אור ברסלב
שדי חמד פאת השדה מערכת א מערכת א › סימן מח

שדי חמד פאת השדה מערכת א· רבי חיים חזקיהו מדיני

מערכת א · סימן מח

סימן מז

איסורין דרבנן אם העובר עליהן עובר בעשה דעפ"י התורה אשר יורוך ובל"ת דלא תסור וכו' בנדפס אות שצ"ט כתבתי קצת בזה ועיין עוד בנדפס במערכת הגימ"ל אות ב' ולהרב חתם סופר דף קל"ג ודף קל"ד וראיתי בענין זה מאמר נכבד שבס' תורת נביאים להרב מוהר"ץ הירש חיות הובא בפתיחה לספר יאיר נתיב שנדפס בווארשא שנת תרט"ל וציינתי בנדפס ולפי שיותרו בו כמה ספקות ויתורצו כמה קושיות בענין זה ראיתי נכון להעתיקו ותורף דבריו הוא דגם הרמב"ם מודה דלאו דלא תסור ועשה דעפ"י התורה אשר יורוך לא נאמרו רק בב"ד הגדול אשר יושבים בלשכת הגזית וכן במשפט אשר יוצא מפיהם ציותה התורה באזהרות אלו לשמוע להם ובין בדבר שלמדו בדרכי מדות הנדרשת ובין בדבר שעשו משום תקנה וגזירה מ"מ כיון שב"ד הגדול עמדו למנין והסכימו בעשיית התקנות הללו או בסייגים הללו שוב נתחקה עשייתם לחוק קבועה בישראל לנצח וזה דוקא בדבר שנתקן או נגזר במנין כל החכמים הנמצאים או בישיבת לשכת הגזית אבל במאמרי יחידים שנמצאו בש"ס וכל אחד תיקן לעירו ולמקומו או אמר דעתו בבהמ"ד הן עם רבו אז בזמנו חולקים כמו רוב פלוגתות התנאים והאמוראים ואח"כ נפסק בש"ס הלכה כדברי אחד מהן או שבזמנים אחרונים עשו כללים לפסק הלכה וכו' ואחר הכללים הללו אנו הולכים בכל המחלוקת הרבות שנמצאו מפוזרות בש"ס משפט כל אלו הלכות אינם בכלל לא תסור כיון שלא נאמרו ונתקנו ונגזרו במנין כל החכמים ובזה מיושב מה שהקשה הרמב"ם על ה"ג מה שמנה חנוכה ומגילה ולמה לא מנה נט"י ועירוב ובאזהרות למה לא מנה שניות לעריות והיינו משום שכל אל נתקנו בימי שלמה שבת י"ד ע"ב יבמות כ"א והי' אז ב"ד יושבים בלשכת הגזית וא"כ שעכ"פ עמדו למנין והסכימו כל חכמי הדור וא"כ כל מי שעובר על התקנות וגזירות אלו עובר בלאו דלא תסור ובעשה דע"פ התורה אשר יורוך אבל אכילת בשר עוף בחלב או איסור חליצה לכהן הדיוט או פרטי השבותים כגון הפוסע פסיעה גסה או תחומין או בדיקת חמץ או איסור רדיית הפת בשבת או לענין טומאת בית הפרס או יו"ט שני של גליות או מצות מרור בזה"ז או איסור שמנו של גיד ואיסור אבר המדולדל או איסור סחורה בדברים האסורים וכדומה הרבה דברים בין שנמצאו בש"ס פלוגתא ונפסקה ההלכה לאיסור או שנאמרה בש"ס בסתם בלי שום חולק מ"מ כל שלא יצא הפסק מב"ד הגדול ולא עמדו למנין אין עליהם חובה מלא תסור והביא ראיה מהרמב"ם בהקדמתו לס' היד למנין המצות על סדר ספרו שכתב וז"ל ויש מצות אחרות שנתחדשו אחר מ"ת ופשטו בכל כגון מקרא מגילה ונר חנוכה ות"ב עירובין נט"י כל אלו המצות שנתחדשו חייבים אנו לקבלם ולשמרם שנאמר לא תסור מן הדבר וגו' משמע מלשונו ז"ל דוקא מצות אלו המה בכלל לא תסור אבל שאר מצות ואיסורי דרבנן אשר ירבו לאלפים ולרבבות אינם בכלל לאו זה וכו' ומפ"ז (ועל פי זה) תמצא ישוב לכל השגות של הרמב"ן ז"ל דכל הני שהקילו בדרבנן היינו דוקא דברים שלא היה במנין אבל ספק בתקנות וסייגי חכמים ונביאים שתקנו וגזרו בב"ד הגדול אפשר דג"כ ספיקא אסור ומחמירין בכל העניינים כמו של תורה. ועוד הביא ראיה מס' מורה נבוכים פמ"א לשלישי שכתב וז"ל אומר כי כאשר ידע השם יתעלה שמשפטי זאת התורה יצטרכו בכ"ז לפי התחלף המקומות והחידושים ולפי הנראה לפי העניינים להוסיף על קצתם ולגרוע מקצתם הזהיר מן התוספת ומן המגורעות ואמר לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו כי היה זה מביא להפסד סדרי התורה ולהאמין שאינה מאת ה' והותר ג"כ לחכמי כל דור רוצה לומר ב"ד הגדול לעשות סייגים כדי לקיים משפטי התורה האלו בעניינים שיחדשום לשמור התורה וישאירו הסייגים ההם קיימים לנצח כמ"ש ועשו סייג לתורה וכן הותר להם לבטל קצת מעשה ולבטל קצת הנזהר ממנו לפי ענין אחד ולפי מאורע אחד אבל לא יעמידוהו לדורות כמו שביארנו בסדר פי' המשנה בהוראת שעה ובזאת ההנהגה תתמיד התורה אחת ויתנהג בכל זמן ובכל מאורע כפי הצריך לו ולו היה זה העיון החלקי נמסר לכל אחד מן החכמים היה בני אדם נפרדים לרוב המחלוקת והסתבכות הדיעות והזהיר יתעלה שלא יעשו זה שאר החכמים אלא ב"ד הגדול לבד וציוה להרוג מי שיחלוק עליהם שאם יחלוק עליהם כל מעיין בטלה הכוונה המכוונת ובטלה התועלת עכ"ל הזהב של הרמב"ם בס' המורה נבוכים ראינו מדבריו ששינה ושילש דעשיית הסייגים והתקנות לא נמסרו רק לב"ד הגדול אבל משחרב בהמ"ק ובטלו הסנהדרין וב"ד הגדול מלשכת הגזית ורבו הגליות ולא יכלו כל חכמי ישראל לאסוף במקום אחד ולפקח בטובתן של ישראל ועם ה' מפורדים בכל קצוי ארץ וים רחוקים וכל חכם שבזמנו ובמדינתו מורה לעדתו כפי התורה ולפי סברתו בהוצאות המשפטים והדינים ולא ידע כלל כי חכם אחר הוציא מסברתו היפוך מן המדרשות לכן הדינים הללו אינם לחוב עלינו במצות לא תסור כיון שחכמים בעצמם חולקים זה עם זה ולא נדע בעצמינו למי משפט הבכורה שנאזין אליו בחוק התורה דלא תסור אלו דברי השני צדקו יותר ועיין בלחם משנה פ"א מה' ממרים מ"ש בשם המבי"ט ז"ל וחות יאיר סי' קצ"ב עיין ברכות דף י"ט עכת"ד ז"ל. והרב בעל הפתיחה האריך ג"כ בעניינים אלו עי"ש דברים נחמדים וכתב הרב פרמ"ג בס' שושנת העמקים כלל ט' (בסוף ד"ה עוד יש להסתפק) דממה שכתב רש"י בכתובות דף "א ע"ב בד"ה מצוה דרבנן דלאו מצות עשה מפורשת כסוכה ולולב יראה לשיטתיה ברכות י"ט ב' משמע לכאורה מדבריו שיש במילי דרבנן מצות דעפ"י התורה ולא תעשה לא תסור משום הכי כתב דמכל מקום לאו מפורשת כסוכה ולולב ועיין בפרי מגדים סי' ש"ז באשל אברהם ס"ק ט"ז וידידי הגאבד"ק ניזנוב יצ"ו בשו"ת משכנות הרועים סי' י"ז (ד"ה אכן מהדברים) האריך בכלל זה וכן בספרו נחלה לישראל סי' יו"ד אות מ"ו ועיין עוד בספרו שו"ת הד"ר סי' כ"ט ד' ל"ה אות ר"י ועיין בספר האשכול חלק שני צד ט"ו בנחל אשכול ס"ק י"ג:

תוכן העניינים

שדי חמד פאת השדה מערכת א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה