אור ברסלב
שדי חמד פאת השדה מערכת א מערכת א › סימן מט

שדי חמד פאת השדה מערכת א· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת א · סימן מט

סימן מח

אין שליח לדבר עבירה אי אמרינן כשהשליח שוגג בנדפס מערכה זו אות שפ"א רשמתי ספרי דבי רב בזה והרב אזן אהרן ד' ג' אות ל"ה כתב דהיכא דלא ידע השליח או המשלח שיש איסור אי אמרינן אין שליח לדבר עבירה עמדו בזה הרבנים זרע אברהם בחיו"ד ד' ל"ד ע"ג וגנזי חיים במערכה זו אות ע"ב ולפום ריהטא איני מבין מאי נפ"מ אם המשלח ידע או לא ידע אם השליח יודע שיש איסור בדבר נראה דלכ"ע יש לומר בזה אין שליח לדבר עבירה שהרי טעם הסוברים שכשהשליח שוגג לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה הוא משום שסוברים שהטעם שאמרו בש"ס דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין קושטא קאי ולכן בשוגג שאין שייך טעם זה יש שליח לדבר עבירה ומיקרי שפיר שלוחו והסוברים דגם כשהשליח שוגג אין שליח לדבר עבירה סוברים דלא קאי האי טעמא למסקנא דגמרא ועיקר דין זה הוא מגזרת הכתוב ואין חילוק בין ידע השליח שיש איסור להיכא שהוא שוגג עיין להגאון שפתי כהן בח"מ סי' שמ"ח סק"ו שהאריך בזה להוכיח דגם בשוגג אין שליח לדבר עבירה מגזרת הכתוב והגאון באר יעקב בדף קי"ג ע"ב (שרשמתי בנדפס) כתב לדחות דבריו ואמר מר שמכל ההוכחות שהוכיח השפתי כהן דלא כשיטת התוספות כבר נרגשו התוספות בעצמם ואפילו הכי עמדו בשיטתם ועל מה שהמציא השפתי כהן דלא אמרו טעמא דדברי הרב וכו' אלא מעיקרא דלא הוה ידעינן דהוי שני כתובים וכו' אבל למסקנא הדין כן מגזרת הכתוב אף היכא דלא שייך הטעם דדברי הרב כגון שהשליח שוגג וכו' השיב דגם למסקנא צריכינן להאי טעמא דאם לא כן מנא לן למילף שליחות בעלמא מגירושין וקדשים נילף מעבירה דאין שליח וכו' ועל כרחין לומר דשאני עבירה מטעם דברי הרב וכו' עי"ש שצדד לפרש שזו שיטת רש"י גם כן:

אמנם לא ראה הרב שהריטב"א בחידושיו לקידושין דף מ"ב ע"ב (בד"ה שאני התם דאין שליח לדבר עבירה) כתב כדברי השפתי כהן (וציינו הרב מלא הרועים שרשמתי בנדפס) והוכיח כן מסוגיא דבבא מציעא פרק קמא וז"ל שאני התם דאין שליח לדבר עבירה דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין פי' טעמא קאמרינן שהוא כן על הרוב מיהו דינא דאורייתא הוא כדלקמן ואפילו היכא דליתא להאי טעמא כגון שהוא שוגג וכיוצא בזה וכדאמרינן בבבא מציעא בפ"ק אם המצא תמצא בידו הגנבה אין לי אלא ידו גגו חצרו מניין תלמוד לומר המצא תמצא מכל מקום ופרכינן והא אין שליח לדבר עבירה ופרקינן כי אמרינן אין שליח לדבר עבירה הני מילי היכא דשליח בר חיובא לאפוקי חצר דלאו בר חיובא אי נמי כי אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דאי בעי שליח עביד דאי בעי לא עביד לאפוקי חצר דעל כרחה עבדא הרי מפורש יוצא מפה קדשו כשיטת השפתי כהן דאף כי לא שייכא טעמא דדברי הרב וכו' אין שליח לדבר עבירה ובהגהות הגאון מוהר"ץ הירש חיות בפרק שני דבבא קמא (שציינתי בנדפס) דף ל"ב ע"ב כתב בשם קצות החשן סי' שמ"ח סק"ה שהוכיח שגם בשוגג אין שליח לדבר עבירה מדקיימא לן דשליח בית דין גולה כשהוסיף במלקות על האומד ומת ואמאי הא שליח בית דין שוגג הוא שעושה על פי הדיין וכו' והוא דחה ראיה זו ודבריו דחוקים עי"ש ודבר זה הוא מקצוע גדול וכבר רשמתי בנדפס ספרים רבים המדברים בזה ועם כי לא פניתי עתה לעיין בדב"ק מכל מקום נראה פשוט דאין הדבר תלוי בשוגג או מזיד המשלח כי אם בשגגת השליח הוא שיש לומר כיון שאין שייך הטעם דדברי הרב יש שליח ושני הספרים שציין הרב אזן אהרן אין גם אחד מצוי אצלי לעיין בדב"ק:

ובעיקר מחלוקת זו ראיתי לידידי הרה"ג בס' לב שומע יצ"ו באות ט"ן שהאריך קצת בזה וכתב בשם המש"ך (כנראה הוא ספר משמרות כהונה שמזכירו במקומות אחרים ואינו אצלי ולא ראיתיו כלל) בנימוקיו על הספרי בדף שצ"ג פסקא ל"ז שהוכיח שיטת הרמב"ם דאף ששליח שוגג אין שליח לדבר עבירה שלא כדעת התוספות מדהשמיט מה דאמרינן הן ולא שלוחן ואמאי והא נפקא מינה לדידן היכא שהשליח שוגג ועוד כתב כן בשם הרב לחם משנה בפרק שני מהלכות גניבה שדעת רבינו שלא כדעת התוספות וגם הוא יצ"ו הוכיח כן מדברי הרמב""ם פרק ששה עשר מהלכות סנהדרין הלכה י"ב מדפסק ההיא דאם הוסיף על האומד גולה וכו' והשיב על דברי המוהרצה"ח הנ"ל אלו תוד"ק ובאות ס' כתב בשם הרב שער המלך בהלכות מעילה דף ד"ן ע"ג דאף שהתוס' סוברים דכשהשליח שוגג חייב שולחו היינו דוקא אם יודע המשלח שהשליח יעשה הדבר אבל כשיש סברא שלא יעשה השליחות מודו דאין שלד"ע עי"ש ויתכן שמה שכתב הרב אזן אהרן בשם הרבנים זרע אברהם וגנזי חיים לענין היכא שהמשלח לא ידע שיש איסור כונתו שלא ידע שהשליח בודאי יעשה איסור שיש סברא שלא יעשה השליחות ומי שנמצא בידו הספרים הנ"ל ישכיל בכונתו ועיין לקמן (בד"ה גם במה שנחלקו) מה שרשמתי עוד בכלל זה:

ואם בעבירה דרבנן ג"כ אמרינן אין שליח לד"ע רשמתי בנדפס אות קצ"ג עי"ש ועיין עוד בשו"ת בשמים ראש סי' ח"י בכסא דהרסנא ובמפתחות הספר (בדף ק"ט ע"ד) והנה בענין זה ראיתי במכתב ידידי הגאון מוהר"ר אליעזר זעליג שאפירא יצ"ו אבד"ק סיגינט (עיר חדש אלכסנדרלווסקאע) שנראה דנקיט בפשיטות שגם באיסורין דרבנן כמשבר כלים דעובר בבל תשחית מדרבנן (כפי מה שנראה דעת רבנן בתראי והסכמתם לדינא דליכא משום בל תשחית מדאורייתא אלא בקציצת אילנות עיין במה שרשמתי בשדי חמד ח"א במערכת הבי"ת אות י"ז) אמרינן אין שליח לדבר עבירה ואולי כונתו להקשות למאן דסובר שגם בדרבנן אמרינן כן ולא דפשיטא ליה הכי) או שכונתו למאן דסובר דגם בדברים התלושים איכא בל תשחית מדאורייתא (כן דעתי העניה עתה כי אחר שנתיישבתי היטב בדין זה בסיעתא דשמיא ראיתי שמה שהייתי תופס דבל תשחית ליכא מן התורה בזולת קציצת אילן אינו נכון ושוינא אנפשין הדרנא כמו שכתבתי בפאת השדי מערכת הבי"ת אות מ"ז בס"ד) ואעתיק דברי מכתבו וז"ל הנני להציע לפני הדר"ג מה שנתקשה לי בעת עמדתי בספרו כללי השו"פ מערכת אל"ף בענין אין שליח לד"ע להר"ן דס"ל כי אין מחילה מועיל על דבר שאינו ברשותו שאם מחל ראובן לשמעון המתנה שיתן לו אח"כ אינו כלום אחרי שעדיין לא נתחייב ליתן לו ואין לו שום תביעה עליו ג"כ הובא ברמ"א סי' ר"ח וזה מוכרח בירוש' ובגמרא דידן א"כ איך יפרש הגמ' ב"ק צ"ג באומר שבר את כדי דפטור דאדם מוחל ממונו ולא גופו הא בכלי לא שייך מחילה ובעת שאמר לו לשבר עדיין לא נתחייב לו ממון רק אח"כ כששבר ואיך יועיל המחילה ואם נאמר דהגמרא לאו דוקא קאמר מחילה רק שמבטל או מפקיר הכלי אם היינו יכולים לומר כן היה מזה ראי' למאי דמובא בדב"ק מערכת גירושין באם אמר הבעל לקרוע הגט דזה נחשב ביטול והפקר אך בגוף לא שייך זאת דאין ביטול והפקר בגוף וסבור הייתי לאמר דהוי מכח הרשאה ושליחות ופטור כמו שעשה הוא בעצמו א"כ קשה לי הלא בשבירת כלי יש עבירה ואין שליח לד"ע והמעשה בטל בדבר הצריך שליחות מטעם דנחשב כעושה מדעת עצמו דדברי הרב וכו' א"כ ליכא למפטרי' מטעם זה דגם כי פה א"א להחזיר המעשה עכ"ז נחשב כמו שעשה מדעת עצמו ואם נאמר דהגמרא מיירי במוחזק לכך או באינו יודע שיש איסור כמבואר בדברי קדשו במערכת הנ"ל דוחק להעמיד הגמרא והפוסקים רק באופן זה והמה סתמו דבריהם וצ"ע כעת והנני מודה על האמת כי קשה עלי לכתוב אותיות וכתב הספרדים לכן לא אוכל לטייל בדבריו הנחמדים ואם הייתי יודע אשר הדר"ג יודע לקראות כתב שלנו אז הרחבתי הדבור בענין חבורו והנני מברך את כבוד תורתו ואת חתנו היקר המופלג באריכת ימים טובים ושמחת הרגל אמן. עכ"ד יצ"ו. וטפי ניחא לי לומר שתופס כשיטת הגאונים משנה למלך ושער המלך בפרק ב' מהלכות רוצח שרשמתו בנדפס שסוברים שגם באיסורין דרבנן אין שליח לדבר עבירה ועיין עוד בשער המלך בששי מהלכות יום טוב דין ט' שתופס כן ובמאי דנקיט הגאון יצ"ו דהשליחות בטל עיין במה שרשמתי בנדפס אות קצ"ט בזה ועיין לקמן. ודע שחדש הגאון שער המלך בהלכות יום טוב הנ"ל דאף שגם באיסורין דרבנן אין שליח לדבר עבירה היינו דוקא במידי דשליח בר חיובא אבל היכא דאין על השליח אף איסור דרבנן בהא יש שליח לדבר עבירה דרבנן ואף רב סמא בפרק קמא דמציעא שסובר שגם כששליח לאו בר חיובא אין שליח לדבר עבירה היינו דוקא בעבירה דאורייתא אבל בדרבנן כולי עלמא מודו דהיכא דשליח לאו בר חיובא יש שליח לדבר עבירה:

ובמה שהבאתי בנדפס בהא דאין שליח לדבר עבירה אם השליחות בטל או לא כתב לי על זה ידידי הרב הגדול מוהר"ר ירוחם הכהן אבד"ק דובסאר יצ"ו וז"ל כאשר שקדתי כעת בספרו דמר לכללי הש"ס אות א' מערכת אין שלד"ע סי' קצ"ט שנכנס בחקירה אי אמרי' דהמעשה נמי בטל וכו' והביא מהנו"ב לענין מגרש בע"כ ע"י שליח דבטל מעשה השליחות ודעת החתם סופר לחלק בין עשאו סתם ובין אם הקפיד עליו לגרשה בע"כ והנה בהיותי בזה נזכרתי שגם בספרי התשב"י יש לי חקירה בזה ואמרתי להציע זה לפני כבוד הדר"ג והוא הנה ראיתי בפ"ת לאה"ע סי' קי"ט סק"ו שהעתיק מהנו"ב לענין מגרש בע"כ ע"י שליח דהמעשה בטל משני טעמים. הא'. עפ"י הרא"ש גיטין גבי תופס לב"ח דאין נעשה שליח במקום שחב לאחר. והב'. משום דאין שליח לד"ע והקשו לו כמה חכמי הדור מכמה סוגיית הש"ס והוא התאזר חיל להשיב על דבריהם ולהעמיד ע"ד עי"ש באריכות ולפענ"ד תמהתי על הנו"ב ועל חכמי דורו שהקשו עליו מסוגיית הש"ס כי בפשיטות אין הכרח לשני הטעמים שלו במח"ת דהך שכתב מהרא"ש גטין הנה התם קאי לענין זכיה שיד השליח זוכה להמשלח ובמקום שחב לאחרים יד שליח ממש מחייבם ובכג"ז לא אמרה תורה שלוחו כמותו להיות זוכה לזה ע"י שיפסיד לאחרים דרק לטובה לבד אמרה תורה שלוחו כמותו אבל לא להרע משא"כ בנ"ד שע"י שהגט ביד השליח הולכה לא נפעל כלום כ"א לאחר שיוצא הגט מידו ליד האשה ואחר שבא לידה ממש אז היא מתגרשת ונמצא ע"י ידה מגיע החוב ולא ע"י יד השליח ושפיר שלוחו כמותו בזה וככ"נ יש לחלק בענין הב' משום אין שלד"ע דלא שייך כ"א באופן שהעבירה נגמרת ביד השליח ממש דאין שלוחו כמותו רק להטבה ולא להרע משא"כ בנ"ד שאין העבירה נגמרת רק בידה ממש ולא ביד השליח ושפיר שלוחו כמותו כמו בכל השליחות מד"ת ועיין בבבמ"צ ד' יו"ד ע"ב ובתוס' שם ד"ה דאמר דלכאורה יש סתירה לזה דהא גם התם לא נגמר העבירה כ"א לאחר שיוצא הפרוטה מיד השליח והגיע ליד האשה שאז היא מתקדשת ולא קודם ואפי"ה אמרינן אין שלד"ע אמנם ז"א כלל דפשוט דכוונת הש"ס התם כ"א למצוא איזה נ"מ בין התרי לישני ובכל איזה אופן שיכול להיות שפיר יש נ"מ וכיון שיש קידושין גם על ידי כסף שלה בההוא הנאה דהמקבל ממנה אם כן שפיר משכחת אופן שהעבירה נגמרת ביד השליח שא"ל צא וקדש אשה והיינו בכסף שלה לזכות בשבילי ושפיר יש נפקא מינה ותו לא קשיא מידי ודו"ק. ועל פי זה יש לסתור גם כן דבריו שהעתיק הפתחי תשובה בסי' ל"ה סק"א לענין קידושין כי האי גוונא יעו"ש דלפי הנ"ל לא קשה קושייתו כלל ונסתרו השני דינים שחידש בזה אם לא באופן קידושין שיקבל ממנה ודוק את כל זה ראיתי להציע לפני כהדר"ג שליט"א עכ"ד יצ"ו:

ודע דבעיקר כללין (אם בשליח לדבר עבירה השליחות בטל) נראה לדעתי הקלושה להוכיח דאין השליחות בטל והוא מדברי רבינו הטור בח"מ סי' ש"ן סעיף י"ח (גבי טביחה בגנב) שכתב עשה שליח לשחוט לו בשבת והשליח שחט בשבת כתב הרמב"ם שחייב שהרי אין בו חיוב מיתה לגנב ולדעת אדוני אבי הרא"ש פטור משום שחיטה שאינה ראויה כרבי יוחנן הסנדלר הרי דלהרמב"ם חשיב שלוחו ומתחייב בשחיטתו ואף על פי שעשהו שליח לדבר עבירה לשחוט בשבת ואם איתא דבשליחות לעבירה השליחות בטל אמאי חייב הרי אין זה שלוחו כיון שהוא שליח לדבר עבירה ואף להרא"ש דפטור לא פטור אלא משום דהוי שחיטה שאינה ראויה וכרבי יוחנן הסנדלר ולמה לי מהאי טעמא הלא אף להחולקים על רבי יוחנן הסנדלר הדין נותן שפטור משום דאין כאן שליחות כלל ואין לומר דכיון דבטביחה קיימא לן דיש שליח לדבר עבירה משום הכי אין השליחות בטל דנהי דלגבי גוף שליחות בטביחה גלי קרא דמהני על ידי שליח מכל מקום מנא לן דאף כשעשהו שליח לעבירה אחרת גם כן יש שליח לדבר עבירה בטביחה הא מצינן למימר דלא רבי קרא שליחות לטביחה אלא כשאין שם איסור אחר דהיינו שעשהו שליח לשחוט בחול אבל אם עשהו שליח לשחוט בשבת דיש בשליחות זו עבירה אחרת הדרינן לכללין אין שליח לדבר עבירה ובטלה השליחות ואמאי חייב אלא ודאי דאין השליחות בטל וחשיב שפיר שלוחו:

ולפי מה שהבאתי בנדפס באות קצ"ט בשם הגאון חתם סופר (לענין שליח לגרש בעל כרחה) לחלק בין עשאו שליח סתם שלא הקפיד שיגרשנה בעל כרחה בזה אם גרשה בעל כרחה אין השליחות בטל ולא מקרי שליח לדבר עבירה ואם הקפיד לגרשה בעל כרחה דוקא בזה אמרינן אין שליח לדבר עבירה עי"ש. אולי נוכל ליישב דמה שכתב הריב"ה שעשהו שליח לשחוט בשבת ושחט בשבת אין הכוונה שאמר לו בקפידא שישחוט בשבת דוקא ולא בחול אלא כוונתו שלא אמר לו לשחוט דוקא בחול (שאם כן אם שחט בשבת היה משנה שליחותו ולא היה שלוחו) אלא אמר לו לשחוט כשירצה בין בחול בין בשבת וכיון דלא קפיד שתהיה השחיטה בשבת בדוקא הוי כעשהו שליח בסתם והוא שחט בשבת דאין השליחות בטל כמו בעשה שליח בסתם לגרש ולא הקפיד שיגרשנה בעל כרחה דאין השליחות בטל וכל זה לפי דברי רבינו הטור:

אמנם מרן המשנה למלך בשלישי מהלכות גניבה הלכה ו' כתב שנראה לו דמה שכתב הרמב"ם שאם עשה שליח ושחט השליח בשבת חייב היינו דוקא כשלא עשאו שליח לשחוט בשבת אבל אם עשהו לשחוט בשבת ושחט בשבת פטור משום דאין שליח לדבר עבירה והוכיח כן מדבר הרמב"ם בהלכות מעילה וכו' וסיים דרבינו הטור חשב שדברי הרמב"ם (עשה שליח לשחוט לו ושחט לו השליח בשבת הרי הגנב חייב בתשלומי ארבעה וחמשה אינם מדוקדקים. ולדידי דבריו מדוקדקים בתכלית הדקדוק וכו' אלו תורף דב"ק. ומדבריו הללו הוכיח הרה פתחי תשובה באהע"ז סי' קי"ט סק"ו שרשמתי בנדפס שם שדעת הרב משנה למלך היא דכי אמרינן אין שליח לדבר עבירה השליחות בטל עי"ש. והאמת שכן מתבארת דעת מרן המשנה למלך אך על כל פנים מדברי רבינו הטור נראה שמתבאר שסובר שאין השליחות בטל כמו שכתבתי. (אלא דלפי חילוקו של הגאון חתם סופר נוכל לומר כמו שכתבתי למעלה: וראיתי בשו"ת עין יצחק לגאון עזינו אבד"ק קאוונא יצ"ו בחלק יו"ד סי' ט"ו אות ה' וז"ל. בחלק אהע"ז סי' ט"ז ענף ה' (בספרו באר יצחק) כתבתי לדון דאמאי בעברו ודנו בשבת ויום טוב דיניהם דין והא בשליחות במקום איסור דרבנן גם כן נתבטל השליחות ועיקר מאי דדנין האידנא הוא משום דשליחותייהו עבדינן. והאריך כת"ר בזה והנני להשיבו דזה אינו קושיא כלל על פי המבואר ברמב"ם בשלישי מהלכות גניבה בעשה שליח לשחוט לו ושחט בשבת דהמשלח חייב כיון שלא פרט לו לעשות באיסור וכמו שכתב המשנה למלך שם ולפי זה הוא הדין באם עברו ודנו בשבת הא כיון דלא אמרו להם בפירוש לדון בשבת רק הבית דין עצמם עברו ודנו בשבת לכן אין שייך בזה הא דאין שליח לדבר עבירה זולת זה יש לדון ביותר ולדמות זה למה שכתב הר"ן בתשובה לובא במשנה למלך בתשיעי מהלכות זכיה הלכה יו"ד דבמקום יסור אף באיסור דרבנן לא תקנו רבנן לתקנתם והארכתי במקום אחר עכ"ל יצ"ו משמעות דבריו הוא דנקיט בפשיטות דהשליחות בטל ואפילו באיסור דרבנן. וממה שרשמתי בנדפס שם מתבאר דאינו פשוט לומר כן ומסתמא בספרו באר יצחק כבר הביא הסברות בזה (ואינו מצוי אצלי) וכל המשא ומתן שלו היא לדעת הסוברים דהשליחות בטל:

גם הגאון כתב סופר בחלק ח"מ סי' ל"ג שר המסכים לסברת הרב משנה למלך שנראה בעליל מלשון הרמב"ם שעשהו שליח בסתם לשחוט והוא שחט בשבת ולא שעשהו שליח לשחוט בשבת כדמשמע ליה לרבינו הטור בדעתו) ומכל מקום כתב דהראיה שהביא במשנה למלך ממעילה נגד שיטת הטור בקצות החשן ריש סי' רצ"ב כתב ישוב נכון לשיטת הטור. ועל כל פנים מדברי התוספות בסוגיא ההיא מוכח שסוברים כהמשנה למלך דהשליחות בטל והוא ממה שכתבו בד"ה בשלמא דאיירי דנתן לו רשות לשחוט לעכומ"ז כרצונו ולא כתבו בפשיטות דאיירי דציוה לו לשחוט לעכומ"ז נראה בעין דסוברים התוספות דבכי האי גוונא הוי שליח לדבר עבירה זו דאין שליחות לדבר עבירה. גם לענין ארבעה וחמשה בטל השליחות ובעיקר דברי הגאון נודע ביהודה בדין אם בטל השליחות עיין הערה בקובץ תורה מציון (שנתחדש בשנת תרנ"ו) בחוברת שניה שנה שניה סי' כ':

וכתב עוד שם (בכתב סופר) בשם תלמידו הרב השואל דבעושה שליח לעשות מלאכה בשבת אף למאן דסבר בעלמא יש שליח לדבר עבירה וכן בטביחה דיש שליח לדבר עבירה הנה לפי מה שכתב הגאון בית מאיר בסי' פ' דאף למאן דאמר יש שליחות לעכומ"ז לחומרא וכן למאן דאמר דכל שאין השליח בר חיובא יש שליח לדבר עבירה מכל מקום בשבת לא שייך שליחות דבר עבירה דדומה למה שכתבו התוספות רי"ד דבמצוה שבגופו כמו תפלין לא שייך שליחות והוא הדין בזה כיון דתליא בגופו שינוח בשבת הוא הדין נמי לענין שליחות לדבר עבירה דבשבת אין שליח לדבר עבירה לכולי עלמא. וכן בעו"ג דדומה לזה דתליא בגוף העובד עו"ג. והגאון המחבר כתב על דבריו דלא כיון יפה כי דברי הבית מאיר אמיתים ונכוחים בשעושה לעכומ"ז שליח לא שייך שליח לדבר עבירה דכיון דלא הקפידה תורה שלא יעשה ויתחדש מלאכה בשבת מלאכת שבת לאו תועבה היא לפני ה' אלא כשישראל עושה אותה למען ינוח גופו של ישראל ואם עושה על ידי עכומ"ז גם דשלוחו כמותו מכל מקום נח גופו של ישראל ולא שייך שליח דבר עבירה דלא נעשה עבירה ותועבה כלל וכל זה כשעושה על ידי עכומ"ז אבל כשעושה שליח ישראל לעשות מלאכה דנעשה עבירה שלא נח גופו של ישראל ונעשה על ידי שילוחו כמותו למאן דאמר יש שליח לדבר עבירה או למאן דסבירא ליה במומר דודאי עושה יש שליח לדבר עבירה בודאי חייב כמו בכל מקום היכא דיש שליח לדבר עבירה ומצוה שבגופו לקיים המצוה כיון שכל אחד מצווה שיהיו תפלין בגופו ולולב בידו וכדומה וגם מצווה על כך יפה כתבו תוספות רי"ד דלא שייך שליח כיון דההקפדה שיהא על גופו של כל אחד ואחד בישראל לא שייך שליחות והכי נמי מי שמצווה לעכומ"ז שיעבוד עכומ"ז אם יש שליחות לעכומ"ז למאן דאמר יש שליח לדבר עבירה או אם נימא היכי דודאי עושה יש שליח לדבר עבירה חייב המשלח דהא עבירה זו נעשית ועל ידי המשלח נעשה יש שליח לדבר עבירה חוץ כשמצווה לו עכומ"ז בעבודת השיתוף למה שכתב הרמ"א סי' קנ"ו דאין העכומ"ז מצווים על השיתוף כי האי גוונא לסברת בית מאיר ליכא משום שליח לדבר עבירה ועיין תשובת מעיל צדקה סי' כ"ב עכ"ל:

ועל מה שעמדו הקדמונים בעיקר סברת התוספות דגוף המעשה בטל מדברי התוס' במנחות ד' מ"ט אההיא דחמשה שנתערבו עורות פסחיהם שכתבו דלא מיפסיל הקרבן בכך ואם נאמר דהמעשה בטל וקיימא לן דכהני שלוחי דידן נינהו אמאי לא נימא כיון שעוברים על עשה דהשלמה ממילא אין הקרבן כשר דהמעשה בטל עיין בנודע ביהודה קמא אבן העזר סי' ע"ו. ראיתי להגאון מוהר"ם תאומים בספר דבר משה (שהשגתיו מקרוב) בסי' צ"ד שתירץ על פי מאי דמבואר מדברי רש"י בבבא מציעא דף ח' בההיא דשותפין שגנבו חייבין דאף דאין שליח לדבר עבירה מכל מקום בדאית ליה שותפות בגויה שייך שליחות דמגו דזכי לנפשיה וכו'. ובריש פרק האיש מקדש דבעי למילף שליחות בקדשים מפסח דחי דלמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה אבל שליח בעלמא לא ומעתה למאי דמוקי הכא דניתני בשלמים וניתי כהן בהדיה ונימני אפסח שפיר מצי הכהן להקטיר אחר התמיד כדין פסח דלא שייך לומר שהכהן עובר בעשה דהשלמה והקרבן פסול משום דאין שליח לדבר עבירה דכיון דהכהן גופיה אית ליה שותפות בגויה ונימנה עמו בכי האי גוונא יש שליח לדבר עבירה דאפילו במקום דלא שייך שליחות הוי שליח בדאית ליה שותפות ובזה כתב ליישב קושית התוספות בפסחים דף פ"ט ד"ה האי כהן דניתי כהן קטן וכו' אלו תורף דב"ק. והוא כלל חדש דבדאית ליה שותפות אין המעשה בטל:

והנה ראיתי דבר חדש בס' אמרי הצבי לידידי הרה"ג מוהר"ר צבי מאיר אבד"ק דאברי יצ"ו בחידושיו לפרק חמישי דבבא קמא בדף קי"ג ע"ב בשם הגאון מוהרש"ק בס' תקון עולם שלפי מה שחדש הרב מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' י"א דאף דאין שליחות לעכומ"ז מכל מקום בפועל יש שליחות דידו כיד בעל הבית הוא הדין בישראל בשליחות שהוא לדבר עבירה אף דאין שליח לדבר עבירה אם הוא פועל יש שליח לדבר עבירה. וכתב הרב המחבר יצ"ו שבמקום אחר האריך בזה וגם מסוגיא דעסיק בה (בבא קמא דף נ"א ע"א) דפריך הש"ס בור של שני שותפין היכי משכחת לה אי דשוו שליח אין שליח לדבר עבירה הוכיח במישור שלו כדברי הרב מוהרש"ק דאם כדבריו הרי משכחת דשוו שליח בשכר אלא ודאי דגם בפועל אמרינן אין שליח לד"ע. ופלפל בענין זה בסוגיא הנ"ל ואין ס' תקון עולם מצוי אצלי לראות אם לקושטא דמלתא קאמר או דרך פלפול וחדוד ובאמת שהוא דבר חדש לא שיערוהו הפוסקים ואעיקרא סברת הגאון מחנה אפרים דבפועל עכומ"ז אמרינן יש שליחות אינה מבוררת ורבים לוחמים בזה כמו שרשמתי בנדפס באות קמ"ז והבו דלא לוסיף עלה וכפי השערתי יש לזה סתירות רבות ואני אמרתי בחפזי להעיר אזן ובס' תהלה לדוד המוזכר לקמן (בד"ה גם) נסתפק בזה אם לדעת המח"א הנ"ל יש שליח לד"ע בפועל ישראל והביא מההיא דבור של שני שותפין ועוד נשא ונתן בדין זה וגם בעיקר סברת הרב מחנה אפרים עי"ש:

גם במה שנחלקו הראשונים אי אמרינן אין שליח לד"ע כשהשליח שוגג האריך מאד בס' אמרי הצבי הנ"ל בחידושיו לפרק שביעי דמס' בבא קמא סי' קמ"ד בשיטת רש"י ותוס' ושאר הראשונים ובדברי רבני האחרונים בפלפול עצום ונחמד עי"ש דב"ק. גם ידידי הגאון מוהר"ר דוד אורטינבארג מבארדיטשאב יצ"ו בסה"ב תהלה לדוד בקונטריס שהם וישפה שבסוף ח"א בחידושיו להלכות מעילה כתב בדין זה ואם אומר מותר חשיב שוגג לענין זה עי"ש דב"ק בד' כ"ב ע"ב גם ידידי הגאון אבד"ק וולאדיסלווא מחבר סי' היקר נתיבות ירושלים יצ"ו הערני במכתבו לעיין בספרו הנ"ל בפרק חמישי הלכה ז' ועיינתי שם ואורו עיני בפלפולו הנחמד והביא שם דברי הרב שפתי כהן בח"מ סי' שמ"ח ודברי הריטב"א בקידושין הנז"ל והמציא דמחלוקת הראשונים בדין זה (אם כששליח שוגג יש שליח לדבר עבירה) תלי בפלוגתא דרב סמא ורבינא בפרק קמא דבבא מציעא ד' יו"ד בטעמא דבחצר יש שליח לדבר עבירה דלרב סמא דאמר דאף היכא דשליח לאו בר חיובא אמרינן אין שליח לדבר עבירה היכא דאי בעי עביד אי בעי לא עביד אף דבזה אין שייך הטעם דדברי הרב וכו' דהא שליח לאו בר חיובא הוא אם כן על כרחין דסובר דהא דאין שליח לדבר עבירה הוא משום דילפינן ממעילה ושליחות יד (מגזרת הכתוב) וכמו שכתב השפתי כהן ואם כן הוא הדין היכא דלא ידע השליח אף דלא שייך הטעם דדברי הרב וכו' פטור המשלח מטעם דאין שליח לדבר עבירה אבל רבינא דסבירא ליה דהיכא דשליח לאו בר חיובא לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה על כרחין לא סבירא ליה טעמא משום דילפינן ממעילה ושליחות יד דאם תיקשי אמאי לא נימא דאין שליח לדבר עבירה אף היכא דשליח לאו בר חיובא ועל כרחין הטעם לדידיה הוא משום דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ומשום הכי סובר דהיכא דשליח לאו בר חיובא דלא שייך טעם זה אמרינן דיש שליח לדבר עבירה ומודו התוספות דלרב סמא גם כשהשליח שוגג אין שליח לדבר עבירה וכו' ולפי זה לכולי עלמא היכא דלא ידע השליח אם הוא דבר האסור אמרינן ג"כ לרבינא דיש שליח לדבר עבירה ומחייב שולחו דהא בכי האי גוונא לא שייך טעמא דדברי הרב וכו' נמצא דהסוברים דאף בכי האי גוונא אמרינן אין שליח לדבר עבירה הוא משום דסברי דהלכה כרב סמא והפוסקים דבכי האי גוונא יש שליח לדבר עבירה הוא משום דסוברים דהלכה כרבינא והמציא שם שהרמב"ם בפרק ז' מהלכות נדרים הלכה י"ב פוסק כרבינא והאריך קצת בדברים נחמדים עי"ש ועם כי לא יכולתי להעמיק בדב"ק לא אכחד מה שנראה לי הדל מתוך דברי הריטב"א שהעתקתי למעלה (בד"ה אמנם לא ראה הרב) דבין לרב סמא ובין לרבינא אמר מר דגם בשליח שוגג אין שליח לדבר עבירה גם מה שהמציא לדעת הרמב"ם שסובר כרבינא ולדידיה כשהשליח שוגג יש שליח לדבר עבירה הנה כבר רמזתי למעלה בראש אות זו דברי איזה מחברים שסוברים שדעת הרמב"ם דאף כששליח שוגג אין שליח לעבירה וחידוש הוא שלא ראה הרב יצ"ו שכן כתב הרב לחם משנה בפרק שני מהלכות גניבה כמו שכתב הרב לב שומע יצ"ו וכתב שגם מרן מוהרימ"ט בח"א דף קי"ז כתב כן והוא יצ"ו הוכיח כן מדברי הרמב"ם בהלכות סנהדרין פרק ט"ז כמו שכתבתי למעלה ובמה שציינתי בנדפס בסוף אות צד"ק אי אמרינן בעכומ"ז אין שליח לדבר עבירה יש טעות בדף כ"ח ריש ע"ג וכן צריך להיות ועיין להגאונים משנה למלך בפרק ה' מהלכות מלוה דין י"ד ושעה"מ וכו' ועיין בענין זה בס' תהלה לדוד בקונטריס הנ"ל ובס' דברי אליהו להגאבד"ק טרלא בסי' ח' כתב בשם הגאון מגיני שלמה להסוברים דיש שליחות לעכומ"ז לחומרא למה הוצרכו חז"ל לומר אמירה לעכומ"ז שבות תיפוק ליה משום שליחות ואין לומר משום דאין שליח לדבר עבירה דלמאן דאמר טעמא דלאו בר חיובא הכא נמי עכומ"ז לאו בר חיובא דעכומ"ז ששבת וכו' ואסור משום שליחות וכו' עי"ש דנקטי בפשיטות דלטעמא דבר חיובא בעכומ"ז יש שליח לדבר עבירה במידי דאית ביה שליחות. ובשו"ת ריב"א (רבינו יואל בן אליעזר אונגאר) סי' ד' הביא סברת המשנה למלך הנ"ל וכתב דמוכח לכאורה מדברי התוספות בשבועות דף ג' ע"א בד"ה ועל הזקן שלא כדעת המשנה למלך שהרי כתבו דהוה מצי למימר נפקותא באיש דאמר לעכומ"ז אקיף ליגדול דהשליח לאו בר חיובא וביאר כוונתם (דלכאורה אינו מובן דהרי אין שליחות לעכומ"ז) ועל כל פנים חזינן דהתוספות לא סברי כהמשנה למלך ושוב כתב ליישב לפי חומר הנושא והאריך קצת ושם בסי' ב"ן (בד"ה והנה הפנ"י בתשובה) כנראה דנקיט כסברת המשנה למלך וצריך להתיישב היטב בדב"ק ולא פניתי כעת:

ועל מה שהבאתי בנדפס באות קצ"ז מה שחדש הרב מחנה אפרים בהלכות שלוחין סי' ט' דבאיסור שבודה מלבו כגון הנשבע שלא לקדש אשה פלונית ועשה שליח לקדשה לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה והבאתי מה שהשיג עליו הרב מלא הרועים והשבתי על דבריו כיעי"ש הנה על זה כתב לי אברך אחד מופלג בתורה יצ"ו וז"ל. בערך אין שלד"ע תפס מני"ר על המלא הרועים בהקשותו על הג' מחנה אפרים שר"ל סברא מחודשת דלא אשלד"ע אלא באיסור הבא מאליו ולא באיסור הבא ע"י עצמו כגון שבועה ונדר וקרא עליו מלא הרועים מהא דאיתא בקידושין פ"ב דאמר רבא אפילו לב"ש דס"ל ישלד"ע מודה באומר אכול חלב וכו' דל"מ זה נהנה וזה מתחייב למה לא צייר רבא גם אליבא דהלכתא באיסור שבדה דגם לדידן ישלד"ע בנזיר שאומר לחבירו שתה יין ותמה כ"ק איזה עבירה יש בזה ואא"ז הגאון שילי"ט דרכו בקודש להצדיק דברי חכמים הקודמים שלא יהיו זרים ותמוהים כ"כ וכן מרגיליני ומלמדי לכן מטיבותי' דמני"ר שליט"א קאמינא דכוונת ס' מלא הרועים דהי' לרבא לומר באומר לחבירו נזיר שתה יין והוא ג"כ נזיר והי' לנו לומר דהאומר חייב כיון שהוא איסור שבדה ומ"מ פטור כיון דלא מצינו זה נהנה וזה מתחייב (וכן י"ל במדיר את חבירו מן נכסיו ואח"כ אמר לו שיאכל משלו אפילו שלא לדעת הרמב"ם ז"ל דהאיסור על המדיר שלא להנותו היה להיות חייב מטעם ישלד"ע לפי"ד המחנה אפרים) ומה שיש להעיר עוד בזה לפק"ד דהא במעילה ישלד"ע והא מצינן דיש מעילה בקונמות וא"כ ראוי להיות גם לדידן בקונמות לומר דיש שלד"ע ובפרט בקונם כללי ופלא שלא העירו בזה ויעי' במל"מ פ"ד מה' שבועות ואולי מני"ר שילי"ט ראה או ידע מי שקדמני בזה) עכ"ד יצ"ו:

ולדעת הסוברים דאף כשהשליח שוגג פטור המשלח ראיתי עתה שיש מחלוקת אם בזה חייב השליח וז"ל הרב טהרת המים בקונטריס שיורי טהרה במערכה זו אות ס"א אין שליח לדבר עבירה זהו דוקא כשיש חיוב לשליח ברם אם השליח לא ידע דאסור וכיוצא בזה דאזי כיון דפטור השליח חייב המשלח כן כתבו התוספות בקידושין דף מ"ב בשם ר"י אבל יש חולקים דגם בזה פטור המשלח ולכולי עלמא בכי האי גוונא פטור השליח ודלא כיש מי שסובר דגם בזה חייב השליח כסא דוד דף ע"ט ודף פ' (א"ה ועיין בס' הנ"מ לאברהם למקנה למוהר"א שיראנו בשי' למסכת קידושין שם יע"ש ודוק אש"ן) ושני הספרים הנ"ל אין מצויים אצלי לחזות בנועם דב"ק:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכת א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה