כן אפשר לדחוק אבל יותר נראה דדינא קאמר שאסור ליהנות הוא עצמו ואחרים יכולים ליהנות ואין בזה חשש משום שהוקצה למצותו:
ולפי מה שכתב ידידי הרה"ג מוהר"י יוסקאויץ הנ"ל יצ"ו בשם הגאון מוהרש"ק שאומרים במעשה נסים קמא קמא בטיל וכן כתב ידידי הגאון עמודי אש יצ"ו בחידושיו על הירושלמי למסכת ומא פרק קמא בדף י"א ע"ד בשם ס' שנות חיים (כמדומה לי שמחברו הוא הגאון מוהרש"ק) דבמעשה נסים אמרינן קמא קמא בטיל ובזה כתב ליישב מאי דאמרינן ביומא ד' ט"ל ע"ב בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו מוציאין פירות וכשהרוח נושבת נושרין פירותיהן ומהן היה פרנסה לכהונה שהקשה הרב תפארת ישראל בשלישי דמסכת תמיד דאין נהנין ממעשה נסים ומר הוא דאמר ליישב שיש לומר שהוא נטע מעט ואחר כך נתגדלו וקמא קמא בטיל עי"ש הנה לפי זה יש לומר גם בנדון שבמחזיק ברכה כיון שיש בכלי משמן הנותר מחנוכה כל מה שיתרבה אחר כך על ידי הברכה קמא קמא בטיל ומותר גם בעל הנס ליהנות ממנו וכן ראיתי עתה בספר טהרת המים (לרב גדול משאלוניקי) במערכת הה' אות י"ג שכתב וז"ל הנאה דאסור ליהנות ממעשה נסים היינו דוקא בדבר שאין לו עיקר דנתרבה בכלי הכל מן הנס בלא עיקר אבל אם היה לו עיקר ועליו נתרבה אינו אסור אלא ממשנת חסידים הרב משב"י (לא ידעתי איזה ספר הוא) סדר וירא דף ב"ך ע"ד ועיין במחזיק ברכה סי' תרע"ח (צריך להיות תרע"ז) עכ"ל. מחשבתו ניכרת שרצונו לומר שגם בנדון שבמחזיק ברכה מותר משום שכבר היה בכלי שמן שלא על פי הנס וצריך לעיין בגוף הספר היכי משכחת שיהיה הכל כאשר לכל מהנס למינהו והרי אמרו בזוהר הקדוש פרשת יתרו ד' פ"ז ע"ב דברכתא לא שריא באתר רקניא וכמו שכתב במחזיק ברכה שם: