אור ברסלב
שדי חמד פאת השדה מערכת א מערכת א › סימן פו

שדי חמד פאת השדה מערכת א· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת א · סימן פו

סימן פה

אין אדם משים עצמו רשע אי אמרינן באיסורין דרבנן כתבתי בנדפס במערכה זו אות ל"ג בס"ד ועל דבר זה כתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר דוב בעריש שטיינבערג רב בעי"ת קאמאראנא יצ"ו וז"ל בשדי חמד ראיתי בספר הכללים דמר מערכת הא' אות ל"ג אזן וחקר ודרש אי גם באיסור דרבנן אמרינן דאין אדם משים עצמו רשע והביא בקיאות רב כדרכו בקדש והנה אם אמנם כבר דשו רבים בענין זה וגם אנכי הרביתי חזון בחידושי לפלפל בענין זה לא נצרכה אלא להעדפה אשר עת עיינתי בדבריו היקרים העלו רעיוני. והנה כבר נודע מדברי הרשב"א דאף לענין מצוה מן המובחר אמרינן דאין אדם משים עצמו רשע ועיין רש"י (שבת דף ע"ט ע"ב) ד"ה למצוה וכו' וסתמא דכל אינש מצוה מעלייתא עביד יעי"ש ועיין רש"י קידושין (דף ן' בע"א) ד"ה דמצוה וכו' יעי"ש ועיין ט"ז א"ח סי' (תרע"ז ס"ק א') באמצע הדבור כי מ"ש בגמרא מהדרין נתכוונו שמסתמא יעשה כל אדם כן וניחא לכל אדם להיות בכלל מהדרין וכן ראיתי מביאין בשם שו"ת חיים שאל סי' ע"ד בדין מי שקנה כסתות ונודע לו אח"כ שיש פוסקים שאוסרים לכתחלה להשתמש בהם משום חשש כלאים ופסק (בזכור לאברהם ח"ג בח"מ אות א' מביאו) כיון דלכתחלה יש לחוש ודאי פרשי אינשי (ואינו לפני ע"כ לא אדון בו). אמנם צ"ע לדעתי ממ"ש הה"מ (פ"א מהלכות אישות הלכה ד') דבאיסורי דרבנן לא זהירי אינשי יע"ש וכה"ג יעיין בתוס' (ביצה דף י"ח ע"א) ד"ה נגזור דבולד הטומאה אינו להוט כ"כ להטבילו כיון דליכא אלא טומאה דרבנן יעו"ש וצ"ע) ועיין ט"ז (סי' ת"ר ס"ק ב') בשאלה קהל כו' ביום ב' כו' בשעה שבא השופר כבר התפללו של שבת וכו' דיש סברא לומר דאדעתא דהכי לא קבל שבת דזה ודאי שכל אדם ניחא ליה לקיים מצות הקב"ה. אמנם צ"ע לדברי הט"ז (סי' תרע"ט) איש שמדליק נר שבת ושכח להדליק של חנוכה אסור לו להדליק של חנוכה אח"כ יעי"ש ואמאי לא נימא אדעתא דהכי לא קבל ואין לומר דהתם מיירי באפשר באחר שידליק עליו חוץ מזה דמה חלוק ומט"ז עצמו משמע דאסור בכל ענין ועוד דאכתי לא קיים מצוה מן המובחר דמצוה בו יותר מבשלוחו ועיין מג"א (סי' תרע"ז ס"ק ז') בשם הב"ח (וכבר דשו רבים בענין זה אי דרבנן הוא או מצוה מן המובחר וגם כבוד הד"ג ראיתי באיזו מקום בספרו שהאריך בזה ואין הפנאי מסכים עמדי להאריך בפרט זה) והנה יעיין באס"ז (ב"מ ד"י) בשם רדב"ז דמבואר דאפילו בדין עני המה"ב אמרינן דאאמע"ר וע"ד הפלפול נ"ל ראיה דהנה התוס' (ב"מ דף ג' ובכריתות דף י"ב ועוד בכמ"ד) הקשו בהא דתנן אמרו לי שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר"מ מחייב וחכמים פוטרין כו' אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי פטור והקשו איך נאמן לומר מזיד הייתי הא אין אדם מע"ר וכו' וי"ל וכו' אבל הכא רוצה לעשות תשובה יעו"ש והנה יש ליישב קו' התוס' דפלוגתתם בכה"ג שהעדים אומרים שנתערב חלב בשומן והוא לא ידע ואכל והוא אומר שלא הי' בהתערובת חלב והנה לדברי העדים חייב להביא קרבן דהידיעה גורמת הביטול (עיין סי' צ"ט ובש"ך ס"ק כ"א ובסי' צ"ד ס"ב בש"ך ס"ק ה' ובט"ז שם ובס"ס ק"ט ועוד בכמ"ד) ולפי מה שאיתא בירושלמי פ"ב דערלה והביאו הש"ך בספרו הארוך (סי' צ"ד) ובהגהות הגר"א (סי' צ"ט שם) אי מהני ידיעת חברו לענין נודע בנתיים או בעינן דוקא ידיעת הבעלים (ובמח"כ בעל הלב"ש בחדושי דינים בה' מליחה (ס"ק ל"ד) נעלם מאתו דברי הירושלמי ועלה ונסתפק בזה יע"ש ע"כ נימא דמיירי שהעדים אומרים שגם הם לא ידעו מהתערובות) ושפיר אמרו לו מה אם ירצה לומר מזיד הייתי וידעתי מהתערובות וא"כ נתבטל ולא אכל אסור' ואינו מחוייב להביא קרבן והוא הערה נפלאה אמנם אי נימא דגם בחומרא דרבנן אמרינן דאין אדם מע"ר הדבר נכון ושפיר הקשו התוס' דהנה איתא ביו"ד סי' ק"ט ס"א דלאדם אחד אסור לאכלם ועיין תוס' חולין (ד"ק ע"א) ד"ה בר"י בסה"ד יע"ש וא"כ שפיר הקשו בתוס' היאך יכול לומר מזיד הייתי הא אין אדם מע"ר דא"ל כמ"ש דפלוגתתם מיירי בנתערב ולא נודע הא מ"מ אינו נאמן לעשות עצמו רשע שבעצמו אכל כולם דהא ע"כ נהי' מוכרחים לומר שאכל בעצמו כולם דאי לא"ה לא משכחת לה חיוב חטאת דנוכל לומר דמה דאכל דהיתרא קאכל וראי' נכונה מזה דגם בכה"ג אמרינן אאמע"ר והבן כי ברור ונכון הוא ע"ד הפלפול: אמנם בעיקר הדבר אי אכל כל השלש חתיכות קודם שנודע התערובות אי חייב חטאת נסתפק הרב הגאון הצדיק המפורסם מוה"ר יצחק מאיר זצ"לה"ה מווארשא בתשו' הרי"ם דאפשר אינו שב מידיעתו מיקרי דאילו היה נהפך ומותר מה"ת וכל האיסור ע"י שלא נודע או נימא דעל חתיכת חלב האסורה הי' שב מידיעתו וכיון דטרם ידע לא נהפך להיתר חשיב שב מידיעתו יע"ש (בסי' ט') והנה אם נימא דבכה"ג חשוב אינו שב מידיעתו משום דאי הוה ידע הי' נתבטל ולא הי' איסור כלל יש ליישב קושיית התוס' חולין (ד"ה ע"ב) ד"ה אינו שב מידיעתי כו' וז"ל תימא מה צריך קרא למעט אינו שב מידיעתו כו' הא הוי זבח רשעים תועבה וכו' יע"ש ואם נימא דבכה"ג חשוב אינו שב וכו' מיושב קושיית התוס' לנכון דהא בכה"ג זבח רשעים לא הוי אעפ"כ לא הוי שב מידיעתו והיא הערה יקרה. אמנם קשה אמאי לא קאמר הש"ס דא"ב בין ת"ק דדריש מעם הארץ פרט למומר לר"ש דאמר השב וכו' בכה"נ כגון שנתערב חלב ברוב והוא לא ידע ואכל דמומר לא הוי א"כ לרבנן מביא קרבן ולר"ש אינו מביא כיון דלא הוי שב מידיעתו ומוכח מזה דבכה"ג הוי שפיר שב מידיעתו על חתיכות חלב כנ"ל (ועיין במל"מ (פ"ג מהל' שגגות ה' שהוכיח דלת"ק אפילו אם עשה תשובה ל"מ ואינו מביא קרבן דאל"כ הו"ל להש"ס למימר נפ"מ בעשה תשובה א"ב ועיין בראש יוסף (חולין שם) שהקש' דהול"ל נ"מ אחרת יע"ש). אמנם באמת נודע דדרך הש"ס להביא נ"מ אחת מה דא"ב אף דהי' יכול להביא עוד א"ב ולא חש להאריך ועיין יד מלאכי (כלל מ' אות תמ"ח) שהאריך בזה כדרכו בקדש וגם אנכי דברתי בזה ואין ע"ט האסף פה. אמנם הראיתי לנכון דברי הש"ס הוריות (ד' ב' ע"א) בהא דבעי רמב"ח הורו ב"ד שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן כו' רב אמר פטור ור"י אמר חייב וכו' ואם איתא הא לא שב מידיעתו הוא אמר ר"פ קסבר ר"י כיון דכי מתיידע להו לב"ד הדרי בהו והוא נמי הדר ש"מ קרינן בי' וחייב יע"ש וא"כ הכ"נ כיון דאי מתיידע לי' איזו הוא החלב הוי הדר ביה שפיר קרינן בי' שב מידיעתו והבן:

והנה בהך עניינא דאין אדם מע"ר אימא בי' מלתא מה שאמרתי זה כמה ובעת היותי בלבוב לקבל הורמן ורשותא לדון בין דם לדם ובין דין לדין מהרב הגאון האב"ד דשם זצ"ל הצעתי לפניו דבר זה וקלסי' הנה הקשו וכל האחרונים מלאים בזה בהא דנדרים (ד' צ"א ע"א) בהא דאר"פ רבא בדיק לן כו' ואמרי' לי' מתני' הוא האומרת טמאה אני לך יש לה כתובה במאי עסקינן אי לימא באשת ישראל אי ברצון מי אית לה כתובה כו' והק' אמאי לא אמרו אי ברצון מי מהימנא הא אין אדם מע"ר (וגם כהד"ג באות ל"ד האריך בזה) ואמרתי ליישב (בתוך אחד השיחים עת דברתי עם הרה"ג הנ"ל אמרתי על אתר) לפ"מ דקי"ל דאומר מותר שוגג הוא עיין סי' צ"ט בט"ז (ס"ק ט') ועיין במג"א סי' רמ"ח (ס"ק ח"י) ועיין רש"י כריתות (ד' ב' ע"א) ועוד בכמ"ד. והנה נודע דברי המהרי"ק מובא ברמ"א אה"ע סי' קע"ח (סעיף א') באשה שזנתה וסברה שמותר לזנות הוי כמזידה ואסורה לבעלה לישראל ועיין שם בט"ז יו"ד (סי' צ"ט הנ"ל) שהביא באריכות מטעם שעכ"פ היא מתכונת למעול בבעלה דהא לא כתיב ומעלה מעל בה' וכו' אלא ומעלה בו מעל כו' יע"ש וא"כ לפי"ז מיושב לנכון דהכי קאמר הש"ס אי דאמרה שונתה ברצון ולא ידעה וסברה שמותר לזנות דבאמת משום טעמא דאאמע"ר נאמנת כיון דאומר מותר שוגג הוא ואינה עושית עצמה רשעה מ"מ מי אית לה כתובה הא עכ"פ מעלה בבעלה ועיין בתשו' רע"ק איגר סי' (קי"ד) ובשו"ת ברית אברהם הביאם בפ"ת (סי' קע"ח שם) דאף כתובה אין לה (ובגוף דברי מוהרי"ק עיין שו"מ מהדורא תליתאה (סי' לק"ט) ובשו"מ קמא (סי' קי"ג) ועיין תשו' רע"ק איגר סי' ר"ו) ולכאורה יש לידחות דהא התם בנדרים שם אליבא דרבא אזלינן והוא ס"ל במכות (ד' ט') דאומר מותר קרוב למזיד. אמנם עיין מראה הפנים על הירושלמי (פ"ה דגטין ה"ה) ד"ה וסברי וכו' והא דקאמר רבא אומר מותר קרוב למזיד וכו' אבל בעלמא אומר מותר שוגג הוא ועיין חת"ס חיו"ד (סי' פ"ח) וחח"מ סי' כ"ד וכבר הרגיש שם בגי' המהופכת שבתוס' שמביא כבוד מני"ר אות רל"ח וכן הביא בשם המג"ש בשבת ד' ס"ח ועי"ש במג"ש בו בפרק בתוס' ד"ה אבל תינוק שהאריך בענין זה וכתב דלרש"י הפלוגתא בין אביי ורבא (במכות שם) הוי דוקא בלא ידע מעולם אבל ידע ושכח כ"ע מודים דהוי שוגג והתוס' חולקים על רש"י בזה יע"ש ועיין חת"ס (סי' פ"ח הנ"ל) ויש לפלפל בזה עפ"י הכלל המסור בידינו אי שכחה שוגג מקרי או פשיעה (שוב ראיתי בספרו ד"ח הבא לידי בשאלה שהביא כן בשם הראב"ן ותמה עליו כן (בסי' פ') והביא שם בקיאות רב ואנכי מצאתי בחדושי אגדות למהרש"א במס' תמורה (דף ט"ו ע"ב) יע"ש בד"ה מיד תשש כחו של יהושע דשכחה אונס מיקרי ומוכרח אנכי לקצר בזה וכו' עכ"ד יצ"ו:

וידידי הרב מוהר"ר שמואל אביגדור הלוי מעיר סארעצק יצ"ו כתב לי וז"ל הביא דעת רבוותא דדייקו מפרש"י כתובות אל ע"ב) במתני' דבעבירה דרבנן אדם נאמן ובשט"מ שם הוכיח היפך מפירושו בגמ' דהשמיט משחק בקוביא ומתני' קאי לל"ק דרב"ח וכ"כ בתשו' ברית אברהם מדעת עצמו ולכאורה י"ל דבגמרא ה"ט דלא פי' משב"ק משום דקאי לרב"ח דסובר בסנהדרין (כ"ד ע"ב) דהוי אסמכתא והוי גזל דאורייתא ומתני' קאי לדינא דקי"ל כר"ש דלא הוי אסמכתא ופסול רק מדרבנן אך א"כ יש להקשות למה לא אמר התם בסנהדרין דא"ב רב"ח ור"ש הא דלרב"ח עד שאמר משב"ק הייתי אי"נ ולר"ש נאמן ובד"ה והגיע הביא דאם אינו אומר בפירוש העבירה נאמן ולעד"ן להיפך דא"כ הדרא קושיית הראב"ד בכתובות (ע"ב) לוקים בהודית באופן שאינה אומרת בפירוש העבירה ואומרת שלא הראתה הכתם או ידעה דטמא הי' ואח"כ נתברר שבא עלי' וכן בטבל אומרת שלא הפרישה מעשר ואח"כ נתברר שאכל א"ו אף באופן זה אין אמע"ר וכ"נ דמ"ש הא הטעם דאדם קרוב אצל עצמו שייך גם באינו מפרש עכ"ד יצ"ו. ומרוב טרדותי לא פניתי לעיין בדברי הרבנים טובים השנים הנז"ל יצ"ו וכן לא פניתי לעיין במה שכתב לי ידידי הרה"ג מוהר"ר בנימן שמואל אבד"ק טעלעפין יצ"ו וז"ל בשדי חמד באות ל"ג יעיין בחיבורי מגדים חדשים סי', א' סק"ז ויש טעות במה שכתבתי שם ויש להקל לפי"ד המקילין וצריך להיות ויש להחמיר בזה לפי דברי המחמירין עכ"ד יצ"ו:

אמנם חדשות אני מגיד אשר ראיתי עתה בס' היקר שב שמעתתא בשמעתא שביעית פרק חמישי כי הא מילתא דהוה בידן משמייהו דכמה מרבנן קדישי דנקטי דגם בעבירה דרבנן מדה זו אמורה דאין אדם משים עצמו רשע ואפילו משום מדת חסידות כתבו כן בשם הרשב"א כמו שהבאתי בנדפס בס"ד הנה הגאון הנ"ל שם שדי בה נרגא ואף דמעיקרא הוה סבר הכי הדר ביה רב משמעתיה ולפי שספר התורה הזה אינו מצוי אכתוב תורף דב"ק בס"ד והוא שהביא שם מה שכתב בספרו קצות החשן (אין מצוי אצלי) סי' ל"ה סק"ד דאף מי שאינו נפסל לעדות על פי דבורו מכל מקום כל שלפי דבריו עשה שלא כדין וכתורה אין אדם משים עצמו רשע לומר שעשה שלא כתורה והלכה ושהביא ראיה מהא דאמרו בכתובות ד' י"ט בעדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים משום דעולה הוא ואין אדם משים עצמו רשע ולא מצינו שנפסלו עדים שחתמו עצמן על אמנה אלא על כרחין דאף במקום שלא נפסלו לעדות כל שאינו כתורה הוי משים עצמו רשע ואינו נאמן והביא מה שכתב הרשב"א בחידושיו לכתובות ד' י"ט במאי דאמר רב חסדא קסבר ר' מאיר עדים שאמרו להם חתמו שקר ואל תהרגו יהרגו ואל יחתמו שקר דאף דאין דבר עומד בפני פיקוח נפש אלא שלשה דברים וכו' מכל מקום מדת חסידות הוא דליקטליה ואל יחתימו שקר ואי לא עביד הכי משוי נפשיה רשיעא וקסבר ר' מאיר דאף בכי האי גוונא אין אדם משים עצמו רשע שאינו חסיד עכ"ל ומכל שכן כשעובר על דת שמחוייב לעשותו דהוי משוי נפשיה רשע וכו'. שוב כתב וז"ל וכעת התבוננתי דבדברי הרשב"א ליכא למימר הכי דהא מוכח בש"ס דהיכא דלא מיפסיל לעדות משוי נפשיה רשע וראיה מיבמות ד' כ"ה בהא דתנן הרגתיו לא ישא את אשתו הוא ניהו דלא ישא הא לאחר תנשא והא אמר רב יוסף פ' רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרפין להורגו לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס וכי תימא שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן והא אמר רב מנשה גזלן דדברי תורה פסול לעדות אשה עי"ש ומשמע דאילו גזלן דדברי תורה כשר לעדות אשה נאמן לומר הרגתיו אף דמשים עצמו רשע וכן משמע בהא דאמר רב יוסף לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע ומבואר דוקא היכא דפסול לעדות הוא דאין משים עצמו רשע ולכן נראה דהא דכתב הרשב"א בהא דאמר רב חסדא קסבר ר' מאיר עדים שאמרו להם חתומו וכו' דאף בכי האי גוונא שאינו חסיד אינו משים עצמו רשע היינו דוקא התם דאין נאמנים לומר בתורת עדות אנוסין היינו מחמת נפשות דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אלא כל שאין כתב ידם יוצא ממקום אחר ואמרו כתב ידינו הוא זה אבל קטנים היינו פסולי עדות היינו אין נאמנים לחכמים אלא בתורת מיגו דאי בעי שתקי ולר' מאיר שם אין נאמנים משום דתורת מיגו לא מהני כיון דשל כדין עבדי הוה להו מיגו במקום חזקה דאמרינן מסתמא כדין וכשורה עבדי והיינו במיגו הוא דלא מהמני בכך אבל כל היכא שנאמן בתורת עדות ממש לא מיפסל אלא היכא דמשוי נפשיה רשע הפסול לעדות הא היכא דמשוי נפשיה רשע דלא מיפסל לעדות הוי שפיר עד וכמו שהוכחנו מהך דיבמות ד' כ"ה עכ"ל. וכתב ליישב בזה קושית הגאון דברי אמת שהובא בנודע ביהודה עי"ש ראה זה חדש דאף על איסורי דאורייתא לא אמרינן אין אדם משים עצמו רשע כל שאין הדבר ההוא פוסלו לעדות ולפי זה תורה יוצאה על כמה חייבי לאוין שאין בהם מלקות כלאו שאין בו מעשה וכיוצא דקיימא לן שאינו נפסל עליהן לא אמרינן בהו אין אדם משים עצמו רשע וכל שכן דאין אומרים במידי דלא הוי אלא איסור דרבנן אין אדם משים עצמו רשע וזה היפך כמה מחברים המוזכרים בדברנו בס"ד ועיין יוד בס' משכנות הרועים לידידי הגאון אבד"ק ניזנוב יצ"ו בסי' ל"ח דף ע"ה ע"א ובספרו נחלה לישראל בחלק התשובות סי' יו"ד ד' י"ב אות ט"ו ובספרו שו"ת הד"ר ח"ב סי' כ"ה (בהדפים שלא נרשם עליהם הדף כנהוג) אות ז' וכתב שם בסי' כ"ט ד' י"ז אות כ' בשם ב"ש (בית שלמה) יו"ד דלא קיימא לן כמאן דאמר דגם למישוי נפשיה אינו חסיד אינו נאמן:

והרה"ג מוהר"ר בן ציון הלוי הורויץ מעיר קאליש יצ"ו כתב לי בענין זה וז"ל גם ראיתי בחיבורו היקר מערכת האל"ף אות ל"ג דפשיטא לכ"ג אם אמרינן גבי איסור דרבנן אין אדם משים עצמו רשע כך אין אדם משים עצמו רמאי דהרמאות הוא עוד חמור מאיסור דרבנן ולדעתי צ"ע לשיטת הסוברים דגם באיסור דרבנן אמרינן אין שליח לדבר עבירה כמו שכתב המשנה למלך פרק שני מהלכות רוצח ופרק חמישי מהלכות מלוה הלכה י"ד אם כן הא דאיתא בקידושין ריש פרק האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו דמקודשת להשני וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה תוך שלשים יום דמקודשת להשני וכתב המרש"ל דהיכן אתי לאשמעינן כמו בהלך דרישא שהוא רמאי כן בסיפא הו"ל רמאי יע"ש ולמה שכתב כ"ג שיחיה דהרמאות הוא חמור יותר מאיסור דרבנן וכיון דבאיסור דרבנן אמרינן אין שליח לדבר עבירה והוא הדין ברמאות ואם כן ם השני היה מקדשה על ידי שליח לא היה מהני הקידושין דהשליחות בטילה דהוה ליה לדבר עבירה כמו שכתבו תוס' ב"מ ד' יו"ד דהשליחות בטלה וכן גם השני המקדש תוך שלשים יום לא יכול התנות תנאי דהוה ליה תנאי שאאי"ל עי"ש ושום פוסק לא אשמעינן בזה וע"כ דרמאות לא הוי כמו באיסור דרבנן וברמאות גם המשנה למלך מודה דלא אמרינן אין שליח לדבר עבירה ואם כן גם באין אדם משים עצמו רשע הוא הדין כן וקצת צ"ע: והנה באמת אם באיסור דרבנן אמרינן אין שליח לדבר עבירה כבר הבאתי דעת המשנה למלך דאמרינן אין שליח לדבר עבירה ואנכי מכבר הבאתי ראיה מדברי התרומת הדשן בפסקיו סי' ס"ז ומנודע ביהודה מהדורא קמא חלק יו"ד סי' ס"ז ומהקצות החשן סי' קכ"ג דהם כתבו דיכול לישבע על ידי שליח והקשיתי האיך יכול לנדור ולישבע על ידי שליח דהא נודר מקרי חוטא וכל הנודר כאילו בנה במה וכן פסק ביו"ד סי' ר"ג דאיכא איסור לנדור נדר והוא הדין לשבועה ואם כן האיך יכול לעשות שליח לישבע ולנדור הא אין שליח לדבר עבירה אלא ע"כ דבאיסור דרבנן לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה והכא הא לא הוי אלא איסור דרבנן וממילא ראייה גדולה לדעת התרומת הדשן והנודע ביהודה וקצות החשן דבאיסור דרבנן לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה וכעת מצאתי בס' בית מאיר אה"ע סי' ק"ך העיר בזה בשם בנו ר' חיים יע"ש וכן הקשה בתשובת שם אריה חלק יו"ד סי' מ"א: אולם יש לדחות ראיה זו דלעולם גם באיסור דרבנן אמרינן אין שליח לדבר עבירה וליישב קושיא הנ"ל נראה למה שכתב המחנה אפרים פרק ט' מהלכות שלוחין דבאיסור שבדה אדם מלבו כגון שבועה חשיב שלוחו ולא אמרינן אין שליח לדבר עבירה ולפי זה ניחא דלעולם גם באיסור דרבנן אמרינן אין שליח לדבר עבירה והא דיכול לישבע על ידי שליח הוא משום דאיסור שבדה מלבו הוא ושוב לא אמרינן ביה אין שליח לדבר עבירה כמו שכתב המחנה אפרים ונכון עכ"ד יצ"ו:

גם ידידי הרה"ג מוהר"ר יעקב חיים זעליג יצ"ו במכתבו י"א ניסן תנז"ר אות א' כתב לי בענין זה וז"ל במערכת וא"ו כלל כ"ו ס"ק כ"א (בד"ה ועל מה שכתב הרב מנחת חינוך וכו') מביא מעכת"ג שליט"א מה שכתב בס' ברית אברהם לענין בדרבנן אי אמרינן אדם משים עצמו רשע ומקשה שם להסוברים דבדרבנן אמרינן משים עצמו רשע מדברי הראב"ד בכתובות דף ע"ב וכתב מעכת"ג שליט"א דדעת כל הראשונים ורובא דרובא מהאחרונים דגם בדרבנן אמרינן אין אדם משים עצמו רשע ודעת רש"י בכתובות דף י"ח יחידאה היא וכו' עכד"ק והעיר בני שיחי' מדברי השיטה מקובצת בכתובות דף י"ט בד"ה אלא אי איתמר דמייתי התם בשם הרא"ה על מה שפירש רש"י משחק בקוביא פירוש כיון דאינו אלא מדרבנן משים עצמו רשע ואם כן איכא תנא דמסייע ועל גוף דברי השיטה מקובצת הנ"ל הקשה בני שי' מהא דאיתא בתר הכי גבי הא דאמרינן ת"ר אין נאמנים לפוסלו דברי ר"מ ופירוש רש"י דארישא דמתניתין קאי ופליג ר"מ וא"כ אתי מתניתין ע"כ כבר פלוגתיה דר' מאיר דהיי' ר"י ור"י הרי אית לי' בסנהדרין דף דטעמא דמשחק בקוביא דפסול הוא משום דאסמכתא היא אם כן מדאורייתא הוא פסול כגזלן ואפשר דאפילו מטעם גזלן נמי לאו מדאורייתא היא דלא הוי גזלן ממש כההוא דויגזול את החנית גו' כדאיתא בש"ס בכד"ט עכ"ד יצ"ו:

אמר המחבר עם כי אין דרכי על הרוב להשתעשע בדברי רבנן קדישי יצ"ו בהערותיהם היקרות הרבות למאות מאפס הפנאי לחזור על לימודי בכל ענין וענין אך בזאת וכיוצא שאין צריך עיון וישוב ורק גילוי מילתא בעלמא הן לי פה להשיב ואומר עם כי ידעתי שידידי יעקב יצ"ו כשכתב לי מכתב הנ"ל עוד לא היה בידו ס' שדי חמד ח"א מהכללים אמנם תמיהני על בריה מר ינוקא דיניק וחכים טובא יצ"ו שיושב בישיבה העליונה של מר זקנו הרה"ג מר קשישא אבד"ק שפעם יצ"ו ושם ישנו הס' הכללים הנ"ל עוד משנת תרד"ן ששלחתיו לו בפרשת שמיני והודיעני בזמנו מקבלתו ואחרי שאני הדל כתבתי במערכת הוי"ו הנ"ל בזה הלשון אמנם המעיין במה שכתבתו בשדי חמד ח"א במערכת האל"ף אות ל"ג דדעת כל הראשונים וכו' דגם בדרבנן אין משים עצמו רשע ודעת רש"י בכתובות דף ח"י דלא אמרינן הכי בדרבנן יחידאה היא וכו' אם כן היה לו לבריה יצ"ו לעיין בספרי הנ"ל ושם היה רואה שכבר הבאתי סברת הרא"ה ודברי השיטה מקובצת בכתובות והארכתי קצת בס"ד ולא היה מטריח את מר אביו אביר יעקב יצ"ו אחרי כי אין כל חדש:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכת א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה